מורה נבוכי הזמן, הערות למאמרים שונים ג׳Moreh Nevukhei HaZeman, Commentaries on Various Articles 3
א׳מכתב א: אגרת התנצלות לחכם נכבד.
1
ב׳אל אהוב וכו' ידעתי ידיד נכבד! גם ידעתי גודל המשא אשר על שכמך ורוב זריזותך לעשות חובתך בשלמותה, ולכן שמתי חק עלי מאז לבל אפריעך ממעשיך, ושלא אכביד עליך באגרותי; אולם עתה אלצני ההכרח, הציקתני המבוכה, וייעצוני כליותי בי אשא עיני אליך, לחסות בצל אהבתך מחום אש קנאת אולת, בה פגעו בי איזה מתחסדים. בק"ק ל.. ורק אותך מצאתי שם נכון, ראוי לשפוך שיחי אל חיק אהבתך, ולהציע לפניך התנצלותי הנכוחה, ודי לי אם תעלה לרצון אצלך ואצל אנשי התושיה הדומים לך: ואם אתה בטובך תהי לי מצדיק קרוב, מי הוא יריב אתי? – איזה אנשים מכת… באו מל.. לכפר ק.. ב בגליל שלנו, וילכו אל איש שמו ד.. הקראי, וידברו אליו בערמה לאמר: "הנה אתנו נער עברי חשקה נפשו לקרוא איזה מליצות בלה"ק, אם יש אתך איזה ספר נדפס או אגרות מדברות צחות תנה לנו, ונשיבם אל ידך". ויאות להם האיש, ובתוך שאר דברים נתן גם אגרת מכתב ידי כפי דבורם, והמה הביאו אותה עמם לל… והנם מתעללים בה בכל עת, ומתאמצים מאד להוריד כבודי על ידה בעין כל ישר לב ותמים דרך. היא השמועה שהגיעה לאזני. ועתה ישמע נא כבודך אמתת הענין באשר הוא. הקראי הנזכר מכירי ואוהבי מזמן כביר. בחרף העבר שלח הלום שליח מיוחד אודות איזה צרכיו פה קהלתנו, והביא אגרת גם לי, ומעולם לא השיבותיו במכתב על אגרותיו, רק על זו השבתי בקוצר מלין ובחפזון, כי אץ השליח לדרכו. ושהדי במרומים, שאיני זוכר עתה היטב, מה שפלטה הקולמוס אז, כי למעוט ערכה לא העתקתיה אלי, כמדומה היה שלא נתתי מענה, ב"א על העסקים שבקש; אולם כאשר נזכרתי ע"פ השמועה מהמלינים, כתבתי ג"כ בשולי העלה איזה חרוזים פשוטים בלתי מושקלים, וזה לפי שהקראי הנזכר כתב אלי אגרות הרבה, כלן מלאות חרוזים כאלה מספרים בשבחי בתארים גדולים ונשגבים ראוים רק ליחידים שבדור עד כי בשתי מהם, והוכחתיו ע"ז בע"פ. מצאוני עוני, ונפתה לבי גם אני, לחרוז בסוף האגרת ההיא איזה חרוזים דלים ורזים מספרים בשבחו וטובו, ואמרתי בהם, ששמו דוד, והוא משכיל לכל דרכיו כדוד, ושעם כל מה שמתגרים בו מחרפיו שבעירו, הנהו בן עוה"ב, להיותו עמל בהורה ובמצות לקיימם כפי מעשה אבותיו אשר בידו, ולזה ביום מחר יבוא על שכרו עם כל יראי ה'. הלא זה הדבר אשר עליו חרפוני והורידו לארץ כבודי, ויעשו העתקות מאגרתי (ומי יודע כמה יש בהם מן השנוי והזיוף) ושלחום לאוהביהם, למען הבאישני, ולתת אותי לשמצה ולגדופים בפי כל. והנני נשבע באלהי השמים, אשר עשה לי את הנפש הזאת אשר בקרבי, ויודע מצפונה, שלא היתה כונתי כ"א כנגד העלוב הזה שידעתיו לירא ה', וכונתו