מנחת קנאות, הצעה ז׳Minchat Kenaot, Treatise 7
א׳אין אנו צריכים לעשות סולמות לעלות לרקיע, רק להתבונן בבני אדם, ובשלימות אבריו ובמספר עצמיו, ובענין הגידין והמיתרים אשר בו, ובתוכו את האברים וצורתם ותועלתם, ובהרכבת הכחות עם הכחות המתפשטות בגופו, ובכלים הפנימיים והם כלי ההולדה וכלי המזון, ולא ימצא בהם דבר בטל ללא צורך, כמו שהתבאר בספרים המחוברים במלאכת הנתוח, ועל זה אמרה חנה: אין צור כאלהינו, ודרשו רז"ל: אין צייר כאלהינו (ברכות י), ומהם יוכל האדם לידע ולחקור מי שאמר והיה העולם, כמ"ש: ומבשרי אחזה אלוה ואמר דוד: כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. ר"ל כי מבנין עצמותי יִוָדַע מציאת האל, שאין כמוהו, ואמר: תאמרנה כאלו העצמות אומרים זה לזה שמהם תצא הבחינה, וזה שאמרו חכמינו ז"ל (שם שם) על דוד שדר בה' עולמות ואמר שירה, ר"ל שהתבונן מתחילת יצירת האדם כמו שאמרו חי במעי אמו אמר שירה, ובילדותו ובגדלו כמ"ש יצא לאויר העולם אמר שירה, ואמרו עוד ינק משדי אמו וכו', ובמקרים המשיגים אותו, כמ"ש ראה במפלתן של רשעים אמר שירה, עד שעמד על החקירה בכל ענייני האדם עד יום המיתה, כמ"ש נסתכל ביום המות ואמר שירה, והשירה הגמורה והשבח האמיתי הוא ההשגה והבחינה האמיתית בעניינים שמתוכם יכיר את בוראו יתברך, ובהתבונן דוד בחכמת היצירה, הוסיף בהודאה ואמר: אודך על כי נוראות נפליתי, ודרשו רז"ל על נפלאות היצורים וענין המזמור יוכיח כן, אמרו בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו, אדם נותן זרעונים בערוגה, כל אחד ואחד עולה במינו, ואלו הקב"ה צר את העובר באשה כולם עולים מזרע אחד, ומ"ש נפליתי נעשיתי כפליאה, ומתוך כך נפשי יודעת ומכרת, כי נפלאים מעשיך מאוד, ותהיה מלת מאוד שבה אל מעשיך, ולא אל נפשי יודעת, וחלילה לחשוב שאמר דוד כי הוא משיג מאוד, כי הוא בצדקו לא התפאר בזה.
1