נשמת חיים, המאמר השלישיNishmat Chayyim, Third Treatise
א׳מורה הדברים אשר בהם יתקיים כל דבר. ואיך היות כל אדם נצב הקומה היא ראיה להשארות הנפש:
1
ב׳שלשה המה מטיבי צעד החוש הקבלה והמופת. ומכחם יתברר ויתלבן אמיתת הדברי' והמה הדרכים אשר בהם יתחזק הנפש באיזו ידיעה ואמונה. כי לא נוכל להכחיש מה שיאמת אותו החוש. ולא מה שבא בקבלה מנביאי האמת והצדק ופרסום גדול כאשר קבלנו אנחנו קהל עדת ישראל עם הרבוי העצום מששים רבוא ממשה רבינו עליו השלום. ולא מה שאמת אותו המופת האמתי והמופת ראיה. רצוני כל מה שיתאמת מן המאוחר אל הקודם ומן הקודם אל המאוחר. ואולם ראוי שתדע שהגם ששלשה המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם בכל חכמה ודעת מן השלשה הכי נכבד הקבלה כאשר נמשכה מאב לבן מקהל גדול ועצום אשר כלם כאחד ראו בלתי נמצא ביניהם חולק ומגמגם על הראיה ההיא וזה כי לא אשר יראה האדם לעולם הוא אמת כי האדם יראה לעינים ולפעמים לסבה מהסבות יפול בהם הטעות כהטעות בעוות באני שיט המשוטות ביאור. ואיך ישפוטו הם שהארץ היא כדורית ושהיא חלק ק"ע פעמים מעגול השמש אשר לעין כל נראה כאילו היא עגולה קטנה בלתי ההקשה שכלית. אשר גם מחולשת הראות פעמים רבים נראה שרואה ואינו רואה אמיתת הדברים. גם לא כל מה שישפוט האדם בשכלו ראוי להחליט עליו שהוא אמת כי אף שהקב"ה ברא את האדם בשכלו ישר המה בקשו חשבונות רבים ותהי האמת נעדרת כי לא כולי עלמא גמירי להוציא לאור משפט ואתה תחזה שלא יש בין שני פילוסופים הסכמה בשום דבר בעולם זה אומר בכה וזה אומר בכה ויצא הרוח שלא כל הדעות שוות וכל אדם יולידו עשתונותיו לא יסכים בהם עם חברו כי ההקשה השכלית היא חלושה מאד. וכאשר האדם יחשוב התיצב על דרך טוב בא חברו והורס את בניינו ובא ללמד ונמצא למד כי מעשה ידי אדם המה מעשה תעתועים אשר על כן הראיה היותר עצומה והנכבדת אשר על פיה יתקיים כל דבר היא הקבלה האמיתית הכלולה בספר התורה באשר נתאמת בנסיון יום מתן תורתנו אשר בו זכו כל ישראל מקטון ועד גדול חכם גבור ועשיר טפש חלש ורש למעלת הנבואה ועיני כלם ראו. וכמו שאמר הכתוב את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם. ובאשר אין בעולם מי שיאהב את האדם יותר מאביו לזה הקבלה אשר בזה נמשכה מאב לבן אי אפשר להכחישה. ולכן אמר דוד דרך אמונה בחרתי. בהיות שאמונה השלימה הבאה לו לאדם על צד הקבלה לא תשער הנפש סתירתה:
2
ג׳ואחרי הדברים והאמת האלה באשר קורא ידיד יגעתי בב' המאמרים הקודמים בענין הנפש ודעת אלהית מצאתי בכל מה שפרסם לנו בתורתו האלהית ובדברי הנביאים וגלה סודו אל עבדיו המקובלים והיא הידיעה היותר גמורה והכרחית כאשר אמרנו. ראיתי ונתון אל לבי במאמר הזה להראות בכל כחי ועוצם ידי על צד החוש ההשארות הנפשיי הזה והדבר קשה. אבל בה' בטחתי ינחני במעגלי צדק למען שמו להוציא לאור כוונתי ואדע כי לא אבוש כי אשים לאל מלתי ואומר:
3
ד׳אחד מן הדברים אשר באומד הדעת יוכלו העינים לשפוט שהאדם הוא נבדל מכל הבעלי חיים בהיותו מצד נשמתו חי וקיים לנצח הוא היותו נצב בקומה זקופה ומתנשא לכל ראש. ביתר שאת ויתר עז מכל חית הארץ והבהמות הארציים אשר הן בקומה כפופה בלכתם תלכנה וזה כי ידוע הוא שכל היסודות נכספות וגם כלתות לנוח ביסודם הטבעי. סובב סובב הולך הרוח. האש כי ילהב ופנה למעלה. המים מניחים המקום הגבוה ויורדים למקום נמוך. והארץ לעולם במקומה עומדת וזרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאי. ולכן בהיות שרוח הבהמה יורדת היא למטה לארץ הנה היא בקומה כפופה תטה למטה כי עפר היא ואל עפר תשוב. אמנם האדם אשר מצד נשמתו הוא שמימיי כי נשמתו היא מן השמים לכן הולך קוממיות ונוטה לצד העליון והחלק היותר גובר עליו שהוא נשמתו תחזקהו בקומה זקופה ותעלהו לשמי מרומה ולמקור אשר ממנו חוצבה:
4
ה׳ועם זה תדע טעם לשבח לנענועם של אומתנו בקריאה. הסכת נא ושמע מה שכתוב בספר הכוזרי מאמר ב' סימן ע"ט ז"ל. אמר הכוזרי אשאל אותך התדע למה מתנועעי' היהודים בקריאת העברית. אמר החבר אמרו כי בעבור העיר החום הטבעי ואינני סבור שהיא אלא מצד הענין שאנחנו בו כי מפני שיכולים לקרוא רבים מהם כאחד היה אפשר שיתקבצו עשרה מהם או יותר על ספר אחד ובעבור זה היו ספרינו גדולים וכל אחד מהעשרה מצטרך שיטה בכל עת לעיין התיבה וישוב והוא נוטה ושב תמיד מפני שהספר בארץ והיה זה הסיבה הראשונה ואחר כן שב מנהג מפני ההסתכלות כאשר הם בטבעי בני אדם. עכ"ד. ולפי זה בב' דרכים יצא אלינו. הא' שסיבת הנענוע הוא להעיר החום הטבעי על ידי התנועה אשר בה יתעוררו הכחות ע"ד כל עצמותי תאמרנה. הב' סיבת מיעוט הספרים בימים ההם ובזמן ההוא אשר היה נסבה להתאסף הרבה תלמידים ולנענע עצמם בעת קריאתם לראות ולקרות ולדקדק היטב באותיות ומילות ואחר שנתרבוהספרים שב ההרגל טבע שני ועוד היום מתנועעים כמשפטן. אולם לא זה הדרך דרך הרשב"י הוא באמת עלה שמים וירד ולכל בני ישראל היה אור צא נא וראה מה שכתב בפרשת פנחס עמוד ת"ב ז"ל. שאלנא ליה מאי דכל עמין דעלמא לא עבדין אלא ישראל בלחודייהו דכד לעאן באורייתא מתנועען הכא והכא בלא למודא דבר נש בעלמא ולא יכלין למיקם בקיומייהו. אמר לי אדכרתן מלתא עלאה ובני עלמא לא ידעין ולא משגיחין. יתיב שעתא ובכה אמר ווי לעלמא ווי לבני נשי דאזלינן כבעירי חקלא בלא סוכלתנו. במלה דא בלחודוי אשתמודען נשמתהון קדישין דישראל בין נשמתהון דעמין עע"ז נשמתהון דישראל אתגזרו מגו בוצינא קדישא דדליק דכתיב נר ה' נשמת אדם. והאי נר בשעתא דאתאחד בגו אוריתא דלעילא לא שכיך נהורא עליה אפילו רגעא. ורזא דא אלהים אל דמי לך. כגוונא דא כתיב המזכירים את ה' אל דמי לכם לא שכיכו לכון. נהורא דשרגא כיון דאתאחדא גו פתילה ההיא נהורא לא שכיך לעלמין אלא מתנענע נהורא לכאן ולכאן ולא משתכיך לעלמין. כגוונא דא ישראל דנשמתייהו מגו ההוא נהורא דשרגא כיון דאמר מלה חדא דאוריתא הא נהורא דליק לא יכלין אינון לאשתככא. מתנענען לכאן ולכאן ולכל סטרין כנהורא דשרגא דהא נר ה' נשמת אדם. וכתיב אדם אתם אתם קרויי' אדם ואין אומות העולם קרויי' אדם. נשמתין דעמין מדעיכו דקש בלא נהורא. ועל דא אית להון שכיכו ולא מתנענען דהא לית לון אוריתא ולא דלקין בה ולאו נהורא שריא בהו ואינון קיימין כעצים בגו נורא דדליק בלא נהורא דשריא עלייהו. ועל דא משתככין בלא נהורא כלל. אמר רבי יוסי דא הוא ברירו דמלה זכאה חולקי דזכינא להאי למשמע דא עכ"ד. והיא טענה נצחת כי הנשמה היא נר ה' ואתגזרת מן גו בוצינא וכאשר מתאחדת לפתילה שהיא התורה האלהית אז מתמלאת אורה ונכספת לצאת מהגוף ולעלות אל מקורה ולשוב אל ארץ מולדתה ואין לה שכיכו. ולזה מתנועעת לכאן ולכאן כההוא נהורא דשרגא:
5
ו׳גם מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו ולפי כוונת הפרק אומר כי האדם עץ השדה שפירשוהו חז"ל בפרקא קמא דתענית והרשב"י בזוהר פרשת שופטים בניחותא לאפוקי מרש"י שפירשו בתמיהא. אולם לא כפי דעת ארסטו שהמשיל את האדם לאילן הפוך ששרשיו למעלה באומרו בשני מספר הנפש כי כשם שהשרשים שואבים מן הארץ הלחות וממשיכים אותו לכל חלקי הנטיעה לזון אותה ולפרנסה. כן ראש האדם אצל לקיחת המזון הנאות אליו יען כפי האמת האדם הוא אילן ישר והמוח אשר הוא המחנה שני לנפש הוא השורש אשר מטל השמים ממעל יצטבע ומשם יתפרד ההשפעה והמזון הרוחני אל שאר הכחות. וכמו שהשרש הוא החלק הראשיי באילן כך הראש מצד הנפש אשר שם משכן כבודה הוא השרש. וכמו שהארץ מחזק' בכל תוקף השרש כך השמים מושכים בכח גדול וביד חזקה הראש. ובעבור זה כל אדם נצב ובעל קומה זקופה. וכאשר יתחבר לזה ההשפעה השכלית בעת הקריאה בתורה ובתפלה אז מתנועע הגוף כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים והרוה את הארץ והולידה והצמיחה אז משתרגים הענפים לאחוז פני הקרקע וגוש עפר יסודם. כן כאשר מציון מכלל יופי אלהים את רוח קדשו הופיע לשכל האדם אז כאילו כל הגוף מקבל כעת חיות פתע מתנועע כלו לקבל ההשפעה ההיא. ולזה כפי הרשב"י בני ישראל עם קדושו ולא שאר עמין יש להם התנועה הזאת:
6
ז׳מהחלוף הנמצא בין בני האדם פנים מפנים שונים מראה אמיתת הפינה הזאת ממעלת הנפש:
7
ח׳אחד מן הדברים היותר מופלאים בטבע הוא החלוף הנמצא בפרטי המין האנושי וכמו שכתב הרמב"ם בפרק מ' מהחלק השני מהמורה לא תמצא שני אנשים מסכימים במין ממיני המדות כמו שלא תראה צורותיה' הנראות שוות. וכן אז"ל בסנהדרין פרק א' דיני ממונות למה נברא האדם יחידי וכו' ולהגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם א' וכלן דומין זה לזה אבל הקב"ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין א' מהן דומה לחברו שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש ר"ל שאדם הראשון נברא יחידי בזולת נקבה כדי להראות גדולתו של הקב"ה שטובע כמה מטבעות בחותמו שהוא לבדו התחלת כל הנבראים ועם כל זה הצורות משתנין ואין אחד דומה לחברו וזהו שאמר הפסוק תתהפך כחומר חותם ר"ל כחותם העשוי מחומר הרך שהיוצר יכול לשנותו כמו שירצה כן משתנה חותם אדם הראשון כפי רצונו יתעלה כי הוא הבורא הוא היוצר וזהו שסיים ויתיצבו כמו לבוש ר"ל כמו שהלבוש משנה את הבריות מטוב לרע ומרע לטוב כך החותם עצמו של אדה"ר משתנה כמו לבוש בשוני הצורות. וכך היה רבי מאיר אומר בשלשה דברים אדם משתנה מחברו בקול במראה ובדעת בקול ובמראה משום ערוה (פי' שלא יתחלף לאשה בבעלה ביום מפני המראה ובלילה מפני הקול) ובדעת מפני הגזלנים והחמסנים פי' שאין חפצו של זה כחפצו של זה כי זה יחפוץ בחפץ פלוני וזה באחר זה רודף אחר תאוה זו וזה אחר תאוה אחרת. האשה היפה לזה היא כעורה לאחר. מפני שאם כל האדם יטה לבבו לאשה אחת או לדבר אחד יבקשו הכל לגזול אותו הדבר בזרוע ויאמר בלבו ארדוף אשיג. ולכן היתה מחכמתו של השי"ת לשנות דעותיהם ורצונם. ועתה אם אמת נכון הדבר והנסיון יוכיח שאין אדם דומה נחברו בפרצוף הפנים והכרת פניו ענתה בכל אחד ואחד מהם ראוי לחקור מה היא הסבה הטבעית לזה ואומר:
8
ט׳הלא הרמב"ם בפרק הנזכר הרב בעל הכוזרי במאמר ראשון סימן ו' והרב בעל העקרים מ"א פרק כ"ה בחמשה דרכים יצאו אלינו להתיר את הספק הזה. הם אמרו שחמשה דברים עושים רושם בשנוי הצורות ואלו הם. רוב ההרכבה מזגי האבות התחלפות המקומות שנוי המזונות וכחות הגלגלים והמזלות. פירוש:
9
י׳רוב ההרכבה. מפני שהאדם הוא המרכב האחרון שיש בו ד' ליחות והם כנגד הד' יסודות. ונמצא בו כח הצמיחה שהוא משותף בזה עם הצמחים והנפש המרגשת אשר הוא משותף בה עם שאר בעלי חיים והכח השכלי אשר בו נבדל משאר בעלי חיים ובהיות שהאדם כולל כל יתר הצורות ועליו היו כלנה לכן אמרו שבעבור זה יתחייב שיהיה ההבדל רב בין אישיו ואין להפלא אם יפול החלוף בין הצורות הנכללות בו:
10
י״אמזגי האבות. אמרו שמזגי האנשים מתחלפים קצתם מקצתם הוא מצד התחלפות מזגי האבות עד שאי אפשר שיסכימו שני אנשים על מזג ותכונה אחת כמו שכתב אבן סינא באופן הראשון מן הספר הראשון מן הקנון. ובהיות שהתכונות הנפשיות נמשכות אחר המזג כידוע מכאן יצאו כל צבאות המדות למשפחותיהם. זה אכזרי בתכלית עד שיגיע אכזריותו להרוג הבן יקיר לו. וזה כל כך רך הלבב עד שיחמול בהריגת כנה או פרעוש. וכן ברוב המקרים זה הוא כילי בתכלית וזה כל נדיב לב ומפזר ממונו. זה זולל וסובא וזה אוכל לשובע נפשו. זה נואף אשה חסר לב וזה לא ידע את אשתו. זה עני ושפל רוח וזה גבה עינים ורחב לבב. זה לא מצא לגוף טוב מהשתיקה וזה כל רוחו יוציא כסיל. זה כל ימי עני רעים וזה שמח לאד. וכן בשאר המדות. ויצא החלוף ממזגי האבות אשר הם מקור המדות כמו שקדם. ואשר מתרכבות ומתקרבות אל הולד הנוצר עודנו עצור בבטן אמו:
11
י״בהתחלפות המקומות יען לא כל המקומות שוות כי יש מהם שאוירו רע ובלתי בריא ויש אויר ברי' מאד והאקלימים שונים ולא כל אדם זוכה לשבת בארץ טובה ורחבה. ולכן המקום עושה רושם. וכפי טבעי הארצות מתחלפות בשנויי האוירי' כך ישתנו מזגיהם מראיהם ומדותיהם כמו שראינו שהאשכנזים הם יותר לבנים מאנשי פורטוגאל אשר הם כמעט נוטים לשחור. וכן תדין בשאר המדינות אשר באלו האנשים קטנים ומראיהם רע ובאלו האנשים גדולי הקומה ונראה מראיהם טוב:
12
י״גשנוי המזונות. באשר נמצא ארץ שפירותיה גסים וקשים בטבעם המים רעים והארץ משכלת. ונמצא ארץ אחרת שפירותיה ערבים מתוקים ובריאים והמים זכים וברים. אשר על כן הנזוני' מאלו המזונות יהיה מזגם הפכי ממזגי אנשי ארץ אחרת. ובעבור זה ימצאו בעיר אחת או במחוז אחד אנשים יותר חריפים ופקחים מזולתה. ובהיות שהולד בהיותו במעי אמו אוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה לכן מקבל המזג ממנה ויתחלפו במזגם ובצורותם. וכמו שלא ימצאו שני אנשים על מזג אחד כך לא ימצאו על פרצוף אחד:
13
י״דכחות הגלגלים והמזלות. ידוע הוא מה שאמר ארסטו כי האדם יולידהו האדם והשמש. כיון בזה שבו ישתתפו הככבים והשפעתם וזכר השמש להיותו המושל הגדול אשר מאורו יראו אור ואם יסתיר פניו מהם ימששו חושך ולא אור ובהיות שהגלגלים באמצעות כוכביהם על ידי השלכת נצוציהם פועלים למטה יתחייב שכפי חלוף השלכת הנצוצות ההמה יתחלפו פעולותיהם. ובאשר ידענו שהתחלפות השלכת הנצוצות יהיה כפי מה שיתחלף מצב ערכי הכוכבים דרך סבובם אלו עם אלו והערכים ההווים מהם חדלו לספור כמו שכתב הראב"ע בתחלת ביאורו לס' הקהלת באומרו כי לא נמצא מתכונת מלאכת השמים נמשלת למתכונת אחרת רגע אחד גזרו ששנוי הפרצופים והמזגים וחלופי חלופיהן באישים הם כחות הגלגלי' והשפעתם:
14
ט״וזאת כל הכתוב בספרי החכמים האלה הנזכרים ז"ל. ואף שהאמת אתם ששנוי מקום המזונות הככבים האבות וההרכבה עושים רושם להחליף עשרת מונים המדות והצורות מכאן אינה ראיה לשלא ימצאו שני בני אדם שוים ואין אחד דומה לחברו כי למה לא יהיו הנולדים בארץ אחת ונזונים עצמם כלם כאחד מפירות הארץ הטובה היא אם רעה במזג אחד או בפרצוף אחד. ולמה לא יסכימו לפחות שנים או שלשה בפרצוף כמו שמסכימים בקומה ובשאר חלקי הגוף. ואם רוב ההרכבה באדם הוא הסיבה למה לא נמצא בב"ח בתכלית זה החלוף עם היות שמלבד נשמתם המרגשת יש להם הנפש הצומחת כצומח והד' יסודות כדומם. ואם השמים יתנו טלם וכחם וגבורתם ימלאו הארץ למה לא יהיו הנולדים ביום א' וברגע אחד במזג אחד ובפרצוף אחד אם כלם כאחד קבלו ההשפעה עצמה מהככבים כאחד. והנסיון הוכיח ההפך כי זה לעמל יולד וזה בכל דרכיו משכיל. זה יפה תואר ויפת מראה וזה כמה מכוער. זה חכם וזה טפש זה גבור וזה חלש ופרצופיהם שונים. ולמה לא יהיו האחים שוים אם אב א' לכלם אם אם אחת בראם. ומי יכול עוד לאמת ולקיים שלא ימצאו שני אנשים שוים במזג אחד ותכונה אחת כדבר אבן סינא האם הוא ממכון שבתו השגיח על כל יושבי הארץ. האם חכמתו הנפלאה ראה את כל בני האדם הנתגלה אליו פנימיות הגוף וראה תוכו כברו. ואם לא מצא תעלה וארוכה למכותי פנימיות הגוף והבשר הנעלם מן העין מי הגיד לו שלא ימצאו שני אנשים שוים במזג א':על כן אמרתי עד פה יגעתי ומנוחה לא מצאתי ואשתומם כשעה חדא. ואחר הדרישה והחקירה גמרתי בלבי שסיבת שנוי הפרצופים הוא שנוי הנשמות. כך עלה בדעתי. ידוע הוא שאין שני מלאכים משתתפים באצילות אחד ואעפ"י שהם שכלים נבדלים ואינם בעלי חומר יהיה החלוף ביניהם לא כמו שחשבו רבים בשיהיה הא' עלה והאחר עלול אלא מצד השגתם כי כל מי שישיג מתוארי השלמות אשר בו יתעלה אחד או שנים יתחלף למי שישיג יותר מזה מבלי שיחייב זה שום רבוי בעצמות כל אחד מהם וכפי התחלף מושכליהם כן יתחלף כחם ופעולחם בעולם. וכתב הרב בעל העקרים מאמר ב' פרק י"ב ז"ל ובעבור זה אמרו רז"ל אין מלאך א' עושה שתי שליחות שירא' שיש לכל מלאך שליחות וכח מיוחד כפי השגתו. וכן אמרו שר של אש ושר של מים. ואחר שהיו תוארי השלמות אשר בו יתברך רבי' או בלתי בעלי תכלית חוייב שימצא רבוי גדול מהשכלים הנבדלים כפי התחלף השגתם ממנו ית' וכפי התחלף הכת הניתן להם ממנו ית' לפעול בו עכ"ד. והכלל היוצא מזה שהמלאכים הם על מדרגות שונות ואין א' דומה לחברו וכל א' הוא מין לעצמו והחלוף ביניהם הוא מצד השגתם. ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת דע קורא נבון שגזרה היא מלפני שהענין עצמו הוא בנשמות באשר הן על מדרגות מתחלפות כמו המלאכים ולא ראי זו כראי זו כאשר הראיתיך במאמר השני פרק שביעי ומשם יפרדו הגופים כלים מכלים שונים. והפרצופים אינם שוים כי הנשמות הן הנה הבונים מעונות למו וכאיש ביתו. ועל כן אין להפליא אם לא יהיה האחד דומה לחברו. וכתב ארסטו ראזיש וגאלינוס שהטבע רשם בפנים וחלקי הגוף המדות החשובות וכן להפך. ותדע שכך הוא האמת שכן צותה לנו התורה האלהית שכל איש אשר בו מום מזרע אהרן לא יגש להקריב את אשי ה'. וזה מפני שהוא סימן נשמה ממדרגה שפלה. וכן הנסיון מורה שכל הנולדים במום עור פסח או גבן הם ממדות פחותות בעלי עין הרע אכזרים ומרי נפש. והיפה מראה בטבעו הוא בעל מדות טובות רך רחמן אוהב ונדיב הגם שכל אחד ואחד יכול לנצח יצרו ומולדתו אם לעקל או לעקלקלות ובעבור שפרצוף הפנים הוא החלק היותר נכבד מהאדם באשר שם הנשמה אורה זורחת בחושים הנכבדים משרתים להשגות העליונות בו עשה הנשמה יותר רושם מכל חלקי הגוף ובעבור זה אמר הכתוב חכמת אדם תאיר פניו. ולהיות הפנים עיקר הגוף אמרו רז"ל גופו אדם ופניו בהמה אפי' עוסק בתורה אומרים לו בא ונשחוט אותך. גופו בהמה ופניו אדם אפילו חורש בשדה אומרים לו חלוץ יבם:
15
ט״זגם בגלל הדבר הזה תמצא שבכל האומות החרפה היותר גדולה שיוכל לעשות האדם את חברו הוא לסטרו בפניו וכמו שנאמר יתן למכהו לחי ישבע בחרפה. כלומר כי כל כך היא גדולה ההלבנה שמקבל האדם כשיכוהו בלחי כי מיד שיתנה למכהו כדי שיכהו עליה ישבע בחרפה ולא ישחית והרבה להשיב אפו בעד הקלון שקבל. וכן בישעיה סי' ן' גוי נתתי למכים ולחיי למורטים. ובמיכה סי' ד' בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל. וזה מפני שהנשמה עושה בפנים רושם. ובהיות שענין חלוף הצורות הנמצא בין בני האדם הוא מהדברים היותר מופלאים נראה שדוד המלך עליו השלום בבחינת הפלא העצום הזה אמר במזמור קל"ט אודך ה' על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד וכו' גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ולא אחד בהם. והפירושים רבים. אבל נראה לי שבאלו הפסוקים היה דוד מפליא הפלא ופלא בראותו שכל מין האדם נחתם בחותם אחד וימים יוצרו ר"ל במספר ימים רע"א כמנין הריון ט' ירחים ועם כל זה ולא א' בהם מי שידמה וישוה לחברו אבל אמר שאלו הם מהמעשים הנפלאים מהשם ואינו יודע הסוד אלא הנפש כמו שאמר ונפשי יודעת מאד כי הנפש יודעת שהיא הסבה להבדיל הפרצופים הללו בהיותה רוחנית וממדרגת המלאכים וכל א' ואחד מין בפני עצמה. וכן הגוף כל אחד וא' בצורה נבדלת ואין א' מהם דומה לחבירו:
16
י״זענין נפלא מיציאת דמו של הנרצח בפני הרוצח. ואיך זה נמשך מהנשמה הנשארת אחר המות:
17
י״חמודעת זאת בכל הארץ והדברים עתיקים ששופך דם האדם באדם דמו ישפך. רצוני לומר שהמכה רעהו בסתר בעברו לפני גופו קודם קבורתו מיד דם הנהרג תוסס ונשפך לחוץ. וכן בעל ס' חסידים כתב בסימן תתשמ"ט וכשנהרג האדם אם יבא עליו הרוצח תפתח המכה ומביע דמו כדי שינקם מן הרוצח. וכותבי אומות העולם הביאו הרבה ראיות להוכיח אמתת השאלה הזאת. ובתתרם להשיב עליה אמרו שהמתים הם על ב' אופנים כי יש מת למראית העין ויש מת לפי האמת. הראשון הוא כאשר אין שם הגפת הדפק ולא שום תנועה בעבור החולשה הגדולה מהחולי. והשני כאשר הנשמה נפטרת מן הגוף מכל וכל ואין שם שום חמימות כלל. ולכן גזרו שבמין הראשון יוכל לקרות כדבר הרע הזה כי אף שהמוכה הוא בתכלית החולשה ונתקרר דמו עדין אינו מת. ובאשר בתוך שבעה שעות של ההכאה כפי דעת מרסיליאו פיסינו. ורודיגינו או עשרה או י"ב כפי דעת גאליאותו מארסיאו עדין הוא חי אז בעברו דרך שם ההורג הגם שהנהרג אינו יכול בשביל החולשה הגדולה להרים קולו ולקום לקחת נקמתו הדם שהיה כמעט קר מכל וכל יוצא מחדריו ונשפך לארץ לתבוע עלבונו. אמנם אופן התשובה הזאת אין לו יסוד כי השאלהאינה על מי שאינו מת כי אם למראית העין אלא במת בהחלט. וכבר ראיתי אחרים שחשבו שזה יקרה מכח דמיון הרוצח והדבר הזה אין לו שחר כי הדמיון אינו פועל הגם שיהיה חזק בגופי אחרים כל שכן לשפוך דמם על פני חוצה לאחר מיתתם. גם חשבו שרים ונכבדים שסבת שפיכת הדם הוא הדם הנשאר בחרב או במלבושי הרוצח כי אז הדומים מתקרבים זה לזה. והדבר קשה. כי ימשך מזה שכאשר הרוצח יעבור במלבושים נקיים וחרב אין בידו כי אז לא יעשן אף הנהרג ולא יהיה דמו תוסס והנסיון הוכיח ההפך. גם ימשך מזה שכאשר יחתכו בשר מה מאבר א' שהבשר ההוא יתקרב אל בשרו ויתנועע ויתקרבו העצמות עצם אל עצמו וזה שקר מבואר ועוד כי הדם אינו יוצא ממחיצתו ומגיע לרוצח אצל דמו אלא תוסס ויוצא לחוץ בלבד:
18
י״טאשר על כן על כל דברי החקירה הזאת ראוי לאשר ולקיים שהנשמה היא סבת התנועה הזאת ואומר. הלא ידעת הלא שמעת שכל זמן שהנרצח לא נקבר ודמו אינו מכוסה בעפר או לא נדרש אין מנוחה לנשמתו ורוח אלהים מרחפת על פני מתו. שכן כתוב ביחזקאל סימן כ"ד כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר להעלות חמה ולנקום נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות והמפרשים פירשו פה א' שעל זמן מנשה הרשע דבר הנביא כמו שנאמר וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה אשר דמם היה מגולה לבלתי הכסות להעלות חמה ולנקום נקם כמו שכתוב בהבל קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. וכן דמי נבות לעולם תבעו דין על אחאב ואזבל במקום שפיכתם. ורבותינו דרשו שעל דם זכריה בן יהוידע נאמר שראהו רב טבחים רותח והרג עליו אלפים ורבבות וגזר עליו השם שלא יבלע בקרקע להעלות חמה ולנקום נקם ואחר כך נתמלא הקב"ה רחמים ומיד רמז לאותו דם ונבלע במקומו כדאיתא במדרש קהלת ובפ' הנזקין וכן אז"ל בד"ר פרשת ואתחנן מעשה בב' אחי' שהרג אחד מהן את חברו מה עשתה אמן נטלה כוס א' ומלאתו מדמו והניחה אותו במגדל והיתה נכנס' בכל יום ויום ומצאה אותו הדם תוסס. פעם א' נכנסה והביטה אותו ומצאה אותו ששתק אותה שעה ידעה שנהרג בנה לקיים מה שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך. וכן אמרו על יאשיהו באיכה רבתי והביאו רש"י בפסוק תשתפכנה אבני קדש בראש כל חצות. כל רביעית דם שיצא מיאשיהו בכל חץ וחץ שנעצו בו היה ירמיה קוברו במקומו ועליה קורא תשתפכנה אבני קדש. ומל זה כמו שאמרתי כדי שיכוסה הדם לתור לו מנוחה לנפשו כי כל זמן שהגוף קבורה לא היתה לו רוחו ונשמתו אליו יאסוף ולא נתנה לרשת משכנות לה בעולה הנשמות. ולזה כתבו הפוסקים בטור י"ד ובב"י סימן שפ"ד ובמקומות אחרים שאם נמצא הרוג ישראל שקוברים אותו כאשר נמצא עם בגדיו ודמו מיד. ובגלל הדבר הזה תבין קורא נבון שכל הטעמים שנתנו חכמי א"ה את כלם ישא רוח ואין להם לא טעם ולא ריח. והאמת אתנו שבהיות שהנשמה היא אלהית ונשארת אחר המות ומרחפת על הגוף כל זמן שלא נקבר היא יודעת מאד הרוצח והיא מראה באצבע אותו באשר בעברו דרך שם מיד רותח דמו בקצפו את הקצף שהיה לו לקצוף בנוקמו את נקמתו:
19
כ׳והנם שאני לא ראיתי מימי איש פוצה פה ומגמגם על השאלה הזאת אשר אנחנו עליה שמח לבי ויגל כבודי בשומעי לנאמן רוח וגבר אמתי מבני עמנו מספר ומגיד לפי תומו איך לאחר ששה חדשים שהכה מלשין א' מכת מות בסתר בארץ בארזיל כידוע לרבים ונרפא ממכתו קרה מקרה שפעם א' נגלה לו ושאל בשלומו ואז תכף ומיד בדברו עמו ותפתח המכה ודמה יצא החוצה וימת לבו בקרבו ונפטר לעולמו דאע"ג דאיהו לא חזא נשמתיה חזא וזאת היא א' מן הראיות אשר עין ראתה כאמור:
20
כ״אמהפחד הנמצא בין אנשי הבית אם הגנב בבית בלי ידיעת סיבת הפחד מראה מעלת הנשמה משכלת.
