מנחת קנאות, מכתבים צ״הMinchat Kenaot, Correspondence 95
א׳זה הכתב שלח אלי החכם הנכבד ר' שמואל בר יהודה בר שלמה דלוני"ל הדר בנרבונה, המכונה דון שמואל בונגודש:
1
ב׳השמע עם קול המולה גדולה ולא יפצה פיהו ויפעה? האם לא ישום וישרוק כמו נחש ואפעה? הולך ברב כחו צועה, קול יללת קנוית ראשית אלף שנים פעמים, בטרם הרים הטבעו טרם עשות ה' ארץ ושמים, הנראה מגבעות המון הרים כיתר האמון מספד אמון באין תהומות חוללה באין מעינות נכבדי מים, הנהיה קדם מפעלו מאז היתה אצלו משחקת לפניו שעשועים יומים, היאמן היש כי יסופר תורה קינים והגה תשא על שפיים, תספוק על יד ירכים, תתיפח תפרש כפיה, במקהלה כמו הרה תקרב ללדת תחיל תזעק בחבליה, כי שודדה עטרת תפארת גאון לצבי עדיה מעליה, הוסר הופשט מעיל כבוד עטרת גאונה, עושר וכבוד משמאלה ומימינה, ימין רוממה תורה תמימה עדות נאמנה, ע"י ציר נאמן לנו נתנה למנה אחת אפים, אחת דבר אלהים מצד אחד ומצד אחר שתים, ממנה כתב חרות על לוחותיים, ממנה על פה אך דבר שפתיים, על הר אלהים כולה באש הוקרה, בקול רעש אופן ומרכבה מרקדה, כל העם אשר במחנה החריד חרדה, שתים הנה נועדות ביראת ה', אשר בנו שתיהן את בית ישראל, האחת בקדמות תסתיר פניה היתה כאניות סוחר, דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, ואחותה לצרה תגלה מצפוניה, ממרחק תביא לחמה ופרפרת מזוניה, כסותה ועונתה לא יגרע, ולא תאחר להביא אל עבר פניה מטה ושולחן וכסא ומנורה, תערוך נר, לחפש חדרי בטנה כל ספקיה היטב באר, ועתה חדשים מקרוב באו קמו מחברים, להשליך אמת ארצה באמתה של תורה מהרהרים, ממשלים משלים המה להרוס המקרא ולצייר הספורים מלבם הוציאו מלין כביכול תשור אותם הצורים, להוציאם ממשמעותם עשו ספרים הרבה מביתם ומחיקם נושרים, לא בלבד עונותם על שכמם אף כי מחטיאי אדם בדבר עד שיגיע נשקם לאחרים, יען לא במטמוניות איש איש בחדרי חדרים, כ"א בגלוי פנים המינים אומרים סרה, בקרקאסיאות ובבתי כנסיות, במופלא מהם במה שלא הרשו להתבונן לדרוש באלהים, במכוסה לחקור בחכמת המחקרים, מה שגלה עתיק יומין אין להם עסק כ"א באותן הנסתרים, מרך השכל יתעו לקצץ בנטיעות יבערו ויכסלו, לכרות עקרי האמונה הלכו אחרי ההבל ויהבלו, ינשאו להעמיד חזון ונכשלו, יוסיפו לחטוא מהצדוקים, כי הם במצות ובחוקים, ובתורה שבכתב מחזיקים, העל אלה מתאפקים, בעלי נפש ובמצות ה' הם חפצים מאוד מדקדקים, העלה אלה לא ירגז בטנם לשלול שפתם המודבקים, לזעוק זעקה גדולה ומרה ברחובות ובשווקים, לאמר נלכה נא אחר ב"ד הגדול אחר ב"ד יפה ומופלא שבדיינים אף כי הרב הגדול בארץ מרחקים, שם מרביץ תורה מדע ובינה הכל מוכן, זקן ועומד בישיבה, לא פסקה ישיבה כבוד מקום תורתו ומשכן, חכמה יש כאן זקנה יש כאן, לזרוק מרה על הורסי מגדל עוז שם ה' וגזר אומר להוכיח ויקם הנזרים, אין מוחה בידו אם לנדות אם להחרים, הן למות הן לשרשו ולענוש נכסין ולאסרם, (למאן) [למען] ישמעו ויראו ולא יזידון עוד הנשארים, ואם אתה הגביר מלא חכמה תכנית חותם, כלול במדע ותבונה וחלי כתם, העירות בצדק החילות הפרוצים להסתם אוריתא מרתחא לך רתח רתיחיה והתם, יהי מקורך ברוך מה