משפטי עוזיאל, חלק ח, אורח חיים מהד' תליתאה י״גMishpetei Uziel, Volume VIII, Orach Chayim 13
א׳א. הולכת ס"ת לכותל המערבי לקרוא בו
1
ב׳(או"ח סימן קלה.)
2
ג׳• האם אין בזה בזיון לס"ת • האם הדבר מותר גם כשמוליכים ומחזירים את הס"ת בו ביום
3
ד׳כז באדר ב׳ תשו״ב
4
ה׳לכבוד הרה״ג חסידא קדישא ופרישא
5
ו׳כמוהר״ר יצחק אלפייה יצ״ו
6
ז׳שלום וברכה ברוב חבה. רב חביבאי!
7
ח׳מכתבו היקר קראתי בכל תשומת לבי, והנני לענות על ראשון ראשון.
8
ט׳א. הולכת סה״ת לכותל המערבי, דבר זה נעשה בהסכמת הרבנים הגאונים שקדמונו, ואתם מאלה אשר הם בחיים שליט״א, ואין אני רשאי להרהר אחריהם, כי יש להם על מה שיסמוכו מדברי רמ״א ז״ל דכתב: ואם הוא אדם חשוב, ככל ענין שרי (או"ח סי׳ קלה סעיף יד), וצבור גדול כזה שבכותל המערבי לא גרע מאדם חשוב. זאת ועוד אחרת, משום דבכותל המערבי קבוע ארון ועמוד לספר התורה, ובזה אין משום בזיון ספר תורה, וכמ״ש מהר״ם פאדוה ז״ל: נ״ל דהמרדכי מיירי בענין כשמביאין ספר תורה לקרות, אין אצלם שום ארון או תיבה אשר מוציאין ממנה ספר תורה ומחזירין לתוכו, רק מביאין אותה ממקום אחר בשעת הקריאה, ואחר הקריאה מחזירין ספר תורה למקומו. אמנם המנהג שלנו ליחד תיבה וארון על יום או יומים, ולתת בו הס״ת ולהוציאו בשעת הקריאה ואח״כ יחזירו לארון מותר, כי אין בו פגם להס״ת [מאחר שמייחד לה ארון ועמוד להוציאה ולהכניסה] [שו״ת מהר״ם פדובה סימן פח].
9
י׳והנה בספר כף החיים (לגאון שבדורנו יעקב חיים בהרב יצחק ברוך זצוק״ל), הביא דברי כמה מרבוותא ריום או יומים לאו דוקא, אלא כל שמיחדים ארון ועמוד להוציאו ולהכניסו אף באותו יום מותר (או"ח סי׳ קלה ס״ק פג), והוסיף מדעתו וכתב: וכל זה הוא לפי דברי מור״ם ז״ל, אבל לפי דברי הזוה״ק אף בכה״ג אסור, דהא בבי כנישתא איכא מקום מוכן ואפילו הכי אסור, וכן כתב בדין אדם חשוב (שם ס״ק פד).
10
י״אואין דבריו מוכרחים לע״ד, ויש לומר שדברי הזוה״ק הוא כשמובילים את ספר התורה רק בשעת הקריאה, אכל אם עושים ארון ועמוד מיוחד, הואיל ואין בזה פגם לספר תורה, גם הזה״ק מתיר. ועל כל פנים אין הדברים אמורים אלא לבי כנישתא, אבל לא לכותל המערבי ששכינת הקודש לא זזה ממנו [שמות רבה ב,ב. במד״ר יא,ב], כדכתיב: ׳הנה זה עומד אחר כתלנו׳ [שיר השירים ב,ט], ובודאי שזה הוא כבוד ויקר לספר תורה לקרות בו בחרדת קדש ובקהל עם רב מישראל. אבל הדבר ברור מאד שבמקום קדוש זה צריך לנהוג קדושה יתירה, להקשיב בדומיה ואימה את קריאת התורה.
11
י״בוכבר צוחו על זה קמאי קדמאי על שיחה בטלה שבבית הכנסת בשעת התפלה וקריאת התורה, ועל זה ידוו הדווים ויוכיחו את העם להחזירם למוטב.
12
י״גאני מקוה שיבא שנוי לטובה בכל ענין גישתנו לכותל המערבי, ואז יתוקן גם דבר זה.
13
י״דב. עניני אבלות וענינים שונים
14
ט״ו• האם אפשר להגביל מי יגור בעיה"ק ירושלים תובבב"א • רע ומר מאוד קבורתם של יהודים על ידי אינו יהודי • הלנת המת משום סכנת נפשות • הובלת מתים ע"י מכוניות, אם יש בזה צד איסור, שאין נושאים בכתף • בסוגי המיטות להובלת המתים • חליצת כתף על אב ואם ורבו
15
ט״זב. הדירה בעיה״ק ירושלם תו״ב. אין ביכלתנו ולא ברשותנו למנוע דירתם של מי שהוא בתוככי ירושלם תו״ב. שגם הנביאים ומלכי יהודה בזמנם לא עשו כזאת בימיהם, כמו שכן יוצא מפורש מדברי הנביאים בחזיונם ותוכחותיהם.
