מורה נבוכי הזמן, הערות למאמרים שונים ד׳Moreh Nevukhei HaZeman, Commentaries on Various Articles 4
א׳מכתב ב: מהמחבר על דבר איזה דעות החכם קאַנט, תשובה על השאלה אשר זאת תארה:
1
ב׳מאד יקשה בעיני יחוס צורות השכל אשר הם ממשפטי הקשור אל המוחשים הנמצאים בפועל חוץ לשכל (דיא רעדוקציאָן דער אַנווענדונג אונד בעציהונג דער פֿערשטאַנדס־קאַטעגאָריען אויף דיא געגענשטאָנדע דער ערפֿאַהרונג) ואיככה אוכל לחוקק חקים אל המוחשים הנמצאים חוץ לשכל, אחרי שהחקים אינם נמצאים רק בשכלנו לבד, ומי יגיד לנו כי כן הוא גם חוץ לשכל? ואפשר לנו לצייר מוחשים בפועל מוגבלים בזמן ובמקום, מבלי שיהיו קשורים זה בזה חוץ לשכל כאשר יגזור השכל. עד"מ המוחשים הנראים לנו זה אחר זה בזמנים מתחלפים לא יהיו קשורים זה בזה לפי חק הסבה אשר יגזור השכל. לא כן הוא ביחוס צורות הזמן והמקום לפי חכמה ההנדסה אל המוחשות, כי רק בהם ועל ידם תגיע לנו השגת המוחשים, ואי אפשר לנו לצייר איזה מוחש מוגבל בזמן ובמקום ציור הזמן והמקום ויתר משפטי הקשור הנכללים בם כפי אשר תגזור חכמת ההנדסה.
2
ג׳וזאת תשׁובתה:
3
ד׳נשאול נשאל השר דון יצחק בהיותו באיטאַליאה מאת הרב ר' שאול הכהן – תלמיד הפלוסוף ר' אליהו בעל מאמר בחינת הדת – שתים עשרה שאלות פילוסופיות, והיתה אחת מהן שיבאר לו דבר סתום אחד במאמר אפשרות הדבקות – בשכל הפועל, לאבן רש"ד – ובהשיבו אותו דבר לבד בבאור הענין ולא המלות, נתן הסבה בזה שכבר שלח כל ספריו דרך ים לטורקיאה, ואין המאמר ההוא בידו לעיין בו. והוסיף השר כמתנצל: ואילו היה המאמר תוספות או פסקים הייתי שואלו בהלואה לאחד מבני הארץ, אולם בשכל אין כאן לא אפשרות ולא דבקות כדברים האלה אומר אף אני אליך כבוד איש המעלות והמדות, מהיר בתורה ודורש חכמה בכל לבבו מו"ה של"ש נ"י, שמיום עמדי על דעתי ולמודי זה עשרים וחמש שנה לא שאלני אדם בצורות השכל, ולא דאג להצדיק שמושיהם, זולתך הנכבד! היוצא היום ראשונה בזה. אמנם אחי אחרת לבוא, מי יתנך לי בימי הטובה שעברו, אותך או כיוצא בך, והיינו מטיילים בפרדס הפילוסופיא ארוכות וקצרות בכל אות נפשנו. ואף שבדרושים אחרים יקרים ומועילים מצאתי לי אז חברים מקשיבים, ומהם גדיים ונעשו תישים; הנה בחכמה הראשיית, צור ממנו חוצבו ואליו ישובו כל המדעים, קראתי ואין עונה בימים הטובים ההם, שעמדה לי מנוחת נפש תמידית נגד מכאובי גוף חלש, וכל מחסורי נתנו בפזור אבות עשירים פה ובבראדי; ולכה איפוא מה אעשה בני עתה? כי נזרקה בי השיבה, וכחי תש מאד מאד, ומאורעות שונות ורעות עברו עלי ראשי, ביחוד זה שלש שנים, ומקרוב מתה עלי אשת נעורים אחרי חלותה ימים רבים, ובתי היקרה אשר עמדה לימיני ולמגן לי זמן ארוך, גם היא עזבתני כעת ודבקה באישה, אשר שב מאשכנז מוכתר בכתר הרפואה ובמעלות יקרות ונתיישב בטאַרנאַפאָל. גם בני בחור משכיל יעזבני בקרב ימים מעטים, לתור לו במרחקים באשר ימצא מחיתו למטרת חפצו. ואני נשאר לבדי פה עם בן זקונים מעשר שנים. ועיני נשואות למרום, מאין יבוא עזרי לפרנסתי? ומי יהיה מחזיק בידי מנהל לי ולגוי החלש והרפה?