רב טובך צפנת ליראי אל בני עליה, מתוך מעשיך נכרת מחשבתך הנקיה, וכונתך הרצויה, לבקש עומד בפרץ וגודר גדר הדחויה, לשום גבול למחיצה שנפרצה ולבנות חומתה יורדת שאיה, גבול שמנו בזה אשר גבלו ראשונים חכמים קדמוננו שלא למסור החכמה למי שאינו מאנשיה, פן יחמסו עקביה, אלא אם הוא חכם חרשים ומבין מדעתו לחשיה, ובלבד לזה ראשי פרקים, ולמי שארכו לו השנים עד שתדעך שלהבת הטבע ולהבו ואז לבו דואג בקרבו, ולחוש על כבוד קונך, הוא עשך ויכוננך, מקום הניחו לך אבותך לזכות בו כל בני דורך, דור מה רמו עיניו במה שאין ראוי להסתכל, כי טחו מראות עיניהם לבם מהשכל, להסיר מכשול מדרך ולפנות מאבן ולסקל, ותחת אשר קנאת לאלהיך, קנאו בך קנאת חמה איש מרעיך, חלוקים עליך חבריך שכנגדך, לב יודע אם לעקלקלות אם לעקל, אם להחמיר אם להקל, חשבו מזמה להתגאות ולהתפאר חוגר כמפתח להתהלל, להתריס כנגד הרב המובהק לבטל גזרתו וכנגד ב"ד וסיעתו שרי קדש לחלל, לחלוק על דבריו רבו זחוחי הלב שלא שמשו כל צרכן כתלמידי שמאי והלל, להרבות מחלוקת לעשות תורה כשתי תורות בישראל, ומי אני אשר הבאתני עד הלום להיות לבי גם בהוראה? ידעת כי ידיעתי מעוטה לא בינת אדם לי, לא למדתי חכמה לפסוק פסק דין לחובה או לזכות, מי אשר חטא, למידן ולמימר אי טב למיהוי לטיא או לטותא, לא אכניס עצמי באתר דזקיקין דנור ובעורין דאשא כמעלי פילא בקופא דמחטא, וגם אמנה מצינו בדברי רז"ל הלומד חכמה יונית הנה הוא בארור ובשמתא, ואם לקרובי מלכות התירוה לחזות יפיה או רפיה, אי בעית אימא חזי מאן דחליף בהו מי נשאר בעשיה, מחרפת אנוש לא תירא מרבבות עם לא יהא בישנית, ומן יציב אין ראוי לאמת שתהא פחדנית, גם לא המלמדת להועיל קפדנית רגזנית, רק לשים פניה כחלמיש וכשמיר חזק מצור לענות האומרים לרע טוב ולטוב רע ולבלתי ישוב לבם אחורנית, ואחר אשר חרפת נפשך להסתכן ללמוד ידיך למלחמתה של תורה אצבעותיך לקרב התיצב והכן, להישר הדורים, השתדלת כל מעוות לתקן, מה לעשות עוד לבודים מלבם דברים אשר לא כן, והנה כל ימיך בין החכמים גדלת ובין כתפם שכן, למצוא השתיקה הלא הוא הדרך אשר לך יתכן, ואם יש איש מיושבי הארצות אשר יעשם בזדון לבלתי שמוע אל תורת אלהים ונבדל, מבין המרי המטים עקלקלותם אם עשיר ואם דל, שטה מעליו שית ממנו והרף לשונך ושפתיך נצרה על דל, כבוד לאיש שבת מריב בוזיך יקלו וכבודך לא ידל, ואתה את נפשך הצלת השומע ישמע והחדל יחדל, והאמנם מחובתי לא אסור מן הדרך אשר תלך בה אם להשמאיל אם להימין, כדאי היא דעתך הרחבה לסמוך עליה ולהאמין, מי שמע ומי ראה כל החתומים באגרת האדרכה חותמין, ולא יחתום אחריהם אתך ולך דומין, כ"ש וכ"ש כל פנות שאתה פונה אינן אלא לימין, והאל עושה שלום במרומיו יעזרך לצרף לידי מעשה המבוקש ממחשבתו, וישלים כל העדה הקדושה עם תורתם כלבם אתך, להיות לבבם שלם עם לבבך, ואתה שלום וביתך שלום ולכל אוהבי תורתך שלום, כנפשך וכנפש סר למשמעתך נאמן אהבתך בהדרת קרבתך, מתכבד ומתהלל הכותב בחכלילות עינים,
2
ג׳שמואל בר יהודה ז"ל
3
ד׳חתימה, תפארת אנשים, גזע ישישים, עמו מלחמות ה', מלחמות תורה לוחם, תורת קדושי, האשל האדיר ר' אבא מרי בר משה ז"ל.
4