מנחת קנאות, מכתבים צ״אMinchat Kenaot, Correspondence 91
א׳מפני שראיתי קצת המתנגדים עמדו על פסק דין האדר"כה, אמרו כי הרב ובית דינו נוגעים בהוראתם, הנה שלחתי לחכמי הארץ הגדולים, ולא מפני שדברי הרב ובית דינו צריכין חזוק, אלא כדי שלא יהיה פתחון פה לבעל דין לחלוק, ומפני שאמרתי כי כבודו לרחוקים יותר מלקרובים, שלחתי לרבני ארץ ויניצי"אה היא קצה ארץ פרובי"נצה, וזה טופס תשובתם הרמה:
1
ב׳זה הכתב תשובה אלי מן החכם המובהק ר' מרדכי בר יצחק הדר בקרפאנט"רץ:
2
ג׳קול שאון מעיר קול מהיכל קול צופים נשאו קול כקול מים רבים כקול שדי, גבור החיל שרי המסלה מנצחים על מלאכת בית אדני, לדביר ולהיכל לתקן שם את ארון הברית נושאי כלי אדני, עורכים מערכה אלה לקראת אלה לכל בהם חיי עולם, זה אומר לה' אני, שאלתי לנתיבות עולם איזה הדרך הטוב לבא אל הקודש פנימה, שמה כבן אמוץ מזיו אמוץ עין לא ראתה, ושם לחם אבירים אוכל, וזה יקרא בשם יעקב, לא זו הדרך יחלק אור, ויחלק עליהם לילה, ההולכים על דרכי תוכן הקודש יקרא לה תנצחו בה, הלא כה דברי כאש נאום הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל, גבורים המה ומרי נפש איש על רעהו יתוכח, כאשר יחשוב אשר חטא על הנפש ירוצו המערכה, בזעם יצעדו ארץ בצעדם בישימון, פניהם כמראה הלפידים, קול דבריהם כקול המון, ארץ רעשה ואף שמים, ויעל עשן העיר השמים, כי נשקה כאש חמם ותיקד על לחרבה, ובערה ואין מכבה, חזקו דבריהם עתקו גם גברו חיל, וכרוזא קרא בחיל, יחרישו השומעים ויתמהו העוררים, קול שופר תרועת מלחמה במחנה העברים, עברו עברו בשערים, מחוץ תשכל חרב לשונם ומחדרים, ישלחו איש לקראת רעהו לעשות מחשבתו כלה, כי יחטא איש לרעהו ונשא לו אלה, הדור! אתם ראו אלה ואלה דברי אלהים חיים, וכל כת מחשבותיה נשקפות לדברים נצחיים, אך לזאת תצילנה אזנים, וכל ברכים תלכנה מים, אשר בעון הדור נפקדה חביל חבל נביאים רשומת התורה חותמת, נפרדו העלים ונחלקה התיומת, בלב ולב ידברו חבורות חבורות, ונעשה תורה כשתי תורות, העל זאת ידוו כל הדוים בעשות השלמים פרי החכמה קטיגור, ולהחטיא כונת האמת זולתם מי גור יגור, ואיך ולמה ירח כבודם אשר מעולם בשמי מעלתם יקר הולך כאשר באור העליון עליו יאצל, עתה קרב לראש התנין המבוכה ונראה מהלכו נצל, החשיכו אור הלבבות, כי יחפצון קרבות, החרימו עליו פי חכמתם, ותהי אלה בינותם, רעשה הארץ לקולם ותרעד, ה' הטוב יכפר בעד, ואתה מגדל עדר עופל בת ציון עדיך תאתה ובאתה הממשלה הראשונה, עומד לה למחסה ולמעוז להחזיר עטרת התורה ליושנה, ומקוה תעשו בין החומותים, למי הברכה הישנה מאז דבריך נגלו לאזני צללו משמוע, צללתי ביון מצולת החדרה וכנוע עצי יער מפני רוח לבבי ינוע, האמנם אם המחלוקת לשם שמים, מן הנראה שלא הרגישו שרי הצבאות נקיי הדעת שבירושלים, פן מה יעשו באחריתה ולא חלו בה ידים, ועתה מה לי לקרבה לקרב רבי התבונה, השקולים