16
י״זג. רע ומר מאד בעיני קבורתם של ישראל על ידי לא יהודים. אני מחיתי על זאת כמה פעמים ולא נשמעתי, בהתנצלותם שמוכרחים להעסיק לא יהודים משום שמירת המקום על ידם. אני מקוה לחסדי ה׳ שעם בוא שנוי לטובה בישיבתנו בירושלם — יתוקן דבר זה.
17
י״חד. איני יודע מקרי הלנת המת שלא לכבודו של מת, מלבד המקרים שבימים האחרונים שהמצב הכריח לכך משום סכנת נפשות.
18
י״טה. הובלת המתים במכוניות היא מוכרחת מסיבת ריחוק המקום על ידי התרחבות הישוב. אני בעוניי לא מצאתי שיש צד איסור בדבר, ועל פי רמזים בר״ת אין לקבוע הלכה מדעתנו (עיין יד מלאכי כללי הדלת סי׳ קמד ערך דרשות, ובשדי חמד כללי הפוסקים סי׳ טז אות נ׳). אלא כך אמרו רז״ל: אין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו [עבודה זרה ג,א], ולצערנו נתמעטו הדורות ונחלשו הכתות, ואין יכולים לישא בכתף, כמו שאין אנו יכולים ללכת ברגל מרחקים ידועים. וראיה לזה מעובדא דגמרא: כי נח נפשיה דרבה בר הונא ורב המנונא אסקינהו להתם, כי מטו אגישרא קמו גמלי וכו' פירש״י: קמו גמלי — עמדו הגמלים נושאי המטות במקומן (מו״ק כה,א־ב).
19
כ׳מכאן למדנו דאין איסור להובלת המת על גבי כלי רכב, שאם לא כן ודאי היו עושין כל המאמצים האפשריים לשני גדולי ישראל אלה להובילם על ידי בני אדם. דון מינה להתיר בכלי רכב של מכוניות שאין בזה משום בזיון המת חלילה, וכשהוא מלוה בלוית כבוד של כתפים שיושבים סביב הארון בכבוד הראוי.
20
כ״או. כליבות להובלת המתים. דבר זה לא נהוג בכל קהלות ישראל, ולפי מה ששמעתי גם בקהלות קדומות ועתיקות שבגולה. ואין אני זוכר שיש בתלמוד ובדברי הפוסקים הראשונים זכר למנהג זה. ואדרבה לשון המטה או הארון שנזכר בתלמוד ובדברי הפוסקים אין במשמעותה צורה זאת של כליבות הנוהגות בארץ ישראל.
21
כ״בועל כל פנים בירושלם עדיין מתנהג מנהג זה ככל ח״ק של העדות והכוללים, וחלילה לומר על קהלות גדולות שבארץ ושבגולה שמובילים את המת בארונות או במטה שהם חוטאים וראויים לעונש חמור זה, שלדידי אינו אלא חבלי וצרופי גאולה, כאמור: ׳כי מנסה ה׳ אלקיכם אתכם׳ [דברים יג,ד], והם קריאה לתשובה ותפלה.
22
כ״גואין ללמוד מחובת כבוד הבן לאביו שחייב לחלוץ כתף ולילך לפניהם (יו״ד סי׳ שמ סעיף טז), לכל אדם מישראל שנושא את המת להובילו למנוחתו, ולא עוד שגם בדין זה כתב רמ״א [שם סעיף יז]: לא נהגו לחלוץ כתף כלל. ואם ככה אמרו בדין אב ואם וכבוד רבו, אף אנו נאמר במנהג נשיאת המת במכוניות שאדרבה הוא כבוד למת.
23
כ״דאמנם ודאי דלא עביד קוב״ה דינא בלא דינא (ברכות ה,ב), ועלינו להצדיק דין שמים ולקבל יסוריו באהבה ולחפש דרכינו ולשוב אל ה׳, אבל עם זה הננו צריכים גם להתפלל ולבקש רחמיו וחסדיו, כדברי משה רבינו ע״ה: ׳סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה׳ [במדבר יד,יט]. באמונה כי הוא יסלח וימחול, וכדברי נעים זמירות ישראל: ׳כי עמך הסליחה למען תורא׳ [תהלים קל,ד].
24
כ״הוכמה מאלפים דברי רז״ל: אלמלא שלש מקראות הללו — נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל, חד דכתיב: ׳ואשר הרעותי׳ [מיכה ד,ו], וחד דכתיב: ׳הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל׳ [ירמיהו יח,ו], ואידך: ׳והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר׳ [יחזקאל לו,כו]. ר״פ אמר מהכא: ׳ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם׳ [שם כז] (ברכות לב,א סוכה נב,ב).
25
כ״ודבריהם אלה הם עמוקים מאד ויורדים ונוקבים עד התהום, ומגיעים לפסוקו של נביא החורבן: ׳השיבנו ה׳ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם׳ [איכה ה,כא). זאת היא תפלתנו ואמונתנו כי לא יטוש ה׳ את עמו ונחלתו, ישוב יאר פניו אלינו יחזיר שכינת קדש בתוכנו, וישיבנו אליו באהבה, ותחזינה עינינו בשובו לציון ברחמים ובבנין אפריון ואריאל.
26
כ״זבן ציון מאיר חי עזיאל
27
כ״חראשון לציון, הרב הראשי לארץ ישראל
28