משפטי עוזיאל, חלק ח, אורח חיים מהד' תליתאה נ״אMishpetei Uziel, Volume VIII, Orach Chayim 51
א׳גילוח וכיבוס בחול המועד למי שהתגלח וכיבס בערב המועד
1
ב׳(או"ח סימן תקלא ו תקלד)
2
ג׳• אעפ"י שיש פנים מסבירות בהלכה להוראת ר"ת להיתר, אין לנו אלא פסק השו"ע לאיסור בכל אופן • היתר הכיבוס למי שאין לו אלא בגד אחר באיזה אופן נאמר • גם בערב יו"ט האחרון אסור לגלח אפילו אם גילח בערב המועד • בטעם שלא התירו לגלח בערב יו"ט האחרון
3
ד׳ט באייר תשי
4
ה׳לכבוד רב משרשיא מבני עליה הרב הגאון המפורסם כמוהר״ר ישראל וועלץ יצ״ו לפנים ראב״ד דק״ק פעסט וכעת חונה כבור פעיה״ק ירושלים
5
ו׳שלום וברכה.
6
ז׳ספרו היקר ׳חק לישראל׳ — דיני ערב פסח שחל להיות בשבת, קראתי בחפץ לב, ואמרתי ׳דבר בעתו מה טוב׳, והנני מודה למעכ״ת על תרומתו החשובה בספרות ההלכה ועל מנחתו היקרה זאת שכבדני בה, ואני תפלה וברכה כי עוד יפוצו מעינותיו חוצה בישוב טוב בארץ ישראל ובתורת ארץ ישראל, גם עד זקנה ושיבה ברבות הטובה.
7
ח׳ועתה הנני לענות על הערותיו היקרות שבמכתבו מיום ד׳ לפרשת שמיני דהאי שתא.
8
ט׳א. על מה שכתבתי בסה״ק ׳משפטי עזיאל׳ (מהדו״ת לח׳ או"ח סימן סח), העיר מעכ״ת כי לא מצא בדברי הלבוש במקומו להתיר גלוח בחוה״מ למי שהתגלח בערב מועד. והנני עתה ואומר: לא ידעתי איך השתרבבה טעות זאת, אבל הדבר מוכח מענינו שטעות הדפוס או הסופר כאן, שהלא בדברי בפסקא זאת לא הוזכרו כלל הלבוש. ולכן הדבר מובן מאליו שהכוונה היתה לומר אין אנו רשאים לסמוך על דברי ר״ת, וכן הגהתי בספרי שבידי.
9
י׳ב. מעכ״ת הביא דברי הגהות ׳זכרון אברהם׳ ורבים דעמיה שכתבו: ט״ס נפלה בדברי הטור במה שכתב בשם ר״ת, שלא נמצא בראשונים, וצ״ל: יש אומרים.
10
י״אואני תמיה על הגהה זאת, דכיון שלא מצאנו דעה זאת בין הראשונים, מה הועלנו במה שנגיה יש אומרים, אדרבה הגהה זאת היא מגרעת לומר מי הם יש אומרים אלה, וצריכים אנו לומר שאעפ״י שאינם ידועים לנו, ידועים היו להטור, ואם כך, מוטב שנקיים הגירסא כמו שהיא, תאמר: אין לא ראינו ראיה, ובודאי היו למראה עיני הטור דברי ר״ת אלה שנעלמו מאתנו.
11
י״בקושטא הוא דהגהות אשרי בר״פ אלו מגלחין כתב סברת ר״ת זאת בשם: יש שרוצים לומר, אבל לשון זה אינו מתפרש על הפוסקים הראשונים, אלא להוציא מדעת אלה שלא למדו כל צרכם.
12
י״גהלכך אין לדחות משום כך גירסת הטור ומרן הבית יוסף דכתבו [בסימן תקלא]: ור״ת פירש וכו׳, כיון שזהו הטעם וכו׳, וניכרים הדברים שהם העתיקו דברי ר״ת כמו שהיו כתובים לפניהם. ולעצם סברא זאת כתבתי בסה״ק (שם סימן סט ד״ה ובעיקר) שאינה סברא זרה ולא מופרכת ממתניתין וגמרא, ואדרבה יש לה פנים מסבירות, דכיון דלא נכנס לרגל כשהוא מנוול, אין מקום לאיסור הגלוח בחוה״מ שהוא מביא עונג והנאה לגוף, ולכן דקדקתי וכתבתי: ואין אנו רשאים לסמוך על דברי ר״ת שהוא נגד פסק מרן ז״ל בשו״ע, והיינו משום שקבלנו הוראותיו של מרן ז״ל כמו שקבעם בשו״ע (עיין יד מלאכי כללי הש״ע ס״ב).