כסנהדרי גדולה וקטנה, כי אותי קראת מגן וצנה, לעלות ההרה להכניס ראשי ביניהם ההרים הגדולים בשקול דעתי, ומתירא אני שמא תריצו גלגלתי, או שמא אשנה ואהיה בכבוד מעלתכם ושרי תהלתכם המקודש, כבן בכור שעלה לא"י ונעלם ממנו מקום המקדש, ואולי חשב השלם בדבר עצה במטמונים תחפשנו, כי ברוב הימים תמצאנו, באמת כי נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי בארץ כל בו על לא עקר בדבר הזה, הלא בימים הראשונים בהיות אש המחלוקת נשקה בכל גלות החל הזה, בערה האש הגדולה על דבר הגלות הדור מפורסם הרע לבא בדמים, מכעיס שלמי בעלי הדעות מקצף בעלי תורה השלמים, חשבו האנשים ספרי הרב לפרש, לבלתי לכת לפנינו להאיר עמודי האש, הסתיר עצה במחשך עינים, להסתיר האור שנברא בכף ידים, אשר המציאו ה' לחיותנו מטוב השלימות מהפלגת קהלות, ותוקף הגלות, והחרימו כל מעיין בו לעולם, והמחזיק בהם חבלו ירתק לעולם, בעל תכלית נצח עולם ועד שאין לה הפסק, והעומדים השרידים גדולי הדורות רבותינו, ואמרו הכו בשבט לשונות רבני צרפת מאנשי גלותינו, וכל אשר איפוד האמת בידו ירד, והשיבו להם האמנם עד טוליטולה ההוללה גלות ירושלים אשר בספרד, אך עתה מה ראו על ככה ואלה וקללה איככה נתנה הר צבי קודש, אשר מעולם ה' בם סיני בקודש, ובאמת ראויים היינו כל חרד בדבר אלהים, בראותנו כי רעשה הארץ ותהי לחרדת אלהים, להתקבץ ולהתאמץ ולכם לעלות, לדבר דברי שלום וארוכה למכה להעלות, לא להכריע בכתב דעת לסותרו, כי חמה יהיה לאש את דברו, ומזה עמדתי כי כבר שלחתי אליך זה פעמים, אך אמנם אחר נודע לכל כונתך הרצויה לשמים, אמרתי פן תיחס הדבר אלי יאוש בעצלתים, צוית נגיד ומצוה! ונמשכתי אחרי רצונך, ובאתי בכפל רסנך, והנני אומר מה שלבי רואה ודעתי גומרת, האמת בראש הומיות תקרע על גפי מרומי קרת, שאין העשוי בברצלונה תפארת ישראל, דבר ראוי עליו להכריז נגד הנערים ונגד הסכמתם, אשר לכבוד אלהי ישראל ולכבוד תורתו שמו מגמתם, לא הפריזו על המדות ולא הפליגו במעשים, כי באמונה הם עושים, עטרות לחכמה ולתורה, תהיינה לצבי ולכבוד ולצפירת תפארה, בראש נערי ישראל יכונן להשיגה עם ההשתמשות, ולחזות את האלהים בעסקי הילדת והשחרות, העת אשר העולם נתן בלבם מהשיאם יום יום ולא ידום, ועכ"פ קדמה להם מחשבת הזמן למחשבת המקום וכונת הדברים, שלפי מה שראית בכתב חכמי ברצלונה עיר תהלה סופריה ומחוקקיה, לא פשטה יד הסכמתם על זולת הטבע והאלהות כל מ"ש, אלא ליתרון הכשר חכמה בידיעת ספרי הדבר וספרי הלמודיות ותכונת הגלגלים, כל זה וכל שהוא ממינו אינו נכנס לגדרים, ומי יתן בשעור הזה מן השנים יגיע האדם אל ידי אלו הישרות, שהן המפתחות הפותחות שערי בתי הפלסופיא הראשונה ושניה, עם מה שמצטרך לאדם במה שהוא אדם בעל דת האסור והמותר החייב והזכאי על צד הקצור על מי שישנה ההלכות, ואומר אני שאלו על ספרי הרב בפירוש הסכימו כן, לא נטה אשורם מני הדרך, אבל