4
ה׳העתרתי דברי מעמדי הנוכחי עליך האדון! הרוצה בטובו להיות ממיודעי ומיד בתחלת הכרתנו אשר לא כדת המוסר, אלא שבזה יכופר עון הפצרתך לבטא בשפתים נגד החכם בלאָך, וגם במכתבך האחרון אשר דברך חזק עלי להודיעך הסבה האמתית אשר בגללה נמנעתי מלהשיב לך עד כה, ושלא אכחד ממך דבר, והנה לפניך די התנצלות לדעת על זאת. ומה היית סבור? האם כי בשאט נפש, או מהיותך נקל בעיני החרשתי? מעודי לא הייתי בז לכל אדם, ומה גם ליקר הערך דורש אמת, כאשר הגלות נגלית אתה אהובי! ע"י מכתבך המפיק חן ושכל ולב טוב גם יחד. – והנני בא מפני הכבוד והחיבה, להשיב לך על שאלתך לפי שיטתו של קאַנט בפילוסופיאה הראשונה בקצרה וכפי היכולת. לדעתו אין ידיעה ולא השגה כלל לחושים. והם לא פועלים כ"א מתפעלים לבד, מקבלים חקוקות ממוחשים חיצונים לנפש, או הרגשים פנימיים בנפש, מה שאין כן השכל שהיא כח פועל לא מתפעל. והוא אומר, שלא בדיוק אמרו הקדמונים המאמר הנודע, שהחושים לא יתנו האמת תמיד, שבאמת לא יתנו כלל, לא אמת ולא שקר. והשכל לבדו מעיר ע"ז, ולו פעולת ההשכלה ביחוד, היינו, לעשות מושגים כוללים ראשונים שניים ויותר לדמות ולהקיש בין אחד לחבירו בבלתי אמצעי – עשות המשפטים – וע"י מושגים אמצעים – עשות הקשים – אולם בכל אלו הפעולות לא יבחן ולא יוכר, אם אלה הציורים הם ילידי רעיוניו לבד, או אם הם מושגים מנמצאים מיוחדים, ואם יש בפועל נמצאים, יהיה מוחשות או מושכלות, מקבילים למושגים ההמה ונערכים אליהם. ולזה צריך השכל לחומר השכלתו, והם ההרגלות שנותנים לו החושים, וזה כולל גם חומר ההרגלות גם צורותם – הזמן והמרחק – כמו שהבינות היטב, וכשישיג אותם השכל על פי דרכו וצורתו המיוחדת, המה העצמים העומדים לנגדו – זיינע אָביעקטע – שעליהם ישכיל שאר מושכליו. מחומר ההרגלות, יקבל נושאיו – אָביעַקטע – לחכמת הטבע והנסיונות הרבות, ואפילו למדע המשותף אודותם לכל אדם צריך פעולת השכל בהם כמו שנבאר, ומצורות ההרגלה יקח השכל נשואיו בחכמת ההנדסה הנקיה, הזמן ומדותיו, והמרחק והגבלותיו, בקוים, בשטחים ובבעלי ג' מרחקים ובמורכב משתי הצורות, היא התנועה. ועל השכל תמיד להביא ראיה שהעצם ההוא שהוא נושאו ועומד נגדו בהגבלתו נמצא בפועל לא בדמיון לבד. המשל בחומר ההרגלה: הכובד והאור, האודם והלובן, יעיד עליהם החוש החיצוני. המשל בצורה: משולש שוה הצלעות, על המרחק בכלל תעיד צורת המוחשות בבלתי אמצעי, ועל היחוד שלש צלעות, באמצעיות פגישות שני קוים בנקודה אחת, ויכולת המשיכה