רצויה, הגם שמעשיו בלתי רצוים, והוא השתדל מאד בעבודה וחרד לאחריתו. וקצת מעדתנו שבעירו ובסמיכות מונין אותו, כי שכר לא יהיה לו בעמלו, וזריזותו לריק, וסופו יורש גיהנם; על זה נחמתיו ודברתי על לבו, לא היה לי בזה כונה אחרת זולתה. ואם אולי בבלי דעת הפרזתי על המדה שיעור בלתי ראוי, הלא נעשה זה בחרוזים שנודע לכל, כי מדרכם הגוזמא וההפלגה, והמליצה תשים שפלים למרום, ורוח חיים בגופים מתים, ומיטב השיר כזבו. הלא חכם אתה, ומי כמוך בקי בחבורים, בודאי נודע לך מחרוזי הקדמונים דברים קשים, מה שהוא עודף הרבה מזה השעור, ממה שאחוס על כבוד מחבריהם לזכרם הנה; ואין מביאין ראיה על דעה מהדעות, כ"א מדבור הלמודי והפשוט, לא מדבור ההלציי, ולזה אם באמת לא נשמרתי מחטוא בלשוני, ברוב דברים אשר לא יחדל פשע, הנני להודות על האמת ולאמר שגיתי! ולהיות מודה ועוזב, ובתנאי שכבודך ושכמותך יוכיחו ועל פיכם יצא משפטי. עשה ואת אפוא למען אוהבך מנעוריו, וראה להשיג האגרת ההיא, והודיעני משפטך עליה כפי מדותיך התרומיות, בתוכחת מגולה, אם יש בי עון, ובאהבה בלתי מסותרת אם צדקתי, ואם יש בדברי מסכנה להמון. הלא אני כתבתי ביחוד לאיש נדח אשר לא מקהלנו, שנכמרו רחמי עליו, ושונאי הם הגורמים הפרסום והגלוי, ועליהם האשמה. – ומה יחשבון עלי צרי, בנכליהם אשר נכלו? האם שאיני בעל דת? מי מהם יודע עלי שמץ פשע זדון ועבירה על דת, יבוא ויתן עדיו. ות"ל נודע לכל באי שער עירי, שאיני חלילה פורק עול מצות ודברי חז"ל, ושאני נזהר בקוליהן ובחומריהן, וקובע עתים למקרא משנה וגמרא, והגם שמעטים הם בעל כרחי לחולשת גופי ומעוט כחותי, הנם לא להתפארות ובקשת גדולה, הלא מצער היא ותחי נפשי. – – וכל זה אני אומר לההנצלותי, פן חטאתי בשפתי בשיטפא דלשנא בדברים שהם כנחלי אש, והמכשלה בהם קרובה והחטאת לפתח רובץ; אמנם בעיקר הענין בעצמו לא אסיר תמתי ממני, ולא אעשה שקר בנפשי למצוא בי עון אשר לא חטאתי, האמנם אשר התחברתי עם שונים – לא יותר – מהטובים והמלומדים שבהם, וכרתי להם ברית שלום, אמת הוא. וכבר נשאלה שאלה זו מפי גאון עוזנו גר ישראל הרמב"ם ז"ל, והתיר לשאול בשלומם, ללכת בבתיהם ולמול את בניהם, וכיוצא בגמילות חסדים. יהי נא טובך לעיין בתשובה זאת, הלא היא בספר אגרותיו המצוי ביד כל אדם, המתחלת: "אמנם אחי הנכבד והיקר! שרש השכל והמדע; העיקר בינותי מתוקף שאלתו, כי נשא ורם מעלתו, ולדבר אלהינו ולמצותיו הוא חרד וכו' ואומר: כי אלה הקראים השוכנים פה בנוא אמון ובארץ מצרים ובדמשק, ובשאר ארצות ישמעאל, וזולתם, ראוים הם לחלקם מחלקי הכבוד ולהתקרב אצלם במעשה יושר, ולהתנהג עמהם במדת הענוה ובדרך האמת והשלום, כל זמן שגם הם ינהגו עמנו בתמימות, ויסירו מהם עקשות פה מלדבר תועה