היה זה כבוד הרב וספריו כדי שיבינו דבריו על שרשיהם, שלא חוברו המאמרים ההם אלא למי שמתפלסף וחוקר החכמות כולם, ומבואר מתוך הדברים שהסכמת הגדולים ההם מסכמת עם כונת התורה ודברי רז"ל השלמים, שכן מצינו להם שהעירו במניעת הנמצאים ברתיחת הטבע והמייתו, מלמוד במעשה בראשית ובמעשה מרכבה, שהם החכמות הנזכרות בדברי הגדולים ההם, בתשובת האיש אל הרוצה ללמדו להבין במרכבה "אכתי לא קשאי!" ועוד הסתירם אלו הענינים מהמון התלמידים וכ"ש מהמון העם, באמרם אין דורשין במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד, אלא אם היה חכם מבין מדעתו מוסרין לו ראשי פרקים, וגדולה מזו מצינו להם ז"ל הזהרה למנוע הנערים בתחלת למודם לעשות היקש ומופת, כמו שפירש הגאון ז"ל על אמרם מנעו בניכם מן ההגיון, והטעם חפן בהעתקתם מזה אל דברי התורה והקבלה ההולכות למול, ישובו ולא יפנו על ימין או על שמאל, ולא תהיה הקבלה אלא על ימין, ודרך ישרה לזרע המאמין, הישירו כאלה בחורי ישראל שלא יהיו נבערים מדעת,לעקור ארזים מגן אלהים ולטעת הקשואים והדלעת, וכבר דרך הרב מורה צדק ושער הדרכים האלה, ואמר שאין ראוי לטייל בפרדס הזה אלא למי שמלא כרסו לחם ובשר ואמר בהיות הדברים האלה בלתי מותרים לבני אדם כולם, ואמר עוד וזו היא הסבה בדברה תורה כלשון בני אדם, בהיותה מכוונת להתחיל בה, ורוח מלא מאלה בכל ספרינו, ובאמת צריכים אנו לשמור את נפשותינו מאוד, פן נשכח דברי הגדרים האלה אשר העירנו עליהם רז"ל, וראוי שנשקוד על בחינת הבנים והאנשים שנתיר להם ללמוד באלו העמוקות אם נשלמו להם ההקדמות הצריכות בכדי שיעשו בנים לה', ותהיינה הנפשות קבועות באמונת אבינו ובתורת משה רבנו הקדושה, לבלתי ידח ממנו נדח נטעה בשרש מן השרשים, ויביאהו ההרגל והלמוד לחלוק על הכונה האלהית בסודות התורה, ולסתור פנה מפנותיה בנטותו אל טבעו אל מה שהורגל בו, ויאהבהו וישמרהו ויתרחק מזולתו, אבל צריך המעיין בהגיעו אל אלו המקומות רבי ההכנה, שיהיה מי שיודע לבחון בדרכי הפלסוף מה שירצה בעל דת וישליך זולתו, כמו שעשו האנדלוסים מאנשי אומתינו השלמים בהחזיקם דברי הפלסופיא והכריעו אותם בבחינת אמתתם, על דברי המדברים שלא החזיקו בהם במה שסותר פנת הדת כמ"ש הרב המורה בספרו, ומעתה יתבאר טובת השגחת מורנו הרב שבברצלו"נה וסיעת החכמים אשר שם במה שעשו, ותנוח דעתם שאין הדור יתום שהם שרוים בתוכו, צמצמו ודקדקו דקדוק אחר דקדוק בכל אלה, לבל יפול משמרת ראשי מבקשי השלימות ארצה, תאות גבעות עולם התאוו להם, וגבול גבלו ראשונים הגלילו בגלילותיהם, ואיך יעלה על הדעת להסכים כנגד הסכמתם על מה שירצה להתנהג בגדרים רבות בדברים האלה, ומי שראה את בנו בטבעו טובע בים האולת מפאת זה החרם לא יוכל לפרש חרם חלילה לא תצא כזאת בישראל, וכ"ש להתיר כל חבורי הגוים בעלי הדתות, אשר אין ספק שכל כת מהן תעיין בקיום דעותיה אשר גדלו עליהם, ומקרא עומד וצווח "אל