13
י״דשבתי וראיתי בדברי מעכ״ת שהביא מ״ש ׳בחמד משה׳ דרמי דברי תוס׳ אהדדי, שמדבריהם מוכח דמי שאין לו אלא חלוק אחד, מותר לכבסו בחוה״מ, אפילו אם פשע ולא כבסו בערב מועד (מו״ק יח, א תד״ה אע״ג), ואילו מדבריהם (שם יד,א תד״ה שאין) מוכח דלא התירו לכבס חלוקו למי שאין לו אלא חלוק אחד אלא כשכבסו קודם המועד.
14
ט״ווהנה מעכ״ת תירץ דהתוס׳ עצמם כתבו: ובתוס׳ מסופק בזה, וכוונתם על מ״ש בדבריהם (דף יד,א). ולע״ד אין תירוצו מישב את הדעת. ולדידי קושיא מעיקרא ליכא, ואדרבה מדברי תוס׳ מוכח דאפילו אם פשע ולא כבסו לפני הרגל, מותר לכבסו בחוה״מ, שאל״כ מאי מקשים התוס׳ [שם יד,א]: כמו כן היה יכול לכבסו לפני המועד. והלא מה שהותר לכבסו הוא בנאנס ולא היה יכול לכבסו לפני המועד. אלא ודאי שהם מפרשים דין זה אפילו בפשע, ולכך מקשים שפיר כמו כן היה יכול לכבסו לפני המועד, לזה כתבו: וכי תימא כשכבסו קודם המועד, כלומר שהיה מכובס קודם המועד ונתלכלך בתוך המועד. ולכן הותר לו לכבסו. אם כן תרתי נמי אם יתלכלכו למה נאסור לו, והלא לא פשע, ותירצו: יש לומר דדי לו בשני חלוקים, אחד ליום טוב ראשון ואחד ליו״ט אחרון, הלכך לא הותר לו לכבס שניהם, ביום טוב ראשון היה לו בגד נקי, וליו״ט אחרון מותר לכבס אחד מהם מדין אין לו אלא חלוק אחד, שכיון שנתלכלך הראשון, הרי כאלו אינו, דלא חזי ליה והוה ליה כאלו אין אלא חלוק אחד ומותר לכבסו.
15
ט״זמכאן ברור שהתוס׳ (בדף יד,א) סוברים, דאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחוה״מ אפילו אם פשע ולא כבסו בערב יו״ט, ולפי״ז מ״ש מרן ז״ל: ומי שאין לו אלא חלוק אחד (או"ח סימן תקלד סעיף א), סתמו כפירושו, דהיינו אפילו אם פשע ולא כבסו קודם הרגל, ואפילו אם אין אזורו מוכיח עליו (ראה מג״א שם ס״ק ג), וטעמא דדינא משום דאין לו אלא חלוק אחד, והוא מילתא דלא שכיחא (מחצית השקל שם סק״ג).
16
י״זתו חזיתיה למעכ״ת דהשיג על דברי חמד משה דכתב: ואם גלח קודם הרגל מותר לגלח אף ברגל, ודבריו תמוהים מאד, שהרי אף ר״ת לא התיר אלא בגלח בערב הרגל, וגם בזה לא נתקבלו דבריו להלכה, ותירץ דכוונת החמד משה היא לומר שאם גלח ערב הרגל, מותר לגלח בערב יום טוב האחרון. ספר ׳חמד משה׳ אינו נמצא אצלי, אבל לפי מה שהעתיק מעכ״ת דבריו — קושיא קא חזינא ולא פירוקא, דגם זה הוא חדוש בהלכה ואין רשאים לחדש דבר מדעתנו הלכה זאת דמותר לגלח בערב יום טוב אחרון, אפילו אם גלח בערב יום טוב ראשון.
17
י״חובעיקר הדבר יש לומר שלא התירו תגלחת או תספורת בערב יום טוב האחרון, הואיל וכבר הסתפר בערב הרגל, ולפיכך אינו נכנס ליום טוב האחרון* כשהוא מנוול, ואם היו מתירין התספורת בעיו״ט האחרון, היה נכנס לרגל כשהוא מנוול על סמך זה שבערב יום [טוב] האחרון יסתפר, ואין לנו אלא לקבל דברי רבותינו באימה, ברוך שבחר בהם ובמשנתם.
18
י״טוהנלע״ד כתבתי.
19
כ׳בכבוד רב וביקרא דאורייתא
20
כ״אבן ציון מאיר חי עזיאל ראשון לציון הרב הראשי לישראל
21
כ״ב*אולי צ״ל: הראשון
22