מנחת קנאות, מכתבים צ״זMinchat Kenaot, Correspondence 97
א׳שלח אלינו החכם שמואל הסלמי כתב אחד ארוך ונכבד, ולא העתקנו אותו בזה הספר, מפני שדעתינו לחברו בחבור אחד עם שאר הכתבים והקונדרסין אשר הגיעו אלינו מגדולי ארץ פרפיאן ועד מרסיליא, כדי להיות לאות ולעדות לכל באי עולם, כי לא ישרה מחשבת המנגדים אלינו וכל עצתם דחקה מהם, והוסיפו להפליא הפלא ופלא מן החולקים על האמת מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, וכשנהיה בשעה פנויה בעז"ה, נשתדל לחבר הכל ולהיות הענין רשום בכתב אמת ונכתב בספר, אך עתה בזה החבור נזכור מעט מן הלשון הנמצא כתוב בכתב ארוך הנכבד, אשר שלח הנה לשתי הקהלות החכם ר' שמואל הסלמי, וזה קצור טופס הכתב:
1
ב׳אם נתעורר אדון הברית אדון ישר הבירה, על התורה, עם סברתו הטהורה, עם אל ועם קדושים נאמן אל עירו ואל ארצו, למנוע הלמוד בספרי, חברום לא מבריתנו הנערים, קצת זמן ותיקן לזה רצועות ועבדן לשמן, מה גם עתה עבד דבר שהיה ישן ונתעורר, למה הוסיף המדה וטפף או גדש, ומה חדשו בזה סופרים וכד חדש, ומאז קרא טינא לראשי, אמר אכתי לא קשאי, ונתמה גם נשמח כי ממרום מהר צבי קודש, הופיע בבית מדרש דרב רוח הקודש, ובסיום הזמן הסכימה דעת המקום לדעתו, בראותו כי הזמן המיוחד לעות רוח חכמה, לגיוני המלך אנשי עבודתו, הנלוים במקדש שכינתו, לעמוד לפניו לשרתו, אמר בן כ"ה שנה נכנס ללמוד וללמד ה' שנים, ואין ספק אשר בכדי למוד ההלכות העבודה ומעשה הקרבנות, שהם המצויינם וכל אביזרייהו, ובכלל התורה לויים וכהנים, ומספר שנים המנויים והסימנים רבות בשנים, ואמנם רצינו להכניסו בבריתות הודעות סודות העבודה ומסתריה, ולהטעימו במתק סתריה, וציוריה הדקים והעמוקים, כראי מוצק חזקים, והדברים עתיקים, טעם זקנים דברי צדיקים, למתוק טעמא עבדי, כד הוו חלשי רבנן בגרסייהו טרידי וטעמא ערב לומר נפש חיה, ממשביחי אכילה ושתיה, שבח לו להשביח שאון גלי תשוקתו, ותאוותו גאותו תאוה נהיר ע"ז קראו בשם נבוני לחשים, הם המדברים דברי דעת בתי הנפש והלחשים, אמרו חכמה זה סדר קדשים, ומה נודע אשר יעירו בבנות שם על הדבר לרוממו, או להשפילו לשומו, אצל הנפש כדמות גנאי או להפליג במהללו, באמרם במס' פורים בענין כתנות פוליסר, והנדבאין בשני וראשון ספורים במספר לצבוא, משום מלתא דבעיא פרוטי, ומספור הדברים, להשכיל בדברים דברים הנכרים, וממדבר הרים, ולעורר בעלי הנפש החשובה ועשו עינים לעדה, בעקבות סתרי התורה והודה, אמרו רצונך להכיר מי שאמר והיה העולם עסוק בדברי אגדה, ואמנם אין להחליש הדברים ולהשנות בהן המדה, ולומר בנערינו ובזקנינו נלך לשאוב מים טהורים, מן באר רוח הקודש אשר ישאבון הנערים, וגבול נתן לשכל וחכמי' עשו למדות שבתות וכל עצמן אינן באות אלא למנוחה של תורה וליקרת יחודה, ולהכין אותה ולסעדה, תהיה לנו אשת נעורים, להלל אותה בשערים, באהבתה נשגה תמיד נער וזקן עם מלא ימים בקי ואמיד בן או תלמיד ישרה חמדתה לעבדה ולשמרה כל עצמינו לכל תהיה צורה לידינו, ומחשבת הגברים בזה מורה וערוכה, להעלות לבטולה של תורה ארוכה, לשעבר הכל כהלכה, כי ברכה בה מסורה, ומשך החכמה כליל כתובה, וברכת ה' היא תעשיר עושר וכבוד וזרעו לברכה, ואחר ימים בעלמא אריכא, וזה כל האדם וזאת הברכה, לברך את העם הקדוש לחלק לכל אחד אשפר ואשישה, במערכות המשנה הששה צוה לנו משה מורשה, והיא לנו נר דלוק לראשנו, נר חופש חדרי לבבינו, להאיר במבוי תפלתינו, ונכנס ויוצא דולק והוא בית אב של הלכה, לאב ולאדון לכל מי שזכה, ועוד נמצא כתוב באמצע הספר ההוא דבר ז"ל,והם התחילו במצוה ויאמרו אשר על ידכם, ודעתם לשלוח אליכם בזה את הגלוי ואת החתום, והכל הולך אחר החתום, ואם לא תאבו לו על מה אתם מבקשים, מלאכי אל מתגששים, וכשאין בני העיר לעשות ביניהם נגיעה, אם נצטרכו השעה,ואשר תעבור לזולתם על זולת המוסכם אין בזה הכרעה,ואם דברי הישר אדוני' בסתם המה בצדקתם, אחר שהדבר מוכן כנפשו ישר וארוך, להחלץ מעשות שאינו צריך הטעימוהו חכמינו במתק חכם, אין מפרישין לחכם, ע"כ מיעוט הלשון הנמצא כתוב באגרת.
2
ג׳ר' שמואל הסלמי ז"ל
3