נתיבות עולם, נתיב התשובה ג׳Netivot Olam, Netiv Hatshuva 3
א׳אמר רבי יצחק (יומא פו:), אמרו במערבא משמיה דרבא* בר מרי, בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם; מדת בשר ודם, אדם מקניט את חבירו, ספק מתפייס ממנו, ספק אין מתפייס ממנו. ואם תמצא לומר מתפייס ממנו, ספק מתפייס ממנו בדברים, ספק מתפייס ממנו בממון. אבל מדת הקב"ה אינו כן; אדם עובר עבירה בסתר*, מתפייס ממנו בדברים, שנאמר (הושע יד, ג) "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'". ולא עוד, אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר (שם) "וקח טוב". ולא עוד, אלא שדומה כמו* שבנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר (שם) "ונשלמה פרים שפתינו". ושמא תאמר פרי חובות, תלמוד לומר (שם פסוק ה) "אוהבם נדבה".
1
ב׳פירוש דבר זה, כי השם יתברך אינו כמו בשר ודם, כי האדם שהוא בעל גוף וגשם, מתפייס בדבר שהוא גשמי, דהיינו ממון. אבל השם יתברך שאינו גוף וגשם, מתפייס בדבר שאינו גוף וגשם, הוא הדבור, שאינו גוף וגשם. ואמר שבשר ודם ספק מתפייס ספק אינו מתפייס. משום שכל דבריו של בשר ודם נמשכים אחר המקרה בלבד; לפעמים מתפייס, ולפעמים אינו מתפייס, הכל לפי המקרה. אבל השם יתברך, אין דבריו במקרה, ולפיכך השם יתברך בודאי מתפייס, כי כך מדתו יתברך, שיהיה מתפייס בדברים. ואמר שיחזיק* טובה על זה. כי הוא יתברך חפץ בעולם, כי אם אין הנבראים - על מי מלכותו יתברך. ומפני כך נחשב דבר זה כמו מי שעושה דבר טוב אל אחד, ומחזיק לו טובה על זה.
2
ג׳ומה שאמר שדומה כאילו בנה מזבח והקריב כל הקרבנות, דבר זה כאשר האדם בעל תשובה, מקריב עצמו אל השם יתברך. ואמר כאילו הקריב נדבה. ודבר זה כי החוטא שיצא מרשותו ועולו של הקב"ה, לא שייך שיש עליו חובה מוטלת, שהרי כבר יצא מן הגזירה אשר עליו. אבל נחשב כאילו הוא עושה נדבה. לפיכך אמר כי הקב"ה מחזיק לו טובה כאילו עשה דבר שהוא לפנים משורת הדין, והבן זה.
3
ד׳ובמדרש, זבדי בן לוי, ורבי יוסי פטרס, ורבנן וכו'. ומדרש זה פרשנו למעלה*, כי (ש)רוצה לומר, שדוד אמר שאם יקבל אותו בתשובתו, נחשב זה כאילו הקריב עצמו. לכך יודע אני כי שלמה בני, מתיחס אלי, כי הבן מתיחס אל האב. ואם האב הוא כאילו הקריב עצמו אל השם יתברך, שכך הוא מי שהוא חוזר בתשובה, ולפיכך יודע אני ששלמה, שהוא בני, יבנה בית המקדש ומזבח*, ויקריב עליו כל הקרבנות שבתורה. ומכל מקום סבר, כי אף על גב דכתיב (תהלים נא, יט) "זבחי אלקים רוח נשברה", אבל לומר שיהיה נחשב כאילו עלה לירושלים ובנה בית המקדש ומזבח - זה לא שמענו. ולפיכך הוסיף לומר, כי החוזר בתשובה נחשב כאילו עלה לירושלים, ובנה מזבח והקריב עליו כל הקרבנות. כי המקדש והמזבח וירושלים הכל הוא לאדם. ומאחר שהכל בכח האדם, וכאשר הקרבן הוא האדם עצמו, כי העושה תשובה מקריב עצמו אל השם יתברך, ולפיכך נחשב העושה תשובה כאילו עלה לירושלים ובנה בית המקדש ומזבח והקריב עליו כל הקרבנות, כי באדם הוא הכל. ודבר זה מבואר מאוד.