21
כ״בגם זו לטובה לענין כונתנו בהשארות הנפש. הלא היא כתובה על ספר גיללילמו פאריסיאינסי דף קכ"ד אמר שלפעמים אם הגנב במחתרת נחבא אל הכלים או באיזה מקום נסתר פתע פתאום פחד ופחת יפול בלב אנשי הבית ושם פחדו פחד בלתי סבת הפחד תסמר שערת בשרם ולא ידעו צערם. ובחקרו טענה מספקת לשאלתו אמר שמהעין יוצאים אדים מהמותרים אשר ידחם הטבע וכאשר יוצאים מהאיש המקנא ושונא לארסיות אותם האדים יפעלו בנושאים הפוגעים ובדברים המוכנים לקבל אותו השפע עד שיתכן שימותו אנשים בהבטתם. והביא ראיה לזה מהמראה החדשה שאם תסתכל בה האשה בוסתה יתראה בה מיד כחם דם וישאר רשומו זמן מוחש. וכן הביא ראיה מהאפעה שימית האדם בראותו פניו. ובעבור זה גזרו הטבעים שהפנים מעותדים לעולם לנזק באשר שם תכנס הארסיות בעיניו ובאזניו ודרך הפה שהם כלים פתוחים קלים להתפעל באופן שיובל מהם ההיזק אל המוח הקרוב לשם לא כן שאר האברים כלם. וזו היא סבת העין הרע הובא בכמה מקומות. וטעם הכופר נפש הנזכר בפרשת כי תשא. ועתה אחרי ההוצעה הזאת קיים החכם הנזכר שמעין הגנב באשר הוא כונן חציו על יתר לירות במו אופל לישרי לב והם לדמים יארובו וימהרו לשפוך דם יוצאים אלו האדי' הארסיי' ופוגעי' בפני איש מאנשי הבית ומחליאים אותו ופחדו יפול עליו כי פחד אליו איד הגנב פחד ופחת היה לו ולא ידע כי בנפשו הוא כי לא ידע מה הוא. עדכאן הגיע תחום שכל פילוסוף מבקש לו סבה טבעית בכל הדברים:
22
כ״גאמנם רוח אחרת עמי הבט נא קורא ידיד והתבונן נפלאות אל. הלא ידעת מה שאמרו רז"ל במסכת מגילה פ"א על פסוק של דניאל סימן י' וראיתי אני דניאל את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדול' נפלה עליהם ויברחו בהחבא. מאן נינהו אנשים. אמר ר' ירמיה ואי תימא רבי חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא הוא. ואהו עדיף מינייהו דאיהו חזי ואינהו לא חזו. וכי מאחר דלא חזו מאי טעמא איבעיתו. אע"ג דאינהו לא חזו מידי אבל מזלייהו מיהא חזו. אמר רבינא ש"מ האי מאן דמיבעית אע"ג דאיהו לא חזי מידי מזליה חזי. מאי תקנתיה לקרי קרית שמע. הרי לך שהבהלה הבאה לו לאדם פתאום בלי סבה ידוע' היא הנותנת שאעפ"י שהגוף אינו רואה נשמתו שהוא המזל המניע אותו רואה וכן בענין הגנב אף על פי שהעין איננה רואה כלום הנשמה רואה. ומכאן מודעא רבה למה שהוכיח הנסיון שלפעמים הלב מנחש המיתות העתידות והשמועות הרעות ומתעצב בלתי סבה ידועה ואחר כך פתאום בא אידו ונראה למפרע שלא לחנם נהפך ששונו לאבל ובשרו עליו יכאב כי הנשמה יודעת העתידות לבוא על הגוף ומתעצבת. וגם זאת נסיתי בחכמה כי שמעתי דבת רבים אומרים שבהיותם חוץ מארץ מולדתם יום לקוח ה' את אביה' לעולמם נצטערו בצער עצום בלי סבה מכרח' יגונ'. ותוך ימים מועטים באה אליהם השמועה הרעה כי כבר נשמתם ראתה. והפילוסופים זכרו כזה ואמרו כי לפעמים יתעורר האדם לצוות על נכסיו עם היותו בריא וחזק ויקרה שימות באותה שנה. וכן באיוב הוא אומר כי פחד פחדתי ויאתיני. והסבה היא מה שזכרתי כי הנפש יודע' מטבע הויתה העתיד לבא עליה נבאה ולא ידע מה נבאה. כמו שראינו בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב אז יגלה אזן אנשים. והפסוק הזה זכור אזכרנו עוד. ע"כ במה שכתבתי אעמוד נא על הפרק:
23
כ״דיבאר מדרגות החלומות. ואיך מן הצודקים נוכל להביא ראיה לרוחניות הנפש.
24
כ״ההחלומות הם על ג' מינים ומדרגות זו למעלה מזו. והם החלום הנבואיי ההשגחיי וטבעי. הטבעי הוא הבא לו לאדם מפאת מזגו והאיכות הגובר עליו. וזה כי כאשר גובר על האד' איזה חום טבעי או זר הנה הוא חולם שהוא מתחמ' אצל האש או שהוא במקוה ועם דברים חמים. וכאשר גובר עליו איזה קרירות יחלום בשלג גשם ומטר הרופא שהיה מכיר בחולה איכות המתגבר עליו על ידי חלומותיו. והחלומות האלו שוא ידברו ואין להם ממש ועליהם אמר ישעיה כאשר יחלום הרעב והנהי אוכל והקיץ וריקה נפשו וכאשר יחלום הצמא והנה שותה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה. וזכריה כי התרפים דברו און וחלומות השוא ידברו, וחז"ל דברי החלומות לא מעלין ולא מורידין. גם מהמין הזה הם החלומות אשר הם כפי המחשבות ודמיון אותם הדברים שחשב או נתעסק בהם. ועל אלו אמרו בגמרא מההוא דאמר לר' יהושע אמריתו דחכמיתו טובא אימא לי מאי דחזינ' בחלמאי א"ל חזית דמשחרי בך פרסאי וגרבי לך ורעי בך שקצי בחוטרא דדהבא הרהר כל יומא ולאורתא חזא. וכן אמר לי' שבור מלכא לשמואל אמריתו דחכמיתו טובא אימא לי מאי חזינא בחילמאי א"ל חזית דאתו רומאי ושבו לך וטחני בך קשיתא בריחיא דדהבא. הרהר כולי יומא ולאורתא חזא. ומיני החלומות האלו כלם הם מכח הפועל המדמה שהוא מעצמו מרכיב הרכבות ומדמ' דמיונים וכלם שוא ודבר כזב ידברו. ויקרה זה בעת השינה כי אז עולה מהאסטומכא העשן והאדים למוח ואז הכח המדמה מערבב ומבלבל הדברים:
25
כ״ואמנם המין השני הוא ההשגחיי שהפועל והמודיע בהם היא ההשגח' האלהית. והם מהחלומו'. הצודקים הנגלים לאנשים השלמים כחלומות יוסף ולפעמים לרשעים ועובדי עבודה זרה. וזה לא לעזר ולא להועיל להם אלא לתועלת אחרים כמו שנגל' האלהים לאבימלך לכבוד אברהם ויצחק יחידו. ונגלה ללבן להציל את יעקב בחירו. ונגל' לשר המשקי' והאופים ולפרעה להגדיל ולרומם ליוסף צדיקו ולנבוכדנאצר לנחם את עמו. ומזה המין אמרו רז"ל אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו שנא' אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו. ואי בעית אימא מהכא ורעיוני לבבך תנדע. וזה כי כאשר נגלה הקב"ה לאדם שאינו נביא מראה לו מאלו הדברים אשר הוא חומד וחושק לדעת ומהרהר ביום כענין נבוכדנאצר להשקיט לו ממבוכתו. ולאנשי המעלה והמדות לבשרם בשורה טובה או להגיד להם רעתם כדי שיעשו תשובה ויבקשו רחמים על צערם. ומה שאמר רבא תדע דלא מחוו ליה לאינש לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא נראה. לי שהביא ראיה מהמוחש כי כמו שברוב חולם האדם חלומות ממה שהרהר ביום. כך החלומות הצודקים הם מענין הדברים אשר דעתו של אדם טרוד בהם. ואשר השי"ת לאהבתו אותו גול' את אזניו. וכמו שאמר איוב סי' ל"ג בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים אז יגלה אזן אנשים ובמוסרם יחתום. ר"ל שאז מגלה אזן אנשים הגזרה שכתב וחתם במוסרה כדי להנצל בתשובה ממנה. ובגלל הדבר הזה אמרו רז"ל אין מראין לו לאדם צדיק כי אם חלום רע כי ודברים כיוצא בהם קרים. ובעבור זה כתב רז ש' חלמא בישא עציבותיה מסתייה כי העצבון היא מחלקי התשובה. וכן אמרו יפה תענית לחלום כאש לנעורה.ומפני שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא לכן מראים לו הרע המעותד לבא עליו וקול פחדי' באזניו מה לך נרדם קום קרא אל אלהיך. והדברים האלה הם אמת ויציב ומעשים בכל יום יוכיחו מעידים ומגידים והגם שאמרו חז"ל אין חלום בלא דברים בטלים כבר הורה לנו הרשב"י בפרשת מקץ עמוד תמ"ג דלאדם זכאי לא איתגלו ליה מילן כדיבין כלום. פוק ותשכח בס' חסידים ותראה הרבה מעשיות מזה. ובספר יוסף בן גוריון טן הקדמוניות לרומיים ס' ט"ז פרק ט"ו תקרא איך גאלפירה בת המלך ארכילאו נשאת הפעם הראשונה עם אלכסנדר בנו של המלכה מריאמיס והורודוס. וכאשר נהרג במצות אביו נשאת הפעם השנית עם יובא מלך מאוריתניא' ואחר מיתתו נשאת הפעם השלישית עם ארכילאו אחיו של אלכסנדר עם היות שהיו לה בנים ממנו. ויהי בלילה והנה היא חולמת שאלכסנדר בעלה הראשון היה בא אצלה ואמר לה הראית בעצמך אשתי שאמת הוא מה שאומרים בני העולם שאין אמונה בנשים יען מאחר שנשאת עמי והיו לך בנים ממני שכחת אהבת כלולותיך ולקחת לך אוהבים ובעלים אחרים ובושת פנים לא היה לך לקחת את אחי. ובכל זאת אני לא אשכחך ולקחתי אותך לי. והנה היא מדברת עם שכנותיה ורעותיה מספרת החלום לא היו ימים מועטי' ותשכב גאלפירה ותתחל ולא קמה ממטתה כי מתה ומכאן הוכיח ה"ן גוריון ההשארות הנפשי באומרו מכאן מודעא רבא לנצחיות הנפש. יאמין המתעקש מה שירצה ישתה לעג כמים ולא ימנע טוב להולכי' בתמי' המתיישרי' באמונת הדברי' האלו לרדוף האמת והצדק עכ"ד. גם הרב ר' דוד כהן בספר דברי הימי' שלו בספרו ענין הקיסר קארלוס החמישי ורוע מזלו בעיר אלגיר ואבדת אניותיו וחייליו מעיד. וארא בחלומי והנה אניה משוטטת מצופת זהב ויפה עד מאד באה אל היבשה. ובראשה צלמא דדהבא וקול חצוצרות התרועה בתוכה וירוצו רבים אצלה לראות גם הם ולשמוע דבר מה יגידו. ויהי כבואה ואין קול זולתי חולה אחד כסיר נפוח מושכב עליה ואיש אחד מנהל אותה ואיקץ והנה חלום. ואין פותר אלי. אז אמרתי הלא לאלהים פתרוני' את אשר האלהים עושה בקצות הארץ הגיד לעבדו. ואומר אל מאהבי בעת ההיא לאמר אין זה כ"א מופת שישוב הקיסר מבלי חפץ ואניותיו תשכלנה כאשר שכלה נשים חרבו. ויתר אנשיו ישובו הנה מזי רעב ולחומי רשף. ואתם עדי כי ה' דבר העדותי בכם היום. ויהי כן עד כאן וכתב אפלטון כי בהיות סוקרטי במאסר על היותו מכחיש בפסילים מעשה ידי אדם ומאמין באל אחד וסיבה הראשונה קרא לאוהביו והגיד להם איך בתוך שלשה ימים יעלה לגרדום וימות בלי ספק באומרו שחלום חלם שבתולה יפה עד מאד אשר קרא' בשם קראה לו שורה אחת מהומירוס הפייטן הגדול אשר בה נרמז לו מיתתו. וכן היה. גם אליכסנדר מאלי כסנדר מספר מא' שחלם והנה היה רואה את פומפיאוס שר צבא רומא לבוש בגדים צואים ויספר לאחיו רעיו ומיודעיו החלום ובימים מועטים באה השמועה איך בשדות פארסאליה יום הלחמו עם יוליאו קיסר ויחזקו צבאות הקיסר ותהי המלחמה חזקה עליו וינס בלי חמדה מצרימה ושם חתכו את ראשו בסייף. גם אני בעונותי הרבים הנה בשמים עדי וסהדי במרומים שפעמים ראיתי בחלום שברי הפעם הראשונה מעשה שהיה כך היה. הגברת עטרת ראשי אמי מרת רחל סואירה נ"ע נפלה על ערש דוי ויהי חליה עד כי חזק מאד והרופאים התחילו להתייאש ממנה אין דן דינה למזור רפואות תעלה אין לה. ואני עני וכואב עיף ויגע מטרדות הזמן ומצרת נפשי ערב פרידתה לרום עליה על מטתי עליתי קדרתי שמה החזיקתני ונים ולא נים תיר ולא תיר ויראני אלהים כי מות תמות בראותי קבורתה וסמוך אצלה קבור איש נכבד וחשוב מבני עמנו ואיקץ והנה חלום. כי האיש הזה היה חי ובריא אולם. ויהי ממחרת ותמת עלי מרת אמי ז"ל. ולשבת הבאה והנה בתוך הבאים לנחמני ראיתי בני אחיו של זה האיש והם במלבושי אבלות שחורים וארוכים כמנהג. אז שאלתי לאחד מן הסמוכי' אצלי טעם בגדי האבלות. והגידו לי איך באה להם שמוע' רעה ממיתת אביהם בארץ ספרד. ויהי כשמעי את דבריו אמרתי בלבי מי יודע אם זה פתרון החלום אשר ראיתי. אולם לא עברו ארבעה ימים ומת האיש הנכבד ההוא ונקבר אצל מרת אמי נפשותם תהיינה צרורות בצרור החיים את ה' אלהינו. הפעם הב' אשר השפיע ה' את רוחו עלי עש' עמי אות לטוב' ויהי כאשר בא יוסף בן ישראל נ"ע הבן יקיר לי דרך אניה בלב ים מדאנזיק לעיר המהוללה הזאת ויתעכב ימים רבים ואני המר והנאנח הדאגה לא הניח לי לישון נדדה שנתי בלילה. ויהי באשמורת הבקר זמן שכבר העכול נשלם ישנתי ואיקץ והנה בפי פסוק טרוף טורף יוסף. אז חרדה גדולה נפלה עלי באומרי בעונותי הרבים טרוף טורף יוסף בני ומה לי עוד חיים כי היה חריף בתלמוד ובקי בד' לשונות ובן זקונים הוא לי. ויהי היום עניתי בצום נפשי ותפלתי על חקי תשוב ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר אנא ה' הושיעה נא את בני חטאת נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכור לי אתה למען טובך ה'. וה' שמע תפלתי ויהי ביום השלישי בהיותנו כואבים והנה חי ונושע הוא על פתחינו כל מגדים. ויספר לנו איך ביום ההוא של צערי וה' הטיל רוח סערה בים והאניה חשבה להשבר ולעיניו נטרפ' ספינה אחרת והוא ניצל דרך נס. אז עיני למרום נשאתי ושבחתי והדרתי למלך שמיא שגמלני כל טוב. אמנם בהיות שאין שמחה שלמה בעולם הזה לשנה הבאה שלחתיהו עוד הפעם השנית למדינת פולוניא ותכף הגיעו לארץ לובלין עיר גדולה של חכמים ושל סופרי' נפטר לעולמו בעו"ה והוא כבן עשרים שנה תהיה מיתתו כפרתו ולכל מי שעסק עמו בחליו וקבורתוישלם ה' פעלו ותהי משכורתו שלמה מעם ה' שהשמחה לבד במעונו. גם אנכי לא אחדל פי מלהגיד לך את דבר אמת מה שגם עוד בעיני ראיתי ויהי היום והנה הלוך הלכתי לשאול בשלום הגברת ואשת חיל קרובתי מרת אביגיל מוספיאה שומרת יבם מארץ ספרד ופניה רעים שאלתי לה סבת הדאגה ומה יום מיומים ואמרה לי כי ראתה יבמה מוצב ארצה ומוכרך בתכריכין. ובראותי צערת נפשה דברתי על לבה לנוד לה ולנחמה שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. אמנה היא לא קבלה תנחומין מאנה הנחם. ויהי לראש חדש הבא והשמועה באה ממיתתו כאשר הראו לה מן השמים ומה אענה ומה אומר והדברים האלו אינן צריכין חזוק כי כמעט הן מהמפורסמות באשר כל איש ואשה תעיד אמתתן. וכן מהיות החלומות צודקים נשען גדעון על מה ששמע מהחלום שהיה מספר איש לרעהו ונזכרו בפרק הרואה כמה וכמה. והן החלומות אשר קראתי השגחיים בהיותם הפועל אותם ההשגחה האלהית הגם שלא יבאו לאחד מן בני הנביאים. כי אחר שגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו פסקה הנבואה והאורי' ותומים נגנזו ונשאר בידינו שפע החלומות שבהם מודיע הקב"ה הנסתרות כמו שאמרו רז"ל פ"ק דחגיגה אמר רבא אעפ"י שאנכי הסתר אסתיר פני מהם ביום ההוא אמר הקב"ה בחלום אדבר בו, ועל כיוצא בהם נאמר חלום א' מס' לנבואה. ונובלות נבואה חלום:
26
כ״זהמין השלישי הוא החלום הנבואיי והם חלומות הנביאים הנבאים בשם ה' לאמת ובהם מגלה סודו אל עבדיו הנביאים כחלום יעקב שלמה ודניאל. וכי תאוה נפשך לדעת ההפרש שיש בין החולם הנבואיי וצודק לחלום הטבעיי. הלא הוא כי החלום הנבואיי והצודק עושה רושם והתפעלות עצום בחלום וזה על מדרגות שונות כי ההתפעלות בנפש הנביא הוא כל כך גדול שמיד מכיר הנביא החולם בעצמו שהוא דבר מושפע מאת האלהים וכמו שכתב הרמב"ם פמ"ה ח"ב מהמורה הנבואה תודיע לנביא שהיא נבואה. וכן העיד ירמיה סי' כ' ותהי בלבי כאש בוערת. וההתפעלוח בנפש החולם מי שיהיה חלום צודק הוא במדרגה יותר קטנה אבל איזה הרגשה יש לו מה שלא יתפעל מהחלומות המבולבלים מכח הדמיון. ולכן גזרו חז"ל החולם ונפשו עגומה עליו ילך ויטיבנו. וכן במענה אליפז סי' ד' בשעיפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים פחד קראני ורעדה ורוב עצמותי הפחיד ויקרה זה בכל החלומות הצודקים שבאים בפעימה כמו שתמצא בחלומות פרעה ונבוכדנאצר. הרי לך שיש ג' מיני החלומות מהם צודקים ומהם משובשים. ולכן אמרו בפרק הרואה רבה רמי כתיב בחלום אדבר בו וכתיב וחלומות השוא ידברו לא קשיא כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד. ופירשו המפרשים שהצודקים הם על ידי מלאך והטבעים הם על ידי הכח המדמה אשר כנה בשם שד. ונא דברו נכונה כי החלומות הבאים על ידי שד הוא כמשמעו כאשר כתבו שלמים וכן רבים שהיו עע"ז מכינים עצמם לקבל שפע השדים בחלום. וכן הרמב"ם בפרק מ"ו מהחלק הג' מהמורה בדברו על איסור אכילת הדם ז"ל. והיו מדמין במעשה ההוא שהשדים יאכלו הדם שהוא מזונם והם יאכלו הבשר ובזה תהיה אהבה ביניהם ויבאו להם השדים לפי מחשבותם בחלום ויגידו להם העתידות וכו' והפירוש מוכרח דאי לא תימא הכי מה בא הכתוב להודיענו וכי לא היינו יודעים שחלומות הדמיון שוא ידברו אלא ודאי שמחלומות הבאים מכח השדים ממש הכתוב מדבר כאמור:
27
כ״חועם זה אבא נא לכונת הפרק ואשאל ולמה בעת השינה ולא בהקיץ אז יגלה ה' אזן אנשים. ואשיב שידוע הוא שבהחלש הכחות החמריים יתחזקו השכליים וכמו שיורה הנסיון כי בעת הזקנה אשר כבר תשש כחו של אדם ואינו רודף אחרי התאוות הגשמיות אז יתקרב יותר אל החכמה והשכל ומגמתו לעבוד את ה'. וכן בעת המיתה ופטירת הנשמה מהגוף רואה מתן שכרו לעתיד עודו בעולם הזה וכמו שאמר הכתוב כי לא יראני האדם וחי. ודרשו חז"ל בחייהן אינן רואים אבל בשעת מיתתן רואים ועליהם נאמר ותשחק ליום אחרון. וזאת היא הסיבה שהחכמים והנביאים מברכין לבניהם ולתלמידיהם סמוך למיתתן כאברהם יצחק יעקב ומשה לשבטים. וכגון ר' אליעזר לבנו ורבינו הקדוש שמסר מסורת החכמה לבנו. ובהיות החלום חלק מהנבואה כמו שהנבואה לא תחול על האדם עד שיתבטלו כחותיו הגופניות וישוב שכלי ויקרה זה בעת השינה באשר שם כח הנפש המשכלת גוברת והכחות הגופניות בטלים. כן החלומות לא יחולו בהקיץ בהיות כחות הגוף אז חזקי' ויבאו בעת השינה שהוא זמן בטול ההרגשות והכחות החומריי' כי השינה א' מס' למיתה. וכן באיוב הוא אומר להסיר אדם מעשה ר"ל שהקב"ה יגלה אזן אנשים בחלום ולא בהקיץ לפי שהאדם באותה שעה מסיר מעשה הנפש המרגשת. ונמצא בספר הזוהר ז"ל הקב"ה אודע ליה לבר נש כל חד וחד בההוא דרגא דיליה כמה דאיהו ובהאי גוונא דכל חד וחד כמה דאיהו. אמר ההוא יודאי ודאי לאו איהו אלא לבר נש זכאה דחזא חלמא כדקא חזי ותא חזי דכד בר נש קאים על ערסיה נשמתיה נפקא ושטית בעלמא לעילא ועלת לאתרא דעלת. וכמה חבלי טהורין קיימין ואזלין בעלמין ופגעין לה לההוא נשמתא וחמת מה דחמא ואי לא איתאחדת בההוא סטרא ומודיעין לה מילין כדיבין או מילין דזמינין למתי לזמן קריב. וכן בפרשת וישב עמוד תי"ב כד בר נש נאים על ערסיה הא נשמתיה נפקת מיניה ואזלא ושטיא בעלמא כל חד וחד כפום אורחיה ע"כ. ולא תדמה בנפשך שאז הנשמה בחלום בחזיון לילה עוזבת מכל וכל הגוף אלוף נעוריה כמ"ש זורואסטרו ופיטאגורס אשר על כן קראוה בעלתהכנפי'. כי הגם שיש גם כן בין חכמי בני עמנו מי ראה כאלה והאמין שהנשמה עולה בעת השינה ויורדת בהקיץ תמונתה לגוף לפי דעתי הכל רמז ומשל כי הנשמה היא הנותנת לו החיות ובלעדה אין לו חיים. אבל העליה היא במדרגה בהשכלה ובהסתכלות בדברים העליונים כי כל זמן שהנשמה בלא כוונה לפעולות אדם בדבר שפתיה אז הגוף כגוף בלא נשמה. ולכן שהגברת גוברת אז יוצאת מפעולותיה החומריות ונכנסת למושכלותיה הרוחניי והיתרון הזה הוא לאדם על הבהמה מפאת נפשו הנצחית והנשארת אשר בהיותה אלהית בחלום השם מדבר עמה בעודה בגוף. ומכאן תדין כמה וכמה מעלות טובות למקום עליה כאשר תעלה נקיה מכל חומר לשמי עליה ואל מנוחתה כבוד. וזה גם כן א' מן הראיות אשר הנסיון הוכיח להראות ההשארות הזה כי אין שום בעל חי בלתי מדבר שחולם. ומה שאמרו קצת שהכלבים נובחים בעת השינה והנביתה ההוא ראיה על החלום אינה ראיה כלל כי זה לא יקרא חלום אלא שמרוב רגילותם לנבוח בהקיץ הוא טבע שני להם. ולכן עושים כן בעת השינה כמו שנראה גם כן התנוקות כיונקים בעת שנתם מרוב רגילותם בהקיץ אעפ"י שאין השדים בפיהם ולפי זה החלום היא נבואה קטנה והשפעה אלהית כאשר כתבנו וכבר הורה לנו התורה שצריך שיהיה לפותרי החלומות איזה רוח נבואה כמו שהודה יוסף באומרו הלא לאלהים פתרונים. ואמר עוד אלהים יענה את שלום פרעה. כי לא ישיג אמתת פתרון החלום רק אשר רוח אלהים בו. וכן בדניאל הוא אומר והילדים האלה ארבעתם נתן להם האלהים מדע ושכל בכל ספר וחכמה ודניאל הבין בכל חזון וחלומות. או צריך שיהיה חכם עדיף מנבא ר"ל שיהיה כל כך גדול בחכמה שישער בכחו ושכנו איך יפלו הענינים העתידים לבא על החולם עם רמזי החלום כענין שנאמר באחיתופל כי כאשר ישאל איש בדבר האלהים כן כל עצת אחיתופל לדוד גם לאבשלום. והוא לא היה נביא אבל חכם חרשים ונבון לחש. ודע שארטימידורו דאלדיאנו חבר ה' ספרים על החלומות ופתרונם וכלם מלאים הבל ואין בהם ממש. ומה שכתבו חז"ל כל החלומות הולכין אחר הפה אינו מכונת זה הספר ודי לנו במה שכתבנו לענין ההשארות הנפש:
28
כ״טענין שאלת חלום מה הוא. ואיך גם הוא יורה רוחניות הנפש:
29
ל׳בימים ההם כשבת מלך מלכי המלכים על כסא מלכותו ירושלים עיר הקדש כשהיו אנשי המעלה והדעת רוצים לידע העתידות לבא עליהם היו שואלים לנביאים או לאורים ותומים או על ידי חלום כפי מדרגת האיש השואל. כן כתום בשמואל א' כ"ח וישאל שאול בה' ולא ענהו ה' גם בחלומות גם באורים גם בנביאים. וענין האורים והנביאים ידוע. ובחלומות פירשו המפרשים כלם באנשים שעושים שאלת חלום. וכתב הרב רבינו בחיי בפרשת נצבים על פסוק הנסתרות לה' אלהינו ז"ל וכבר העירותיך על סוד פסוק זה בחבור זה. ויש לך להשכיל עוד כי מהפסוק הזה יוצא שם מומחה לשאלת שלום בצרוף אותיות והם ג' שמות כל שם ושם של ג' אותיות וכלן הן תשעה והוא סוד הט' הכפולה בשם הידוע. והשם הזה מעיד שאין במלת הנסתרות וא"ו עכ"ד. והשם הידוע מהט' כפולה הוא מטטרון. והוא שם הגורל לשאל בו כל חפץ. ולמען לא ישתמשו בו חסרי הדעת ובלתי שלמים לא ישמע על פי אופן השאלה הזאת. ובסנהדרין פרק זה בורר כתוב הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו ובא בעל החלום ואמר לו כך וכך הן במקום פלוני הן של מעשר שני הן. זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. והנה ספר רזיאל מלא מכמה מיני שאלות. ובס' תניא נמצא ששאלו הצבור על ידי חלום. וכן נמצא בידי הכל שאלת חלום ששאל רב שרירא וקראו לו פסוק אסוף אאסוף יעקב וגו' ורמזו לו תשובה על שאלתו והוא לא היה מבין. וחזר ושאל ובקש וביארו לו כל הענין בר"ת על כל אות ואות תיבה אחת. אסף ר"ת אשמיעך סתרי פלאות. אאסוף אשפיל אוריד סמאל ומלך פראנציאה. יעקב ילחם עם קרלוסא בחוזק. וכן כל הפסוק. ובעל שלשלת הקבלה בדף מ"ו ע"ב כתב ז"ל. וזה ר' אברהם המפרש אומר באורך דבריו ששאל בחלום מתי קץ הפלאות והשיבו לו משאל אלצפן וסתרי. וגם הוא בבחרותו שאל בחלום זה והשיבו לו הלא הוא כמוס עמדי. ור' צדקיה ברבי אברהם הרופא בעל שבולי הלקט היה באיטליאה ואומר בספרו סימן רס"ג כשמודיע שרפת כ"ד קרונות ספרי גמרא בצרפת שהיה בימיו שנת ה' אלפים ד' לבריאה שבפרשת זאת חקת התורה הרבנים שאלו בחלום אם היתה גזרת שמים. והשיבו להם דא גזירת אוריתא. ואם כן גם זו ראיה נצחת להשארות הנפש כי בהיות הנשמה ממדרגת המלאכים נצחית ואלהית היא על ידי שמות הקדש מכריח אותם להשיב שואלם דבר בעניינים העתידים לבא דאם לא כן מי נתן הכח הזה לגוף אשר בעפר יסודו ורימה ותולעה סופו:
30
ל״אאיך בשמות הקדש וסודות נעלמים שואלים אל המתים.
