מנחת קנאות, מכתבים צ״בMinchat Kenaot, Correspondence 92
א׳זאת התשובה השיב לו החכם ר' אברהם בר יצחק דקרפ"נטרץ המכונה דון אברהם דמונ"פשליר:
1
ב׳אם קטן אתה בעיניך, מראשי ישראל מגדולי חכמיהם אתה, והאלהים יודע וישראל הוא ידע, כי לא מהיותי בו לשמוע מוצא שפתיך נתעצלתי לקיים מצותיך, אך הלאני ראותי נוסח כתבם ע"י שלוחם, התירו מה שעלה על רוחם, והחרימו שלא ימנע איש מללמד את בנו חכמת האלהות, מן הספרים המחוברים מכל האומות, ובהיות הדבר ידוע שכל מחבר ספר בענין האלהות, מחבר לפי דעתו ואמונתו אין בלתו, נתרשלו ידי ולא יכולתי להפיק רצונך, וגם לא היה לי כח לכתוב אליהם כפי הרצון מפני היד התקופה עלינו, הסכימה עמהם לפי דעתם לטוב לנו ולחיותנו, ומעתה הכל מבואר, ופרי שאכל אדם הראשון תאנה היה יוכיח, ומה טוב ומה נעים מאמר הרב הגדול ר' שלמה ז"ל, סוף דבר ראינו הדברים ברורים שאין כאן לא חרם ולא נדוי, ואתם גם אתם ראוי לכם שתתירו מה שאסרתם כדי להסתלק מן המחלוקת, אך נפלאתי על הרב הגדול שזכר מתניתין דכלים וגמרא השנויה בסוף פ' הזהב ע"ז הענין, ולהרחיב לבבי להיותי דואג על המחלוקת אשר ביניכם אבאר לעצמי בכתבי המשנה, תנן התם בכלים (פ"ה מתני' יב), חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין, וזהו תנורו של עכנאי; וידוע הוא כי החול לבדו אינו מדביק החלקים לעולם מפני יבשתו, ואינו נפעל לעולם לשום לחות, אכן מצד כמות ומגביה החלקים אשר יתנוהו בינותם; ולעיל מהא מתני' שנינו (מתני' י), חתכו חוליות לרחבן פחות מד' טפחים טהור, מרחו בטיט מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין; הנה בא בזאת המשנה, שאם הרכיב חוליא לחוליא, שגובה כל חוליא פחות מד' טפחים עד שהשלים תמונת תנור דהו"ל כנשבר, אח"כ אמר שאם מרחו בטיט שהטיט מדביק החוליות ועושה אותן גוף אחד, שהרי אין בין החוליות דבר שמפסיקן ומבדילן, אח"כ בסדר (מתני' יב) פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בשנתן חול שהוא דבר קשה ומבדיל ומפריד בין החוליות ומחברן בטיט מבחוץ, ור' אליעזר שהוא מטהר, דעתו הואיל וחול בין החוליות ואין מניח החוליות להדבק לעולם להיותם גוף אחד, אע"פ שהטיט מדבק הכל מבחוץ דינו כנשבר לעולם, ודעת חכמים הואיל והטיט מהדקו מבחוץ דינו כתנור שלם, ולא הוצרך להזכיר כאן בפירוש ונתן טיט מבחוץ, דהא מילתא דפשיטא הוא מלאו טיט טהור כדתנן במתניתין, וכן נמי דעת הר"ם בפירושו שכתב בכלים פ' י"ו, ורש"י שפירש מפני שלא מצינו בזאת המשנה ונתן טיט מבחוץ, דר"א דאזיל בתר חול והו"ל האי תנור ככלי גללים וכלי אדמה, וחכמים אזלי בתר חוליות שהם כלי חרס, ופירשה דלאו טיט, כבודו במקומו מונח, שזה מורגש שהחול לבדו מפריד ומבדיל ואינו מדביק כדאמרינין בפ' הזהב, והטעם על שיהיה מלזל בכבודם להתיר מה שהם אוסרים, והיה עובר על מקרא אחרי רבים להטות, ואי משום דהלכתא כר' יהושע דמדמה מלתא למלתא, אולי לזה אין אנו צריכין לזו עתה, אבל מי שאוסר עצמו לדבר שחבריו מתירין הרשות בידו אם לא יש בדבר קלקול והיזק, כגון זה דשמן גוים שהוא מי"ח דברים ולא פשט אסורו בכל ישראל, שלא היו יכולין לעמוד עליהן באותה גזרה, וכר"א בר צדוק ס"ל שאין גוזרין גזרה אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה, ורב היה נוהג אסור בו אע"פ שהתירוהו ר' יהודה ובית דינו, שהיה דעתו של רב שגוזרין גזרה על הצבור, אע"פ שרוב הצבור לא יכולין לעמוד בה, והיה חולק על אלו התנאים, והיה יוצא מדעתו וסברתו קלקול, שיגזרו ב"ד גזרה על הצבור שלא יוכלו לקיימה, בכי האי גונא לא שבקו ליה להחמיר האי חומרא על נפשיה, דמשום הכי אטרח שמואל אדרב עד שאכל כדאמרינן בגמרא דבני מערבא, אבל מי שאוסר דבר על עצמו על דרך סברא ואינו יוצא שום קלקול מאותו ענין, אע"פ שחבריו מתירין אין להקפיד בזה, ואחלי אלופי! הסתלקו מן המחלוקת ובקשו שלום העיר ההוללה, כי בשלומה יהיה לנו ולכם שלום, ואדון השלום ישים אהבה ואחוה וריעות כחשקכם וחשק איש שרוח המחלוקת מבעתו, נאום המדבר אתה ידעתו, נאמן אהבתך, דורש שלום תורתך, קשור ונרצע בדלת ידיעתך,
2
ג׳הכותב, אברהם בר יצחק ז"ל.
3
ד׳חתימה, החכם הכולל, אשר גבורות ה' ימלל, השוע הנעלה, לשם ולתהלה, ר' אבא מרי פרי צדיק יסוד עולם הרב ר' משה בר יוסף ז"ל.
4