מקו ישר בין שתי נקודות מונחות. אמנם על היות שלשת הקוים שוים, באמצעות המעשה הנודע בא' מראשון לאקלידוס, ולולי המופת הנזכר לא היינו יודעים באמת, אם התמונה ההיא משולש שוה הצלעות נמצא אפילו רק בעולם השכל, או אם הוא לבד דמיון נפסד וסותר עצמו, כמו ד"מ המשולש שאחד מצלעיו 2 השני 3 והשלישי 5 שהוא באמת נמנע. היוצא לנו מכל זה, שיש בכאן שלש פעולות: ההרגשה, ההשכלה, וההכרה. המורגש מופשט מכל השכלה לא יתן ידיעה כלל, כמו שלא נוכל לומר, שהפראי שוכן מדבר ואינו יודע בענין הבית, השיג הבית כשראהו, אבל השיג תל של אבנים מיוחד. אולם גם להשגה זו כבר יתערב בה פעולה שכלית; כי החוש לא השיג תל אחד, כי אם הרגשות מסכום אבנים, והאחדות של האבן הפרטי, ואף כי שהתל הוא מפעולות השכל בצורות האחדות אשר לו, כמו שנבאר עוד. והמושכל מופשט מכל מורגש, לא יוכר, הגם שיהיה מושכל. ד"מ עצם בעל ארבעה מרחקים, הגדרים האלמים, ואף כי השיעורים המדומים שבהנדסה. משל משלו החכמים הקאנטיים את ההרגשות החושיות להברות, והשכל הוא הקורא בהם, אחרי שיצרף ויקשור אותם תחלה למלות, ואחר למשפטים ולמאמרים, וזולת זאת פעולת הקשור והצירוף אין לההברות מובן כלל, הגם שעיקרו של מאמר הוא האותיות וההברות, והנה אופני הקשור והצירוף של הרגשותיהם המה, המאמרות הנודעים היום בשם קאַטעגאָריען של קאַנט, לא אותם של אַריסטו הנמנים בערבוב ובלי יסוד תחלה לדעת הקאַנטיים, והמה ארבעה אבות ההשכלה שקבעם בלוח בספרו המפורסם והמה מאמרות הכמות שיש במושגים מצד עצמם: האחדות, הרבוי והכללות (רוב המקובץ לאחד). מאמרות האיכות והממשות שיש בציורים בטבעם: הישות, ההעדר, והגבול (חבור קטן עם העדר). מאמרות המצטרף והיחס שבין מושג ומושג אחר קרוב או רחוק, העצם והתאר החונה עליו הסבה והמסובב, הפועל והמתפעל כאחד. המאמרות בתכונת ההשגה, האפשר והנמנע הנמצא בפועל והנמצא בכח לבד. הנמצא בהכרח והנמצא במקרה. – כמו שאי אפשר לנו לקבל המוחשות ע"י חומר ההרגשה הניתן אל החוש לבד, כי אם בהצטייר החומר ההוא בנו על צורות מיוחדות שהפשטן בפני עצמן הוא הזמן והמרחק; כן אי אפשר להשכיל הדברים שכל שיקרא ידיעה ואפילו המוניות, כי אם בהצטייר המוחשות ההם הנתונים אל השכל כחומר, בצורות מיוחדות בשכל שיסודן והפשטן בפ"ע, הם המאמרות הנזכרים למעלה, וכשיכנס דבר מה בצורנו ומדענו כבר תארנוהו וציירנוהו באחת הצורות הנזכרות. ד"מ בצורת האחדות לציור אילן אחד או אפילו אבן אחד, החוש יחוש דבר מה שקצתו אינו קצתו