31
ל״בגם הוא לי לישועה מה שנמצא בתלמוד שעל ידי שמות הקדש היו החיים הולכים אצל המתים לדבר עמהם וכן בפ"ק דברכות כתוב לאמר שהלך שמואל אצל אביו ושאל ליה היכן הניח מעות היתומים. ובב"ר פרשת ל"ה אליהו זכור לטוב ור' יהושע בן לוי הוון יתבין תנין כחדא מטון שמועה מן דר"ש בן יוחאי אמרי הא מרא דשמעתא ניעול ונשייליה. ר"ל שהגיעו להלכה שאמר רשב"י וכאשר נתקשו בפירושה אמרו ששם היה מערת הרשב"י שילכו שם וישאלוה ממנו. שאעפ"י שנשמות הצדיקים עולות למתיבתא דרקיעא היתה יכולת בידם להורידה על ידי שמות הקדש לגופי' ולהשיב לשאלת' דבר. ובזוהר פרשת אחרי מות עמוד קכ"ו כתוב ז"ל. ובשעתא דאצטריך עלמא רחמי וחייא אזלי ומודעי להו לנפשייהו דצדיקייא ובכאן על קברייהו אינון דאתחזו לאודעה להו. מ"ט דשווין רעותא דלהון לאתדבקא נפשא בנפשא וכו'. ובעמוד קכ"ו א"ר ייסא בשעתא דאצטריך עלמא למטרא אמאי אתינן לגביהון דמתיא והא כתיב ודורש אל המתים ואסיר. א"ל עד כען לא חמיתא גדפי דצפרא דעדן. ודורש אל המתים אל המתים דווקא דאינון חייבי עלמא דאינון משאר עמין עע"ז דאשתכחי תדיר מתים. אבל ישראל ואינון זכאי קשוט על עלמא שלמה קרא עלייהו המתים שכבר מתו בזמנא אחרא ולא השתא שכבר מתו והשתא אינון חיים. ועוד דשאר עמין כד אתאן למיתיהון אתיין בחרשין לאיתערא עלייהו זינין בישין וכו'. נראה מכל זה שהיה ביניהם איזה סוד לאתדבקא נפשא בנפשא. ואתה תחז' בין כתבי שבח יקר וגדולת הרב ר' יצחק אשכנזי לוריא מבואר ענין היחודי' אשר באמצעות' היה הרב מ"כ מדבר עם המתים. וזה לשון האגרת. פעם אחת הלך הרב להשתטח על ציון שמעיה ואבטליון בנוש חלב רחוק מצפת א' פרסה כדי לשאול אותם רז אחד מהתורה שכך היה דרכו תמיד כל אימתי שהיה מצטרך לדבר עם נביא או תנא אחד היה הולך על קברו ומשתטח עליו בפישוט ידים ורגלים ושם פיו על פיו וכו' כענין אלישע עם חבקוק ומכוין ביחוד השם ומעלה נפש רוח ונשמה לנשמה של אותו צדיק בסוד מיין נוקבין הנפש אל השכינה והרוח אל הו"א והנשמה אל הבינה ונשמה לנשמה לאבא ומקשר נר"ו שלו עם נר"ו של הצדיק וגורם יחוד העליון ועל ידי זה היחוד גורם שנשמת אותו צדיק מתחדש עליה אור חדש נוסף הרבה ממה שהיה לו כבר ובזה היה מחיה העצמות היבשות השוכנים בקבר ויורדים נר"ו של אותו הצדיק בתוך העצמות והוא חי ממש ומדבר עמו כאשר ידבר איש אל רעהו ומגלה לו כל רזי התורה שהוא שואל ממנו. וכל אלו היחודים הם אצלי כתובים ת"ל כי הרב מסר אותם לתלמידיו וכל העשרה תלמידיו פעלו בהם ועלתה בידם שזכו שדברו עמהם הצדיקים והשיבו על שאלתם. אמנם לא האריך להם זה הכח אלא בזמן הרב אבל אחר פטירתו לא עלתה בידם מלבד הרב מהר"ר חיים קליפרס נר"ו הוא שפועל ומצליח בזה הענין עד היום הזה וכו'. עכ"ד ובאגרת אחרת העיד עליו ר' שלימל נר"ו שהיה משתטח על קבר התנא בסוד מיין נוקבין עד שעשה ייחוד למעלה ואחר כך הוריד הנשמה של התנא בתוך הגוף והיה מדבר עמו ומגלה לו כל מה שלמד בישיבה של מעלה כאשר ידבר איש אל רעהו וגם כמהרר"ח יש בידו זה הכח לעשות עד היום הזה אבל שאר החברי' בתיי הרב היו מיחדים ומדברי' עמהם ממש אבל לאחר שנפטר כל אחד מפחד את עצמו מפני שהוא דבר מסוכן מאד לנשמה כידוע אצלינו. וכל אותן היחודים הם כתובים אצלינו באר היטב ת"ל. ופעם אחד מסר האר"י למהרר"י כהן שילך לכפר עין זיתון על ציון ר' יהודא בר אילעאי וימסור לו פירושו של מאמר אחד מהזוהר וצוה לו שלא ידבר עם שום אדם ולא ישיב לשום אדם אזי הלך הוא ע"ה והשתטח על קבר ר' יהודא בר אילעאי ע"ה בכפר עין זיתון ועשה כאשר צוהו והתנא הקדוש לא השיב לו שום דבר. אזי חזר הוא לרבו ואמר אדוני באתי על ציון התנא ועשיתי כאשר צויתני ולא באה לי תשובה ממנו השיב לו האר"י ז"ל ולא ראיתי בהשגחתי שדברת עם ערביית אחת ולא די שהיא לא שאלה בשלומך אלא אתה הקדמת ושאלת בשלומה במקום פלוני ואני צויתיך שלא תדבר עם שום אדם. אזי זכר כמהרר"י כהן שכך היה והודה לו. וכן פעם א' אירע מעשה שמסר למהרר"ח נר"ו יחוד אחד לילך לכפר עכביא ששם קבורי' אביי ורבא וישתטח עליהם והם ידברו עמו וימסרו לו וכן עשה הלך ונשתטח על קברם וכוון למה שמסר לו רבו והם דברו עמו ומסרו לו סתרי תורה וכיון שחזר לו מהם ובא לפני רבו עמד הרב עליו השלום לפניו ואמר לו ברוך הבא והושיב לו על יד ימינו ושמח עמו שמחה גדולה ומהרר"ח נר"ו היה חקרן גדול כיון שראה שעשה לו כל הכבוד הזה מה שלא היה רגיל לעשות לו כך פעמים אחרות אזי אמר מהרר"ח להאר"י ז"ל אדוני מורי מה היום מיומים שעשה לי מר כל הכבוד הזה לא לחנם אמר לו האר"י ז"ל חייך לא מפניך קמתי ולא לך אמרתי ברוך הבא אלא לבניהו בן יהוידע שראיתי נכנס עמך ויהי לפלא בעיני מהרר"ח ושניהם לא ידעו מאיזה סבה נתחברה עמו הפעם נשמתו של בניהו עד שלאחר זמן ב' חדשים שכבר היה נשכח אצלם אותו המעשה הלכו שניהם יחד לכפר עכביא ללמוד באמצע הדרך עמד האר"י ז"ל ואמר אני רואה שבכאן קבור בניהו בן יהוידע ע"ה ולא היה לשם לא ציון ולא שום היכר של קבר. נענה מהרר"ח נר"ו חיין באותו הפעם שהלכתי להשתטח על ציון אביי ורבא קודם לכן ישבתי בכאן בזה המקום ממש והייתי חוזר על היחוד שמסרת לי כדי שיהיה רגיל בפי ובלבי לומר אותו בלי טעות. אמר האר"י ז"ל אכן נודע הדבר שמכח היחוד שזכרת על קברו בכאן עוררתו והורדת נשמתו לתוך גופו וגם נתדבקה בך להועילך למטה בחכמה וזהו סוד כל המקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה עכ"ד. הנך רואה איך בימי הרב היו יודעים סוד היחודים האלו. וכבר העידועליו כמה וכמה אנשים אשר מקצות הארץ היו באים לשמע אזן אצלו שהיה מכיר בחכמת הפרצוף. ואל תתמה על החפץ כי היא חכמה גדולה מאד כאשר תראה בזוהר פרשת יתרו. כי כמו שברקיע יש ככבים ומזלות מראי' מאורעי האדם כך יש בעור בשרו שרטוטין וגונין רושמים את מזלו ובעל שלשלת הקבלה נודר ואינו משלם בין חבוריו שעד נצח לא יראו אור כתב בדף ס"ו ע"ב איך חבר ס' חנוך מפתרון כל מיני שרטוטי הידים והפנים. והרקנטי פר' וישב אומר כי החסיד ר"י בן הראב"ד היה מכיר בפני האדם אם הוא נולד מן הנשמות החדשות או מן הישנות הבאים לאדם דרך גלגול. ובעל ספר האמונות שער ו' פרק ד' כתב שרבינו שרירא ורבינו האיי העירו לבות החכמים וכתבו כי קבלת החכמים היא שבשרטוט הידים ובפרצוף הפנים יכירו הראוים למסור להם סתרי תורה וסודות מעשה בראשית. ונחזור לענייננו האר"י היה יודע בטוב הגלגולים ולכן בהשתטחו על קברם של צדיקים היו מגלים לו תעלומות חכמה כל סתום לא עממוהו אשרי הדור שזכה לראותו וברוך שחלק מכבודו ליראיו ואנחנו לא נדע מה נעשה ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול שיש לחוש שתשרה עליו רוח מסטרא דמסאבא ויהא בכלל דורש אל המתי' ושומר נפשו ירחק מהם. ואותן יחודים לא התמידו ואחרי מות הרב ז"ל פסק אותו שפע אין גם אחד אפילו בארץ ישראל שיודע לעשות עוד דבר. וידעתי שישחקו עלי צעירים כשומעם את הדברים האלה. אמנם למשכיל עוד לטבע מילין יותר קשים מאלו וכזר נחשבו ועם כל זה הנסיון יאמיתם. כל שכן שהתורה אמרה ודורש אל המתים וברייתא היא פרק ארבע מיתות זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. וכתב עליו הרמב"ם בהלכות ע"ז פרק עשירי כדי שיבא מת בחלום ויודיעו מה ששאל עליו. ואם בשמות מסטרא דמסאבא יוכלו להקים שם המת ולדבר עמו מה המונע שלא יוכלו גם בשמות הקדש וביחודים לשאול להם ולהשיב שואלם דבר. סוף דבר אני לא נסיתי באלה וגם לא ראיתים בעיני אבל קלא הוא דלא פסיק בכל בני ישראל במושבותם מפי מגידי אמת. וכבר שלחו מתם כמה וכמה כתבים שנתפשטו בכל העולם כלם מעידים ומגידים אמתת הדבר הזה. וכמו שפתי הוא המאמין לכל דבר כן לעקש ולסכל יחשב מי שיכחיש המקובלות מפי אנשי אמת שונאי בצע אשר אין להם שום כוונה להגדיל כבודם או לתועלת אחר גופיי כי לא לשקר דברו בארץ כי כוונתם לשמים ולהגיד הדברים כוייתן. כ"ש שכבר הוכחתי מהגמרא ומהמדרש שדבר זה היה נהוג בזמנם. והיא ראיה גמורה להשארות הנפש:
32
ל״גאיך לפעמים היו לשמה כרגע דמזומנים מאחרים לבא לדין לפני הקב"ה וקובעים להם זמן:
33
ל״דגם ראה ראינו בספרים ישנים גם חדשים ענין המזמין חבירו לדין ומיחד לו וקובע לו זמן לפני הקב"ה ויקרה שימות באותו זמן. וכן העיד גאריבאי סופר נאמן ממאורעי קאשטיללה בס' י"ג פרק ל"ד איך דון פירנאנדו הרביעי תפס בבית הסוהכ בעיר מארטוס פידרו די קארואגאל ויואן אלונסו די קארואגאל אחים שרים ונכבדים בחששא שהמיתו יואן אלונסו די בינאוידיש שר וחשב למלך. וכאשר בחששא לבד בלי עדים גזר עליהם שישליכו עצמם מהר גבוה וימיתו את נפשם. הם צעקו אל המלך באומר' נקיים אנחנו מהחטא והרציחה אשר אתה מעליל עלינו. והמלך לא שמע אליהם. אשר על כן בהתקרב' אל המות הזמינו למלך שבתוך שלשים יום יבא לפני המלך ה' צבאות להיות עמהם בדין. וכן היה כי שמע ה' תפלתם ויהי ביום ה' יום אחרון מהשלשים והמלך נכנס לישן ויישן שינת עולם ועבדיו החילו עד בוש ויבאו החדרה להקיץ אל המלך ואין קול ואין עונה ואין קשב כי מת הוא (והוא בן כ"ד שנים) כאשר גזרו עליו האחים האומללים אשר בלי עון ופשע נהרגו. והיה זה בשנת אלף ושלש מאות ושנים עשר. ולמניננו ליצירה חמשת אלפים ושבעים ושתים כאשר גם כן העיד יואן די מאריאנה חלק א' ספר ט"ו פרק י"א. ואלונסי וינירו בספר דברי הימים שלו. וכזה עצמו אירע לאחרים רבי' ובפרט בשנה ההיא לפיליפו המכונה היפה מלך צרפ' אשר לחמדת ממונם של ישראל רדף אותם ויגרשם מארצם ומאומה אין בידם בלתי גוייתם ומלבושם ויקנא ה' לעמו וימת גם אותו בתוך הימים אשר גבלו לו הנספי' בלא משפט כאשר תראה אצל הסופר גאריבאי והפונטיפיקאל לאפיפיורי' וכדברים האלה דבר יואן ליפציאו באישימפל' פוליטיקה שלו פרק ט' ובס' אישפיקולום אישימפלורו'. והגרוש הזה שהיה בשנת ס"ו לפ"ק זכר הרלב"ג בפרשת בחקותי ואמר שמתו ברעב ובדבר כפלים כיוצאי מצרים. ואם אמת נכון הדבר גם זו עדות נאמנה שהנשמה היא נצחית ועתידה לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים אשר אין לפניו עולה ??
34
ל״הענין האנשים אשר בחליים אין להם נחת רוח ומבוהלים כנכפים יושבים וצועקים וממיתה משונה מתים:
35
ל״ואמת ויציב ונכון וקיים הוא מה שעינינו רואות ואבותינו ספרו לנו מענין האנשים האלו החטאים בנפשותם אשר בעת מיתתם פחדו פחד לא היה פחד כמוהו כי אינם יכולים לישב על מטת' וקולם כים יהמה וכמי שכפא' שד בלי שום נחת רוחבחלאים רעים כאילו שואלים ומשיבים לרוח. ורוח אין בהם עד שמגיע קיצם. כאשר אירע בעיר ליסבונה בזמנינו זה במיתת מנואל אלויריס טאואריס' החוקר הגדול אשר במעלו אשר מעל ביהודים האומללי' הנתפסי' בבית החקירה הנקרא אינקיזיסיאון לשרוף אותם באש על לא חמס עשו ולא נמצא בפיהם רמיה מת מיתה משונה לא היה ולא נברא כמוה באשר לשונו תמק בפיהו ולשונו כאש אוכלת לא היתה מדברת כ"א לא הבנתי יותר. כאילו השטן היה מחייב אותו על רוע מעלליו והוא כמתחרט ותוהא על הראשונות היה מייחס עונותיו לחסרון ידיעתו. גם יוסף בן גוריון הנקרא כפי הרי"א בפרקי אבות יוסי הכהן מעיד בספרו השביעי פרק ל"א ממלחמות היהודים איך קאטולו נציב הרומיים בליביאה פינטאפוליטאנ' הרג יותר מג' אלפים יהודי' עשירי' בעיר סיריני לקחת ולגנוב את ממונ' בהעליל עליה' שלא היו נאמני' לווספאסיאנוס הקיסר וזה בלי עון אשר חטא ופועל חמס בכפיהם. ובתוך היהודים אשר נתחייב ראשם לקיסר היה הוא יוסף בן גוריון הנזכר. ויבוקש הדבר וימצא ששקר ענה בו וביהודי' הנתפשי' וישלחום חפשים מבית הכלא. וקאטולו זה חלה מיד מחליו אשר מת בו מחלאים רעים ונאמנים. ויכהו ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת ויותר מזה בתמהון לבב וחרדה גדולה היתה נופלת עליו באשר היה רואה הנשמות כאלו אשר נקיים במצותו נהרגו. ובקול רועש וחרד היה צועק וקופץ מהמטה לארץ כאילו רואה אש מהגהינם לוהטת. וכן היה עושה כל ימי חליו עד שהגיע עתו ישתחקו עצמותיו בגיהנם:
36
ל״זיורה איך ענין הרוחות מהאנשים שכבר מתו נכנסים בגופי החיים היא ראיה גמורה שאין עליה ספק לנצחיות הנפש:
37
ל״חענין הרוחות הנכנסות בגופי החיים הוא גם כן מודעא רבא לכיונתנו בהשארות הנפש. והדבר הזה הוא מן המקובלות אשר אינן צריכין ראיה. דהלא כל ספרי ההשבעות הנמצאי' בלשון נוצרים הנקראים איקזורצישמי מעידים ומגידים על זה כאשר תראה במארטין דיל ריאו בודינו ויאירי וכמה חדשים גם ישני' המוני' המוני'. גם האשה היהודית שהיתה בעיר פירארה קרוב לזמנינו זה יצאה שמעה בכל העולם והיו באים לראותה מארבע כנפות הארץ כי התמיד בה רוח א' מנכרי א' נודע בשערים שמו. וכתב הרב ר' אליעזר אשכנזי בספרו הנכבד ומהולל על כל התושבחות חלק מעשי בראשית פרק ב' ז"ל. גם בשנת של"ז לפ"ק באה הגדה מפורסמת מפי אנשים ונשים ומפי עוללים ויונקים היתה הגדתם בלתי מתחלפת כלם באופו א' בשוה כי זו ראיה לאמתות הענין. והיה ספורם שבעיר פירארה היתה אשה עברית נופלת נרדמת וקול יוצא מגרונה ושפתיה בלתי נעות והקול מדבר וכאשר ישאלוה מי אתה הוא משיב אני נכרי פלוני שבתי במקום פלוני והיה נותן כל סימניו עד שכל השומעי' היו מכירים הנכרי ההוא ושהיה זמן מועט שמת. והיו שואלים ממנו היאך נכנס בגוף האשה ההיא והיה משיב כך וכך נכנס ובמקום פלוני עכ"ד גם הרב גדליה בן ייחיא העיד עליה. וכן בספרו המתואר שלשלת הקבלה דף פ"ו כתב זה לשונו והנה אחרי הודיע לך אלהים את כל זאת באמצעות יגיע כפי אשר אספתים ואגדתי' יחד. יגדל נא כח ידי לכתוב אליך ולהציג לפניך תשובת שאלתך על הרוחות זרות הנכנסות בגופי בני אדם. אשר בכח ההשבעות מגלים את שמם ואומרים כי הם בני אדם אשר מתו במיתות משונות. וקשה בכח שכלינו להבין איך אפשר שרוח הזולת אשר מת יפעל בגוף אחר אשר חי וישתמר בכל אבריו וחושיו. ועל האמת לפום ריהטא נראה מפלאי הזמן וזר מאד. וברור הוה עובדא כי בחדש טבת שנת של"ה בהיותי בפירר"ה הלכתי לבקר בחורה א' בת כ"ה שנים בעולת בעל בחברת נכבדים רבים ומצאתי היותה מוטלת על מטתה פרקדנית והיתה כגוף בלי נשמה ועיניה סגורות ופיה פתוחה ולשונה עבה מאד מן השפה ולפנים. ויאמרו האנשים ונשים המכלכלים אותה כי אז היה נמצא הרוח בלשונה אז אמרתי בלבי זה היום קויתי לדעת חדושים על פטירת הנפש מהגוף. אחרי שחליתי לרוח והתחננתי מאד לפניו שישיב לשאלותי. השיב בלשון טליאנו בחתוך אותיות נשמע היטב כי שמו היה בטישטה דמודינה אשר נתלה לעונש גנבותיו אשר עשה. והתחיל לעשות קול בכיה ואנחות. ואני נחמתיהו בדברים טובים ויתנחם התחלתי לשאול ממנו שאלות ע"ע הנשמה כדי לדעת מהותה ואופן יציאתה מהגוף בעת המיתה. ודרכיה את"כ ומהו הגהינם. (ולא שאלתי מהג"ע כי ידעתי היותו נעדר ממנו) ושאלות אחרות כאלה. ולכלם השיב דברים המוניים וחותם דבריו היו איני יודע באומרו שהיה איש שדה ורועה בהמות. ובהילוך דבריו ראיתיהו נמשל לבהמה. שאלתי מהות גופו. והשיב איני יודע. שאלתי כמותו אם כביצת אווז או תרנגול או יונה. והשיב של תרנגולת. שאלתי היכן מצבו בגוף האשה. והשיב בין הצלעות ומתנים שמצד ימין. שאלתי מי השימו שם. והשיב איני יודע שאלתי שיצא משם והשיב איני יכול. שאלתי למה נכנס בגוף יהודית. השיב כי צר לו. ולא הכירה בכניסתו שם. ואם היה ביכלתו לא היה נכנס שם. שאלתי מאיזה מקום נכנס. והשיב בערותה. וגם הודיעני היכי הוה וכאשר שמענו אחר כך מהבחורה. שאלתי אליו בתחינה גדולה שיניח הבחורה שוקטת עד אוכל לדבר לה ונתרצה. ובלכתו אל מקומו ראינו גרון האשה שנתעבה מאד. והאשה מקבלת צערגדול בכל אבריה ומתנענעת ומתחלחלת בקושי וזרות נפלא ונותנת רחמנית גדול לכל רואיה. וכשהרוח נכנס במקומו כל גוף הבחורה ובפרט מהצד ההוא היתה רועדת ורועשת תמיד כאשר נעשה בעת השחפת הבא קודם הקדחת. ותכף פתחה עיניה ותבט אלינו. ושאלתי ממנה איך היה המעשה. והשיבה כי בבואה מלטבול במקוה חוץ מביתה ירדה אל החצר בשעה ב' מהלילה עם נר דלוק בידה לשאוב מים מהבאר כדי להכין אוכל לאישה. ותנח הנר דלוק בחור א' קרוב אל הבאר. ואישה אשר היה עמה הלך לו. והיא לקחה הדלי לשאוב מים ותכף נכבה הנר ותוקח מהרוח והורידה עד חצי הבאר. ואחר כך העלה משם באויר ולא ידעה מה הוא ועל מה ואיך ותצעק ותתעלף. וישאוה בני ביתה על מטתה. ותשאל ממנו תרופה למכתה. ותכף הרוח ההוא שב למעלה לעינינו. עם צער וצרה רבה לבחורה ההיא ולא הניחה לדבר עוד ע"כ היה המעשה ומעשים אחרים בסגנון הזה ומתמיהים יותר הוגדו לי וגם ראיתים חתומים הא' מהם מחכמי צפת תוב"ב שאירע שם וא' מחכמי איטאליאה שאירע באנקונה מרוחות אנשי' הרוגים ותלויים שנכנסו בגופות בני אדם וע"י השבעו' ועשונים מגפרית וכדומה בנחירי הגוף היו הרוחות מודיעות ומגלים שמותם ומספרים מענייניהם כל מאורעיהם ומקום מושבותם ועונותיהם שעליהם היו נכנסים בגופות והולכי' נעים ונדים. ואחרים היו מעידים שכל דבריהם אמת וע"י השבעות היו מוציאין אותם מהגופים והמקום שהיה יוצא בו הרוח היה מתעבה. עד כאן החכם הנזכר. ולמען תדע היום והשבות אל לבבך אמתת הענין הזה הנני אציע לפניך האגרת שלוחה מצפת תוב"ב ממעשה דומה לזה וראה מאן גברא דקא מסהיד עליה הרב ר' שלמה לוי ן' אלקביץ בעל מנות הלוי ושרש ישי רבו של הרב ר' משה קורדווירו זצ"ל. וזה נסחה כפי מה שכבר מימי' נדפסה:
38
ל״טמעשה גדול שחיה בק"ק צפת תוב"ב להיות כי האדם מתקרב יותר אל הנאת גופו והרגשותו מללכת אחר עצת נפשו ואחר הדרכת והישרת התורה. ואף המאמיני' והמדקדקים בכל מכל בעבור כי ענייני העולם הבא אינם נרגשי' כפי השכל מי ומי זיקבע בלבו כל הצדדים כדי שיעשה לו רושם להבדיל עצמו מכל צד רשע ופשע הן בדבור הן במחשבה הן במעשה ולא כל אדם זוכה לזה. לכן הסכמתי להעלות על ספר כדי לזכות אחרים מה שעבר לפני היום י"א לאדר ראשון השל"א ליצירה על אודות חשה אחת שנכנס בתוכה רוח איש מישראל כאשר אסדר לפנים והאמת הוא כי מי שנמצא בעת ההיא ושמע מהרוח מה שאמר שגילה ומי ששמע מפי שומעיהן ראוי שיכניעו לבם לשמים ויראו ויפחדו מיום הדין על חשבון נפשם שהכל בא לידי חשבון ואין בשאול בית מנוס והרי נודע לו ממי שבא מאותו העולם וספר לו את העיבר לשם ואפשר שהקב"ה שלחו כדי שיראו מלפניו כמו שאמרו חז"ל והאלהים עשה שיראו מלפניו זה חלום רע. וזה אינו חלום אלא בהקיץ לעין כל נמצאתי בקיבוץ רב שהיו שם קרוב למאה אנשים ומהם בעלי תורה ראשי קהילות. ויגשו אל האשה ב' אנשים יודעים השבעות וענינים רבים כדי שידבר הרוח אשר בתוך האשה ועל ידי עשן אש וגפרית שהיו מכניסים בתוך הנחירים שלה והיא היתה כמבוטלת שלא היתה מרחקת עצמה ואפילו ראשה לא מצד האש ולא מצד העשן ועל ידי ההשבעות היה הקול מתחיל להשמע קול עב ונמשך כשאגת אריה וקול שחל בלי שום נענוע לשון ופתיחת שפתים וכשהתחיל זה הקול להשמע היו הב' אנשים הנז' מתחזקים ומתחממים עצמם בזריזות ובחריצות לעשות מה שהיו עושים במהירות והיו מתקוטטים ומדברים כנגדו בקולי קולות ואומרי' לו רשע תדבר ותאמר מי אתה בלשון ברור ואז היה הקול מתגלה ומת אה לכל כי הוא כקול בני אדם וחזרו לומר לו בקול גדול וע"י כל הנז' מה שמך רשע והיה משיב פלוני והכינוי והשיב פלוני. ושאלו לו מהיכן נדע שאתה פלוני והשיב שנפטר בטריפול ושהניח בן א' ושמו פלוני ושהיו לו ג' נשים ושם הראשונה פלוני' ושם הב' פלונית ושם הג' פלוני' ומהשלישית נפטר והיא נשואה כעת לפלוני ועל כל הסימני' שאמר דבר נכונה וקושט דבר אמת. ואז הכרנו כל הנמצאים לשם כי הרוח הוא המדבר. ושאלו ממנו על איזה עון אתה מתגלגל בעולם בגלגולים כאלה השיב על עונות רבות שעשה בחייו. וחזרו לשאול לו תפרט אותם אמר שאינו רוצה כי עה תועלת ואז הפצירו בו הרבה שיפרט לפחות עון גדול שבכולם וענה ואמר על שהיה מין אפיקורוס ושהיה מדבר כנגד תורת מרע"ה. ועל זה העידו לפני רבים שכר היה אומר דברים כאלה בפי' בחיי' חייתו. ושאלו לו ועתה מה אתה בזה הדעת והשיב כמתאנח בקול מר צועק וסוער ואמר אני מכיר שחטאתי עויתי פשעתי. ושאל מחילה מהקב"ה ומתורתו התמימה על רוב עונותיו. ואז התחילו הב' אנשים להפציר אותו ולהכריחו שיצא מתוכה וילך למקום מדבר שמם ע"י כל הנז' לעיל. וכן שיבקשו עליו רחמים ויתקעו שופר כדי שלא ילך יותר בזה הגלגול ואמרו לו תרצה שיבקשו רחמים ויתפללו עליך ויתקעו שופר השיב מי יתן. שאלו לו מי יתקע השופר, אמר החכם כה"ר שלמה ן' אלקביץ. השיב החכם הנזכר שלו היה יכול. חזרו לומר לו תבקש אחר. אמר יהיה החכם כה"ר אברהם לחמי. ושאלו עוד מי יתפלל עליך. השיב יהיה ה"ר אליהו פלקון. ואז אמרנו שלשה ארבעה פעמים אל מלך ויעבור ובקול שופר ונעשה הכל כפי גילוי רצונו. אז אמרנו לו פעם אחרת שיצא כיון שעשו לו רצונו השיב יעבור זמן מועט ואז אצא. ושאלו לו תרצה שנעשה לך אי זה תיקון לנפשך. השיב שאינו מועיל שום תקנה. אמרו לו תרצה שיאמר בנך קדיש או שילמוד תורה השיב כי לא יועיל לו כלום ובנו אינו כדאי ללמוד תורה. ושאלתי לו על ענין חבוט הקבר. והשיב א' מהיושבים שם זה ודאי שלא נכנס בתוך הקבר מעולם. אז אמר הרוח וכחש דבריו נכנסתי ביום הקבורה ובאותו הלילה הוציאוני ולא נכנסתי עוד. ומאותו העת שהוא ל"ג שנים שאני הולך מהר להר ומגבעה אל גבעה ולא מצאתי מנוחה בשום מקום אלא שבמשך זמן נמצאתי בשכם ונכנסתי ג"כ בתוך אשה אחת ובאת בכאן והוציאוני ע"י כל הכתוב לעיל אלא ששמו עליה תכף קמיעות ולא יכולתי לחזור אליה עוד וכל זה היה אמת ממה שידענו מפי אחרים כי כן עבר. ואח"כ אמר הייתי משוטט בעיר להכנס בבתי כנסיות אולי אמצא מנוח ומרגוע לנפשי ולא הניחוני להכנס בשום ב"ה. ושאלו לו מי היו המעכבים אמר החכמים. וחזרו לשאול לו חיים היו או מתים היו אמר מתים. והיו דורסים אותי והיו אומרים לי צא רשע מכאן. ושאל עוד השואל באיזה ב"ה הלכת ראשונה. אמר בקהל שלי. ואמרו לו איזה הוא השיב בית יעקב. ושאלו עוד במקום שלך מי יושב עתה השיב אם לא הניחוני להכנס איך תדע מי הוא היושב במקומי ושאלו יותר מי היה היושב בצדך בחיי' חייתך השיב פלו' והיה אמת כל מה שאמר ואז אמרו לו ואיך נכנסת בזאת האשה אינו אסור עליך להזיקה. אמר מה אעשה שלא מצאתי מנוחה בשום מקום אלא בתוכה שהיא אשה כשרה. שאלו עוד הב' הראשונים איך נכנסת בתוך זה הבית שיש לה מזוזה והשיב לא נכנסתי אלא דרך מטה שאותו הפתח לא היה לה מזוזה. ושאלו לו ואיך היה הענין שנכנסת בתוכה כיון שהית' כשרה אמר היה שעה כבדה שהשליכה על ראשי מעט טיט ולזה יכולתי להכנס בתוכה וכל זה היה יום ה' משבוע שעבר לעת ערב. כל זה אמר הרוח בעצמו וכן היה שמאותו העת הרגישה עצמה. ובעומדם מפצירים עמו שיצא אמרו לו ולמה לא חששת לחרם שקבלת אתמול לצאת ולא לחזור עוד לתוכה ואיך עברת. השיב כן יצאתי ולא מצאתי בשום מקום מנוחה עד שראיתי שלא שמו עליה קמיעות אז יכולתי להכנס פעם אחרת. ואז התחזקו הם ואמרו לו צא ואם לא נגזר עליך בחרם כל בו שתצא על כל פנים והטילו החרם של כל בו בעדו והיה נשבע בעשרת הדברות שיצא אחר שיעבור שעה א' והעידו רבים שכך היה מנהגו בהיותו בחיי' להשבע שבועה זאת והיו מתעכבים ביני וביני זמן מה והתריסו כנגדו ודברו לו קשות וכי אין אתה חושש משום חרם אפילו משבועתך ולא מחרם של כל בו. והיה משיב מה אעשה כאשר אבדתי אבדתי. ואחר זה רצה לנסות זה הדבר אם הרוח מדבר ודבר הוא עמו בלשון הקדש