דרך הגוים אל תלמדו" וקרוב אדם לומר שאפילו יש בחרם לשון שבועה חמורה אין כאן חרם ושבועה כלל אפילו על מי שקבלה ואצ"ל על המאמינים, שכן אנו אומרים לענין שבועה למי שנשבע ואין בדעתו שיש בשבועתו בטול מצוה, דלא חלה שבועה עליה כלל וכלל, דהאי דקאמרי רבנן לענין גבעונים כיון דקאמרי מארץ רחוקה באנו ולא באו לא חיילא שבועה עלייהו, והאי דלא קטילנהו? מפני חלול השם, לאו למימרא דהתם איכא בטול מצוה דלא תחיה כל נשמה וטעמא דאמרינן להו מארץ רחוקה וגו', דהוה ליה שבועה בטעותא בלאו הכי, כיון דבעדנא דאשתבע לא סלקא דעתייהו דאית בה בטול מצוה חיילא שבועה, ושמעת מינה דכל כי האי גוונא חיילא שבועה עליה כמו שהבינו קצת החכמים, ליכא למימר הכי דא"כ משכחת לה שבועה דחיילא על דבר מצוה, דהוו להו נשבעין לבטל את המצוה, ולא היינו צריכין לטעמא דשבועת טעות אלא היינו טעמא דאצטרכינין לרבנן להאי טעמא, כיון דקאמרי לשם ה' באנו קבלו תשובה עלייהו, וליכא למימר בהאי גוונא מצות לא תחיה כל נשמה, אלא הרשות בידם להמית ולהחיות, וכדאמר בספרי: למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות, הא למדת שאם עשו תשובה אין נשאלין, וקרובים הדברים להיות שוין, שכן יש בעיקר חרם זה בטול מצות עשה של בטול תורה, וגדולה מזו נוגעת עד היסוד כמו שיצא מתוך הדברים למי שישכיל, אלא כיון דחיישי ליה קצת החכמים להאי סברא, אנן נמי ניחוש לה, ולרווחא דמלתא אנו מודים כי צריך להתיר כל כיוצא בזה, וכבר התבאר מזה השעור מה שצויתנו להעמידך בו על דעתינו מענין האדרכה, ואמת הדבר לפני כל יודע דת ודין. ועתה שמעונו השר הגדול את אשר אומר לקום על נדיבות, לשבת מריב ולשנות כשובב נתיבות, לקרוא דרור השלום, לבלתי יכשל העם ולך שלום, דבר נא על אלה אל כל שוגג בדמיונו, ואל יתעל בשריונו, לבלתי יתנו יד להחזיק במחלוקת ראשי העדה והנשיאים, ואל תבוא שמש תהלה על הנביאים, אשר שלחם ה' להסיר ולהישיר עיר או חצי פלך, הלא דבריהם ייטיבו עם הישר הולך, ודבר אין להם עם זולתם, כמו שהתנצלו בכתביהם ובלשונותם, כתתו חרבותיהם לאתי האמונה, וחניתותיהם למזמרות התבונה, השביחו שאון גלים וים המבוכות מזעפו ישתוק, ולא יאמר בכם אלא אלה לה' שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק, התירו האסורים מעל ידים, לתת כבוד לה' אלהי השמים, לבל יפרוץ פרץ בעמו ולא תהיה אשמה עליכם, והיה זה שלום כי יבא בארצכם, אמת ומשפט שפטו בשעריכם, כן יאמר אלהיכם, יקם דברו הטוב בכם ובצאצאיכם, ויקרא לכם עם הקודש גאולי ה', ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה, דורש שלום העיר מאת ה' אל עולם, משתחוה מרחוק מול כסא מעלתך, מתפאר בחברתך מתנשא במשרתך.
3
ד׳מרדכי בר יצחק צבי ז"ל.
4
ה׳חתימה, הנכבד השוע הנעלה, הר' אבא מרי י"ץ, פרי צדיק יסוד עולם עץ החיים, החכם הנכבד הר' משה פרי לצדיק החכם הנשיא המובהק הרב יוסף ז"ל.
5