נגד חכמי הרבנים שבדור וכו'. ובאמצע התשובה העתיק דברי הגאונים, ביחוד לשון אביהם של ישראל רב האי ז"ל: דהנהו מילי דר' טרפון, שאם יבואו לידו ספרי מינים וכו', במינים דכפרי בעיקר נינהו, אבל הני דהכא כל אימת דלא פקרי בחציפותא לא חשבינן להו כוותייהו, ופלגינן להו יקרא". (וכעין זה כתב בחבורו הגדול הלכות ממרים פ' ד'). כדברים האלה דברו ראשי חכמי ישראל ובאותו הזמן ובאותן המקומות שהיו קרובים לזמן חלוקת הקראים (בימי רב יהודאי גאון ז"ל), והיו הקראים עם רב, והשנאה עומדת בגבורתה לסבת הוכוחים התדירים, ועם כל מה שכתבו המאורות הנזכרים מן מרביתם, היו ביניהם ג"כ אנשי מדון עזי נפש, שדברו תועה על חכמינו ועל קבלתם הנאמנה בפירוש הכתובים, והלעיגו על המדרשים באגדות. ומה נאמר אנחנו על נדחים מתי מספר היושבים בקרבנו, הגלו הלום מארצות ישמעאל ע"י התרתרים זה בשלש מאות שנה, והמה נכנעים דווים וסחופים, מבקשים למצא חן בעינינו, ובחבורים המעטים שחבר מפליאים בשבח חכמינו ותהלת ספרינו וביחוד ספרי האר"י ז"ל ותלמידיו; באיזה אופן נשיב להם, אם יתחננו אלינו לאמר: חנונו חנונו! לא אחינו אתם זרע האבות תלמידי משה והנביאים? עשו אתנו ברכה! אל תשנאו אותנו, עד יבוא מורה צדק, ויורנו מדרכיו ונעזוב את אשר הורישו לנו אבותינו" היתכן לנו שנשתבחנו רחמנים וגומלי חסדים, להקשיח לבנו נגד המרודים האלה, לדחותם בשתי ידים ולאמר להם, שאבדו את עולמם, ושנדונים לדורי דורות, ופסולים לבא בקהל עד עולם? אני מודה, שזה לא היה ביכולתי ולא ביכולת מי שלבו לב אדם, יהיה המצוה ע"ז מי שיהיה. ואם גזרו עליהם האחרונים כמובא בש"ע י"ד סימן ב' וסימן רס"ז, אין זה רק לענין שלא נסמוך עליהם בדברי המצות. ושלא נחיה מפיהם ומעדותן בשחיטה ובשטרות וכיוצא, לא להקניטם ולסגור בפניהם פתח התשובה. ואם היתה התלונה על שאמרתי עליו שהוא בן עוה"ב, הנה אמר החבר למלך הכוזר: אין אנחנו שוללים משום אדם גמול מעשיו הטובים והצדקות שעשה. ואטו גרע איהו מחסידי או"ה שיש להם חלק לעוה"ב? ואפילו לדעת הרמב"ם יהיה המאמין בשבע מצות בני נח מטעם שנצטוו בהם האבות העולם בכלל חסידי או"ה. והנה אלה האנשים מאמינים בכל התורה שבכתב כי נתנה למשה מפי הגבורה, ומאמינים בביאת המשיח ובתחית המתים ובכל העקרים, ומודים בהם פעמים בכל יום, כמו שראיתי בסדר תפלותיהם. ולא עוד אלא שאותן שבימינו לא פקרו הם בעצמם, אלא שאבותיהם התעום, ומסרו להם ברובי המצות פירושים כוזבים מתנגדים לתורה שבע"פ ולקבלה הנאמנה שבידינו. והנה גם בדבר אשר זדו, טובה אחריתם מראשיתם; כי אלה שבימינו התקרבו לתורה שבע"פ, והודו בכמה דברים אל האמת המקובל אשר אתנו. ואם כפי דברי הגאונים הנזכרים אינם בכלל מינים דפקרי בעיקר, מאיזה