ובלשון ערבי ובלשון ישמעאל ועל כל לשון ולשון השיב בלשון צח כאשר היה בחיים חייתו כפי מה שאמרו מכיריו והאשה לא היתה יודעת שום לשון מאלו וכן היה מדבר עמו בלשון אשכנזי ולא היה משיב לו באומר כי לא היה יודע ומבין באותו הלשון. ואחרים שאלו ממנו מי אנכי והיה משיב על כלם שמם וגם כן שאלו לו מה אומנות היה לך כשהיי' בחיי' השיב מלאכת שראפלוק והיה כן. וכן שאלו לו בעד ן' מוסה אם ראה אותו באיזה, לגול הולך והשיב שלא ראה אותו כלל והיו מפצירים עמו ע"י ההשבעות הנז' וע"י העשן הנז' וע"י השמות שיצא הרוח דרך הצפורן גדול מא' מרגליה ואז היה מראה לנו שהיה יוצא דרך שם כמו שאמרו לו ע"י התנועות שהיה מרים רגליה ומורידם בזה אחר זה במהירות גדול פעם אחר פעם ועם אותם התנועות שהיה עושה בכח גדול היה נופל מעל רגליה ושוקיה הכסוי אשר עליה והיתה מתגלה ומתבזה עצמה לעין כל והיו מקרבים אליה לכסות השוקים והיא לא היתה מרגשת עצמה גם בזה כלל) ומי שהכירה ידע מרוב צניעותה ועתה נאבד ממנה) צניעותה והכל בעבור כי היתה כמתה ומבוטלת כמו שאמרנו לעיל. ואמרו לו הסימן האמתי שנדע] שיצאת מכל וכל שתכבה בצאתך נר א' התלוי על) הקיר רחוק ממנה ג' אמות בקרוב וע"י אותם) התנועות שהזכרנו היה רוצה לכבות הנר ואם שהיה מתחזק וממהר ומתחמם עצמו להורות לנו שהיה יוצא דרך הצפורן הנז' ולכבות הנר התלוי על הקור עכ"ז לא היה יוצא שלא היה רוצה לצאת והיה רוצה להתעות אותנו והרבה פעמים היה אומר תקרבו הנר התלוי יותר קרוב במקום שהיה אתמו' שיכבה אותה לשם והיה אומרים לו אם אתה מכבה הנר במקום שהוא נדע בודאי שיצאת ואם לאו אתה מהתל בנו והיה חוזר ומתחזק עצמו לעשות תנועות והרעשו' ע"י הרגלים ע"ד הנז' והיה מוליד אויר ע"י התנועות ההם ולהיות שאינו רוצה לצאת ולעקור דירתו משם לא היה יכול לכבות הנר משם ואם היה יותר קרוב הנר היה יכול לכבות בעבור היותו הרוח עומד ע"ג הרגלי' כפי אשר הוא היה אומר וכן משביעי' וכן היינו רואים שרוח יצא ונמצא סמוך לרגלים והיו חוזרים להשביע לו ולתת לו עשן אש וגפרית בתוך הנחירים כדי שיצא מכל וכל דרך הצפורן הנז' ויעקר משם עקירה מוחלטת ושיכבה הנר הנז' שהיה רחוק ג' אמות יוכל לכבותו דרך עוברו משם ללכת אל מקום מדבר שמם והוא היה אומר הרבה פעמים תניחו לעניה זו היהודית ולא תזיקוה. ואמרו לו אתה המזיק לה צא אם אתה מצטער ממנה והשיב לא תכריחוני יותר שאם תכריחוני לצאת אוציא את נפשה עמי ועכ"ז המשביעי' הנז' גזרו עליו שיצא עכ"פ ולא היה יוצא. אמרו תשב על המטה ואז תצא ואם לא היה רוצה אז שיכריחוהו ע"י כל הנז' וישב על המטה בלי עוזר ואז כשהיה יושב היו אומרי' לו בקול גדול צא רשע במהירות בלי נפשה. אז היההוא בעצמו ממשש באצבע על גבי הרגלים כאילו היה דוחה הרוח שבתוך הבשר דרך הצפורן הנז' ע"י אותו המישוש ואז כהרף עין התחילה לדבר יושבת ואומרת כבר יצא ולא היו מאמינים אותה אולי הוא בעצמו מדבר בעבור שראו שלא כבה הנר והוא היתה אומרת נראה ששכח לכבות הנר בעד רוב הבלבולים ומצד רוב המהירות לצאת ועכ"ז לא היו מאמינים אותה והיו רוצים לחזור לענות כמו בתחילה והיתה צועקת לחמיה ולזקנתה למה אתם מניחים אותי שישרפוני שכבר יצא ואינם מאמינים אותי והיתה אומרת אני יודע דבר באמת שכבר יצא. [והיו אומרים לה מה הוא הדבר. אז השיבה האם מוכרח שאומר לכם ואז הבינו שהיה דבר שלא ניתן ליאמר בפרסום ואז אמרו לאשה א' תלך אצלה והיא תגלה לך הדבר וכן נעשה ונודע הדבר שהיה שיצא הרוח דרך אותו המקום והוציא דם כשיצא וע"י כל אלו האמתלאות הסכימו כלם שאמת בדבריה ושמו עליה הקמיעות שהיו בבית מוכנות שאולות ונשארה בחזקת בריאה. ואחר שעה באו החכמים אצלה לקול היוצא בעיר הנה רוח איש ישראל מדבר בתוך אשה אחת וכשראו אותה אמרו בודאי לא יצא ואם יצא כבר חזר להכנס מצד הסימנים שהיו רואים. כזמו העינים שהיו אינבידריאדוש וכמו הנשימה שהיה נראה קשה ובאלה סימנים שהיו יודעים שעדין הוא בתוכה אז חזר הקול לקלקולו קלא דלא פסיק עדין הרוח בתוכה. וכן אמרו לי הב' המשביעים כי ודאי שיצא אבל אח"כ חזר מצד א' כי הקמיעות אשר שמו עליה לא נכתבו על שמה ומצד בלבול כל העיר יהודים ותוגרמי' שהיו באים אלו על אלו לראות את הדבר הנורא והמפליא בעיני כל האדם השתיקו הדבר מצד סכנת האומות (שהיו אומרים לשורפה) עד שישכח איזה ימים ואז יתוקן הדבר ואחר שמנה ימים נפטרה העניה מצד הרוח שלא הניחה ואומרים שחנק אותה ויצא עם נפשה. כל מה שכתבתי לעיל כל פרט ופרט על מתכונתו הוא כתוב. ואין לפקפק ולספק בשום דבר כי על אמיתתם הם כתובים ואין בהם שום תוספ' ושום מגרעת כי מה שראיתי ושמעתי כתבתי דוקא. ואני מחלה פני החכמים יצ"ו שנמצאו שם שיחתמו ידיהם על זאת גם הם כי על פיהם אנו חיים שיאמנו דברי ע"י חתימתם בעין רואה כתבי זאת ובאוזן השומע שיאמין אמונה אומן כאלו הוא שומע מפי הרוח ויהיה ירא וחרד להאמין ולקיים כל דבר הכתוב בתורה ובדברי רבותינו ז"ל ואז ינוח על משכבו שלום וג' כתות של מ"ה יצאו לקראתו אחת אומרת שלום וכו' ונגע לא יקרב באהלו ויתדבק נשמתו באלוהו ויחזור למקום שחוצבה משם. נאם הכותב הצעיר הדל באלפי הנרצע לעבד ליראי ה' ולחושבי שמו:
39
מ׳אליה פאלקן:
40
מ״אשם נמצאתי ושם הייתי ועיני ראו ואזני שמעו את כל אלה ויותר מהמה אשר יראה יעיד נרצעכם. שלמה לוי ן' אלקביץ:
41
מ״באלו דברים דברי אמת שאין להם שיעור לדעת כל איש מעשה ויעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו בטרם ילך ואיננו ומי יודע ישוב ונחם ושב ורפא לו. הצעיר אברהם לחמי נאום שמואל בואינו:
42
מ״גגם אני נקראתי לראות זה הענין ועיני ראו ואזני שמעו והוא דבר פלא להורות לנו שנחזור בתשובה. נאום אברהם ארואיטי ושוב אירע מעשה כיוצא בזה אז באותו הזמן בבחור א' שנכנס בו גם כן רוח והשביעו אותו ככל הנז' לעיל והזכיר גם הוא מה שמו ושם עירו ושם אשתו ובכל פעם שהיה זוכר את אשתו היה בוכה והיה אומר שאשתו נשארה עגונה אחריו בעבור שהוא טבע בים והחכמים אינם יכולים להתירה להנשא והיא מזנה והיה מבקש מהחכמים העומדים שם שיתירוה ונתן סימני' הרבה לדבריו ואמרו לו שהיא עם כל זה אסורה ונשא ונתן עמהם על זה מדברי רז"ל כו' ושאלו לו מה היה עונו ואמר שבא על אשת איש בקושטנדינא ונהיה בו מה שאמרו חז"ל דין ד' מיתות לא בטלו כו' א"ל ומה שם האשה ההיא ולא היה רוצה לגלותה שכבר מתה גם היא ואין תועלת במה שיגלנה בין כך ובין כך קם על רגליו וא"ל למה קמת א"ל בעבור שחכם פלו' בא עתה וכן היה כי תכף אחר זה בא כאשר אמר. אחר זה נכנסו כת של בחורים אצלו אמר למה באים אלו לכאן לראות אותי הלא אלה עשו כמעשי ויהיו כמוני אז נבהלו אותם הבחורים אמר לעומדים שם ומה אתם תמהים וכי זה שהוא מלובש בבגד לבן לא בא בקושטנדינא על אשת איש וזה שאצלו לא עשה כך וכך. אז נבהלו יותר והיו מסתכלים זה בזה. התחיל זה המלובש בבגד לבן לבכות בכיה רבה ואמר אמת הוא אומר וכן כלם הודו והתודו על מעלליהם. אז שאל אותו אחד מהחכמים שהיו שם וא"ל מנין אתה יודע מה חטא אלה. התחיל לשחק וא"ל וכי אין הפסוק אומר וביד כל אדם יחתום. א"ל והלא ידיהם הם תחת כנפיהם מנין אתה רואה מה בידיהם חזר לשחר שניה ואמר וכי אני איני רואה ואפילו בחדרי חדרים. אמר לו אחד מהחכמים העומדים שם תאמר לי מה מעשי אמר לו על אדונינו אין לנו רשות לדבר דבר. ושאלו לאותו הבחור שהיה הרוח בתוכו למה ידבר זה הרוח עם פיך ושפתיך כאלו אתה המדבר ידבר הוא בעצמו וחזר לשחק ואמר וכי לא אמרו רז"ל במסכת בבא קמא בדף פלוני שלוחו של אדם כמותו כו' ואז שאלו לו שיאמר להם באיזה אופן נכנס בתוך זה הבחור והשיב שהוא טבע בים במקום פלוני והדגים אכלו את בשרו ורוחו היה משוטט בארץ מחביא ומסתיר את עצמו מעין כל בריה שכלם היו מצערים אותו בכל מיני צער עד שנכנס בפרה אחת ואז נשתגעה הפרה וכראות בעל הפרה את מעשיה מכרה ליהודי אחד והיהודי שחטה וכששחטה היה שם הבחור ההוא ויצא מהפרה ונכנס בתוכו וכן העידו רבים שכך היה המעשה ושתכף אחר שחיטת הפרה הרגיש הבחור ברוח שהיה מצערו ובתוך שמנה ימים נפטר זה הבחור. על כן הירא את דבר ה' ישוב ונחם על חטאתיו אשר עשה ויחנן לקונו אולי ישמע ה' ושב ורפא לו. עד כאן:
43
מ״דאשר ע"כ על כל דברי האגרת הזאת תאמין באמתות הנחתנו מענין השארות הנפש ותשכיל ותדע איך משפטי ה' צדקו יחדיו. ואיך הנשמות נכנסות אחר מיתתם לרוע מעלליהם בגופי האנשים האומללים ובא זה ואיבד את זה. ואופן ההשבעות שעושים להוציא אותם. גם בין כתבי שבח יקר וגדולת האר"י הנדפסים אצל ס' מצרף לחכמה מהחכם הכולל יש"ר מקנדיאה יצ"ו תראה מעשה אחר שהיה בימי ר' יצחק אשכנזי לוריא זכור אזכרנו עוד בדברי על ענין הגלגול בע"ה. די לנו עתה לכונתנו מה שהוכחנו מענין הכנסת הרוחות בגופי החיים. השם ברחמיו יצילנו מפגעים רעים:
44
מ״האפשרות חזרת הנשמות להראות לקדושים אשר בארץ המה וליתר בני העמים.
45
מ״ומתוקן ומקובל הוא אצל חכמי ישראל שאפשר שתשוב הנשמה אל ארצות החיים ותגלה ותראה כבודו אלינו. ומה שאמר הכתוב רוח הולך ולא ישוב ר"ל שבדרך טבע אינו ישוב לימי עלומיו ולהתחבר בגוף אם לא בדרך נס בתחית המתים. וכן תמצא בשבת פ' שואל הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן נחר בהו ר' אחאי בר יאשיה. אתו ואמרו ליה לרב נחמן נחר בן גברא. אתא ואמר ליה מאן ניהו מר. א"ל אנא אחאי בר יאשיה וכו'. א"ל ולאו אמר מרי עתידי צדיקי דהוו עפרא א"ל ומנו מרי דלא ידענא ליה. א"ל והא קרא כתיב וישב העפר אל הארץ כשהיה. א"ל דאקרייך קהלת לא איקרייך משלי דכתיב ורקב עצמות קנאה כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין. גששיה חזייה דאית ביה ממשא. א"ל ליקום מר לגויה דביתא. א"ל גלית אדעתיך דאפילו נביאים לא קרית דכתיב וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי. והכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב. א"ל ההוא שעה אחת קודם תחית המתים. גם בפרק הנושא מצינו ברבינו הקדוש ע"ה שהיה בא מערב שבת לערב שבת לביתו וז"ל. כל בי שמשי הוה אתי לביתיה. ההוא בי שמשא אתאי שבבתא קא קריה אבבא. אמרה אמתיה שתיקי דרבי יתיב. כיון דשמע שוב לא אתא שלא להוציא לעז על הצדיקים הראשונים. וביומא אבוה דכידור אמר לבנו שהיה כיס מונח ארישיה בקבריה ובברכות נאמר דריב"ז אמר לתלמידיו פנו כסא לחזקיה מלך יהודה שבא. גם בכמה מקומות מהגמרא מצינו שאליהו הנביא היה נראה כמה מהפעמים לחכמים. ובש"ע י"ד סי' קע"ט סעיף י"ד כתוב שמותר להשביע החולה לשוב אליו לאחר מיתה להגיד לו את אשר ישאל. ובפ"ק דברכות כתוב שהלך שמואל אצל אביו וא"ל היכן הניח מעות היתומים ואמר ליה:
46
מ״זגם אצל חכמי האומות קבלו הדבר הזה ובספרי הרומיים והיונים הקדמונים הרבה סיפורים ובפרט אצל אגושפינוס וגריגוריאוס בויכוחיו. ופליניאוס השני כתב בס' ז' מאגרותיו על בית אתיטדורוש הפילוסוף שהיה באתיניש שבית א' גדול ורחב ידים חדל מהיות ראוי לדירה מפני נפש הקבור באסקיפה ורגליו בכבלי' עד שהוציאוהו משם והספור שם באריכות. ושואיטוניאוש כתב בספרו על הקיסר קאיו קליגונא שאחרי מותו היה מטריד ומרשיע בעלי השדה הנקבר בו כי הניחוהו בגן וכסוהו ברגבים ולא חצבו לו חפירת קבר כראוי ולא היה גם לדרי' בביתו מנוחה עד ששרפוהו ואחר ששבו אחיותיו לרומי והוציאיהו משם וקברוהו יפה לא יסף עוד לבא להרגיז אותם. ובארוניאוס המהולל מאד ביניהם כתב בחלק ה' מהאנאליש שלו במאורעות שנת תי"א לנוצרים שמרשיליאוס פיסינוש אשר נודע שמו בשערים היה לו חבר מאח דבק בלמודים ושמו מיכאל מירקאטו. והיו מתוכחים פעם אחת על השארות הנשמה לדעת רבם אפלטון והרבו לכעוס מתוך הויכוח עד שנשבעו שהקודם למות לא ימנע עצמו מלבוא ולהגיד לחברו תוכן הענין. וכן עשה כי אחר שנפרדו איש מעל אחיו כל א' לארצו לא עברו ימים רבים ומיכאל היה לומד בביתו הבקר אור והנה סוס רץ ברחובות ונתעכב בפתח ביתו והנה קול קורא בגרון מיכאל אמת הם אמת הם. והוא הכיר בקול אהובו ותכף פתח וישקף בעד החלון ויראהו מאחוריו רוכב לבוש לבנים על סוס לבן רץ מהרה וצוח מרשיליא ונעלם מעיניו לא ראהו עוד אכן הכירו כי היה קטן מאד מכל האדם אורכו ג' רגלים לבד וקומת כל אדם בינוני ששה רגלים. וימהר לשלוח רץ לעיר פלורינציאה מקום מושב מרשיליאו לדעת מה היה לו והגידוהו שבאותה שעה שנגלה לו נפטר מן העולם. ועיין עוד אם תרצה בס' מרטין דיליריאו ובס' פלוטארכוש ובס' שימון מאיולו ותמצא כמה ספורים מאלו:
47
מ״חואם תשאל קורא משכיל איך הנפש בהיותה רוחני' ובלתי גשמי' כאשר הוכחנו בפרק הרביעימזה המאמר לאחר פרידתה מהגוף תוכל להתראות בצורה גשמית העלה ברצון טוב לזכרונך מה שכתבתי במאמר הראשון פרק י"ג מהגוף הדק אשר לנשמה אשר מהמקובלים נקרא דיוקנא וצלם ומאפלטון אויר שמימיי זיל וקרי בו ותברכני נפשך. בו מתראים הנשמות לבני האדם בו מספרות הרוחות זו עם זו ובו מקבל הנשמה עונש מעשיו בגהינם כמו שהוכחתי ואם הנשמה היא נצבת ולא צורה עצמית כאשר חשב ארסטו יפה היא מתנועעת ויוצאה ונכנסת לשאר גופים מה שאין כן אם היא צורה עצמית שאין לה מציאות ושום פעולה בלתי הגוף כי אי אפשר לצורה שתתנועע בלתי נושא כלל כידוע למתחילים ללמוד בחכמת הטבע. ועתה אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת הסכת בלב טוב ונפש חפצה מה שכתב א' המיוחד ומופת דורנו האלוף יש"ר מקאנדיה בספרו מצרף לחכמה דף ל"ה ז"ל. עוד יש התלבשות אשר דברו בו בעלי העבודה כגון מעשה דרבי' הקדוש דאחרי מותו חזר וקדש בביתו במעלי שבת' וזה לא יתכן לומר שבאותה שעה אם היו מחפשין אותו בקבר שלא היו מוצאין עצמותיו או גופו אלא בקש רבינו להיות מתלבש דמות גופו ומלבושיו הנכרי' לבני ביתו ויעתר לו הי"ת וזו היא מעלה גדולה שאינו הוה לשום אדם כי אם בחסידים ובני הנביאים הזכים כי הם כבני בית למעלה. וכן ותרא האשה את שמואל הדבר ידוע כי היה שמואל הנביא ע"ה בכל פעם בקברו אלא לא ראתה כי אם הרוח. והמופת על זה כי אמר שמואל אל שאול מחר אתה ובניך עמי ודרשו רז"ל עמי במחיצתי כי לא נקברו עם שמואל אלא על הרוח אמר והוא הפרצוף פנים שהיו בחייו. ובאותו מעיל שנקבר רוח הגוף ורוח המעיל סביב לרוח וזהו סוד התכריכין ואין זה תימה שהרי המזל והמלאך המגינים על האדם הם באותו הדמות שנאמר ויראני את יהושע הכהן הגדול כו' וכן ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני כי ראה דמות עשו כדמות מלאך שלו. ויש עוד מלבוש אחר כגון ההוא עובדא דר' אחאי בר יאשיה שדבר עם רב נחמן אחר שנים רבות ולא נרקבו עצמותיו והושם בו כח הדבריי וכן יש בנשמות כח הדבור שמספרו' זו עם זו והכי איתא בס' הזוהר בשעה שמת עובדיה בא הנושה יהורם לקחת בניו הלכה אשתו גועה ובוכה בבית הקברות וצעקה ירא אלהים כך וכך עושין ליתומיך אמרו ליה לעובדיה הלך אצל האבות וכו' עד דאמרו ליה אמור לה תלכי אצל אלישע וכן עשתה וצעקה אל אלישע שנאמר ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע וגו'. עוד יש ענין אחר נפלא מאד שהנשמות פורחות ומגידות לחי כגון שמעלים את המת בלחישות ודומיהן וכן רוח נבות היזרעאלי שהיה נבואת שקר בפי כל נביאיו והוא דבר זר לסכלים ולמבינים ינעם. דע שהמלאכים הנקראים אישים הם רחוקי' מן הכבוד וקרובים לגלגלי היסודות ואותן הם קרובים להתלבש צורה אנושית יותר מן הקרובים אל כבוד השכינה ושמם מוכיח עליהם שנקראים אישים כמבואר בס' המרכבה והוא סוד ויראו בני האלהים את בנות האדם גו' הם שמהוזאי ועזאל תרי מלאכי דקטריגו למרייהו כאשר ביארנו ולית בכל המלאכים דאשלימו להתערב בגו נשא דאינון אקרון אישים ובני אלהים וכן רמזו בעל הסוד בפסוק פשטתי את כתנתי סוד המלבוש כו'. ועוד יש התלבשות ע"פ רבותינו ז"ל שכל ההויות נקראים לבושים כמו שארז"ל י' לבושים לבש הב"ה בבריאה ואמר בפי' ה' מלך גאות לבש והוא כענין עוטה אור כשלמה מצורף לזה מה שארז"ל שנתעטף הב"ה בשלמה והבהיק זיוה מסוף העולם ועד סופו וכונת הפ' על הפשט שנתעטף בש"ה וכן מאמר ר"א הגדול שמים מהיכן נבראו מאור לבושו ואור לבושו רומז לש"ה ושמים העליונים נבראו מהם והכונה באלו המלבושים כדאיתא בב"ר כהדין קומצא דלבושא מיניה הבן בעומקא דליבא. וכמו כן קראו חז"ל כל שמות התוארים והכנויים מלבוש לשם העצם שהוא יהוה וזהו ושמי ה' לא נודעתי להם פי' לא נודעתי כי אם ע"י התלבשות שמות התוארים והכינויים איש איש ללשונו ומעלתו. וכן ג"כ יש התלבשות לשם הגדול ולשם י"ב וכ"ב ומ"ב בנקודות. וכן אחז"ל על האותיות והנקודות כי האותיות הן הלבוש והנקודות הן הגוף ובמקומות אחרי' אמרו כי הנקודות לאותיות כנשמות בגופות וע"כ כשמתלבשים הנקודות מאלו השמות למלות ואותיות הקדש יצא לפעל הכח הגדול ואפי' בכל הלשונות כך מ"כ אבל בדפוס הוא כן האותיות הגופים והנקודות הן הלבוש וכפי המלבוש כן הגוף ועיין בס' שערי אורה שער ו'. והאריך עוד בענין המלבושים ומה שקראו חכמי האמ' והצדק חלוקא דרבנן ואין כוונתי להאריך:
48
מ״טמאמת מציאות הרוחות והשדים אי בעית קרא ואי בעית קבלה.
49
נ׳אחר שהזהירה התורה הקדושה לבני ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם אשר בעבורם הקיא אותם הארץ אסרה להם בענין העבודה זרה מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ. ובעבור שהדברים האלו נמשכים כמעט כלם מהודאת מציאות השדים אכרית נא מציאותם על פי שלשה עדים אשר בהם יתקיים כל דבר והם הקבלה השכל והחוש. והסתכל קורא משכיל שזה כלל גדול להראות ההשארות הנפש. וזה שכאשר משפטנו נוציא לאור להוכיח שיש מציאות השדים הגם שאינם נראים צדק ילמדו יושבי תבל להודות גם בנשמות הגם שלא למראהעיניהם ישפוטו ואינם נרגשות בחוש:
50
נ״אואומר שכאשר נעיין בתורה האלהית הנה היא מאמתת מציאות הרוחות האלו. הלא תראה שספרה לנו איך הנחש הסית והדיח לחוה ובהיות שלא היה בעל נפש ולא חי מדבר בודאי ראוי לקבל מה שכתב הרב רבינו סעדיה הגאון ונמשכו אחריו רבים שהשטן היה המדבר לא הנחש וכן בפרקי ר' אליעזר כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרוכבו מלה"ד לאדם שיש בו רוח רעה כל מעשים שהוא עושה וכל דברים שהוא מדבר מדעתו הוא עושה ומדבר והלא אינו עושה אלא מדעת רוח רעה שיש עליו כך הנחש כל המעשים שעשה וכל הדברים שדבר לא עשה ולא דבר אלא מדעתו של סמאל ועליו הכתוב אומר ברעתו ידחה רשע וכן היה ענין אתונו של בלעם שהיא לא דברה מעצמה אבל מלאך ה' דבר בפיה. גם בפרשת אחרי מות כתוב מלא הוא ולא יזבחו עוד זבחיהם לשעירים ונקראו שעירים מפני שנראים מדלגים בתמונת שעירים כאשר הוא מפורסם בין חכמי אומות העולם. ודבר זה מפורש עוד בתורה יזבחו לשדים לא אלוה. ושנוי בנביאים ושעירי' ירקדו שם ומשלש בכתובים ויבא גם השטן בתוכם. ונקראו שדים על שם שדה כי דירתם ומושבם לרוב הם על פני השדה ולבדד ישכונו. ושטנים כי הם מזיקים לבני האדם כמו ויקם ה' שטן לשלמה את הדד וכו'. ואתה המעיין אם תרצה לדעת מהות הרוחות האלו לך נא למדרשו של רשב"י ותחזנה עיניך נפלאות. הלא הוא בפרשת כי תצא עמוד תקל"ה כתב ז"ל. אוקמוה מארי מתניתין דאית מנהון כמלאכי השרת ואינון תלמידי חכמים וידעין מאי דהוה ומאי דעתיד למהוי ואינון בדקיונייהו בארעא אינון מארי פילוסופיא איצטגניני ישראל דידעין מאי דהוה ומאי דעתיד למהוי באותות דחמה וסיהרא ולקותא דלהון וכל ככב ומזל ומה אחדי בעלמא. ואית מנהון כבהמה פרין ורבין כבהמה דיוקנא דלהון לתתא אנון עמי הארץ ואוקמוה מארי מתניתין דאינון שקץ ובנותיהן שרץ ועל בנותיהם נאמר ארור שוכב עם כל בהמה ואינון שונאין לתלמידי חכמים. מארי משנה דאינון מלאכי השרת ממש. ואית אחרנין מארי סתרי תורה דאיהו ירתין נשמתין מסטרא דמלכותא קדישא וכו'. וכן בתקונים דף מ"א אית שדין דאינון קדישין כגוונא דמלאכין. ראה נא פה קדוש מפיק מרגליתא איך חלק הבריות האלו בג' כתות ואיך כיוצא בהם נמצאו בין בני האדם בארץ. ובכל זאת אפלטון לא נפל מכל דבריו ארצה באשר הוא גם כן הפלי' לדבר מענינים וקרא שמם דימוניס' באומרו שיש ביניהם חכמים גדולים ויש ביניהם טפשים וסכלים אשר אינם יודעים מימינם לשמאלם. וכן כתב עוד הרשב"י בפרשת פנחס עמוד תס"ח ובגין דא אמרו מארי מתניתין דאינון ג' מינים מינייהו. חד מין דלהון כמלאכי השרת וחד כבני אדם ומין תליתאי כבעירן ואית בהון חכימין באורייתא דבכתב ודבעל פה. איתקרי יוסף שידא על שם דאוליף ליה שד. ולאו למגנא אמרו מארי מתניתין אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו. ואשמדאי מלכא הוה וכל משפחתיה וכו'. והנה ענין אשמדאי תמצא במסכת גיטין. וכתב הרב רבינו בחיי בפרשת בראשית ויש אומרים שנעמה היתה אשת אשמדון אם אשמדאי והשדים נולדו ממנה. וד' נשים היו אמות השדים לילות ונעמה ואגרת ומחלת ויש לכל אחת ואחת מהן מחנות וכתות של רוח הטומאה אין להם מספר. ושרש דבר תמצא בזוהר בראשית עמוד קע"ז ז"ל. א"ל ר' אבא והא תנינן דאינון מתים כבני נשא מ"ט איהי קיימת עד השתא. א"ל הכי הוא. אבל לילית ונעמה ואגרת ומחלת דנפקן מסטרא דלהון כלהון קיימות עד דיבער קב"ה רוחא מסאבא מעלמא דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ובפרשת אחרי מות אמרו שמרוח קין נולד רוח זכר שנקרא תובל קין ואחרת נקבה הנקראת נעמה ובודאי שכבר היו רוחות שנבראו ערב שבת בין השמשות וקין באומרו והיה כל מוצאי יהרגני היה ירא לא כאשר חשבו רבים מהחיות כי אם מהמזיקין הללו כי לא היו אז בעולם אלא אביו ואמו. ולכן חקק לו ה' אות משמו במצחו כמו קמיע להגן עליו כך נראה לי. והתלמוד ומדרשים מלאים על כל גדותיהם מהרוחות הללו. הלא בברכות פ"ה אמרו האי דוחקא דכלה מנייהו הוי וסוף פרק ז' לא' נראה השד ומזיק לב' נראה ואינו מזיק לג' אין נראה כל עיקר. גם בפרק ע"פ אמרו שבלילי רביעיות וע"ש יוצאת אגרת בת מחלת עש ס' רבוא מלאכי חבלה ויש לה רשות לחבל. וכמה וכמה דברים מענייני השדים. ואמרו עוד אילמלא נתנה רשות לעין לראות אין שום בריה יכולה לעמוד. וכן משביעין השד לצאת כההוא עובדא דבן תמליון בברתיה דקיסר המוזכר במסכת מעילה. ובערובין אמרו על הלכות יוסף שידא אמרינהו. ובקדושין פ"א דאביי קטל ההוא מזיק דאתחזי לי' כתנינא דשבעה רישי. ובחולין פרק כל הבשר הביאו ההוא עובדא דשידא דהוה משמש לרב פפא. וענין השד שהיה עומד תחת המרזב ושבר החבית ושמתיה מר בר רב אשי. ובגיטין פרק קורדייקוס על הכתוב בשלמה ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו שאל לחכמים היכי אעביד א"ל זיל ואייתי שידא ושדתין וכן עשה ושאל מהם על השמיר וזהו וישב שלמה על כסא ה' שמלך על העליונים ותחתונים ובברייתא פרק חלק אמרו אין שואלין בדבר שדים בשבת ר' יוסי אומר אפילו בחול אסור. ואמרו עוד שרי שמן ושרי בצים נשאלין מהם בשבת מפני שמכזבין. ובענין נתינת הגט חשו למוטל בבור שמא שד הוא. גם בבראשית רבה פרשת ז' אמרו ואת כל רמש האדמה אתמהא. ר' אומר אלו השדים שברא הקב"ה. את נשמתן ובא לברוא את גופן וקדש השבת ולא בראן וזהו כענין מהשנאמר בפ"ה דאבות וי"א אף המזיקים. ומה שאמר שקדש השבת ולא ברא הגוף רצונו שלא ברא גופם שלם כשאר המורכבים מד' יסודות אבל גוף ודאי יש להם כמו שאבאר לפנים. גם בפרשת ס"ג העידו עליהם בעובדא דקלטיינוס ובפסוק ישלח עזרך