משפטי עוזיאל, חלק ח, אורח חיים מהד' תליתאה נ״גMishpetei Uziel, Volume VIII, Orach Chayim 53
א׳א. אמירת הקינות בט' באב למרות הקמת מדינת ישראל
1
ב׳(או"ח סימן תקנ"ט)
2
ג׳• כל זמן שבהמ"ק טרם נבנה גם השכינה בגלות, ולכן מחויבים אנו להמשיך לשמור הצומות שעל החורבן • באשר לפיוטי הקינות, יש קינות שעתה יש לקצר בהן, ויש שצריך להניחן כמות שהן
3
ד׳י תמוז תשט
4
ה׳לכבוד מעלת הרה״ג
5
ו׳כמוהר״ר דוד גרג׳י רחמים יצ״ו
6
ז׳רב בק״ק ׳שערי רצון׳ כלכותא
7
ח׳שלום וברכה.
8
ט׳הנני מאשר בשמחה קבלת מכתבו מיום ט׳ סיון דנא ומתכבד לענות:
9
י׳א. שאלה.
10
י״איורנו מורנו אודות סדר קריאת הקינות שאנו מרבים לקרות בזמן התפילה של יום ט׳ באב. וכדי לפרסם הנס הגדול שנעשה לנו בימינו [הקמתה של מדינת ישראל, ונצחון מלחמת השחרור], חשבתי בלבי לדלג איזה קינות שהם אינם שייכים לא לגלות השכינה ולא לחורבן בית קדשנו, אבל הם שייכים לחנה וז׳ בניה, או על בן ובת ר׳ ישמעאל, הן וכיוצא בהן. אבל קינות השייכים לגלות השכינה וגם לחורבן בית תפארתנו נהיה קוראים אותם עד שיבא לציון גואל ויבנה בית קדשנו, ותחזור העטרה ליושנה. נא אדוני לברר לנו ענין זה אם נכון הוא לדלג מקצת מהקינות הנזכרים או לאו.
11
י״בתשובה.
12
י״גיפה כיוון מעכ״ת לדעתנו, שכל זמן שבית המקדש עומד בחרבנו, ראוי ומחוייב לשמור שני צומות, אבל אלה כהלכתן ותיקנן, שכל זמן שבית המקדש חרב ואין הכהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם, גם השכינה בגלותא, אין הקב״ה משרה שכינתו למעלה עד בנין בית המקדש והשארת שכינתו בתוכה, וכמאמרם ז״ל: מאי ׳ולא אבוא בעיר׳ [הושע יא,ט] — אמר הקב״ה: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה (תענית ה,א). ואדרבה מתוך התאבלותנו על גלות השכינה יחיש ה׳ להחזיר שכינת קדשו אל בית מקדשו, ויניח לנו מכל אויבינו מסביב, ויגאלנו גאולת עולם.
13
י״דבאשר לפיוטי הקינות — קינות אלה בכללם אינן חובה, ולא כל המקומות שוים בקריאתן, ועתה ודאי שצריך לקצר בהן. ואולם ביחס לשתי הקינות של חנה וז׳ בניה, ובן ובת של ר׳ ישמעאל, מוצא אני לדעתי צורך באמירתן, לפי שקינות אלה הם מופת על מסירותן של ישראל לאביהם שבשמים, וקדושת המשפחה, שהיא יסודה של היהדות, כדכתיב בפתיחת פרשת העריות ׳קדושים תהיו׳ [ויקרא יט,ב], וערות תהלה וכבוד לישראל היא קינה זאת שאח ואחות אלה, אעפ״י שלא ידעו את קרבתם המשפחתית, שמרו את קדושת כהונתם. באשר ליתר הקינות הבחירה היא בידי מעכ״ת.
14
ט״וב. האם הנשוי לנכרית עולה לתורה להיות חזן וכו'
15
ט״ז(או"ח סימן נג)
16
י״ז• אדם כזה לא יהיה ש"צ, לא עולה לתורה אפילו באקראי, אם כהן הוא לא ישא את כפיו.
17
י״חב. שאלה.
18
י״טמה שעיינתי בספרו הקדוש מצאתי מה שכתוב על ענין ש״צ וכו׳*. בעיר כלכותא מצויים איזה אנשים זקנים ויש להם נשים נכריות מיוחדות להם, ואנשים אלו רוצים
19
כ׳לעלות לקרות בתורה בצבור, ולפעמים בימים טובים ג״כ יתפללו על ראש הקהל. בזה יודיענו רבנו מה לעשות עם אנשים אלו, אם ניתן להם רשות לעלות ולקרות בס״ת בצבור, וגם אם יכולים הם להיות חזנים בימים טובים או איזה פעמים, בבקשה להודיענו תשובת שאלותינו אלה מיד ותו״ר למפרע וכו׳.
20
כ״אתשובה.
21
כ״בדין זה מפורש הוא בסוגיא דגמרא: 'כי חלל יהודה קדש' [מלאכי ב,יא] -זה הבא על הזונה, 'ובעל בת אל נכר' [שם] – זה הבא על הכותית, וכתיב "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבקות" [שם] (סנהדרין פב,א). מסוגיא זו יוצא לדין מפורש: שנשוי נכרית לא יהיה ש״צ ולא עולה לתורה אפילו באקראי, וזהו בכלל לא יהיה לו עונה בתלמידים ולא לעלות לדוכן אם הוא כהן, שכיון שלא יהיה לו בן מגיש מנחה, כ״ש הוא, שהוא עצמו לא יעשה כל שרות של כהונה.
22
כ״גוכן פסק מרן ז״ל: ש״צ צריך שיהיה הגון. ואיזהו הגון? שיהא ריקן מעבירות, ולא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו, ושיהיה עניו ומרוצה לעם, ויש לו נעימה וקולו ערב, ורגיל לקרות תורה, נביאים וכתובים (שו״ע או"ח סימן נג סעיף ד), וכ״ש הוא לאלה הנשואים נשים נכריות, שכל ימיהם בעבירה, שאסור להם כלל לעבור לפני התיבה.
23
כ״דוהנלע״ד כתבתי.
24
כ״הוהנני מסיים בברכת נחמת ציון ובנין ירושלים,
25
כ״ובן ציון מאיר חי עזיאל ראשון לציון,
26
כ״זהרב הראשי לישראל
27