טעם יהיה אסור לנו לישא וליתן עמהם בכדי לפתוח להם פתח התשובה? וכאשר יפקוד ה' עמו לתת להם המושיע המקווה, מי יודע אם לעת כזאת לא ישובו גם אלה כמו רבבות ישראל, אל קהל עדתנו, אשר מקרבנו יצאו זה אלף שנה, וסבלו עול גלות ולא נדבקו באומה אחרת. והנה חכמינו ז"ל אמרו שאליהו בא לקרב המרוחקים. ולשון הגאונים הנזכרים: "דדלמא נפיק מנייהו זרעא מעליא והדרי בתשובה". ואם יליזו אויבי עלי, על אשר קראתי בספריהם, הנה לא קראתי זולת מה שכתבו בחכמות ובעקרי הדת, דברים שהם שוים בה עמנו. והנה ספר המקמץ המובא בחובת הלבבות הוא מהם, ובמורה מזכיר דרכם בחכמת שרשי הדת, וספר חזוק אמונה שהדפיסוהו אנשי עדתנו באמסטרדם הוא מהם. הגאון מו"ה אליה מזרחי מזכיר בחבורו פירושים לתורה, לפי שהיה בעיר קוסטנטינא, והיה לקראים הצטרפות עמו, ומפליאים אותו מאד מאד כמסופר בזכרונותיהם. החכם הגדול יש"ר מקנדיאה חבר ספרו המפואר "אלים" לתשובה על שאלות שנים מחכמיהם, ובספרו נובלות חכמה מעתיק הרבה דברי חכמה מהם, ועוד רבים; וכמדומה שהגאון מזרחי הנזכר, דבר גם בתשובותיו עליהם, אלא שאינם בידי לע"ע לעיין בם, ויעויין בתשובה המיוחסת להרא"ש ובספר הכוזר מאמר ג' מסימן מ"ג ואילך עד סוף המאמר. ואני מה אני כי ילינו עלי? – רואה אנכי אהובי הנכבד! כי גדלה אגרתי יותר מדאי, ותארכנה פארות התנצלותי ואולי אך למותר, כי לך ולדומים לך יספיק הקצור, ולנמהרי לב מכת…, אשר חסרון דעתם הוא להם לחכמה מפוארה, ואשר יפסקו דיני נפשות ע"פ דינים חדשים וש"ע העולה על רוחם בשעה שהקנאה וההתלהבות, ועל הרוב גם האדים ממשקים החריפים מבלבלים את מוחם ומאפילים את שכלם, אצלם לא יועיל שום התנצלות בעולם, והלואי שלא יזיק. – והנה זאת הכת המתחסדת לא גברה בתחלת צמיחתה זולתי במחוזות נשמות, במערת פריצים וואלאחייא, בערבות מדבר אוקריינא, ובין הכפרים שעל ספר אונגאַרן (כלם קבוצים חדשים מקרוב נתיסדו מבורחים וממגורשים ממדינות הסמוכות). ולזה כאשר הרימה קרן כעת גם באיזה קהלות ישנות ומפורסמות בחכמה ובמנין (וזה בסיבות שונות ובעזר איזה רבנים), הנה גבה לבם עד להשחית, והרחמן יצילני מן הנרדף ששב להיות רודף. ואני בטבעי אוהב המנוחה ושונא לכל מחלוקת, מצורף לזה אני חלוש הגוף וחסר הכחות, עד שפעמים הרבה לא האמינו אוהבי בחיי כמו שידעת, והימים אשר אני חי על פני האדמה נתונים נתונים המה לי מאת אדון החיים, והקדשתים להשלים נפשי ולהועיל לנפשות ביתי; חלילה לי כי אפסידם להתגבר ולהתנצח נגד שום אדם. ולכן אחת דברתי מזה, הפעם, ושתים ולא אוסיף. ושא נא בטובך להעתרת דברי אוהב דבק מאח, מתכבד באהבתך, מוכן לטובתך, ושש בשלותך.
* * *
יום ג' י"ג תמוז תקע"ו לפ"ק.
* * *
יום ג' י"ג תמוז תקע"ו לפ"ק.
2