מקדש אמרו במדרש תנחומא פרשת קדושים אמר ר' ברכיה מעשה היה בעירנו ברוח א' שהיה שרוי על המעין ובא רוח אחרת להזדווג לו ובקש להוציאו משם והיה שם חסיד א' ור' יוסי איש ציתור שמו נגלה לו אותו הרוח. א"ל כר הרי כמה שנים שאני נתון כאן ולא היזקתי לשום בריה לא ביום ולא בלילה והרוח הזה בא עלי ממקום אחר ומבקש להוציאני מכאן ולישב הוא ולהזיק את הבריות. א"ל מה נעשה לו א"ל טלו מקליכם ומגליכם וצאו עליו בשעת צהרים ואיכא דאמרי עם מצמחי דיומא ואמרו שלנו נוצח ויברח. וכך עשו והבריחוהו. אמרו לא זזו משם עד שראו כטיפת דם צף על המעין גם שם בפרשת משפטים נאמר שכל העילם כלו מלא רוחות ומזיקין. ואמר ר' יהודה בר שלום בשם ר' לוי אין לך בית רובע בחללו של עול' שאין בו תשעה קבין מזיקין ובפרשת נשא אמר ר' ברכיה הכהן ברבי יש מזיק שהוא פורח כעוף וקושש כחץ. מדבר באופל יהלוך ומקטב ישוד צהרים זה קטב מרירי שכל מי שרואה אותו אין לו חיים בעולם בין אדם בין חיה. באיזה צד עשוי ראשו דומה לעגל וקרן אחת יוצאה בתוך מצחו והוא עשוי אפסיין ומרירי שולט משבעה עשר בתמוז עד ט' באב לפיכך מקטב ישוד צהרים ובאיכה רבתי אמר ר' יוחנן שכלו מלא עינים קליפות קליפות ושעורות שעורות ור' שמעון בן לקיש אומר עין אחת נתונה על לבו וכל מי שרואה אותו נופל ומת ובפרק נגמר הדין א"ר יוחנן אסור לו לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא ובפרק המוכר את הספינה אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי הורמיז בר ליליתא (פירוש שד) דהוה קא רהיט אקופיה דשורא דמחוזא ורהיט פרשא כי רכיב סוסיא בתתאי ולא יכיל ליה. זמנא חדא הוה מסרגן ליה תרתי חיותא וקיימין אתרי גישרי דדונג ושוואר מהאי להאי ומהאי להאי. ונקיט תרי כסי דחמרא בידיה ומוריק מהאי להאי ולא נטפא מינייהו ליטפא לארעא ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה. פירוש שראה אותו השד על שיני החומה רץ ברגליו יותר מהפרש רוכב ורץ לפי תומו על הסוס בעמק ושהיה דולג מפרד' זו לפרדה זו בתרי גישרי של אותו נהר רחוקים זה מזה ושפך בהדי דקא מדלג השני כוסות ביחד זה בתוך זה ואין נשפך אפילו טפה אחת לארץ אף שאותו היום ברוח סערה עולים ליורדים בו האניות בים מכח הרוח. ובשבת פ"ב המכבה את הנר מפני רוח רעה וכו'. ובזוהר פרשת לא אחמי אפוי דבר נש לא מחבל ליה והביא ראיה מאשת לוט דכיון דאהדרה אנפה לאסתכלא מיד ותהי וירא אליו עמוד רפ"ב אמר ר' יוסי כל זמנא דמחבלא נציב מלח. ועל כן נאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ובפרשת שמות עמוד תע"ה קראו בשמותם עלי אדמות את הרוחות האלו וגזרו על גמגימא שמועד הוא להרע תמיד לאדם וסמניך ויבא גם השטן בתוכם ולא כתיב ויבא השטן אלא גם. ותחת רגליו כמה גרדינין אחרנין וכו'. ואמרו עוד חז"ל בקדושין פ"ד דר' פלימו היה רגיל לומר גירא בעיניה דשטנא ואתחזי ליה וצעריה ובסנהדרין פ"ו גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה. ובפרקי ר' אליעזר אמרו שמדור המזיקין לרוב הוא בפאת הצפון אשר משם תפתח הרעה. ודברים רבים כיוצא באלו תמצא מפוזרים בהרבה אגדות ומדרשי' לחכמי ישראל הראשונים:. וכי תאוה נפשך לדעת דעת חכמי ישראל האחרוני' הסכת נא ושמע הנפלים אשר היו בארץ המה הגבורים אשר מעול' אנשי השם ומי יראה את אלה יוצאים לקראת חז"ל ולא יצא. הלא החכם הגדול ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי מאמר חמישי סי' י"ד אומר ולא תתרחק נפשך מקבול הרקיע והמים אשר מעל לשמים והשדים אשר יזכירום רבותינו וכו'. אחריו החזיק הרב רבינו בחיי בפרשת בראשית ונמשך לדברי חז"ל שכל אותן ק"ל שנה שפירש אדם מאשתו רוחות נקבות היו מתחממות מאדם ויולדות זכרים ורוחות זכרים היו מתחממין מן האשה ויולדי' נקבות ואלו הן רוחין ושדין ולילין כמוזכר בזוהר בראש עמוד קע"ו. ובפרשת נח על מה שדרשו מכל החי לרבות את השדים. אמר שהנזרה היתה לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים וזה כולל כל בעלי נפש התנועה שעל הארץ והוסיף לומר עוד מתחת השמים להראות שגזרת המבול היתה אף על הבריות שהן מתחת גלגלי היסודות והם השדים ועל כן הוצרך להכניסם אל התבה פן ימחו באויר אשר מתחת השמים. וכן במעשה כתוב כל העוף למינהו כל צפור כל כנף. כל העוף למינהו אלו עופות טמאים כל צפור אלו עופות טהורים כל כנף אלו השדים שכן אמרו חז"ל שיש להם כנפים וטסין באויר והאריך עוד בפרשת ויתרו באומרו. מן הידוע כי השדים ג' חלקים יש מהם שוכנים באויר בגלגלי היסודות והם המחלימים את האדם בלילה, ויש מהם שוכנים בקרבנו והם המחטיאים את האדם. ויש מהם שוכנים בתהומות ואילמלא נתנה להם רשות לעלות היו מחריבים את העולם. ודרשו רז"ל אשר בשמים לרבות חמה ולבנה ככבים ומזלות. ממעל לרבות מלאכי השרת. ואשר בארץ לרבות אדם ובהמה וחיה ועוף. מתחת לרבות שקצים ורמשים. ואשר במים לרבות דגי הים. מתחת לארץ לרבות השדים. ועוד לו בהרבה מקומות מפירושו לתורה מענין קטב מרירי ומזיקים אחרים. ושרש כל דבריו תמצא בהרמב"ן בפרשת יתרו ובפרשת אחרי מות הפליא לדבר וקיים מציאות השדים. וז"ל. ויקראו שדים בעבור שמשכנם במקום שדוד כגון המדברועיקר מציאותה בקצוות כגון פאת צפון החרב מפני הקור. גם בין הפוסקים הרשב"א בתשובותיו סי' תי"ג והריב"ש בשאלה צ"ב שניהם כאחד קיימו מציאותם. ומכת פילוסופי בני עמנו הרב ר' חסדאי בספרו אור ה' מאמר ד' דרוש ו' גזר עליהם הידיעה בענייני' ההוים והעתידים הטבעיים. בקשת הכבוד יען באמצעות העבודות יתרצו ויעתרו לבקשת העובד. בחירת הרע וההסת' לחטוא כמו השטן לאיוב. והפעלו' בתכלית הקלות והתלבשות באנושות בפתע. ע"ש. גם הרב רבינו שם טוב בספר האמונות שער ה' פרק א' האריך בעניינ' והרב דון יצחק אברבנאל בפרשת שופטים קיים מציאות'. ומפורסם הוא בכוונות התורה מה שעליהם החליט הרב ר' עובדיה ספורנו ובעל נוה שלום כתב מאמר ב' סי' א' על מה שאמר רב פ"ק דברכות האי דוחקא דכלה מנייהו הוי וכו'. אלו המאמרים ודומיהם רבו בגמרא וזה נמשך אחר דעתם במציאות השדים ואם הפילוסופים יכחישו זה אולם מציאות' מפורסם בתורה ובדברי רז"ל עם שנתפרסם ונמשך בעולם ונתאמת אצל החוש וכו'. סוף דבר דעת כל חכמי ישראל הוא שכל מה שכתוב בתורה מענין הרוחות הדבר כפשוטו וכמו שהוכיח ענין חרטומי מצרים אשר בכח השדים האלו פעלו עולה ובדרכיהם הלכו. והמקובלים אמרו עוד שעזא ועזאל קטרגו על בריאת אדם הראשון ואמרו למה בראת אותו עתיד היה להכעיס לפניך. א"ל הקב"ה אילו ירדתם בעולם השפל הייתם חוטאים כמוהו. וכן הורידם וחטאו והם בני אלהים דכתיב ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו. ואחרי שחטאו נתגלמו כי כיון שהמלאך הוא שבעת ימים בארץ נעשה עב ומיד שנתגלמו באופן ששלט בהם יצר הרע כשבקשו לחזור למקומם וזכרו שם המפורש לא יכלו לעלות כי נדחו ממחיצתם והפילו אותם לארץ בהרי חשך. ומהם יצאו הנפילים וענקים גדולי הקומה אשר היו בארץ המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם. ומהם וזרעם הם מזיקין. וכן בתרגום יונתן בן עוזיאל כתוב שמחזאי ועזיאל הינון נפילין מן שמיא. ואמרו עוד שמקין יצאו שדין ולילין. ושעל כן לא הוזכרה בתורה מיתה בזרעו כמו שנזכרה בשאר תולדות האדם באשר מין בפני עצמו נחשבו:
51
נ״באכן ידעתי נאמנה קורא ידיד שידרוך הדורך את קשתו כנגדי ויציבני כמטרא לחץ באומרו הנה נא בריה דאפילו באלף לא בטיל הרמב"ם ז"ל בהלכות ע"ז סוף פרק י"א גוזר ומקיים שכל מעשה הכשוף מעונן ומנחש כלם תהו והבל ואינם דברי חכמה כי הוא אינו מאמין במציאות השדים ולכן יסבור שהמעשים האלו כלם הם מעשה תעתועים. ומאמרו קיים במורה פ' לז מהחלק השלישי וז"ל. והמעשים ההם אשר יעשו אותם המכשפים אין ההקש נותן אותם ולא יאמין השכל שהם יחייבו דבר כלל וכו' ומי כמוהו מורה. אולם שמע נא מלי וכל דברי האזינה ואולי יערב עליך חכי. דע שהרמב"ם היה פילוסיף גדול וכמעט לא האמין אלא מה שההקשה השכלית מחייבת פקחועיניך וראה איך הוא בספר המורה ח"ב פרק כ"ה כתב ז"ל. דע כי אין בריחתנו מן המאמר בקדמות העולם מפני הכתובים אשר באו בתורה בהיות העולם מחודש כי אין הכתובים המורים על חדוש העולם יותר מן הכתובים המורים על היות השם גשם ולא שערי הפירוש סתומים בפנינו ולא נמנעים לנו בענין חדוש העולם אבל הי' אפשר לנו לפרשם כמו שעשינו בהרחקת הגשמות ואולי זה היה יותר קל הרבה והיינו יכולים יותר לפרש הפסוקים ההם ולהעמיד קדמות העולם כמו שפירשנו הכתובים והרחקנו היותו ית' גשם. ואמנם הביאונו שלא לעשות זה ושלא נאמינהו, ב' סבות. האחד מהם שהיות השם בלתי גוף יתבאר במופת ויתחייב בהכרח שיפורש כל מה שיחלוק על פשוטו המופת ויודע שיש לו פירוש בהכרח וקדמות העולם לא התבאר במופת ואין צריך שיודחו הכתובים ויפורשו מפני הכרעת הדעת שאיפשר להכריע סותר בפנים מן ההכרעות וזה סבה אחת וכו' הנך רואה איך חלק כבוד למופת בלבד ואיך אם קדמות העולם תתבאר במופת היה מעקם לנו את הכתובים כאשר עשה במקומות המורים ההגשמה וזה לא יתכן באשר אינו מן הראוי לשעבד התורה למופת ארסטו נכון למועדי רגל ושהשפחה תירש גבירתה. כי מה שאנחנו גוזרים שאין לו להקב"ה דמות ולא צורה הוא מפני שהתורה הזהירה על כך באומרה ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וכבר אמרו חז"ל דברה תורה כלשון בני אדם. ואיך היה מפרש הפסוק הראשון בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ האם כפי דעת אחרים מהחומר ההיולי ולא מהאפס המוחלט זו תהיה כפירה גדולה ומעולם לא עלתה אפילו בדעת אפלטון כאשר חשבו רבים. אם כן יצא לנו מזה שהרמב"ם בהרבה מקומות נשא פנים לפילוסופיאה. ואתה תחזה שפירש פתרון המראה מהסולם שהגיע ליעקב והמרכבה העליונה שראה יחזקאל אשר לו נפתחו השמים וראה מראות אלהים על דרך המחקר וכפי דעתו כל מה שראו והשיגו כבר השיגוהו ארסטו וחכמי יון בהתפלספות' מבלי שיהיו נביאים. וא"כ לא היתה ההשגה שהשיגו נבואיית כ"א מחקריית והשכל לא יסבול הדבר הרע הזה. אבל כבר הגדתי לך שפיו ידבר חכמות והגות לבו תבונות טבעיות למודיות ואלהיות. ובאשר ארסטו לא דבר מענין השדים גזרו סיעתו רעיו ומיודעיו מפרשי ספריו שלא היה מאמין בהם כי לבו כלב ים ולא הניח במציאות מקום להתגדר בו. וכן האמין הרמב"ם. ועל היסוד הזה החליט שפשט הכתוב בענין הנחש אינו כלום שמעול' לא דבר ולא סמאל בתוכו כאשר חשבו רבים אבל רמז ומשל היה כאשר תראה בהתחלת ספרו וכן בפרק מ"ו. מהחקרהשלישי על פסוק ולא יזבחו עוד לשעירי' אמר שכל זה ממעשי השדים הוא מדמיון ההמון שנמשכו לדעת הצאבה שהיו חושבי' שהדם הוא מזון השדים וכשאכל אותו מי שאכלו כבר השתתף עמם בעזרתם ויבואוהו ויודיעוהו העתידות והכל בקר וכזב ודמיונות הבל ובפרק כ"ב פירש ענין השטן בל איוב על הכת המתעורר על דרך מה שאמר ר' שמעון בן לקיש הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. ולכן אינו מן התימה אם הוא כארסטו מכחיש השדים כי הוא נתפתה לדרך הפלוסופי' אינם מאמינים אלא מה שהעין רואה וגוזר העיון הטבעי. ואחרי כן יצא אחיו בעל דרך אמונה במ"ב ש"ב ואמר שזאת האמונה אינה הכרחית באמונת התורה ומאמרי רז"ל באשר כלם אפשר שיבוארו על דרך זה שיקראו לפעולות הדמיון שדים והם צורות ברואות בדמיון מזיקות לשכל אנושי ולא יראו כי אם בדמיון אם שיהיה להם מציאות ואם שלא יהיו נמצאים אלא כפי ציור הדמיון. עכ"ד. ודמיונותיו דמיונות הבל ושקר וכזב דבר. על כן אמרתי טוב וישר הוא לצאת בעקבי הצאן שה פזורה ישראל כי הם קבלו האמת והצדק על משכנות הרועים רעים אהובים ולברוח מאהלי קדר אדום והגרים אשר הלכו חשכים. זאת תורת העולה מהפרק הזה שמציאות השדים אמת ודעת קדושים ראשונים עם אחרונים מקשיבים קול מורים דברי חכמי' כדרבונות וכמסמרות נטועי':
52
נ״גמדרך השכל והסברה הישרה מראה אמיתת הרוחות האלו.
53
נ״דאחר הדברים והאמת האלה אבא נא להכריח על דרך השכל והעיון שיש לכדים מציאות. וזה כי עינינו רואות והנה השמש והירח וכוכבים אשר בשמים ממעל כזוהר הרקיע מזהירים חיים משכילים החיות הבהמות והעופות וכל רמש האדמה למינהו אשר בארץ מתחת וכל דגי הים אשר במים מתחת לארץ כלם בעלי נפש הם. ואם ביסודות האלו אשר כל כך רחקו מהשמים תחלת החיות והתנועה יש כל כך בריות ושניין דא מן דא למה יגרעו יסוד האש והאויר לבלתי נתון זרע ולהחיות בהקפם אשר כל כך גברה על הקף שאר היסודות בעלי חיים ורוחות אשר אם נעלמו מן העין השכל משער הוייתן. ואם תקשה עלי הלא גם האויר מלא מבריות ועליו עוף השמים ישכון. וכתיב ועוף יעופף על הארץ על הב' העליונות מעוף השמים נסתרו כי לא יוכלו פני רקיע השמים. אשיבך מלין שמהג' חלקי האויר לעוף למעלה מהמדרגה השפלה. ועוד כי העופות כלם לידתם גדולם חיותם דירתם ומיחתם היא בארץ אשר על כן כבריות ארציים יחשבו. זאת ועוד אחרת שימשך מזה ביסוד הארץ יהיה יותר נכבד מיסוד האויר בהיותו מוליד האדם חי מדבר. ובאשר ראינו שהאויר מן השלשה הכי נכבד שפטנו שגם בהקפו נמצאו הרוחות האלו אשר הם בעלי נפש משכלת וכן ביסוד האש. נסמוך לזה שאנחנו רואים כי כל הבעלי חיים אשר בארץ המה עומדים ומהקיימים בכח האויר והרוח, וכאשר הוא זך ונקי נרגיש רב התועלת לבריאאותנו. והפך זה כאשר הוא מעופש כמו שיקרה בעת המגפה והדבר. ואם כן איך יעלה על הדעת כי האויר שהוא סבת החיות והחיים יחסר מבעלי חיים ויתר היסודות התחתונים לא יחסרו כל טוב. אשר על כן על כל דברי הטענות האלו מוכרח הוא לקיים מציאותם. וכן תמצא במדרש רות זוהר פרשת בראשית עמוד. קכ"ד ר' קסמא בר ר' ינאי אומר כתיב עושה מלאכיו רוחות וגו' אית מלאכי דאינון מרוחא ואית מלאכי דא נון מאשא וכו'. ור' בחיי פרשת אחרי מות ז"ל. וכתב הרמב"ן ז"ל כי עקר הויתם משתי יסודות קלים והם האש והרוח ועל כן יטוסי לרוב דקות' וקלות' וכשם שכל הנבראים בעולם השפל הזה בכלל בין בעלי חיים ובעלי הצומח והדומה הם מורכבים מארבע יסודות כן היתה יצירת השדים במעשה בראשית מורכבת משתי יסודות אלה אבל היו המורכבים מארבע יסודות גוף גס ומורגש להשגת האדם והשדים המורכבים משני יסודות אלה הם גוף דק איננו מורגש ולא מושג לחושי האדם אבל הם מתדמים ומתלבשים צורה לעיני הרואים והנה הם גוף רוחני כי כן היסודות האלה רוחניי'. וכשם שהמורכבים מארבע יסודות הויית' וקיומ' הוא חבור היכודות ובריאות מזג היסודות וחליים כאשר גברו זה על זה ומיתתם פרודם זה מזה. כן הוית השדים וקיומם הוא חבור שני היסודות ומיתתם בהפרדה זה מזה וזה שאמרו רז"ל ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסין כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת. יודעין סלקא דעתך אלא אימא שומעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת. ובאור הענין כי לפי שהם שוכנים באויר בגלגלי היסודות מבינים העתידות משרי המזלות וזה קל וחומר מעופות אם העופות יודעים העתידות מהם ומגידין אותם בצפצופן ומן העופות יודעים המנחשי' המכירים והבקיאין באותה חכמה קל וחומר לשדים שאפשר להם לדעת זה מברי המזלות ומה שיודעים השדים גם העופות אינו אלא עתידה קרובה לא רחוקה לימים רבים, שלשה כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרים ורבים כבני אדם מתים כבני אדם. אין הכונה בזה מזון האדם כי האדם המורכב מארבע יסודות והוא גוף גס מורגש הנה מזונו כיוצא בו עב גס אבל השדים שהם גוף רוחני דק הנה מזונם גם כן כיוצא בהם דק ואכילתם ושתיתם היא ריח האש ולחות המים כי חלק האש שבהם הוא מיבש חלק הרוח שבהם וצריך להחזיר הלחות ההואשאבד ממנו וזהו אוכלין ושותין כבני אדם כי מזונו של אדם הוא על דרך הזה כי לחות גופו מתיבש בתוכו לשתי סבות. האחת מפני האויר המקיפו מבחוץ והשנית מפני החום הטבעי המיבש לחותו מבפנים. ועל כן יצטרך למזון להחזיר הלחות שאבד ממנו. וכזה הוא מזון השדים כי הם לוחכים לחות המים כענין שכתוב והמים אשר בתעלה לחכה וזהו ענין הקטרת שמקטירין להם כי העשן העולה והלחות ההוא הוא מזונה והנה הם נהנים בזה ומתחברים אל האדם ומגידים לו עתידות כידוע באותה חכמה הנקראת ניגרומנציא"ה. וענין המיתה שבהם שאמרו מתים כבני אדם הוא כשם שמיתת האדם הוא פרוד חבור ד' יסודותיו כן מיתת השדים פרוד חבור יסודותיהם וענין הטיסה שאמרו טסין כמלאכי השרת לרוב קלות שתי יסודותיהם וזה קל וחומר מן העופות אם הגוף המורכב מארבע יסודות פורח באויר בקלות רב מפני שגברו עליו האש והרוח. והמים והעפר מעטים בו מאד אף כי השדי' שהם מיסודי האש והרוח בלבד שהם יסודות קלים ומן היסודות הכבדים אין בהם כלום. עכ"ד. ובכל הדברום האלו הסכימו הפילוסופים הקדמונים כי הם אמרו שטסין באויר ולכן קראו אותם איטיריאוס גם החליטו להם הגדת העתידות והם הרוחות העליונות אשר בהיותם חכמים גדולים לפעמים לפי רוב חכמתם יודעים מה שעתיד להיות בעולם כמו אחיתופל אשר עליו נאמר ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר הא הים. גם מפאת הככבים והשפעותיהם יוכלו להגיד עתידות כי הם אצטגנינ' גדולים. ומענין אכילת' מהריחות וקטורת וליחות המים והאדים היוצאים מהבשר מבושל וצלי כתב מרציליאוס פיסינוס. שאם היו אוכלים ממאכל האדם הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם. גם במיתתם הודה מרסוליאוס הנזכר וכן בפרק כ"ב מספרו מאמונת הנוצרים בשם פלוטארכוס מביא הרבה ראיות להראות שמתים כבני אדם, וכן הורה גם כן פרוקלוס. ועל דבר מדרגות הרוחות האלו אורפיאו המשורר ופלוסיף גדול בדברו עליהם אמר כי יש מהם מאש לבד ונקראים אשיים ומהם מאש ואויר ונקראים אויריים ומהם מאש אויר ומים דק עד מאוד ונקראים מימיי'. ומהם שעם הג' יסודות הורכבו בעפר דקה מן הדקה. וכפי דקות גופם כך עלוי נשמת' ושכל' ונטיית' לטוב או לרע כי הרוחות שהם של אש הם בתכלית השלמות. ולדעת הרשב"י הם תלמידי חכמים וכן דימוניאו בלשון לעז רוצה לומר חכם ומזה הכת היה השד שלמד ליוסף שידא והם הנקראים אצל היונים (גיניאי) היינו יצרים למה שנוצרו לעזר. ולהועיל לאדם. והרוחות שהם של אש ואויר הם ממדרגה שפלה והם גם כן בעלי ברית האדם ומוציאי' לכח העולותם, וב' המדרגות האלו נעלמו לדקותם מעיני טו (נש"ח) כל חי. אולם המורכבים מאש אויר ומים נרגשים לפעמים מהחוש. והמדרגה התחתונה מהעפר נרגשים אף מחוש המשוש. והב' כתות הללו הם השטנים מחבלים ומזיקין ולכן נקראו מרבותינו מלאכי חבלה ויש מהם בייתיים ונקראים בלשון לעז טראשגוס ודרים עם בני אדם והם מהתלים ומלעיגים מהם ישתו לעג כמים ואחרים יושבים אצל המעיינות והנהרות ואחרים בארץ מדבר וציה בחרבות ומבואות המטונפות ואחרים במרזבים וכל מחשבותם לרע כי הם לדמם יארובו וימהרו לשפוך דם. ואלו הם המתלבשים בגוף אדם ממש ונראים לעינים כאשר כתבו רבים ונכבדים:
54
נ״ההא למדת קורא משכיל איך גם העיון השכלי גוזר שיש לשדים מציאות בעול' והרכבת גופם מחלקי היסודות ותכלית דקותם. ועתה הסכת נא:
55
נ״וושמע דברי חכמי הקבלה וסודותם הם ואמרו כי זה לעומת זה עשה האלהים וכמו שאין בר בלא תבן יין בלי שמרים פרי בלי קליפות כך ברא ג"ע ברא גהינם ברא צדיקים ברא רשעים. ברא מסטרא דימינא ברא מסטרא דשמאלא. וכן כשעלה במחשבתו הקדומה להאציל ממנו הי' ספירות עליונות בעולם האצילות רצה להמציא נמצאים אחרים זרים דמיון קליפות להם וכמו שכתוב בספר היצירה נגע תמורת ענג. ובזוהר פרשת אלה הדברים עמוד ת"ץ נאמר מוץ ותבן כחדא אזלון. ובפרשת שמיני ר"ש אמר כלל כמה דאית עשר כתרי דמהימנותא לעילא כך אית עשר כתרי דחרשי מסאבי לתתא. וכל מה די בארעא מינייהו אחידן בסטרא דא ומנייהו אחידן בסטרא דא. וכאשר נחקור בעולמות שברא בעולם הבריאה והיצירה נראה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בם זה מצד הדין גמור וזה מצד החסד. ובעולם העשיה הגלגלים וככבי לכת זה אוהב וזה אויב. זה השפעתו לטובה וזה לרעה. ואשר בארץ מתחת לשמים היסודות זה חם וזה קר. זה לח וזה יבש. החיות זה דורס וממית וזה בסגולתו מטיב. זה רודף וזה נרדף. הצמחים זה לרפואה נדרש וזה ברגלים נדרס. זה סם חיים וזה סם המות נתן בתוכו וכן נברא כל העולם בתכונת טוב ורע ואור וחשך. וכעין זה נבראו שבעה היכלות טומאה כנגד שבעה היכלות טהרה. ושלמה המלך ע"ה אם הזכיר י"ד עתים לטובה גם סמך להם י"ד עתים לרעה ועל כלם גזר את הכל עשה יפה בעתו וכפי זה אם הסבה הראשונה יוצר אור ובורא חשך ברא השמים ונוטיהם השכלים הנבדלים מניעיהם רקע הארץ וצאצאיה בודאי שמאחדותו הפשוט יצאו גם כן הרוחות האלו אשר מהם נבראו לאוכח בני האדם כמשחית לחבל וכמו שאמר סי' ע"ח דוד המלך ע"ה ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים. ונקוט מעתה שכפי חכמת הפלוסופיאה ודעת קדושים נאמן חכמי הקבלה השכל גוזר מציאות הנבראים הללו:
56
נ״זממה שהעין רואה ואזן שומעת מביא ראיה לנמצאים האלו ובפרט מהכנסם בגופי החיים:
57
נ״חידעתי קורא משכיל ידעתי שיש חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים שיתחזקו בכל תוקף להכחיש טענותינו אי בעית קרא ואי בעית סברא וכל אחד יתנשא לאמר אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. ואיך נשפוט במציאות השדים אשר מעולם עין לא ראו. ואיך ימצא בריה בעין רואה ואזן שומעת והיא אינה נראית לחוש. גם אתה הקהה את שיניו ואמור לו הנה האין סוף אל גדול גבור ונורא מלא כל הארץ כבודו ולא יראנו האדם וחי. ועם כל זה מי הוא זה ואיזה הוא המכחיש מציאותו אם כן לא כל הנעלם מן העין ראוי להכחיש. ואם האדם אינו יכול להשיג כבוד השי"ת ואין אתנו יודע עד מהותו שהם הפנים ולבד מצד פעולותיו הנכבדות שהם האחורים נוכל להשיג מציאות הרוחות האלו המבדיל בין טומאה לטהרה] מצד פעולותם אשר לעין כל נגלו. ואם עדין יתעקש המתעקש ויאמר אכן נודע הדבר ורבים יחכמו באלה הדברים ומעידים אותם אבל איך אתאמת באמונה שלמה בדבר אשר לא ראיתי. אף אתה אמור לו המפורסמות אינן צריכין ראיה ועד. לא ראיתי אינו עד. ואם לא תאמין אלא מה שיראו עיניך א"כ כחש נא ביסוד הרוח שאזן שומעת ואין העין רואה. שירושלים העיר רבתי עם וויניציאה המהוללה לא היה ולא נברא בעבור שלא ראית אותם. ואז תהיה מכת הנקראים סינופטיקוס אשר היו גוזרים כי אין אמת לשום דבר כלל לא למופת ולא למוחש אשר עמהם התוכח הרב רבינו סעדיה במאמר הראשון והם סכלים ונבערים מדעת. ועתה אחר ההקדמה הזאת הט אזנך לי ושמע אמרתי ואגיד לך דברים אמתיים ומנוסים אשר ארעו בזמנינו זה מלבד העתיקים אשר באזנינו שמענו ואבותינו ספרו לנו וישן מפני חדש תוציא:
58
