מנחת קנאות, מכתבים צ״וMinchat Kenaot, Correspondence 96
א׳הנכבד ר' יהודה דשפלנש הדר בארל"ב, שלח אלי זה הכתב:
1
ב׳אשר עיניו על דרכי ה', דרך ישכון אור בהיר העיני כל רואה, דרך ישרה שיבור לו האדם וחי, מה הצורך ירעיש ארץ ירגיזנה אחרי, מסייעין בו על אחת כמה אחרי פרעוש אחד וסיוע אין בו ממש, אשר האמת אתו החיים והשלום אהבו, החי היכול האדון השלם אשר יד כל בו יום נורא ינחנו ומושיע אין בלתו, הוא ירב לו, בעדו ילחם לחיל אשר נגע אלהים בלבם, מלחמת מצוה נגד מלחמת רשות, מחלוקת שאינה לשם שמים, ואחר שנכנסתי ברשות נכנסתי בין ההרים שלא בהקשה אדברה, אך הפעם אערכה לפני הגביר עצה טובה שפרה עלי, ומדעתי מינה לא אזוז דמאן מלכי רבנן, מלכי ישפר עליך, ותשמור מצרה נפשך עד הנה עזרך העוזר והמועיל תועלת שיש לו עיקר, והגיע הענין כי ברשת זו טמנו נלכדו רגלם, וזה ברצון הרגילו לו מן לפונדק, ורגלוהי דבר אינש אינון ערבין ליה, לכן עמוד על עמדך אתה ורעיך אנשי מופת, ואל יצא לבבכם בדבר הזה, כי איש אין בארץ ראוי להקרא אדם כוזב בפיו או בקולמוסו, לחלל את ה' אלהיו, כי לא הגיע שלוחם הנה, ואתה דע לך כי לא ראינו ולא שמענו, ודעתי נוטה שלא ישלחו ולא יוסיפו על חטאתם פשע, ופתיות לא יפותה עד, ע"כ עמוד על גבולך, עד יתברר לך הדבר כשמש, אם ישלחו הם הזמורה אל אפם, ואחריהם שלח נא ביד תשלח תוכן החרם והאדרכה, אל גדולי העצה ורב המורה לצדקה, אדוננו מורנו הישיש הרב אשר בברצלונה, לחתמו עם כל גדולי הארץ והוא ישלח אותותיו אותות, לכל הארצות אשר דת משה מגעת, כי מזה לא אצא אירא שלא יקראו אחריו מלא, הלא ידעת כי מאז ימים מקדם, כל ארצות נַבַרָא וספרד ואשכנז וצורפת ורומה וגבוליה, אשר שמעו את שמעו סרו למשמעתו, חשים לכבודו אשר אין בו נפתל ועקש, סוף דבר אתה האיש המקנה לאלהינו! יבינו ידעו כל באי עולם כי לשם שמים כונת, ויתחילו ויעשו הם ראשונה כי ישיגו, ולא יגיע לחצי ההר עד שיעשו איברים איברים מכל כונתם, ומי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה יפרע הם ומהמהם, וכל ישראל חברים באהבה ושלום ורעות, כנפשך וכנפש כל הנלוים אתך ובדומין לך, הכותב נחפז שבע רוגז, על כי התלאה מצאתהו, אחיך לאמונה.
2
ג׳יהודה בר שלמה בר מאיר.
3
ד׳חתימה, הודי והדרי, פאר חבוש לראשי ונזרי, הגביר החכם השוע הנעלה ר' אבא מרי בר משה ז"ל.
4