האחר – איין מאַנניגפֿאַלטיגעז – וכשהוא מרגיש זה החלק אינו מרגיש האחר, וכן באותו חלק עצמו, עד חלקים נפרדים אחד מחבירו. ההרגלות הרבות והעצומות נרכבות למדע אחד מיוחד בכל חלקים – והוא מושג האילן או האבן הפרטי, וכן יתמיד השכל ליתן צורת האחדות שלו במושגים רבים ולציירם במדע אחד ומיוחד, והאחדות אמנם בעולם החושים איננה, שכל השגתם רבוי ונפרד, אלא שאי אפשר בלעדה להשגה שכליית. – וכן אי אפשר להשיג השנוי שדבר אחד בעצמו היה כך, ונעשה כך; אלא כאשר נצייר אותו ע"ד עצם ותאר משיג אותו, ושהעצם ההוא עומד בעצמו בלתי משתנה רק שפושט תאר ולובש תאר. וזולת זה אין מקום לשנוי אך יהיה הכל הויה והפסד. והנה החוש לא ירגיש העצם, כי אם התארים לבד בעצם נמצא, אלא שזה הוא מפעולת השכל ממאמרות הצירוף הנזכר, וכן הורה החכם בראיות מופתיות, שאי אפשר להשיג קשור בין הנמצאים בעולם מלא ונאחד, אם לא על דרך קישור סבה ומסובב, וע"ד פעולות יוצאות וחוזרות בין הנמצאים מזה לזה ולהפך, הגם שבחוש אין אנו רואים כ"ז. שאנו רואים ד"מ האש המחמם האבן, ואחריו החום, כמו שאנו מוכרחים להחיש כל המוחשים זה אחר זה בזמן, עדיין רחוקה היא זו מענין הסבה – קויזאַלִיטאֶט – שהוא מושכל לא מוחש, אלא שמבלעדיו אין מקום להשגת עולם מלא, והדברים ארוכים ומבוארים היטב בספר הבקורות המפורסם, וצורת הסבה באר היטב, גם בעל גבעה המורה בתחלת פרק שכל משכיל מושכל, ולי אין מקום לבאר יותר אחת אחת הראיות של יחס הצורות השכליות אל כל נשוא אליהם. – וגדולה מזו אמר החכם קאַנט וזוהי עיקר חכמתו, שהצורות בפני עצמן ובהפשטתן מבלי ליחסן אל הנמצאות אפשרי ההשגה בחוש אין ביד השכל לעמוד על אפשרותן ולהבין טעמו, והם והגבלותיהן לכל חקותיהן אינם נוהגים רק בעולם שלנו, היינו בהשגה מורכבת מחוש ומשכל. ואיך אפשר לנו לצייר אחדות בפ"ע אחד מיוחד פשוט שאין חלקיו זה חוץ לזה? ושחלקיו כלו וכלו חלקיו, הגם שרק אחרות כזו אנו מוכרחים להניח בשכל ואותה אנו מבקשים אצל הבורא ית"ש. או איך אפשר לנו לצייר העצם בלי מקרים? או איך נבין טעם שענין אחד יהיה סבה וגורם לדבר בלי ששניהם עומדים בפני עצמם ונבדלים בהכרח לאותו ענין? שזהו אמתת הסבה, וכן בכל צורות השכליות, אלא שאין כאן מקום לבארם והציורים האלה מופשטים ובפני עצמם, הם לדעת קאַנט וההולכים בעקבותיו, מכלל מושגים ממין אחר הנקראים מחשבות הבינה – אידעען – שבארם החכם בחלק מיוחד מספרו הנזכר, ולחכם ולמבין כמותך די בזה לתשובת שאלתך וכו'.
5