נ״טהלא מאז השמעתיך והגדתי לך מציאות הרוחות הללו ולראית החושיי' אשר יעדתי הראני ה' והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו. קצף אף חמה משחית משבר ומכלה. שש הנה שנא ה' משלחת מלאכי רעים מעידים ומגידים אמיתתם. העד הא' הנסיון הוכיח הכנס' הרוחות האלו בגופי החיים וכל ספרי ההשבעות הנמצאים בלשון נוצרים הנקראי' איקזו' רצישמי מעידים על זה כאשר כתבו חכמי האומות מרטין דיל ריאו בודיני וויאירו וכמה חדשים גם ישנים המונים המונים. וכי לא תאמין בהם זיל נא קרי במסכת מעילה פרק ד' שם תמצא איך שעה אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל שלא ישמרו את השבת שלא ימולו את ביניהם ושיבעלו נדות ואיך רשב"י הלך לבטל הגזרה ובדרך יצא לקראתו בן תמליון (שד) אמר רצונכם שאבא עמכם. בכה ר"ש ואמר שפחת של בית אבא נזדמן לה מלאך שלשה פעמים אני אפילו פעם אחת. יבא הנס מכל מקום. קדים הוא על בברתיה דקיסר כי מטא התם אמרו בן תמליון צא נפיק אזל. אמר להון שאול כל מה דאית לכון וכו'. ויש באגדה אחרת אמר להון בן תמליון אנא קדימנא ואעיל בברתיה דבת קיסר ותשתגע ולא לישכחו אסא דמסי לה עד דאתית אתון ותימרון לי פוק ונפקינא ובההוא עבדי לכו מאי דבעית. וזה יהיה לכם אות דכי נפי קנא מינה מתברנא כל כלי זכוכית של בית קיסר. וכעין מעשה זה אירע בעיר ארגיל בברבריאה בזמננו זה בבתו של מנהיג העיר ע"י חכם א' יודע ההשבעו'. גם בספר החמישי מהקדמוניות לרומיים יוסף בן גוריון יועץ חרשים ונבון לחש בדברו מענין חכמת שלמה כתב כדברים האלה. אני ראיתי אחד מבני עמנו נקרא שמו אלעזר לפני הקיסר ויספאסיאנוס וכל השרים ואנשי המלחמה אשר אתו שרפא לאיזה איש שכפאו שד. ואופן הרפואה כך היה. לקח טבעת אחת אשר תחת החותם היה איזה עיקר מהעיקרין שהורה שלמה וישם אותה באפיו ותכף ומיד נפל קומתו לארץ. אחר זה קרא עליו ההשבעות הנקראים משלמה המלך ונשבע לו שיצא ולא יכנס עוד בו לעולם. ולמען ידעו הכל נאמנה שהשד היה שומע לקולו וסר למשמעתו צוה להביא לפניו ספל מלא מים ואמר לו כשתצא פגע בספל ושפוך המים וכן עשה. עכ"ד. ואל תחשוב קורא משכיל שהטבעות והחותמות האלו הם הנקראים בפי האומות צורות טבעות וחותמי שלמה כי הכל שקר וכזב ואין בעולם מי שיודע סודם וראה נא בענין פרה אדומה ברבה אמרו חז"ל לאותו מין ראית אדם שנכנסה בו רוח חזזית א"ל הן. א"ל ומה אתם עושים לו. א"ל מביאין עקרים ומעשנין תחתיו ומרביצין עליה מים והיא בורחת. נראה דכך היה מנהגם עם ההשבעות ובפרקי ר"א אדם שנכנס בו רוח רעה כל מה שעושה ומדבר מדעת רוח רעה שעליו. ונחזור לענין גם בעיר סיביליאה בזמננו זה מפורסם הוא לעין כל והגידו לי יותר מעשרים אנשים מאנוסי בני עמנו אשר באו לחסות תחת כנפי השכינה] שפה ולשון אחת איך עיניהם ראו ולא זר שחורה אחת מהבאות מארץ אנגולה ולה רוח אחרת עמה והיא בקו הבריאות הולכת באשר יוטב לה והרוח או השד הזה בחקה תשכב תחת הצד הימנית והיו קוראים איתו אגוסטינללו. וכאשר היו שואלים ממנו איזה דבר היה קורא לכל א' וא' בשמו מף ונשים אשר מעולם השפחה לא ראתה. ומגיד להם מענין הגנבות או שאלות אחרות דברים כהוויתן ויתמהו האנשים איש אל רעהו כי היה לפלא בעיניהם איך בעת ורגע אחד היתה לצד השמאלית השחורה מדברת עם שואלה דגר והרוח לצד הימנית בקול דקעד מאד יוצאת מתחת השד שואל כענין ומשיב כהלכה ותהי לנס ועל כן כשומעם אנשי החקירה הנקרא אינקיזיסיאון את הדבר הזה ויתפשו אותה ויתנוה בבית הסוהר ואחר ימים בראותם שלא היה לה עון ואשמה לחפשי שלחוה. והשנה שעברה שמועה שמעתי מאת אנשים אשר באו למחנינו קדוש שקרה מקרה שהגידה מקום חניית איזה גנבים וקמו עליה מרעים והכו אותה מכת חרב ויאמרו שמטוה וישמטוה. גם בזמנינו זה ספרו לי גרי ואזרחי ארץ טיטואן אשר בחלקת האפריקה איך השנה שעברה בא מעיר ארגיל למחניהם קדוש בחור מיוד שנים שמו מיסוד ונתארח בחצר א' של ששה בעלי בתים אצל בית הכנסת הקטנה מקרודוס. ויהי היום נתאספו כלם ועשו אותו יום משתה ושמחה ובסוד משחקים שפכו במרחשת של ברזל אשר על האש יין שרוף בלעז אגואה ארדינטי וגפרית ויכבו את הנרות ומיד נראו פניהם כראות פני מתים. ויהיו הם חוגגים אוכלים ושותים והנה הבחור הזה לקח המרחשת וילך וישפוך אותה על הביב מקום ששופכין שם הזוהמות. ומיד נפל כמת לארץ וידעו כל העם כי נכנס בו איזה רוח. וילכו ויקראו יהודי א' לעשות לו השבעות ולא יכול לו רק בלי מניעת השפתים את שמה הגידה באומרה שהיתה סעדה. והסיבה שנכנסה בבחור היתה כי שפך על בגדיה המרחשת בעברה דרך שם ורעה לא תמצא בה. וכן הבחור הזה נופל על' המטה בלי דבור ובלי אכילה ושתיה כי אם מה שבעל כרחו דרך הפה היה בולע חלה ט"ו ימים. עד שבא אצלו ערבי א' זקן ומכשף מופלג אשר בתוך חצי שעה פטר אותו מחליו ויקץ כמו ישן וישאלו אותו סבת רוע מזלו ולא ידע סבת צרת נפשו כי אמר ומה בידי רעה גם פה לא עשיתי מאומה כ"א שפיכ' המרחשת. וכתב הרב בעל מעשה השם בדף ה' ז"ל וכבר שמענו בזמננו זה מפי מגידי אמת הגדה מפורסמת שיקרה לאנשים נופלים נרדמים בביטול חושיהם ומפיהם יצא עתק לדבר ולהשיב ושפתותיהם בלתי נעות וקול דברים יוצא מגרונם ומשיבין כענין. וסופרי העיתים כתבו שאצל הסינים מנהג קבוע כשרוצים לשאול מן השד איזה דבר שאחד מהם משתטח על הארץ ופניו למטה ואחד מהם מתחיל לשיר באיזה ספר וקצת מהם עונים אחריו. ויתר העם הנצבים מנגנים עד שזה האיש מתחיל לעשות עם הפה צורות משונות סימן שכבר נכנס בו השד ואז שואלים ממנו דבר ומשיב להם ולעולם בדברים עתידים במלים מסופקים כאשר אמרתי. ואלו הדברים הם מפורסמים לכל וכמעט שאין צריכין ראיה, ותדע עוד שיש מין ממיני החלאים שסבתם השד וכן ברז"ל הוא אומר מי שכפאו שד וכו'. וכך קיימו בעלי חכמת הרפואה ובפרט מרטין דיל ריאו בספרו השלישי משאלותיו מזכיר הרבה חלאים רעים ונאמנים אשר מכח השדים נמצאו כמו כאב לב פארילזוא חולי הנופל הנכפון והמצורעים ודומיהם וכן קיים אגוסטינוס בספרו עיר האלהים וטומאש חלק א' שאלה קט"ו סימן ה' וואליס מהפולוסופיאה האלהית פרק כ"ח. וכן מצינו בענין איוב שהשטן הכה אותו בשחין רע מכף רגלו ועד קדקדו. ובשאול הוא אומר ותצלח רוח אלהים רעה אל שאול. ואם עוד תאוה נפשך זיל וקרי בזוהר פרשת תזריע עמוד נ"ב ותראה איך בבית המנוגע היו מטהרים הבית ואפקוהו לרוח מסאבא מאתריה ולבתר מנתצי ביתא אבנין ועאון וכלא ובני לה כמלקדמין. ואם תאמר מה התועלת ברוחות האלו ליכנס בגוף האדם דע שהרוחות הללו הם נדחים כעלה נדף עולים ויורדים מהר לגבעה בלי מרגוע ויש להם נחת רוח כשנכנסים בגופי בני האדם הנעזבים בעד חטאתם למקרה. כי הרוחות האלו הם שלוחי השם כמו שהם הגזלנים והלסטים וכמו שאמרו רז"ל הרבה שלוחים למקום ולא עוד אלא שמתאוים תאוה אף להתייחד אל גופי המתים. וכמו שמעיד ליאו אלאסיאום שראה בשיאו וקוראים שם לרוחות הללו בורקולאקאס. וכן באישון לילה ואפלה מתלבשים בגופות המתים והולכים מדחי אל דחי וקוראים לפתחם ומזיקים לפוגעים בם:
59
ס׳מלמד לאנוש בינה ואפשרות חכמת הפתאים בפתע. ושיחת הילדים בעת הלידה ברגע:
60
ס״אהעד השני עד אמונים לא יכזב הוא הנסיון בעל החכמות כלם ולא נוכל להכחישו כי כל העם עדים, הלא באזנינו שמענו איך פתע פתאום פתאים וסכלים אשר מעולם לא ידעו ספר ולא שמשו תלמידי חכמים מתעלים בחכמות. גם בלשון כל עם ועם ידברו כותבים ומחברים חבורים והמה מחוכמים. גם פלאי פלאים דורשים לרבים, ובאשר הדברים האלו הם למעלה מן הטבע כי מצאת ולא יגעת אל תאמן ראוי ליחס הידיעה הזאת לאיזה רוח חכם הנכנס בגוף האנשים האלו. וכן האמינו רבים מחכמי האומות כי הגם שפונפונאסיאו ופיטרו די אלבאנו בפירוש השאלה הראשונה מארסטו מייחס הדבר הזה לשחורה כבר סתרו דבריהם שלמים וכן רבים באומרם שאין ראוי לחשוב שהשחורה בלבד תפליא לעשות כזה בלי קדימת למוד, וכן הרשב"א בשאלה תקמ"ח על ענין אותו האיש נביא אוילא אשר כתבו לו לאחר שנשא ונתן בדבר אמר ולי ספר אחד מן החכמים ויהודי כשר ואמתי וחכם גדול היה כי בזמנו היה אחד במקום שהיה הוא ויש אנשים שמתוך המקרה שרה בהם רוח וידבר ויודיע ענינים כמי שכפאם שד. ומאלו ראיתי אנשים נאמנים מגידים מפיהם לאזני דברים גדולים ובעיר לארהה היה קטן אחד שאינו יודע ספר והיה אומר כמה מזמורים וכמה דברים ואחר אמר להם הוא עצמו לעשות לו רפואה וכתבו מפיו אחת ועשו ונתרפא וכאלו נראה מאנשים הרבה. ויש מי שמשתמש בשם והגידו לי אנשים נאמנים שראו בארץ אשכנז איש כשר ודורש ברבים בפני גדולי התורה דברים נפלאים ודרשות לא יעשו כן כל הגדולים אשר בארץ ועושה כן בשם קורין אותו שם הדורש. וראיתי אני איש מאשכנז ושמו אברהם דקולוניא ועבר עלינו עד מלך קשטילי' אבי המולך עכשיו ושנה שמו נתן להתנכר והיה עומד בבית הכנסת של קילוניא במערב וקול יוצא כנגד מן המזרח מעל גבי הארון שמניחין בו ספרי תורה ושואלין לו כל דבר והיה משיב ואותו קול דורש מה שלא ידרוש כל חכם בישראל. ואברהם זה היה אומר שאותו המדבר היה אליהו ז"ל ושמעתי מפי זקן וחכם ונכבד שהיה בבית אדוני אבי כי היה יום שבת אחד שם לפניו והיו שם כמה רבנים שנתאספו אליו מן הארץ ודרש בפרשת ויהי ככלות משה והעידו כל הרבנים אשר היו שם שלא היו עושין כן כל רבני הארץ וכו'. וכתב עוד גם היום בצרפת יש אחד לפי מה שהעידו לנו עליו ולעתים אומר דברים עתידים ומקצתם באים והרבנים תקנו מה שתקנו בהנהגת העם עמו לפי מה ששמעתי עכ"ד. הנה כפי מה שגזר עליו הרב הדברים האלו באי' מכח שם משמות הקדש או מצד רוח הנכנס בגוף האדם והוא האמת:
61
ס״בהעד השלישי אשר חכמים הגידו ולא כחדו הוא ענין דבור הילדים קרוב ללידתם וקודם ימים ידברו. הלא תראה טיטו ליויאו המזכיר מספר מילד א' אשר ביום לידתו נבא חרבן העיר המהוללה סאגונטו. גם התוכן עלי אבן זאגיל בספרו מהילידה מעיד מאחד אשר בתוך כ"ד שעות מלידתו דבר ויקרא לבכי ולמספד ארץ מולדתו אשר במהרה תחרב וכן קרה. גם נמצא כתוב בספר הזכרונות למלכי פורטוגאל איך ילדה קטנה בעיר איוורא בת שמונה חדשים מוטלת בערסה הרים ידיה ואמרה פורטוגאל פורטוגאל למלך חדש דון יואן גם בזמננו זה קרוב לח' שנים בעיר מישיקי המהוללה באיי המערביים נולד בן. ותכף ללידה שיחה. ומיד שהגיע לאזני ההגמון מה שנבא שלח בעדו והסתירו מעיני העם והחרים שלא ידברו על זה ולא נודע עוד שום דבר ממנו. והנה הרב לוי בן גרשום בספר מלחמות השם מעיד איך בזמנו נער בן שבע שנים היה מגיד עתידות באמת ומפלפל איך אפשר זה כפי הטבע. ובעל שלשלת הקבלה בדף מ"ו כתב איך נחמן קטופא תכף שנולד התחיל לדבר פלאות ומעשה מרכבה ומת בן י"ב שנים. ותדע שארסטו בחלק י"א מהשאלות שאלה כ"ז הודה שגם הוא שמע כזאת הגם שלא ידע סבתו. והגם שקארדאנו חכם גדול מחכמי העולם רצה לקרב הדבר לטבע באומרו כי הקדים הטבע כח ללשון והשכלה לשכל ולא היה כאן אלא קדימת זמן כבר הכו על קדקדו רבים מאנשי הדעת והתבונה ובפרט לודוויקו בוקה די פירדו וגזר עם כת החכמים האלהיים כי לא יכול להיות הדבר הזה בכח הטבע כי אם דרך נס ובעבור שידענו שאין הנפש פועלת פועל ההשכלה בגוף כי אם אחר שיכונו האברים ויתחיל להתחזק המוח שפטנו שהמדבר עתידות הוא רוח. ושהאל היודע ועד מראשית אחרית שולח איזה שליח שהרבה שלוחים למקום להודיע מה די להוא כדי שידעו הכל די שליט עלאה במלכות אנשא ולמן די יצבא יתנוה. ולכן תמצא שהילדים האלה גם כל המדברים ק קודם זמנם היו לאותות ולמופתים לארץ מולדתם לידע להודיע ולהודע כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע והכל בהשגחה אלהית ולא במקרה כאמור וזהו טעם הנסים האלו המתחדשים מימים ימימה לאיזו סבה נסתרת:
62
ס״גענין הנפלא מהרוחות בועלים הנשים ואפשרות הפעולה הזאת:
63
ס״דהעד הרביעי והיה לאות ולעד. הוא מה שנתפרסם בפי הכל מענין הרוחות הבועלים הנשים ונבעלות מהאנשים ונקראים בלשון לעז אינקובוס ושוקובוס. ומאמתת הענין הזה כתבו חכמי האומות בספריהם ובפרט אגוסטינוס ס' ט"ו פרק כ"ג בספרו' עיר האלהים וטוסטאדו המפרש הגדול שאלה ו' פרק ו' ואומרים שתחלה מתלבשים בגוף אשה [כי יש להם יכולת להתלבש לרצונם] ואחר שנבעלות לאיזה איש ממש ומקבלים בנקבותם הזרע מיד מתלבשים בגוף אנוש ובועלים לאיזו נקבה ומזריעים בה הזרע שבכל כחו וחיותו שמרו ופרים ורבים כבני אדם כמו שאמרו חז"ל. ועל זה היסוד מספרים כמה וכמה מאורעות שאירעו לבתולות שנבעלו לשדים. וממה שעינינו רואות בספר הזוהר ראינו שהאמת אתם שכן בפרשת בראשית עמוד קע"ו נאמר. ז"ל. ואל תקשה לך האי דהא בר נש כד איהו בחלמיה אתיין רוחין נוקבין וחייכן עמיה ומתחממן מיניה ואולידן לבתר. אי הכי כל קרי דחמי בר נש הוא מגו רוחין נוקבין דאתיין ומזדווגן עמיה ומתחממן עמיה ואולידן דוכרין ונוקבן ואלין אקרון נגעי בני אדם. ולא מתהפכן אלא לדיוקני בני נשא ולית לון שערין ברישא. ועל דא כתיב בשלמה והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. ואפילו בהאי גוונא רוחין דכורין אתיין לנשי עלמא ומתעברן מינייהו ואולידן רוחין וכלהון נגעי בני אדם וכו'. הא למדת שהרשב"י הסכים בכל מה שנאמרו בשדים אשר הם בלי ספק מהמדרגה התחתונה ומאלו החטאים בנפשותם ופתאי' הדרים בינינו. וכן דרשו לא תאונה אליך רעה זו לילית לא תבא להחטיאך. ונגע דא סמאל לא יבאבאהלך זו אשתך. ואמרו עוד שלשדים זכרים יש להם שערות ולכן נקראו שעירים ולנקבות אין להן שערות ולכן בעז הניח ידו על ראש רות וכשראה שהיה לה שערות כשהרגיש בעצמו שאשה שוכבת מרגלותיו והכיר שלא היתה שידה אז שאל לה בת מי את כמו שתמצא כחוב בספר החסידים סימן תתשס"א. ואם תרצה לדעת הלכה למעשה ראה נא מה שקרה בזמננו זה בארץ פולוניאה וזיל קרי בספר המצהיר שאלה קט"ז. ז"ל. נדרשתי ממעלת כ"ת על המעשה זר ותמוה אשר בא לידך באשה שנבעלה לרוח או לשד שקורין טרכ"ט ובא עליה בתחלה בדמות בעלה ובשניה בדמות פריץ והיא אשה בעולת בעל אם היא נאסרת לבעלה אפילו ישראל דשמא סופה היתה ברצון וכו'. תשובה. הנה אהוב לפי המושכל נראה בעיני לדמותו לנרבעת לבהמה דאין הענין תלוי בפרין ורבין אלא באישות תלה רחמנא דכתיב ושכב איש אותה ובהמה ורוח לא מקרו איש וכו'. וכן התיר אותה לבעל. גם בין כתבי שבח יקר וגדולת האר"י כתוב לאמר. וכן באשמורת אחד ישבו בביתו ואמר לתלמידיו עתה רואה אני שתי שדות מלובשות במלבושי משי אדומים מקושטות בתכשיטי זהב ואבנים טובות על ראשם ושלשלאות של זהב בצואריהם והן נכנסים לחדר פלוני לטמא שני בחורים ויהי כאשר פתר להן כן היה. וכן הגידו לי אנשי אמת שבזמננו זה איש היה בארץ טיטואן אשר בחלקת האפריקה ושם בנו הבכור שלמה נאון ישמרהו אל. ויהי בחצי הלילה בהיותו מושכב על מטתו והנה כיוצאת מקירות הבית אשה ברה כלבנה מקוטרת מר ולבונה הולכת ומתקרבת לו ותפעם רוחו ותאחז במשפט התפילין בידו ויזעק אל ה' ויאמר הושיעה המלך ולקול זעקו קמו כל אנשי הבית ותברח מפניו ופניה לא היו לו עוד. אולם בעת ההיא חלה ויהי חליו חזק מאד ובהגיע עתו תהיה מיתתו כפרה לכל עונותיו צפד עונו על עצמו יבש היה כעץ:
64
ס״הואמנם אם כפי העיון אפשר שהנשים תשגלנה לשדים יש לשאול אם יש להם כלי ההולדה כי אין דעות חכמי האומות מסכימות שאפילו אם נניח שיש להם כיון שאין להם המזג ההכרחי להולדה הרוח החיוני הבא מהלב לאשכי' שממנו הזרע הראוי להוליד והתעוררות התאוה והקושי הרי הן כשדים בזכרים ואינן ראוים לשמש ולהוליד כמ"ש פיטרו די אבאנו בכ"ה מויכוחיו וגם החכם הגדול של הנוצרים אגוסטינוס בפירושו לבראשית מסתפק אם הנשים נבעלות באמת לשדים כדי להחיות מהם זרע. ומדברי הרשב"י הנ"ל וממה שכתב עוד בפרשת בראשית עמוד צ"ו נראה שאין להם כלי ההולדה אלא שחייכין בבני נשא ועבדי לון דאושדין קרי ואז לוקחין השכבת זרע ומקבלין אותה ומולידין. אבל אחרים האמינו שיש להם כלי התשמיש וזרע ראוי להוליד אבל הנולדים מהם קטנים כננסים ודומים לקופים והנה כל ארץ אשכנז ואולסאסיאה צרפת ומדינות אחרות יודעים מעשה המכשפות הנקראות בלשונם שאגי' או איקשפיאטאריציש' והן נשים שכרתו ברית עם השדים ויש להן עת ידועה ונועדות במקום מיוחד חבורות חבורות ושם מרקדות ומכרכרות בלילות ונבעלות לשעירים והיינו לרוחות שנדמות להן כדמות תיישים ובכל יום נתפשות בחקירה ואם הן מכחישות בדבר מנסים אותן במים שהנקיות מאשמה נשקעות וכן נצלות ונגאלות. והחטאות צפות וכצפורים עפות ובכן אחת דתן להיות נשרפות הגם שהן נערות יפות. ובכל יום נעשים שפטים אלו וכמה ספרים נדפסו על דרכיהן ומעלליהן. ובעלי הנמוסים ישאלו ויסתפקו עליהן אם הן חייבית מיתה או לאו שהנראה בעיני גדולי חכמיהם הוא שהן אינן חוטאות במעשה ואינן מתועדות למקום להתחבר לשדים. אדרבה אינן זזות ממטתן ואינו אלא פועל דמיוני שהכריחו דעתן וכפיהו להאמין שהשטן יזדווג להן וישבע תאותן בזנות במה שלו הכח יותר משום בן אדם בגודל ובקושי הכלים ואריכות הפעולה ושאר מיני תענוג וכאילו נראה להן בחלום שמטיילות ומרקדות עם השדים ומתוך הבעילות הדמיוניות מתחממות ובאות לידי שפיכות זרע והנאה גדולה יש להן כמו שהודו קצת מהן בחקירה. ואינו באמת אלא מעשה שדים והיינו דמיון נפסד. והוא כמו שכתב הבדרשי ומה יתרון מולך בחזיון לילה או במראה אליו יתודע יתאספו אליו כל עדרי בעלי אסופות והקיץ ורקה נפשו ולפי הדעת הזה הן נאספות ונשרפות בלא משפט שלא נמצא כתוב בשוס ספר התורות עונש על מחשבות הלב הנסתרות. ואשר ישיבו הוא שבדין עם כל זה הן נדונות לפי שכורתות ברית בלבן הזונה עם השטן וכאילו מסרו עצמן גופן ונשמתן לו ופרקו עול ה' מעל צוארן והתורה אמרה מכשפה לא תחיה:
65
ס״ושאלת התרפים מה היא ואיך היו משיבים שואלם במלים מסופקים אשר אין להם שחר:
66
ס״זהעד החמשי הן עד לאומים נתתיו והיא ענין התרפים הנקראים אצל האומות אוראקולוס והם צורות ופסלים אשר שם בהשבעות מכניסים בתוכם רוח טומאה בכח השד מדברים. או כענין מה שנאמר בפרקי ר' אליעזר ששוחטין אדם ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבים על ציץ זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו תחת ראשו ונותנים אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוים לפניו ולבן הארמי היה מדבר עמהם ומנין שמדברים שנאמר כי התפרים דבו און לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב. ע"כ וקלא הוא דלא פסיק בין חכמי האומות שאלבירטוס מאגנוס עשה בעזר המזלות ראש אדם אחד עם לשון מדברת גדולות הגם שפראנסיסקוס גיאורגיאוס כחש להם באומרו שמעולם לא דבר ולא ענה ועליהם וכיוצא בהם אמר הנביא זכריה סי' ז' והתרפים דברו און וכן הודו כל חכמי הגוים. הלא תראה לאקטאנציאו פירמיאנוס בדברו על השדים פרק י"ז מספרו מהתחלת הטעות גזר עליהם שברוב יפיחו כזבים. גם סיניקא בספר אידיפו שלו מענין הפסל דילפיקו אומר שכל תשובותיו היו מורכבים אתרי רכשי ותחת לשונו עמל ואון כאשר הגיד ולא כחד ולאיראו משימו מההוא שהשיב לאיזה מלך שואל אם ינצח במלחמה. תלך ותשוב לא תמות במלחמה. וכאשר אירע לו הפך כל זה אז התנצל באומרו שלא הבינו כוונתו כי רצונו תלך ותשוב לא בהפסקה תמות במלחמה. גם איוסיביאו בספר רביעי מהפריפאראסיוני שפתיו ברור מללו כי כל הפיריפאטיטיסי סיניקי והאפיקורוסים כתי בעלי הפילוסופים אשר היו בזמנם היו מבזים ומלעיגים תשובות התרפים באשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר ושעכ"ז היו בימי' הקדמונים לומדים בני אדם דרך עבודתם באיזה דבר זמן ומקום. ובספרו הששי פ"ד מביא דברי פורפיריאו אשר בדברים ברורים גוזר שהפסל של דילפיקו היה מודה שלא היה יכול להגיד מראשית אחרית דבר. ואינומואו אף שעובד עבודה זרה וגם הוא חכם ומליץ גדול כתב נגד התרפים ושחק עליהם באומרו שבלשונם יכזבו וקוסמים להם כזב. ועל כן אמרה התורה האלהית בפרשת שופטים כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך. כלומר המעוננים והקוסמים הללו שקר תרמיתם מהבילים המה בדברים מסופקים ונביאי תרמית לבם על כן לא תאבה ולא תשמע להם. ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך פירוש אינו מרמה בדבריו לשום אדם ומה שנותן ומשיב לך הוא. לא או כן. נלך למלחמה כן. נלך למלחמה לא. ובדברים ברורים כשמש אשר אינם סובלים פירוש אחר ולזה נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון וכו':
67
ס״חואם תאמר אם הרוחות האלו הם חכמי' ואצטגניני' גדולים ויוכלו באמצעות הככבים להגיד עתידות למו איך ידברו כזב וימצא בפיהם לשון תרמית. דע שהגם שחיי בני ומזוני במזלא תליא מלתא יוכלו ענוים ויראי ה' להסיר נפשם משעבודם ולפרק עולם מעל צוארם כי הככבים נוטים ואינם מכריחים את האדם וכמו שאמרו רז"ל הכל בידי מים חוץ מיראת שמים. ולכן בכל הדברים הנוגעים בבחירה האנושית ההוראה השמיימית היא אחת והמאורע אחרת, ולכן הגם שלשדים יהיה כח להגיד העתידות הרבה פעמים יכזבו, גם נוכל לומר שמאת הקב"ה יצא שברוב דבריהם נמצא הטעות והשקר כדי שלא יחזקו ידי עובדי עבודה זרה ועד כזבים יאבד:
68
ס״טוכי תאוה נפשך לדעת על מה זה ועל מה זה נתבטלו התרפים הללו דע שפלוטארקו ייחס הדבר לחסרון המעוננים וקוסמי'. ופונפונאסיאו בשנותו את טעמו הודה ולא בוש שלא מצאו כל אנשי חיל ידיהם להבין הדבר בטוב טעם ודעת. וקארדאנו חכם גדול בין אומות העולם בספרו מחלוף הדברים סי' י"ו פרק צ"ג קיים שנתבטלו כל התרפים בזמן המלחמה האחרונה בין יוליאוס סיזאר ופומפיאו שהיה קרוב לק' שנים קודם חרבן הבית. ועם זה תדע ותשכיל אמיתת הדבר. הסכת נא ושמע דברי חכמים וחדותם. הם אמרו שכל זמן שהנבואה היתה שורה בישראל מסטרא דימינא היו אומות העולם מתעסקים גם כן לידע העתידות עם השדים וכל סטרא דשמאלא. ויען שכל דבר מתחזק בהפכו כמו שתראה רוח השושנה מתחזקת בתוך שומי' נטועה כל זמן שהנבואה היתה מתגברת בישראל היה באומות העולם מתגבר סטרא דמסאבא. כקופים רוצים להדמות לפעולות אדם. הלא ידעת דבר מנשה (פרק חלק) לרב אשי בחלומו אי הות התם הות נקיט בשיפולי גלימא בשינך ורהטת אבתרא'. פי' היית מגביה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ והיית רץ לשם. וכאשר התחיל הנבואה להסתלק מישראל התחיל גם כן להסתלק כח סטרא דשמאלא והרוחות האלו. ובאשר בזמן הורדוס עדין רוח ה' דבר אל מנחם ומלתו על לשונו אל המלך והוא עודנו נער שימלוך שלשי' שנה ויותר ואז נפסק מכל וכל הרוח הנבואיי כי אלו היו שירים מהנבואה גם בימים ההם עצמם כפי הקרדאנו ולא אחרי כן פסקו מכל וכל התרפים. או אמור נא שכל זמן שישראל זכו למעלת הנבואה לדעת העתידות הניח הקב"ה לאומות העולם ענין רוחא דמסאבא אשר לעת מן העתים היה גם כן מפרסם האותיות לבא עליהם. אמנם לאחר שפסקה מכל וכל הנבואה לא רצה הקב"ה שיהיה עוד שום דבר בעולם שיאמר עליו הלא זה הוא חכם הרואה את הנולד. ואם תקשה עלי שלא פסקו מכל וכל בהיות שעוד היום באיים המערביים כשרוצים לשאול איזה דבר מהשטן שותה א' מהם העשב הנקרא פיאוטה ומשתכר עמה ותכף נופל לארץ והשד נכנס בו ושואלים ממנו דבר. גם ספרו סופרי העתים שכאשר הגיעו אנשי פורטוגאל להודו שמעו כי כבר היה מפורסם ביניהם ענין ביאתם לארץ באשר השדים הגידו להם ולא כחדו שישא ה' עליהם גוי מרחוק מקצה הארץ יטריד מנוחתם וירמסום ברגלם. אשיבך מילין שאמת הוא ששם עדין השדים והתרפים ידברו. וכן אמרו רז"ל על פסוק (בראשית כ"ה) ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנובעודנו חי קדמה אל ארץ קדם. ששם טומאה מסר להם וישלחם אל ארץ מדינחא שהיא הודו והם עודם מחזיקים במתנת אביהם. עד יבא צדק עולמים עליו אמר ישעיה סי' ג' והאלילים כליל יחלוף. וזכריה סי' י"ג ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. אולם בכל מקום מושבות ישראל אסיאה איברופה ומצרים אשר שם נתפשט אות הנבואה והתורה האלהית חשך בעדם ולא יצאו עוד לאור תרמיתם:
69
ע׳ידבר מענין אסרת חתנין ושהוא עון פלילי.
