מנחת קנאות, מכתבים צ״דMinchat Kenaot, Correspondence 94
א׳זה הכתב שלח ר' שלמה מברד"ש, והיא תשובה על האדרכ"ה:
1
ב׳בלבי צפנתי אמרתך למען לא אבוש, ובני מעי המו עלי ופוסחים על שתי הסעיפים, למען לא אחטא לך, ובשפתי ספרתי ופני העזתי לבל תחשדני בכבודך מקול, ושלחתי את ידי בקסת סופר להשיב שולחי דבר על רוב מוסרו, קראתי ודנתי אותך לזכות, כי לא בינת אדם לי ולא ידעתי ספר, ואני בעיניך כאיש מלא דבר, ואני כלא דבר, אחוה דעי אשר אין שעור למטה ואומר אני מעשי למלך, שאלת הרב! אם החרם שהחרימו נכבדי ההר או האדרכה עם שאר הנכבדים, לאן הדין נוטה? באלו השאלות, בנו חכמים גדולים וארזי לבנון חומה ויסודות גדולות, ע"כ איך ישים ראשו האזוב אשר בקיר בין ההרים ואשיות שפר? או עם איש שפל כמוני היום כי משפחתי צעירה, אך הכריחנו ביראה ומשיב אני מפני הכבוד, הגדר הנעשה עשוי כהוגן קול הפושט בארץ הלזו, כי קלו המים מי תעודה מעל הארץ, ע"כ תראו ראשי ההרים רועשים רעם שרים ותרועה, וקול העם ברעה, כי שמו על נאות מדבר סין ראש שפת לשון שמה ומזה, בני האומה והמלאכה נמבזה בחרו לחזק בדק הבית, והגבירה תורת ה' תמימה אין לשפחתך כל בבית, ומעבירין לפני כבודה בת מלך, כוסי יין נסיכים ויין הרקח, דמו להבאיש בזבובי מות ולא יכלו לי, ביינך המתוק כי כל שטעמו אומר לי לי, וצללתי במים אדירים מעינות נכבדי מים יודע דעת, והעלית בידם מזריח אור להולכו בדרך ישר וצדקה ומרפא לעצמו היבשות, והחיית עם רב בדבריך בבנות גדר וקבענום לבנות גדרך, וידעתי אני כי לא לזה הוצרכתי, אלך אל קולך ואל קולן של סופרים מבין הרי בתר שמעתי ושלחתי אליך מה שמצאתי, לא מדעתי כי אין לי לא דעת ולא תבונה, הגדר עשוי כהוגן, והספרים ההם טעונים גניזה, כמו שארז"ל חזקיה גנז ספר הרפואות והודו לו, מפני כי היה העם בחלאים ולא היו מחלים פני אל, ומה אם הספ' שחבר חזקיה שלא היה בו שום דבר כנגד התורה, גנז אותו והודו לו, כ"ש בזה שחבר חכם שלא מבני ישראל והוא מין, כי המאמין בקדמות כופר באלהי אמן, ועוד ארז"ל: ס"ת שכתבו מין ישרף, ומה ס"ת שיש בו דת משה ישרף כ"ש ספר שחברו מין מדעתו, ואיך יוכל האדם להחרים כל מי שימנע עצמו מללמוד בספרי מינים חס על כבודו, ואינו מן הדין שהסכימו להחרים כל איש שימנע בנו מללמוד איזו חכמה ומכל ספר מאיזה חכם שחבר, מאיזה לשון שיהיה, ומאיזה אומה, ולזה לא דקדקו בלשונם ואפילו היה מין, ומי מין גדול מארסטו כאשר שמעתי אומרים מפי הר"ם ז"ל, שכתב בספרו: כי ארסטו מאמין בקדמות, ואם האדרכה אדרכה מצאתי כתוב כי אמרו ז"ל במועד קטן ר"ש בן לקיש הוה מנטר פרדסא, אתא ההוא גברא דהוה אכל תאיני, רמא ביה קלא ולא אשגח ביה, א"ל להוי האי גברא בשמתא, א"ל אדרבה, אם ממון נתחייבתי לך נדוי נתחייבתי לך? אתא לבי מדרשא ושאיל, א"ל נידוי דידי' נידוי נידוי דידך לאו נדוי, מאי תקנתיה? זיל להאי גברא דלישרי לך, ואם יש עון על כבודכם, זה יחיד וזה יחיד אבל הם רבים ואמרה תורה אחרי רבים להטות, ה"מ לזכות אבל לחובה לא תהיה אחרי רבים לרעות, ואין לך דבר יותר רע מללמוד ספרי המינין, נראה מכאן שהחרם נעשה שלא כהוגן כמו הנדוי שעשה ר"ל ושכנגדו זכה אע"פ שהיה דין ממון עליו, כ"ש בכאן שלא היה צדיק הראשון בריבו, כי כל אדם יכול להחרים על עצמו אפילו למה שמחויב לעשות כמו שמצינו בבן עזאי שהיה נאה דורש ולא היה נאה מקיים, שהיה דורש "כל שאינו נושא אשה כאלו ממעט את הדמות" והוא היה מחמיר על עצמו, שהיה אומר אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה, ועוד כתוב באגדה שהיה אדם יכול להיות נזיר ואשה יכולה לאסור על נפשה, ומצינו בנביאים שאמר מלאך ה' למנוח ואשתו "כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן" וא"כ איך לא יוכל אדם להיו מקדש לו במותר לו, וחס על כבודן של ראשונים, עשו לפנים משורת הדין על גדר העשוי, כי רז"ל אומרים לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב, בשביל שלא יבא לידי מכשול ואף על פי שמותר אם לא היינו יראים פן ישלח ידו, ע"כ נאות הגדר בראות הפרץ היוצא, והבו דלא לוסיף עליה, כי אלו החכמות לא התירו אלא ליחיד, והוא שיהיה בקי בחכמות התלמוד ומבין מדעתו ולא בפני אדם שלא יצא פרצה, כי אולי האחרים אשר היו שם לא יהיו מבינים למה פרצה קוראה לגנב, ועד"ז ארז"ל ביחיד אם יבין יבין, אבל עתה שדורשין המשמאילין בהמון, ראוי לעשות סיג אפילו לאמינים בחכמה, והמבינים אחד מני אלף, וע"ז ארז"ל בניחותא מנעו בניכם מן ההגיון, י"ל כי אולי היה בדור שהיה בזמן ההוא לא היו מקבלין תוכחת, ואמרו בלשון רכה אם יאמינו יאמינו ואם לאו יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו, או אולי היו מקבלין תוכחת וקיימו עליהם תֵחַת גערה במבין, ואת מי נועץ וידע פשר דבר בין הרמים והנשואים, ועמכם חכמה ותושיה וגדולה, ומצאתי כתוב כי נדוי על תנאי צריך הפרה, ואם קשרתם מלבנות יהיו מעדנים לנפשם, והתירו ראשי מעדנים שלכם, והחיים והשלום ילוו עליכם והאמת והשלום אהבו, ושלומך ושלום תורתך יגדל, כחפצך וכנפש הכותב אשר בך אתפאר ועטרת לראשו אשימך כל הימים, נאמן אהבתך,
2
ג׳שלמה בר שלמה נתן.
3