4
ה׳אמר מר זוטרא בר טוביא אמר רב (יומא פו:), גדולה תשובה שאפילו יחיד עשאה מוחלין לו ולכל העולם, שנאמר (הושע יד, ה) "ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו", 'מהם' לא נאמר, אלא "ממנו". פירוש, מה שמוחלין לו ולכל* העולם, כי התשובה על העולם, כמו שנתבאר למעלה (ס"פ ב) כי התשובה נבראת קודם שנברא העולם (נדרים לט:). ומפני כך מוחלין אל כל העולם, כי העולם על ידי תשובה דבק* במדריגה שבה מחילת הכל. ויש להבין זה, כי בעל התשובה פותח שער עליון, אשר הוא שער התשובה, ושם מחילת הכל. ולפיכך התשובה שעושה היחיד הוא מחילה אל הכל.
5
ו׳היכי דמי בעל תשובה (יומא פו:), כגון שבא דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושניה, ופורש* הימנה. מחוי רבי יהודה, באותו מקום, ובאותה אשה, ובאותו פרק. אמר רב יהודה, רב רמי, כתיב (משלי כח, יג) "מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם*", וכתיב (תהלים לב, א) "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". לא קשיא, כאן בחטא מפורסם, כאן בחטא שאינו מפורסם. רב זוטרא בר טוביא אמר, כאן בעבירות שבין אדם למקום*, כאן בעבירות שבין אדם לחברו. ואין רוצה לומר במה שאמר 'באותו מקום ובאותה אשה', כי לא תמצא תשובה אלא* דוקא בענין זה. שאם כן, אם מתה אותה אשה, לא יהיה לו תשובה. אלא רוצה לומר, שאם מצטער על החטא, שודאי לא היה עובר אותה עבירה אם אותה עבירה היתה באה עתה אליו, זה נקרא 'בעל תשובה', שהרי הוא שב מאותו חטא ממש. אבל אם אינו מצער כל כך, לא נקרא 'בעל תשובה'.
6
ז׳תניא (יומא פו:), אמר רבי יוסי ברבי יהודה*, עבר אדם עבירה פעם* ראשונה - מוחלין לו. שניה - מוחלין לו*. שלישית - מוחלין לו. רביעית - אין מוחלין לו, שנאמר (עמוס ב, ו) "כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו". ואומר (איוב לג, כט) "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר". מאי 'ואומר', וכי תימא הני מילי בצבור, אבל ביחיד לא, תא שמע "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר". פירוש, כי מעשה האדם הם במקרה, ולפיכך השם יתברך מוחל וסולח עד ג' פעמים, שעדיין לא הוחזק (יבמות סד:), והיה החטא דרך מקרה. והשם יתברך מוחל על כל חטא שהוא במקרה. אבל כאשר כבר עשה ג' פעמים, לא נחשב חטא במקרה, ואז אין השם יתברך מוחל. ודבר זה מבואר, כי המעשה שהוא במקרה השם יתברך מוחל עליו.
7
ח׳שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי (יומא פו.), שמעת ד' חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש. אמר ליה, ג'* הן, ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר אדם על מצות לא תעשה, ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, שנאמר (ויקרא טז, ל) "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם". עבר אדם על כריתות ומיתות בית דין, ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולה, ויסורין ממרקין, שנאמר (תהלים פט, לג) "ופקדתי בשבט פשעם". אבל מי שיש לו* חלול השם בידו, אין כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר (ישעיה כב, יד) "ונגלה באזני ה' צבאות* אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון וגו'".
8
ט׳אלו דברים יש בהם חכמה מאוד, כאשר תבין ענין התשובה, שהוא ההשבה אל השם יתברך. ולפיכך כאשר עבר מצות עשה, ומצות עשה אינו רק שאינו קונה המצוה* מה שראוי לקנות, והוא חסר המצוה* שראוי לאדם, לכך התשובה מכפר על זה, ותיכף מוחלין לו. וזה כי ראוי שיהיה התשובה מכפרת, אם לא שיש טעם בדבר שאין התשובה* מכפרת. ולא תמצא דבר סברא שלא תהיה התשובה מכפרת כאשר עבר מצות עשה. כי אין מה שעבר מצות עשה רק שישב בטל מן המצוה, ולא קרב עצמו אל השם יתברך. ועל כן התשובה מכפרת, ששב* אל השם יתברך.
9
י׳אבל כאשר עבר לא תעשה הוא דבר אחר. כי ההפרש שיש* בין עשה ולא תעשה; כי העובר העשה לא עשה מעשה, וכיון שלא עשה מעשה, רק שלא עשה הגזירה והמצוה שהיה לו לעשות, (ו)לא יאמר בזה רק שחסר לו המצוה והמעלה שהיה לו לקנות, לכך התשובה מכפרת. אבל מי שעושה מעשה חטא, נתרחק ממדריגתו הראשונה שהיה לו כבר. ויש בו פחיתות וטומאה בעצמו על ידי חטא, מה שאין כך כאשר הוא עובר מצות עשה. ולפיכך יאמר שיש בו טומאת החטא. ולפיכך אין לומר בזה שתשובה בלבד מכפרת, כי התשובה אינה רק השבה אל השם יתברך בלבד, אבל לסלק החסרון והפחיתות וקבלת טומאה, אין כח בתשובה לסלק דבר כמו זה, שעשה מעשה של חטא, וקבל פחיתות. ומפני כך התשובה בלבד אינה מועלת אל לא תעשה, רק תשובה תולה, ויום הכפורים מכפר. כי יום הכפורים, יום הזה מקרב אותם שנתרחקו והיו נחשבים טמאים, כדכתיב (ר' ויקרא טז, ל) "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם לפני ה' תטהרו", ומסלק יום הזה הטומאה והפחיתות שקבל האדם.
10
י״אואם חטא בכריתות ומיתות בית דין, אין כח גם ביום הכפורים לכפר. וזה כי על ידי כריתות ומיתות בית דין* מתרחק מן השם יתברך, עד שהוא בעל העדר, כי כריתות ומיתות בית דין חייבים עליהם מיתה. ואם כן אין כח ביום הכפורים לכפר, שאין יום הכפורים מכפר* רק אותם שנתרחקו מן השם יתברך על ידי פחיתות החטא, ויום הכפורים מאסף המרוחקים. וזה שעבר כריתות ומיתות בית דין, מתחייב מחמת חטאו ההעדר, ולפיכך תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין. כי מפני שהיסורין הם ממעטין נפש האדם וחיותו, כי כן אמרו (ביצה לב:) מי שיסורים שולטין בגופו, חייו אינם חיים. וזה שהיה חייב מיתה, היסורין ממרקים, שהרי כבר אינו נחשב חי כאשר יסורין שולטין בגופו.
11
י״באבל כאשר חטא בחלול השם, אין לומר עליו כשחטא בדבר חלול השם שנתרחק מן השם יתברך עד שאין ראוי אליו החיים. אבל החוטא בחלול השם עונשו שלא יהיה במציאות כלל, מפני שחטא בשמו יתברך, אשר שמו מורה על מציאותו. ולפי גודל השם, כך נודע מציאותו בעולם. ולפיכך אין ראוי לזה החוטא שיהיה כל עצמו נמצא בעולם, וראוי אליו המיתה, עד שלא יהיה עצמו בעולם במציאות. ולפיכך נאמר (ישעיה כב, יד) "ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון*".
12
י״גואין זה דומה למי שמתחייב כרת או מיתת בית דין, שזה בשביל שאין ראוי לקבל החיים, ולא שיהיה עונשו שבטל עצמו שלא יהיה נמצא, רק שנכרת ממקור החיים. וכאשר יסורים באים עליו, (ו)דבר זה בטול החיים, שאין לו החיים כאשר ראוי. כי החיים נקרא כאשר הוא בבריאותו ובשלימותו, כמו שיתבאר, ומי שיסורין מושלין בו אין חייו חיים, ולפיכך ביסורין יש לו כפרה. אבל לא כאשר חטא בחלול השם, שלא שייך לומר עליו כך. כי מפני שחטא בשמו יתברך, אשר בו נודע ונמצא בעולם, לכך אין ראוי שיהיה כל עצמו נמצא בעולם. ועוד הארכנו בזה בפרקים (אבות פ"ד מ"ד) אצל 'אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם', ושם מבואר.
13
י״דועוד יותר מזה אין ראוי שיהיה בעולם המחלל שם כבודו, כי כל אשר ברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו (אבות פ"ו מ"י). ומי שמחלל השם אין ראוי אליו המציאות, שהרי כל הנמצאים הם לכבודו יתברך. ומפני כך אין חלול השם מתכפר להם עד המיתה, והמיתה מכפר* הכל. ועוד נתבאר הרבה מזה אצל 'חיה רעה באה לעולם' (אבות פ"ה מ"ט), ושם מבואר היטב דבר זה, למה המחלל שם שמים אין ראוי אליו המציאות.
14