70
ע״אעתה הקורא נוראות בצדק אענך בעד הששי גדולות ונפלאות ממני עם היותם אצלי במדרגת המושכלות הראשונות אשר לא יצטרך האדם לחזקם במופת שקול כנגד כולם הוא ענין אסרת חתנין בכשוף. הלא זה הדבר אשר על פסוק לא יחבול רחים ורכב (דברים כד) תרגם יונתן בן עוזיאל באומרו ולא יהא גבר אסר חתנין וכלין בחרשין ארום נפשא דעתיד למפק מנהון הוא מחבל. והירושלמי ולא תהוון איסורי חתנין וכלין ארום כל דעבד אנין כפר בחיי עלמא דאתי. ופירש המפרש שלא יהא קושר חתנים וכלות ברשוף שימנעהו מבא עליה. ודרש סמיכות הפסוק דלעיל מיניה כי יקח איש אשה חדשה ושמח את אשתו אשר לקח דהיינו מצות עונה. וסמיך ליה לא יחבול רחים ורכב ללמד אזהרה שלא ימנע אחר עונתן במעשי כשפים שלא יוכל לבא עליה כדרך אנשים ודברה תורה בלשון נקיה שלא יקשור הרחים רמז לאשה ורכב רמז לאיש וגם מצינו לשון טחינה באשה כמו שכתוב באיוב תטחן לאחר אשתי. ויחבול לפי זה לשון חבלא שמחבל הנפש העתיד לצאת מחלציהם אילו לא קשרם. ויען כי העון הפלילי רגיל בדור הזה אעורר להעתיק הירושלמי בזה כל דעבד אילין ככופר בחי עלמא. והטעם הוא כיון דאסר החתנים כפר בביאת המשיח הנקרא גם כן חי עלמא. וביאת המשיח תלוי בכלוי הנשמות שבגוף כדאמרו חז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבאוצר. וזה מעכב הגאולה במעשה זה שלא נלקח נשמה מהחדר הזה וק"ל. וכתב עוד ומצאתי בספר חרדים והוא חיבור חדש מארץ ישראל מפליג מאד בעונש העון הזה בפרק החמישי במצוה מ"ב. וסיום דבריו ז"ל שמעתי מפי חכם א' ר' עובדיה בנו של ר' זכריה שמעשה באדם א' שקשר יהודי א' ונכרת בתוך שנתו ולא היה אדם יודע בו שהוא חטא בזה רק הרשע הזה הגיד בשעת מיתתו אני קשרתי את פלוני החתן והנה לפני מלאך המות וחרבו שלופה בידו אומר לי שהעון הזה גרם מיתתי וגם אין לי חלק לעולם הבא ומיד פרתה נשמתו. ע"כ לשון המפרש ואין צורך לפירושו על הירושלמי יען הוא להגדיל העון הפלילי אמר שהוא ודאי כופר בחי עלמא שאם היה מודה שיש דין ויש דיין לא היה נופל בחטא העצום הזה גדול מנשוא כי ההורג נפש א' כאילו איבד עולם מלא. וכן בסנהדרין פרק ארבע מיתות דיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר דמי אחיך צועקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעותיו ללמדך שכל המאבד נפש א' כאילו איבד עולם מלא וכו'. ולפי זה גם המונע מצות פריה ורביה דם יחשב לאיש ההוא. ובהיות שאין לאיש העושה זאת שום הנאה הוא במדרגת החוטא להכעיס ובודאי על איש אשר כזה נוכל לגזור עליו שכופר בחי עלמא:
71
ע״בוראוי שתדע שא' מבני עמנו לא ידעתי את האיש ואת שיחו אשר הוציא לאור ס' מכוונות הארי"ל ויהי כמבשר בעיניו כתב בדף נ"ד לא יחבול רחים ורכב שמעתי ממורי זלה"ה שהוא אזהרה למי שאוסר למען וכלה מתשמיש המטה וגורמים להפסיד ולאבד ולהוציא שכבת זרע לבטלה ומאבדים אותה הנפש שהיתה ראויה להיות נוצרת וליכנס בטפה ההיא וזהו כי נפש הוא חובל כלומר נפש הוא משחית ומפסיד מלשון ואנכי בראתי משחית לחבל וכו'. עכ"ד. הגם שנוכל להגן בעדו באמרנו שהחדוש אשר הביא אלינו הוא הפירוש על לא יחבול שחובל נפש האסור בהוצאת שכבת זרע לבטלה. ואני לא ידעתי איך הם מוציאים זרע אם אבריהם אסורים וחרמים. אם לא תאמר שיש מקצת אסורים אשר זורעים ואין להם כח לבעילה וגם זה אינו שוה לי כי המזריע אפילו שלא יורה כחץ יוכל להוליד ולהעמיד בנים:
72
ע״גועתה אם הנסיון יורה שבאיזה מעשה ומילין מועטים בקלות יוכלו הרשעים לאסור חתנין בלי פגיעת גשם בגשם למה נרחיק ממנו כל מה שלא יגזרהו העיון השכלי. יבאו נא אליו המהבילים הכשופים והמכחישים השדים מחבלים יגשו אז ידברו יחדו למשפט נקרבה. מי העיר אל רוח האדם והחליש אותו. מי החליש אבר ההולדה וכחו סר מעליו אשר באיתן קשתו. א"כ מוכרח הוא שיודה שבכח השד פועלים המכשפים את המעשה הרע הזה. והשתא דאתית להכי יפה אמר הירושלמי כל דעבד אלין כפר בחי עלמא דאתי כי המוסר עצמו לשדים סר מעליו עול מלכות שמים וקבל עליו עול מלכות זדון הרשעה:
73
ע״דוממה שצריך עוד שתדע הוא כי בכל קציי הארץ יודעים המכשפים לעשות כדבר הרע הזה כאשר מעיד מארטין דיל ריאו ונודע לכל ואומרים כי כאשר הכשוף הושלך למים או באש שרוף ישרף אין לו לאדם האסור רפואה עולמית והקשה להתיר מכלם הוא העשוי במנעול ואין רצוני להאריך בזה:
74
ע״הולמען תדע אמיתת הענין הזה ראה נא מה שכתוב בירושלמי פרק ד' מיתות. ז"לנעתק ללשון הקדש להקל המעיין. מעשה ברבי אליעזר ור' יהושע ורבן גמליאל שעלו לאדם העיר ומצאו שם יהודים ונכנסו אצל א' מהם וכשישבו לאכול ראו שכל תבשיל שהיה נכנס לפניהם היו מכניסין אותו בחדר א' וחששו שמא היו מקריבין אותו תחלה לע"ז. ושאלו סבת הדבר והשיבו יש לנו אב זקן וקבל על עצמו שלא לצאת מהחדר עד שיראה לחכמי ישראל. יצא להם ובקש מהם שיעשו תפלה על בנו שהיה אסור ואינו מוליד מה עשה ר' יהושע אמר להם הביאו לי פשתן והביאו לו זרע פשתן וע"י שמות הקדש היה כזורעו על גבי השלחן והיה נראה שמרביצו והיה נראה שצמח והיה נראה כתולש אותו עד שהעלה אשה א' בקלעית שערה. א"ל התר הכשפי'. א"ל איני מתרת. א"ל התירם דאם לא כן אני מפרסם אותך. א"ל אין לי יכולת שהם מושלכים בים. וגזר ר' יהושע על שרו של הים ופלטן הים לחוץ והתפללו עליו וזכה להעמיד את ר' יהודה בן בתירה. ראה נא אמיתת הדבר ם אשר אמרנו מענין אסרת החתנים וכי אין תקנה למי שהושלכו בים הכשופין אם לא על ידי נס:
75
ע״ומדבר מענין ט' מיני ע"ז. ובפרט מהמעביר בנו ובתו באש וקוסם קסמים:
76
ע״זהוכחתי במה שקדם מציאות השדים דרך החוש קבלה והמופת אדבר נא מיתר הפעולות הנמשכים מהם כדי להחזיקך עוד באמונת השארות הנפש. ואומר. תשעה מיני פורעניות בענין עבודה זרה אפרה לנו התורה האלהית. ואלו הם. מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן מנחש ומכשף חובר חבר שואל אוב ידעוני ודורש אל המתים. וכפי הרמב"ם ז"ל בהלכות עבודה זרה פירושם בקצור דברים כך הוא מעביר בנו ובתו באש העברה בלבד בתוך השלהבת לא שרפה. ואליו נטה רש"י גם ר"א ן' עזרא. קוסם קסמים זה העושה איזה מעשה מהידועים אצלו ותפנה מחשבתו מכל הדברים עד שיאמר העתידים להיות. ויש מי שגוהר לארץ וינוע וצועק. ויש מי שמסתכל במראה של ברזל או בעששית ויש מי שנושא מקל בידו וכו'. מעונן אלו נותנין עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב ויום פלוני רע. ובכלל מעונן הוא האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעשה מעשה תמהון ולא עשה כלום. מנחש זה האומר הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי איני הולך למקום עלוני היום. עבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי היום. ובכלל השומע צפצוף העוף ואומר יהיה כך ולא יהיה כך. וכן האומר שחוט תרנגול זה שקרא ערבית שחוט תרנגולת זו שקרא כמו תרנגול. מכשף הוא העושה מעשה כשפים. חובר חבר הוא האומר כך וכך על הנחש או על העקרב כדי שלא יזיק. ומהן שאוחזין בידיהם בעת שמדבר מפתח או סלע וכיוצא בדברים האלו. שואל אוב זה שעומד ומקטיר קטורת ידועה ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו והוא מדבר בלט בדברים ידועים אצלו עד ששמע השואל כאילו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת הארץ בקול נמוך עד מאד. וכן הלוקח גלגלת המת ומקטיר לה ומנחש בה עד שישמע כאילו קול יוצא מתחת שחיו שפל עד מאד ומשיבו. ידעוני מניח עצם עוף ששעה ידועה בפיו ומקטיר ועושה מעשים אחרים עד שיפול כנכפה וידבר בפיו דברים שעתידין להיות. דורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שיבא מת בחלום ויודיעו מה ששאל עליו. ע"כ הרמב"ם בפרק ששי ואחד עשר מהלכות ע"ז. וחתם שם דבריו באומרו ודברים האלו כלו דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי ע"ז הקדמוני' לגויי האבצות כדי שינהגו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים האלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו', כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרתן אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראויות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל הדברים תמים תהיה עם ה' אלהיך. עד כאן דברי הרב. ובא גואלו הקרוב אליו הראב"ע בפרשת קדושים וכך אמר וריקי המיח אמרו לולי שהאובות אמת גם כן דרך הכישוף לא אסרם הכתוב, ואני אומר הפך דבריהם כי הכתוב לא אסר האמת רק השקר. והעד האלילם והפסילים ולולי שאין רצוני להאריך הייתי מבאר דבר בעלת אוב בראיות גמורות. עכ"ד. וכבר אמרתי שהפלוסופים האלו מבני עמנו לא האמינו אלא מה שבא עליו המופת. וכן תראה הרב פ' ל"ז מהח"ג מהמורה אשר שפתיו ברור מללו המעשים ההם אשר יעשו אותם המכשפים אין ההקש נותן אותם ולא יאמין השכל שהם יחייבו דבר כלל וכו'. ותמיהה גדולה היא בעיני כי הלא בתורה הקדושה מפורסם ענין חרטומי מצרים ומה שעשו בלטיהם ובלהטיהם וענין שאלת האוב בשאול וענין השדים בכמה מקומות אשר זכרנו. ועוד דהלא הוא עצמו כתב ז"ל. ואל יקשה בעיניך מה שהתירו מסמר הצלוב ושן של שועל כי הדברים האלו בזמן ההוא היו חושבין בהם שהוציא אותן הנסיון והיו משום רפואה והולכין עלדרך תליית העשב שקורין פיאוניא' על הנכפה וצואת הכלב על מורסת הגרון שכל מה שנתאמת נסיונו באלו אעפ"י שלא יגזרהו ההקש הוא מותר לעשות משום רפואה. ולפי זה מותר לסמוך על נסיוני הקודמים ואם התיר הדברים האלו אף שאין ההקש נוזר אותם למה לא יאמין גם בדברים אשר ראו כמה וכמה אנשים חכמים מחוכמים מעידים ומגידי'. באמת שאין דעת כל אדם נוחה הימנו. ואתה המעיין הסכת נא ושמע אמרתי ומה שמצאתי כפי העיון הישר בכל הדברים האלה. מעביר בנו ובתו באש. האמת כדברי הרמב"ן שכתב בפרשת שמות שהיה שרפת הבני' הקטנים ממש. וכן אמר הנביא ירמיה סי' ו' ובנו את בית התופת אשר בגיא בן הנום לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי ובסי' י"ט ובנו במות הבעל לשרוף את בניהם באש עולות לבעל אשר לא צויתי ולא דברתי. ובודאי שאם לא היה אלא העברה בלבד לא היה מפליג בעונש הפועל המגונה הזה. וכן תמצא שכך פירושו חז"ל במסכת סנהדרין. ואמרו עוד שאף לחזקיהו מלך יהודה בקש אחז אביו לעשות כן וסכתו אמו סלמנדרא. ומה שאמר הכתוב אשר יתן מזרעו למולך דבר הכתוב בהווה:
77
ע״חקסם קסמים. הוא מין מהגדת העתידות נעשה בתחבולות וכלי' מכלים שונים כפי דעת הרי"א וכמאמר הנביא עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. וראיתי בספר דתי ומנהגי הסינים שכאשר שואלים מהשד איזה דבר קודם יציאתם לדרך או נשואי בניהם לוקחים שני עצים ועושים אותם כעין חצי קליפת האגוז דומים לכף מאזנים ואחר תפלתם לשד ובקשתם ממנו שיתן להם סימן טוב והצלחה טובה במעשיהם מפילים להם גורלות. ואם במקר' נופלים העצים פניהם לצד מטה ואחוריהם לצד מעלה מתעצבים בחשבם שלא יהיה להם מזל טוב בעניינם. ועוד היום אנשי גיני אשר בחלקת האפריקא עושים בחמשה עצים גורלות. גם לוקחים מקלות וכותבים בכל א' אות א' ומבלבלים כלם בקלפי א' ואחר כך נער קטן מוציא א' מהם והאות אשר יצא מבקשים בס' המיוחד אשר להם. וכפי מה שקוראים בו בדף אשר מתחיל באות ההיא חושבים שיהיו קורותיו ורעותיו וכפי דעתי זה הוא מה שאמר בהושע סי' ד' עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. והובא בספרי מנין שאין שואלים בגורלות שנאמר תמים תהיה:
78
ע״טגם בענין נבוכדנאצר העיד יחזקאל הנביא סי' כ"א כי עמד מלך בבל אל אם הדרך בראש שני הדרכים לקסם קסם קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד. וכל זה ממעשה הקסם ופירוש קלקל בחצים שמחדדין ומלטשין פני ברזל החץ עד שיהיה בהיר מאד ורואים בו בעלי הקסם כמו שרואים בבהן היד ובצפורן לבהירות הצפורן וכן רואים בסיף. ופן במראה, וכן בכבד שיש לו מאירות. (ונראה לי שמהמין הזה הם השדים אשר נזכרו בגמרא שרי בוהן שצריכין סכין שקתו שחור שרי כוס שצריכין כוס של זכוכית). והתרפים כבר הגדתי שהם צלמים יגידו העתידות. ובשלשה מיני הקסם ראה נבוכדנאצר אם ילך לירושלים או לרבת בני עמון. וכן כתב שיליאוס רודיגיניאוס בספר השביעי מהקדמוניות פרק כ"ט שכך היה מנהגם של קדמוני עובדי ע"ז לזרוק חוטרא האוירא או חצים למעלה לקסום קסם ונקראי' בלשונם פרישטיגיאטוריס. וקצת מהדברים האלו אין ראוי להחליט עליהם שהם שקר וכזב כי מה שהמופת לא יגזור מאמת הנסיון. וכבר שמענו באזנינו ואבותינו ספרו לנו איך במראה הזכוכית ובלהט החרב על ידי הקבלה המעשית או דרך הקסם רואים ונראים הדברים שיתאוה השואל וכתוב בהגהות הציוני פרשת וירא ז"ל. והנה אנחנו לא נוכל להכחיש הפעולות הנעשות בשרי בהן ודוגמתם הבאים מכח הטומאה שהנער המביט יראה מה שאין אחרים רואים. כ"ש שלוחי השם יתברך הבאים מרוח טהרה שנראים למי שנשלחים לו ולא לאחרים וכו':
79
פ׳מביא כל מיני הכשופים הנעשים באחיזת העינים. ומבאר אפשרות הפעולות האלו.
80
פ״אמעונן פירשו בגמרא זה האוחז את העינים מלשון עין וכן בתרגום ירושלמי אחוד עיינין והם המכשפים שסוגרים עיני הבריות כדי שלא יראו האמת ונראים כאילו עושים דברים מופלאים למעלה מהטבע ואינם עושים כלום. כההיא דסוף פרק ארבע מיתות אמר רב אשי חזינא ליה לאבוה דקרנא דנפיץ ושדי כריכי דשיראי מנחיריה. פירוש אבוה דקרנא מכשף היה מנפץ חוטמו בכח ומשליך חתיכות של מעילים מהנחירים. וכההיא דזעירי כדאיקלע לאלכסנדריא של מצרים זבן חמרא מטא לאשקויי מייא פשר קם גמלא. דוסקניתא (פירוש נמס המכשפות ונעשה החמרא דף של גשר שהיה מקדם). אמרו ליה אי לאו זעירי את לא הוה מהדרינן לך מי איכא דזבין מידי הכא ולא בדיק ליה אמיא. ר"ל שכל מיני מכשפות נבדקין על מים חיים ונמוחין. והטעם מפני שמעשה הכשפם מצד הטומאה נמשכם והמים חיים הם מסטרא דקדושה כמ"ש אותי עזבו מקור מי' חיים. גם שם עובדא דרב. א"ל לרבי חייא לדידי חזי לי ההוא טעייא (סוחר) דשקליה לספסירא וגיידיה לגמלא וטקף ליה בטבלא וקם. [פירוש נטל חרב וחתך גמלו לאברים ואח"כ קשקש ליה בזוג ועמד על רגליו] אמר ליה ר' חייא לרב כלום ראית לכלוך מן הדם אלא ההיא אחיזת עיניים הוה. העיד גם כן ינאי דאיקלע לההוא אושפיזאאמר להו אשקין מיא קריבו שתיתא פי' קמח טרוף במים. חזא דקא מרחשן ספוותיה שדא פורתא מיניה הוו עקרבי א"ל אנא שתאי מדידכו אתון נמי שתו מדידי אשקייה הואי חמרא רכבה סליק לשוקא אתא חברתה פשרה לה חזיה דרכיב וקאים איתתא בשוקא. פירוש ראה דכשפנית היתה והשליך מעט מן המשקה לארץ ונעשו עקרבים והראה את עצמו כאילו לא הבין את הדבר ונתן לה לשתות ותכף ההיא איתת' נעשית חמור רכבה ינאי וסליק לשוקא ואתא חברתה ומיחה את הכשפים וחזרה לקדמותה ובפרק ג' דחולין ההוא רומאה דחזייה לההוא גברא דנפל מאיגרא לארעא פקע כרסיה ונפוק מעייניה אתיוהו לבריה ושחטוהו קמיה באחיזת עינים אינגיד ואיתנח עול למעייניה וחייטיה לכרסיה. פירוש שחטו לבריה של זה הנופל באחיזת עינים בלי שום היזק כדי שידמה אביו כאילו נשחט ויתאנח וימשיך מעיו אליו. וזה לפי שלא היה רוצה ליגע במעיים שלא יהפך בהן:
81
פ״בגם חכמי אומות העולם מביאים מעשים אשר לא יעשה הטבע וכמעט לא נראו בכל הארץ ובכל הגוים כמעשה צדקיה מבני עמינו אשר העיד עליו יואן אבד איך פורח באויר היה לוקח אדם וחותך אותו עד שנעשה אברים ואחר כך היה מחזירו חי וקיים כמוהו כאשר בראשונה, דומה למה שעשה סימון מאגו בפני הקיסר נרון. גם היה מראה לעין כל שהיה בפיו בולע המרכבה והרוכב עליה. ומה מאד נפלאתי ממה שקריתי אצל רובירטו טיציאוס ספר חמישי ממרמות השדים. ומעשה שהיה כך היה. מכשף א' בארץ בורגוננה גנב בתולה א' ועמה היה משתעשע טמון ומכוסה בענן ויהי כאשר ראם מכשף אחר התחיל לשחוק עליהם ויאמר אני אגלה את קלונם. ובפני השר וכל העם למקטון ועד גדול בהשבעות וחרמים עשה שיפלו כאשר הם בארץ ויתגלה לעין כל חרפתם. אולם זה המכשף כאיש מלחמות העיר קנאה ובאש קנאתו תכף ומיד בהשבעו' לקח נקמתו ממנו והקרנים צמחו לו במצחו וכל כך גדולות שבהיותו בחלון הבית לא היה יכול ליכנס לפנים ושחוק היה לכל עמו. אשר על כן כרתו שניהם ברי' וישלמו ביניהם ומיחו הכשפים זה הלך לדרכו וזה בלי קרנים נכנס בחדרו. גם כתוב הוא וכל העם ראו מה שכתב יואן דובראוי ויהי בימי יואן מלך באואריאה עשה משתה לכל שריו ועבדיו יום חתונת בתו עם ווינסיסלאו מלך כואימיאה וביום שמחת לבו נגד כל העמים בראות שחתנו היה מביא בחברתו מכשף א' צוה למכשף שלו ומיד הגיע לרחוב ובפני קהל ועדה פתח את פיהו והתחיל לבלוע דרך ראשו המכשף האחר והיה מראה כאילו היה לו צער גדול בבית הבליעה יען החשבון המועט היה בולע את המרובה ועם כל זה בלע אותו עד רגליו ואז רקק המנעלים לחוץ באומרו שהיו מטונפים ולא היו ערבים לחכו. ואחר זה הלך לו למעין א' והקיא אותו וכל העם רואים ויואן בודינו מעיד איך טריסקאלי המכשף לפני המלך עשה שאיזה טבעות משלשלת זהב של שר משרי המלך יעלו ויגיעו לידו בלי נגוע בהם והענק נשאר על צוארו בלי חסרון ופגע. ועוד היום בארץ ספרד ובמקומות אחרים מראים לעין כל תרנגול מושך קש בצורת קורה גדולה. וכן כתב טומאש די אקינו כי בעשן איזה עשב מראים לעין קורה בצורת נחש. וכל אלו הדברים הן למעלה מהטבע ואינם יכולים לעשות אותם כי אם על ידי שד, כמו שעשו חרטומי מצרים בלהטיהם שהם מעשה כשפים. ואמרו רז"ל שנעשים על ידי מעשה חבלה. וכן עשו מהמטה נחש. ומה שעשה משה ואהרן בסטרא דימינא עשו הם בסטרא דשמאלא ועל ידי השדים והם הביאו כהרף עין התנינים והעלימו המטה באחיזת עינים או הולידו מהעפוש בזמן קצר מה שהטבע מוליד בזמן ארוך, סוף דבר ענין אחיזת העינים אינו תהו והבל כמו שחשב הרמב"ם אבל מעשים שהנסיון הוכיח היותם אמיתיי'. ובהיות שיש להם מציאות אסרתם התורה האלהית. ואם תשאל ממני ואיך יכולים השדים לעשות התהפכות הצורות הללו. אשיבך שאמת ויציב הוא שהשטנים אינם יכולים לבראת שום בריה ולא להפוך אדם ובעל חי מדבר לבלתי מדבר כאשר חשבו רבים באומרם שסירסי המכשפה הפך רעי אוליסיס בבהמות כי כבר שחק על זה פליניאו בס' הח' מספרו פרק כ"ב. ומעול' לא נהפך נבוכדנצר לשור כאשר חשב אלבירטו ורבי' מחכמי אומות העולם אבל נטרד מן האנשים ואכל את עשב השדה כמו שאוכל השור. ואם כן היכולת שיש להם הוא לבד אחיזת העינים והראות. וכן רש"י על פסוק לך והכית את עמלק וכו' משור ועד שה מגמל ועד חמור אמר שהיו בעלי כשפי' משנין עצמן ודומי' לבהמה. ובפרק ארבע מיתות אמר רב פפא האלהו' אפילו כגמלא נמי לא מצי ברי האי מכניף ליה והאי לא מכניף ליה. כלומר אפילו בריה גדולה כגמל אינם יכולים החרטומים לבראת. ומה שהביאו הצפרדעים ולא הכנים הוא מפני שיכולים לאסוף ממקום רחוק בריות גדולות ולא בריות קטנות שאין להם כח לבא ממקום רחוק. אבל יש להם כח להראות את האדם הדברים אשר אינם במציאות כלל. וזה בהתקרב הדברים מחוץ והשתנות האויר ודרך משל בשלשלת של זהב הנזכר למעלה היה יכול המכשף להביא מהר טבעת אחר ולהראות כאילו יצא מהשלשלת ולזה לא תחסר כל בה. וכעין זה יכולים להביא שירים אצל הנחירים ולחתוך הגמל ולעשות מן המים עקרבים והכל הוא אחיזת עינים בהביא' כהרף עין הדברים האלו. דומה אף שבאופן יותר שלם לסוד משחקים ברחוב אשר באימון הידים ותחבולות בלבד עושים הרבה דברי' הנראים פלאים והנם דברים טבעיים, גם בענין המכשף בולע חבירו היה יכול להטמינו באויר ולרשו' באויר הגוף הנבלע כי יכולים הם לעשות הרכבות באויר כפי רצונם. וענין החמור שנעשה דף של גשר והאושפיזא חמרא הכל ענין א'. יען במהירות הסירו החמור והביאו דף של גשר. וינאי סביב לאושפיזתיה רשם דמות של חמור ורכב עליו ואח"כ חברתה מיחה את הכשפים:
82
פ״גמורה שהתכונה היא חכמה מפוארה נגד כל הקמים עליה לרעה:
83
פ״דגם כפי הרמב"ם המעונן הוא החושב באצטגנינות עתים ואומרים יום פלוני טוב ויום פלוני רע. וכן בסנהדרין שעה פלונית יפה לצאת וכו'. וידעת היום והשבות אל לבבך כי הרמב"ם גם כן לעג על החכמה הזאת מהאיצטגנינות. וכן באגרת כתובה ממנו לחכמי קהל עיר מארצילייא על שאלת'. ז"ל ודברי מחלוקת השני הוא ענין בעלי גזרת הככבים ששמעת' דבריה' ופשטו הבליה' אצליכם שהם אומרי' שאי אפשר שישתנה דבר זה לעול' ולעולם לא יהיה ראובן אלא בורסי ועני ואין לו בן שכך נתן לו כח מזלו בעת לידתו ולא יהיה שמעון אלא עשיר ובשם ובעל בנים שיחיו לפניו שכך נתן לו כח מזלו בעת לידתו. ודברי האצטגנינין שקר מפני הדעת שכל אותם ההבלים כבר בטלה אותם הדעת הנכונה בראיות ברורות. והאריך בזה וסוף דבריו ודעתנו עלה מעיקרא היא שכל דברי החוזים בככבים שקר הם אצל כל בעלי מדע. ואני יודע שאפשר שתחפשו ותמצאו דברי יחידים מחכמי האמת רבותינו ע"ה בתלמוד ובמשנה ובמדרשות שדבריהם מראים שבעת תולדתו של אדם גרמו הכוכבים כך וכך. אל יקשה זה בעיניכם שאין דרך שנניח הלכה למעשה ונהדר אפירכי ואשינויי. וכן אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת שכבר נתאמתו הראיות בהן וינעור כפיו מהן ויתלה בדברי יחיד מן החכמים ע"ה שאפשר שנתעלם ממנו דבר באותה שעה. או שיש באותם הדברים רמז. או אמרם לפי שעה ומעשה שהיה. הלא תראו שהרי כמה פסוקים מן התורה אינן כפשוטן ולפי שנודע בראיות של דעת שאי אפשר שיהיה הדבר כפשוטו תרגמו המתרגם ענין שהדעת סובלת אותו ולעולם אל ישליך אדם דעתו אחריו כי העינים הם לפנים לא לאחור וכבר הגדתי לכם את לבי בדבר. עכ"ד. ואני מודה לו במה שבטל דעת האומרים שאי אפשר שישתנה דבר לעולם יען ידעתי נאמנה שהמזל נוטה ואינו מכריח. וכמו שאמר הרשב"א הדבקים במצות הם למעלה מן המזל ועם זה לבד נחו ושקטו כל קושיות הרב אשר שם הביא לעזרתו והכל על דרך השכר ועונש. ובודאי במה שאמר אל יקשה זה בעיניכם שאין דרך שנניח הלכה למעשה ונהדר אפירכי ושינויי עשה לו עזר כנגדו כי אין ראוי לאדם שיכחיש מציאות המעשים אשר למראה עיניו ישפוט כי העינים הם לפנים ולא לאחור. ואם הודה בסגולת האבן מגנינטס נוטה לפאת הצפוני הגם שלא השיג הסיבה. למה לא יודה במה שהורה החוש וקיימו רז"ל האם חשב עצמו כמכריע לכלם. הא כבר למדנו רבי' שיחיד ורבים הלכה כרבים. ואין ראוי לאדם להניח דברי שלמים וכן רבים ויתלה עצמו בדברי יחיד הגם שיהיה חכם כמהו. ומי גבר יחיה ולא יראה שכל בעלי התלמוד הורו שהורא' המערכת השמימיית היא אמתית ומחוייבת. הלא במסכת שבת גזרו אומר האי מאן דאתיליד בחמה יהא אכיל מדיליה ושתי מדיליה ורזוהי גליין ואי גנב לא מצלח. ומאן דאתיליד בנוגה יהא עתיר וזנאי. ומאן דאתיליד בככב יהא נהיר וחכי' וספרא. מאן דאתיליד בצדק יהא גבר צדקן. מאן דאתיליד במאדים יהא אשיד דמא. או טבחא או מוהלא או אומנא וכו'. וכל זה שקול במאזני החכמה ומסכים עם האמת. גם סוף פרק סדר תעניות ר' אלעזר בן פדת הוה דחיקא ליה שעתא טובא וראה בחלומו השכינה ואמר עד אימת אדבר ואיזיל בהאי דוחקא. והשיבו ניחא לך דאחרבי' לעלמא והדר איבריה אפשר דנפלת בשעת' דמזוני. אם כן העניות היה לו כפי מזלו ושעת מולדתו. ובמועד קטן פ' אלו מגלחין לאו מכללא איתמר אלא בפירוש אתמר בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא. כמו שהוכיחו מרבה ורב חסדא. וכאלה וכאלה תמצא קורא ידיד כמה מאמרי רז"ל עד שהיה מחלוקת ביניהם אם מזל יום גורם או מזל שעה גורס. וסוף הדברים א"ר חנינא מזל מחכים ומזל עשיר ויש מזל לישראל. ור' יוחנן סבר אין מזל לישראל, ואלו ואלו דברי אלהים חיים יען אמת ויציב שיש גם כן מזל לישראל כי הכל תחת הוראת המערכה השמימיית אולם על ידי התפלה צדקה תענית ותשובה תשתנה המערכה ואז אין מזל לישראל. והנה בעבור זה אמר הכתוב בשופטי' סי' ה' מן שמים נלחמו הככבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא. איוב ג"כ היה מיחס רוע מזלו ללידה או רגע ההריון. ולכן אמר יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר, גם ישעיה הנביא בסימן מ"ז יעמדו נא ויושיעך הוברי שמים החוזה בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו לך. ופירשו המפרשים שהחזי' בכוכבים הם האצטגנינים מודיעי' העתידות בחכמתם. וזה בהתחדש הלבנה ובשעת מולדתה. ומדאמר הכתוב מאשר דרשו חז"ל בשלהי מועד קטן מאשר ולא כל אשר כי יודעים מקצת העתידות ולא כלם וזה לחסרון ידיעתם ולהיותם בלתי שלמים בהשגתם. וירמיה הנביא בסי' אמר ומאותות השמים אל תחתו כי יתחו הגוים מהמה. אם כו בין מערכותיהם נרשמו משפבני אדם אם להטיב אם להרע. ועתה אם כפי התורה האלהית ודברי רבותינו ז"ל מסכים החוש מי יכול להכחיש המוחש ואמתת הענין הזה. הנה אנחנו רואים החוזים בככבי' מגידים לאדם מה שיקרה לו בעניניו אם יהיה עני או עשיר וכמה נשים יקח אם יצלח במעשיו או לאו כפי מצב המזלות והככבים במולדתו. וכן תראה אצל חז"ל על פסוק אם בן הוא והמיתן אותו לא היה מקפיד אלא על הזכרים שראו איצטגניניו שעתיד להולד בן המושיע אותם. ושראה דם המילה ולא ידע מה ראה. ובהיותו חושב שהיה דם הריגתם אמר ראו כי רעה נגד פניכם. ועל זה נאמר ביהושע היום גלותי את חרפת מצרים ובילקוט הובא על פסוק ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים אתה מוצא כשבקש שלמה לבנות את בית המקדש שלח אצל פרעה אמר לו שלח לי אומנין בשכרן. מה עשה כנס כל האצטרולוגין שלו וצפו בבני אדם שהם עתידין למות באותה שנה ושלחן. כשבאו אצל שלמה צפה ברוח הקדש שהם מתים באותה שנה. נתן להם תכריכין ושלח לו לא היה לך תכריכין לקבור את עתיך הרי לך הן ותכריכיהן נראה שחירם רצה לרמוז לשלמ' שהבי' לא יתקיים כמו שהאנשים האלו לא יתקיימו ימים רבים. ושלמה הודיעו בתכריכין כי כמו שהם סימן למתים שעוד בתריכיהן יקומו בתחיה גם הבית אם יחרב עוד יבנה ויהיה נצחי וקיים לנצח. ואם נחפש באמתחות ספרי אומות העולם הנה הם מלאים ממעשים נוראים מאצטגניני' גדולים פלוטארקוס העיד שאישפוריצה האיצטגנין צוה לקיסר יוליאו סיזאר שישמור עצמו מאיזה יום מחדש מארסו. וכאשר הגיע והוא יצא מפתח ביתו לקאפיטוליאו צחק באמור לו כבר הגיע אמונת עתך. אבל הוא השיב הגיעה ולא עברה. וכן באותו היום הומת על ידי ברוטו וקאסיו כנזכר בספרי הימים שלהם. ואחר זה אסקליטאריאו התוכן חזה לקיסר דומיסיאנו שימות בחרב. ויחר עליו אפו וכמשחק בעיניו שאל לו ואתה מה מיתה תמות. אמר לו שיתבקע גופו מהכלבים. אז צוה שיהרגוהו ותכף יקברוהו כדי שאל תתקיים גזרתו ויגזרו עליו ששקר וכזב דבר אכן הכלבים גלו את קבורתו וגופו הושלך מקברו ונאכל מהם כאשר דבר לו. גם הכלדיי' חזו לה לאם הקיסר נכון איך בנה ימלוך ויהרגה וכן היה וכן הקימו האטיניאינסיס צלם לבירושו עם לשון הזהב בעבור חכמתו הנשגבה ברואה את הנולד על ידי התכונה והוראת המזלות. וקרוב לבזמנינו זה כאשר סיבאסטיאן מלך ספרד יצא מארצו להלחם עם הערביים אשר בארץ אפריקא ידענו שתוכן א' אמר לו לעבד אלמליך מלך מרוקוס שאם למלחמה ירד ונספה אולם ינצח אויביו. ואם לא ירד בחרב לא יפול והיתה לו נפשו לשלל אבל ינצחוהו אויביו וכאשר ראה כי בכל האופנים כלתה אליו הרעה לאחר שדרש שלומו וטובתו של מלך ספרד ולא שמע אליו בחר מות מחיים. ויצא אליו ונצח אותו הגם שמת במלחמה כאשר גזרו עליו מן השמים גם ידוע הוא מה שקרה לתוכן הגדול אברהם זכות בעל ס' היוחסין אשר למד בקאטידרה בסרגוסה ואליו כל העמים ידרושו] עם המלך דון יואן הראשון אשר לנסותו בא אצלו ושאל ממנו שרצונו ליסע לארץ איבורה ושיחזה לו באיזה פתח העיר היה לו להכנס. אמר לו אם אומר לך באחד אתה תכנס באחר. אמר לו המלך לא כי תכתוב ותחתום בחותמך אז הביא נייר חלק וכתב עליו. שער חדש יפתח ובא הנשיא בו. וכן היה כי המלך להראות לו ששקר וכזב דבר פרץ בחומת העיר שער חדש ואחר הכניסה פתח וקרא לעין כל את דברי הספר החתום ויהי לנס. גם פעם אחרת הכניס אותו בחדר אחד ושאל לו כמה רחוק מן השמים לארץ אמר לו כך וכך. לאחר שנה הגביה החדר אמה או שתי אמות ושאל לו אמור נא התוכן כמה רחוק מן השמים לארץ כי שכחתי. והוא בחכמתו הנשאה השיב או הארץ עלתה או השמים ירדו. והוא העיד על עצמו בס' היוחסין שתקן לוחותיו על דעת הלוחות שעשה ר' יצחק בן סיד לדרישת המלך אלפונשו אשר עוד היום נקראים אלפונסינאש. גם גאריבאי סופר נאמן לספרדי' בסי' ל"ה פרק ה' מגיד איך בשנת אלף וארבע מאות ושלשה ושלשים שהם חמשת אלפים ומאה ושלשה ותשעים למנין שאנו מונין כיום שבת קדש ט"ו לחדש אגוסטו נשאו למלך דון דוארעי בליסבונה עיר ואם במלכות ספרד לפני כל השרים ועבדי המלך. ואיך גדליה היהודי רופא מובהק למלך ותוכן גדול הגיע אליו בפני קהל ועדה ובקש ממנו בתחינה ובבקשה שלא יתעטר עד לאחר חצות כי היו אז הככבים במבטות רעות. ולא שמע אליו המלך כי לא האמין לו. אז אמר הרופא מתיירא אני המלך שלא תצלח במלכות. וכן היה כי לא מלך כי אם חמש שנים וכ"ז ימים. וכל ימיו היו ימי צער ויגון בדבר ובמגפה בארצו ומלחמות עצומות עם הערביים אשר בא' מהם נוצח אחיו דון פירנאנדו ויאסרוהו בנחושתים ויביאוהו לאפריקא ושם מת בבית הכלא. וכן בכל זמן וזמן נמצאו בין בני עמנ אצטגנינין גדולים ובפרט בארץ ספרד. הלא תראה בס' היוחסין הנז' איך אלפונסו החכם צוה לר' יהודה בן ר' משה הכהן העתקת ס' אבו אלחנין מלשון ערבי ללאטין על האלף וכ"ב ככבים הנכרים ואיך דון מאיר אלגואדיש היה רופא ותוכן למלך קאשטיללה ונזכרו עוד שם אחרים. ונראה לי ששלום בן כל חוזה הנזכר בספר נחמיה סי' ג' על שם חכמתו בתכונה נקרא:
84
פ״ההא למדת שלא נוכל להכחיש המוחש ושכל מה שדברו החכמים הוא אמת. ואם תאמר אם החכמה הזאת היא אמיתית איך אסרתה לנו התורה אשיבך מילין שגזרה היא מלפני ה' כדי שהאדם לאיסיר בטחונו ממנו כי אם האדם היה יודע העתידות לבא עליו לא היה משגיח בשום דבר והשתדלות כל בחושבו שלכל הפנים ההוראה לא תכזב. וכמו שחזקיהו מלך צדיק וישר גנז ס' רפואות באשר לא היו דורשים בה' בעת חליים כי אם ברפואות והודו לו. כך אם האדם היה דורש ענין הככבים היה בהכרח אומר אם הגזרה אמת החריצות שקר ולא היה דורש השם. ובעבור שיאמין האדם שהכל תחת חפצו ורצונו של השם ושהמזלות נוטים ואינם מכריחים אסרה לנו לדרוש מאת האצטגנינים העתיד לבא. וכן סמך נביא אקים להם וכו' אליו תשמעון וממנו תראו וכן תעשו:
85
פ״ויבאר בראיות גדולות איך חכמת הטייר וניחוש צפצוף העופות היא אמיתי:
86
פ״זמנחש כפי דעת חז"ל הוא האומר פתו נפל מפיו עבר שועל מימינו מקלו נפל מידו בנו קרא לו מאחריו עורב קירא לו צבי הפסיקו נחש מימינו שועל בשמאלו. והדברים האלו שאסרה לנו התורה הם דברים שאין להם ממש. וכן שבח בלעם לישראל באומרו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. כי אומות העולם הם מנחשים גדולים ותמצא אופן הנחוש הזה אצל וירגיליאו הפייטן הגדול לרומיים ורבים מעובדי עבודה זרה. וספר כתב מיכאל אישקוטו וחלק הניחושים בי"ב מינים ולכלם בשם יקרא ובתוכם קרא בשם פירנוואה אופן הניחוש הנזכר. וזה האיש הוציא הזמן היקר בהבלים ורוחות:
87
פ״חגם בכלל מנחש כפי דעת הרמב"ם הוא השומע צפצוף העופות. ואומר יהיה כך ולא יהיה כך. ואמנם אם הנחוש הזה מהעופות הוא דבר אמתי אם לא. כבר חשב הרמב"ם שהכל שקר וכזב אכן הרמב"ן לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב הלא הוא בפרשת שופטים כתב ז"ל. רבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה. ואנחנו לא נוכל להכחיש הדברים המפורסמים לעיני הרואים. ורבותינו גם כן יודו בהם כמו שאמרו באלה שמות רבה. כי עוף השמים יוליך את הקול זה העורב וחכמת צפצוף העופות נקרא בלשון ערב טאירי'. וחכמי העופות נקראים טיארין. כי יש למזלות שרים ינהיגו אותם שהם נפשות לכדורי הגלגלי' ושרי זנב טלה הקרובים לארץ הם נקראים נגדי התלי יגידו העתידות ומהם נעשי' סימני' בעופות שבהם יודעו העתידות לא לזמן גדול ולעיתות רחוקות רק בעתידות הקרובות לבא. יודעו מהם בקול העוף בקראו בקול מר על המת. ומהם בפרישות כנפיו והוא שאמר יוליך את הקול למגידים בקולם. ובעל כנפים לרומזים בכנפיהם. וכל זה אינו תועבה בעמים אבל חכמה תחשב להם. וכך אמרו ותרב חכמת שלמה מכל בני קדם. מה היתה חכמתן של בני קדם שהיו יודעין וערומים בטייר. וכן אמר הכתוב כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים והנה שלמה למד זה בכלל חכמותיו. וההבנה היא הבנת הצפצוף והערמה לסבור ענין בפרישת הכנפים. וכאשר כלל הכתוב המעוננים והקוסמים עם התועבות הנזכרות חזר ופירש הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואסר לך הנחשים והקסמים בעבור שעשה לך מעלה גדולה לתתך עליון על כל גויי הארץ שיקים בקרבך נביא ויתן דבריו בפיו ואתה תשמע ממנו מה יפעל אל ולא תצטרך בעתידות אל קוסם ומנחש שיקבלו אותם מן הככבים או מן השפלים בשרי מעלה שאין כל דבריהם אמת ולא יודיעו בכל הצריך. אבל בנבואה תודיע חפץ השם ולא יפול דבר מכל דבריה וכמו שאמר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך והנה זו ראיה בכל מה שפירשנו כי הנחשים שרש דבר נמצא בם. ולכן היה לישראל טענה במניעה מהם. עד כאן דברי הרב. וכל דבריו צדק ואמת. כי הנה באמרו רבים יתחסדו וכו' ואנחנו לא נוכל להכחיש הדברים המפורסמים לעיני הרואים יפה דבר הרב כי לא נוכל להכחיש המפורסמות אף שלא ישיגם השכל כי קטון הוא מהכיל הסודות שהעלימה לנו הטבע. ודי לנו כשהחוש יאמתם. וכבר כתבו חכמי אומות העולם איך מהעופות שפטו לפעמים מטוב ורוע המזל. וכן אמרו שהדבורים עמדו על שפתי אפלטון בעת לידתו להורות שיהיו דבריו ערבים לשומעיהם ומתוקים מדבש ונופת צופים. גם בפי ארסטו שהעורבים נסעו מאטינם ומהפילופוניסו ויחדו הלכו להם ויחנו בשדות פרסאליא קודם ביאת חיל אורחי מדי אשר שם נהרגו כאילו ה' הקדיש קרואיו והקדישם ליום הרגה. וכן כתב תונפונאסיאו. וגיללילמו פאריזיאינסי יחס הדעת הזה לרבים וכן פליניאו בס' העשירי גוזר שהעורבים מוחשים הרעות המתרגשות לבא בעולם והביא ראיה מהספור הלז:
88
פ״טומה מאד נפלאתי ממה שכתב הסופר הנאמן יוסף בן גוריון בס' היח' מהקדמוניות לרומיים. ובאמת אם לא היה גברא רבה כמהו קא מסהיד עליה היה לי כמו אכזב מים לא נאמנו. הלא הוא מגיד איך בהיות אגריפס בן בנו של הורדוס הגדול חבוש ברומא בבי' האסורים במצות הקיסר טיבוריאוס עצב עד מאד בראותו דופי הזמן ותהפוכותיו עמו ויהי היום והנה עוף ששמו בוהו (אשר כפי בעל יוחסין הוא הינשוף) פרח עליו כמגיד הצלחותיו והוא לא ידע מאומה. ואולם יען בחברתו בחצר המטרה היה אשכנזי אחד מארץ גירמניאה בקש ממנו רשות להתקרב אצלו ולדבר על לבו. ויקרב ויבא אצלו ויגד לו כל אשר יקרהווכך אמר. אתה השר הנכבד המתעצב על שנוי ותמורת מצבך במהירות תשכיל ותכיר אוצר הצלחותיך מעיד אני עלי האלוה של ארץ מולדתי והאלהים המנהיגים את המדינה הזאת אשר תחת השגחתם אנחנו שלא אשמיע לאזניך דבר שקר ולא על צד הנחמה אדבר אליך כי ידעתי נאמנה כי כאשר הבשורות טובות לא יגיעו הלב מתעצב יותר ויותר. דע שאתה תמלט נפשך ולחפשי תשלח מהשלשלאות של ברזל אשר שמו לרגליך ותעלה לכל כך הצלחה שהכל יקנאו גדילתך ותמלוך ותניח בניך ממלאים מקומך ועושר וכבוד ישיגו. ודע נא כי כאשר תראה זה העוף פעם אחרת תמות לאחר חמשה ימים. ואת אשר האלהים עושה הגיד לך העוף הזה. ובחכמתי כי נבונותי ראיתי לבשר ולהגיד לך את דבר המשפט. כי אם זכרתני אתך באשר ייטב לך ועשית עמדי חסד ואמת והזכרתני אל הקיסר והוצאתני מן הבית הזה. ובשמעו אגריפס את הדברים האלה לעג עליו ויהיו בעיניו כאין. אולם העיד יוסף בן גוריון שלא נפל מכל דבריו ארצה וכאשר פתר לו כן היה ואיך הקיסר קאיו העלהו לגדולה וישלחהו מלך לארצו ואחר ימים בהיותו בעיר קיסאריאה פוסע על בימה גדולה וכל עם הארץ משתחוים לו וקוראים אותו אלוה וישא עיניו וירא את הינשוף ואז תכף ומיד נפטר מאוהביו וכל אנשי ביתו וידע שהגיע עת קצו להפטר מן העולם. וכן היה כי בתוך החמשה ימים הלך אל בית עולמו:
89
צ׳ועתה קורא נבון ידעתי שתשאל ממני. מי נתן לינשוף בינה לידע העתידים להיות וכי נביא היה או בן נביא. ואיך האשכנזי הלז ידע מה שנבא הינשוף האם דבר ה' היה בפיו אמת. ודאי הדברים האלו מופלאים ואנכי לא ידעתי פירושם. ועם כל זה לא אוכל להכחיש אותם כי כבר הגיד ארסטו בס' המופ' שכל ידיעה אנושית היא בעבור חושו בו אשר ממנו תוצאות כל מדע. ואי אפשר להכחיש המוחשות. אמנם הרמב"ן כדאי הוא לסמוך עליו. הוא אמר ששרי המזלות היותר קרובים לארץ מגידים העתידות ומהם נעשים סמנים בעופות שבהם יודעו העתיד. והוא עצמו מה שכתב אווידיאו שבהיות שהעופות כעב תעופינה אל ארובות השמים קרובים אל האלהיים הם כבעלי סודם. ומהם הקוסמים מבינים מה שנגזר מן השמים. ונראה שעל זה אמר הכתוב באיוב סי' כ"ח ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה ופירש הרמב"ן כפשוטו נעלמה מן העופות המעופפים למרחוק ברקיע השמים וכן אברהם פריצול על פסוק מלפנו מבהמות הארץ ומעוף השמים יחכמנו (בסי' לה) פירש ויותר מעוף השמים אשר הם קלי העופפות יחכמנו. ותדע עול שיש בין חכמי אומות העולם רבים והמה מחוכמים אשר חשבו שיש לעופות דבור פרטיי. וכן פילוסטראט כתב שאפולניאו טיאניאו בראותו פעם א' חבורה אחת מעופות עם צפצופם ששים ושמחים אלי גיל והתעוררות גדול ביניהם בביאת אחת מהם למחניהם ונסיעתם כלם ביחד. פתר הדבר לכל העם הנצבים אצלו באומרו כי העוף הבי' בשורה טובה והגיד איך בדרך חמור טוען שקים מלאים חטה נפל ובהיותם בלתי תפורי' כהוגן נחתכו התפירות והחטה על פני כל הארץ. אשר על כן ילכו כלם לשלול שלל ולבוז בז כי אין שטן ואין פגע. ולבחון אם בפיהו נכונה הלכו כלם לאורו וראו שכאשר פתר להם כן היה, וכן כתבו עוד על דימוקריטו ששתה מדמם של איזה עופות מעורב ומשם ידע מה שבפיהם ידברו. אמנם כבר הוכחתי בפרק הראשון מהמאמר הראשון שהדברים האלו הם שקר וכזב בהיות שא' מהדברים אשר בהם נתעלה האדם על כל הבעלי חיים הוא הדבור אשר נתן לו מאת האל בפרט לא עשה כן לשום בעל חי ולכן די לנו שמצד צפצופם ופרישות כנפיהם מגידים לפעמים העתיד לבא:
90
צ״אאמנם עדין לבי נוקפי אם הינשוף ידע איך האשכנזי ידע כל הדברים הללו ושחמשה ימים קודם מיתתו יתרא' עוד לפניו הינשוף פעם אחרת. ואיך יוכלו העופות והמנחשים לגזור על מתת האדם ומאורעותיו טובותיו ורעותיו אם הכל תלוי בבחירה האנושית אשר לא עלה עליה עול שום בריה. אמנם שמע נא מילי ואולי יערבו לחכך. דע שמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא וכמו שהרוזנים וכל מלכי הארץ כשרוצים לפעול איזה פעולה גדולה ונכבדת מקבצים בבית הועד שלהם ועציהם והם נושים ונותנים בדבר עד שיתנו את הדין. כך הוא ממש במלכותא דרקיעא אשר על כל דבר גדול המלאכים ושרי מעלה מהיושבים ראשונה במלכות עומדים אצל השופט כל הארץ מימינים ומשמאילים כמו שכתוב במלכים א' סי' כ"ב בענין אחאב ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו. ר"ל אלו מלמדים זכות ואלו מלמדין חובה ופסוק מלא הוא בדניאל סי' י' ושר מלכות פרס עומד לנגדי עשרי' ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים. הא לך שמלאכי עליון מלמדין זכות וחובה. וכאשר נגמר הדין אז כרוזא קרי בחיל פלוני נגזר עליו כך וכך. וכן בדניאל סימן ד' הוא אומר חזי הוית בחזוי ראשי על משכבי ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחת קרא בחיל וכן אמר גודו אילנא וכו' וכן היה. ובסי' זה כתוב קל מן שמיא נפל. ובס' הזוהר נאמר כל מלה ומלה עד דלא ייתי לעלמא מכרזי עליה ברקיעא ומתמן איתפשט בעלמא ואתייהיב על ידי דכרוזא כדאיתא בפרשת וישב עמוד תי"ג ובכמה מקומות וכמו שגזרות המלך מתפרסמים מהשרים הגדולים לפתותים מהם במדרגה כך הגזרות העליונות מידליד מתפרסמים עד שבאים ממלאכי עליון קדושים לרוחות האויריים והם חכמים מחוכמי'. ומהם לאלו הארציים הפחותים. וכמו שהמלאכים נפשות הגלגלים רושמים מיד בהם הגזירה האלהית ומכיני' השפעת הככבים עד הביא לפועל הגזירה ההיא. כך הרוחות האלו אשר מתחת השמים רושמים בעופות המעופפים באויר מקום דירתם ומצבם הרשומים האלו והגזרה הנתונה מהשמים. ומאשר אמרתי ת העליונות מיד ליד באים אל הרוחות הארציות משם נמשך ידיעת העופפות וצפצוף העופות מאלו אשר יש להם תנאי או חברותא עם השדים. ולזה האשכנזי הזה ידע מפאת השדים על מה היה רומז הינשוף העופף והגיד הדבר לאגריפס המלך. והכל לפי ההשגחה והבחירה האנושית כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ותדע שכך הוא שכאשר השתחוו לו וקראוהו אלוה ושמע אליהם דמיון יואש המלך אז נחתם גזר דינו ותכף נשא עיניו למרום וראה את הינשוף מגיד מראשית דבר אחריתו. כי אז הרוח ההוא רשם פעם אחרת בעוף מה שגזרו עליו מן השמים. ואם תאמר אם זה האשכנזי היה מכשף גדול ורעו של השד איך לא התיר עצמו מבית האסורים. אשיבך בקלות שהמדרגה השפלה הזאת מהשדים הם רעים וחטאים לה' מאד ולא יש יכולת בידם לעשות טובה כי ברע הם. וכל מחשבו' לרע. וכן בנד' פ"ג המנחש לו נחש. ר"ל שכל ההולך אחר הכשופים הכשפים רודפין ומזיקין אותו. וכדאיתא בפרק ערבי פסחים מאן דקפיד קפדין ליה. כי הבורא סר מעליו ומניחו בידיהם. וכל המחניף את הרשע לסוף נופל בידו. וזה הוא הדעת היותר נכון מכל מה שנאמר בענין הזה והוא כפי התורה האלהית וכפי השכל הישר:
91
צ״בונראה שכך הוא דעת הרשב"י כאשר הוא בפרשת פקודי עמוד תנ"א כתב ז"ל. פתחא קדמאה אית ממנא חדא דשמיה אקרי גזריאל ההוא ממנא איהו לגלאה דינין דאתדנו ואתגזרו לההוא ממנא קדמאה דקיימא על היכלא דסטרא אחרא וקיימא על אסכרא דרביי כדקאמרן. והאי ממנא גזריאל נטיל מלה דבי דינא פנימאה דכלא דאיתגזר תמן וכדין אודיע מלה להאי ממנא דלבר. וכל אינון כרוזי מכרזי ואמרי בכל אינון רקיעין כך וכך איתגזר מבי מלכא פד דנטלי ההוא מלה בהיכלא דלתתא ומתמן נפקי ומכרזי מלה עד דאשתמע בכלהו רקיעין ונחתי ואודעי מלה לכלהו דלתתא ונטילו מלה כלהו תתאין מדרגא לדרגא אפילו צפורי שמיא ועופי דארעא כלהו נטלי מלה ואודעי לה בעלמא עד דנטלי מלה כל אינון גרדיני נימוסין ואחזיי' בחלמא לבני נשא ואתיא ההיא מלה לזמן קריב. ולזמנין דההיא מלה דאצטריכא למלכי ארעא דאינון ממנן לאתזנא ולדברא עמא דאודעין ההיא מלה עד רקיעא דשמשא לתתא וקיימא תמן עד דאינון ממנן שמשין דאתמנון על שמשא נטלי ההיא מלה ואודעי לה לאינון ממנן די בסטר אחרא ואינון מודעין ההיא מלה למלכי ארעא דאינון בסטרא דלהון וכד הוו נביאים בהו בישראל הוו נטלין נבואה דלהון מתרין עמודין עלאין דאוריתא סמיך עלייהו. לבתר דאם חלקו נביאים מעלמא ואתו מארי דמראה ומארי דחלמא נטלי מלה מאתריה כדקאמרן. ובפרשת וירא אליו עמוד ש"ג כתוב לאמר האי מאן דאסתכל צפצופי דעופי אמאי אקרי נחש. א"ל דהא מההוא סטרא קא אתי דרוח מסאבא שרא על ההוא עופא ואודע מלין בעלמא, וכן תמצא בפרשת שמות עמוד ל"ו על פסוק ויבא אל הר האלהים חרבה א"ר ינאי מה ראה משה באותו הר ראה עופות שהיו פורחים ופורשים כנפיהם ולא היו נכנסים בו. ר' יצחק אמר. ראה העופות פורחים וטסים משם ונופלים לרגליו של משה מיד הרגיש בענין והעמיד את הצאן אחר המדבר והוא נכנס לבדו. וזיל נא קרי בחיל שם עמוד ט' ותראה נפלאות גדולות. ואיך ר' אליעזר מגדפי דצפרי הבין שבגזרת עירין פתגמא להעדי ולהעביר שלטנותא דמצרים על ידי אחד מהשלשה השלטונין וקסרין שימלכו כאחד ברומא. ונראה לי שמעשה שהיה כך היה בזמן הג' קיסרי' שמלכו יחד בכיפה אבגוסטו מארקו אנטוניאו וליפידו אשר האחד מהם אבגוסטו החריב והכניע תחת ידו מצרי' וכן סיימו שם אמר ר' יצחק כד אייתי הקב"ה דינא על עמא בקדמיתא עביד דינא בההוא ממנא דממנא עלייהו לעילא דכתיב ופקדתי על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. מאי דינא אתדן ההוא ממנא דלעילא. אעברו ליה בנהר דינור דנגיד ונפיק וכדין אעדיו ההוא שולטנותא דיליה ומיד מכרזי עליה ברקיעא שולטנותא דפלניא עדיו מיניה עד דמטי ההוא קלא בכל אינון רקיעין עד דמטי באינון דשלטין בהאי עלמא. ונפיק קלא ואכריז בכל עלמא עד דמטי לינוקי ולאינון טפשין דבני נשא דלא ידעין. ע"כ. ראה נא איך דברינו מכוונין לאמת. ומה שאמר ר"י עד דמטי לינוקין ולטפשין כבר הגדנו לך בפרק ט"ו שפעמים מדברים הילדים בשעת לידתן. גם לטפשים משפיעים הרוחות הגזרה האלהית כמו שספר בן גוריון בספר הז' מהמלחמות לרומיים איך א' בו כפר ועם הארץ נקרא שמו הושע בן חנני ארבע שנים קודם חורבן הבית נבא ולא ידע מה נבא ובקול גדול ולא יסף עד יום מותו היה מכריז ברחובות ובחוצות ירושלים קול מהמזרח קול מהמערב קול מארבע רוחות העולם קול כנגדך ירושלים ובית מקדשנו ונחזור לענין הלא תראה עוד בפרשת ויקרא עמוד ל"ד איך ר' חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא חמו חד אתר מדשנא בעשבים ונהר מייא דהוה נגיד ביה. יתבו עד דהוו יתבי פרח חד עופא ורחיש קמייהו. א"ר נקום מהכא דודאי נגדי טוריא הכא משתכחין.קמו ואזלו. עד דאהדרו רישייהו חמו אינון לסטין דרהטי אבתרייהו. אתרחיש לון ניסא ואשכחו קמייהו חד טינרא וחד מערתא ועאלו תמן וניצולו. וכבר שמעת מעשה דרב עיליש הנזכר בתשובת הרשב"א דשמע עורב ויונה אמרין עיליש ברח. וסמך עליהם וברח וניצול ובגיטין פרק השולח אמרו עליו דהוה ידע לשון העופות ובס' הכונות להרי"א דף נ"ח נאמר שהעופות מוכנים לבשורות טובות ורעות הנץ לבשורות טובות העורב לרעות והצפור דרור הנקרא גולונדרינה לעצירת המגפה. כי כל זמן הדבר בעיר תרחיק נדוד וכאשר המגפה נעצרת מיד חוזרים לאהליהם שמחים וטובי לב. אשר על כן על כל הדברים האלה תוכל קורא משכיל לשפוט איך כונתי לדעת הרשב"י. ואיך כרוזא קרא בחיל והגזרה העליונה מתפשטת בכל העולמות ומתפרסמת ממדרגה למדרגה עד המדרגות התחתונות מהרוחות ומהם עד צפרי שמיא כאשר אמרתי:
92
צ״גשהכשופים הם על אופנים רבים ושזאת היתה חכמת מצרים וכל בני קדם. ומביא מעשים נוראים:
93
צ״דמכשף גם על המכשפים החליט הרמב"ם שם שהם דברי הבל ותהו ואין בהם ממש וחכמים חולקים עליו כי הם קבלו מציאות השדים ומעשה הכשפים. ואמרו למה נקראו שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה. וכפי מה שכתב הריב"ש בשאלה צ"ב מכחישין לשון כחש הוא לפי שמשנין על ידי כשפים טבע הדבר המסודר מן השמים ולעשות מן המטה נחש כמו שעשו חרטומי מצרים בלהטיהם. ואמרו רז"ל בלטיהם זה מעשה שדים בלהטיה' זה מעשה כשפים. רצונם שפעמים פועלים השדים עצמם ופעמים המכשפים על ידם והרב רבינו בחיי כתב והכחשת הפמליא הוא כשאד' עושה למטה הרכבת דברים שהם הפך הכחות הפשוטי' הנגזרים בתנועת הגלגלים ובגזירת עירין שהם נפש להם והם הנקראים פמליא של מעלה. וראוי לאדם שיניח העולם שיתנהג כמנהגו וכפי טבעו הפשוט שהוא רצון בוראו יתברך שבראו כך. ואם יתעסק בכשפים יש בזה צד הכחשה עכ"ד. וחרטומי מצרי' היו עושים דברים נפלאים בדרך טבע (שכן מעשרה קבין כשפי' שירדו לעולם ט' נטלו מצרים כדהובא בקדושין פ' ע"י). ונקראו מיונתן בן עוזיאל בפרשת וארא יניס וימברס. ובזוהר פרשת תשא פסוק וירא העם כתוב בראשיהון דכל חרשין הוו יונום וימברוס. ויחני וממרא נקראו בשמות רבה פרשת ט' ומנחות פרק כל הקרבנות. והכל א' באיזה חלוף האותיות. וזאת היתה חכמת מצרים אשר עליה נאמר ותרב חכמת שלמה מכל חכמת מצרים ובילקוט סי' רל"ה אחז"ל שני מכשפים היו במצרים יוחנן וממרא ועשו להם כנפים בכשפי' ופרחו באויר ונתלו ברומו של עולם. אמר גב יאל ברוב גאונך תהרוס קמיך מיד אמר הקב"ה למיכאל צא ועשה בהן דין. תפשן מיכאל בציצת ראשן וקעקען על פני המים. הה"ד אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים ע"כ. ומפני שישראל היו מורגלים באותה חכמה שלמדו במצרים וכמו שאמר הכתוב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם על כן הוצרך הכתוב למנוע מהם ולאסור את החכמה הזאת. ואמר מכשפה לא תחיה ולא אמר מכשף מפני שהכשופים מצויין בנשים יותר וזה מחמת הטומאה אשר עליהן. וכן כתוב בזוהר פר' וירא אליו אתתא ביומי מסאבותא אית ליה לבר נש לאשתמרא מינה. שהאשה המכשפת בימי נדותה תצלח יותר בכישופיה מבימי טהרתה. ושם נאמר א"ר אמאי כל זיני חרשין וקוסמין לא אשתכחו אלא בנשייא. א"ל הכי אוליפנא מדאתא נחש על חוה הטיל בה זוהמא בה הטיל ולא בבעלה. וכן במדרש רות הנעלם עזריה שאל לר' יוסי איש כפר אינון מ"ט חרשין אינון יתיר בנשיא ולא בגוברייא דכתיב מכשפה לא תחיה ולא כתיב מכשף. א"ל לא תאונה אליך רעה דא סטרא דנוקבא. ונגע לא יקרב באהליך דא הוא דכורא. ומן נוקבא כל זיינין חרשין וכל עומקין בישין אתי לעלמא. הה"ד ומוצא אני מר ממות את האשה אשר אסורים ידיה. ר' ינאי ור' יהושע חד אמר וכו', וחד אמר מן הנקבות באות כל מיני נחש וכישוף וכו'. ושם נאמר עוד הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם בדבר ממש שאוליף לון דברי חרשין וקוסמין ובהן לאחר שהיו אוכלין עמהם היו מחרשי ומיד הוו סגידין לטעוותהון. ואמרו עוד העובר בין שתי נשים אם נדות הוא נכפה. ובההוא מעשה דשמעון בן שטח אמרו שכל זמן שרגלי המכשף אינם נוגעים בארץ לא יפעלו פעולה כדלקמן:
94
צ״הודע שהכשופים על אופנים רבים וכלם מתפעלי' בכח השדים. יש מהן שמשתנים עצמם וצורות' והורגי' הילדים הקטנים ואלו הן הנקראים מהאומות לאמיאש ואישטריגיאש, וכן כתוב בזוהר פרשת משפטים עמוד קע"ב ז"ל. כל אינון נשמתין דמתעשקן מאן אינון הכא איהו רזא. אלין אינון נשמתין דינוקי זעירין כד אינון ינקי מגו תוקפי דאמהון. וקב"ה חמי דאי יתקיימון בעלמא יבאשון ריחיהון ויחמצון כחומץ דא לקיט לון זעירין בעוד דיהב ריחא. מה עביד שביק לון לאתעשקא בידא דהאי אימא ודא לילית מכיון דאתייהיבת ברשותא תדאת בההוא ינוקא ועשיקת ואפיקא ליה מעלמא כד איהו יניק בתוקפא דאימיה. ובס' החסידי' סי' תי"ב נאמר שאם יקרה שהנשים החשודות שהורגות את הילדים תהיינה בבית הכנסת יכריזו שישחיזו את שיניהם באבנים המקיפות את הבאר והחייבו' באותה שעה ימותו. הנך רואה איך יחסומיתת הילדים ללילית אשר בכחה יכולות המכשפות לפעול בילדים אשר יודע מהם שיצאו לחרבות רעה ויקדחו תבשיל' ברבים. וידוע הוא שכל המכשפים והמכשפות עושים תנאי עם השד ומוסרים להם נפשותם. ותחלת דבריהם מפתים אותם להסירם מיראת ה' ומכחישים השגחתו. ובגיני העיר אשר בחלקת האפריקה השחורים עם סכין קטן מכים אצבעותיהם בין הבשר והצפורן ומוציאין בתוך קרן א' של תיש איזה דם ועמו כותבים על לוח איך מוסרים עצמם לשד ופועלים נפלאות גדולות. יש מהם שמשתנים צורתם בצורת חתול או אווז או בעל חי אחר ונכנסים בבתים והורגים הילדים הקטנים ואומרים שאחר מיתתם הולכים לבית קבורתם וחותכים מהם הלבבות ומקריבים אותם לשדים ומודים שכאשר מרפאים בעל כרחם איזה ילד שכשפו מחוייבים להמית אחר במקומו לפייס את השטן. ויש מהם שעושים קפיצת הדרך ומהלך כמה ימים בימים מועטים. ויש מהם שבין השמים והארץ הולכים תלוים באויר כאשר קרא לאיזה שחור אשר חזו עליו שימות מנשיכת עקרב ועם כל זה לא יכול להציל את נפשו כי ניצל מאחד הפחתים ולא נצל מהעקרבים ופתע פתאום פגע בו עקרב ומת מנשיכתו. ויש מהם שזורעים בחלקת שדותיהם את הקשאים אבטיחים בצלים ושומים וכי ישלח איש את בערו וביער בשדהו מיד שנכנסת הבהמה בתחום שאינו שלו נופלת לארץ ורוח אין עוד בה עד שבחבלים יוציאוה. ויש מהם שאם גנבים באו להם ויברחו בהחבא אם לא ימצא הגנב לוקחים מעפר מדרך כף רגלו נדפס בחול אשר פתח הבית ובמבטא שפתם כל מקום שהגנב הוא שם יחוג וינוע כשכור ולא יכול עוד לצאת ולבא ולהרחיק את נדודו עד ימצאו. ויש מהם שמניחים את פירותיהם על פני הארץ כהפקר לכל. ואם א' בא ושולח אח אמתו לאכול או ליקח מהם ותיבש ידו אשר שלח אליו עד בואו הבעל ומתיר לכשופו. וכל מיני הכשופים נמצאים שם כי הם שחורים ונשמתן מסטרא דמסאבא. והם קורים עוד היום לשדים גיניס. ונראה לי שהוא השם שקוראים להם בהרבה מקומות בזוהר זיני בישין בחלוף ז' בג' אשר הם קרובים במבטא. וספר לי איש נאמן מבני עמנו אשר נתיישב ביניהם כארבעים שנים איך פעם א' היה מהלך בדרך רוכב על סוס. ויהי באמצע הדרך העבד השחור העובר לפניו הפך פניו לנגדו לראות מה יקרה לו ותכף הסוס אשר רכב עליו נתעכב במקומו ויעמוד מלכת. ואף שהכה אותו מכת מות לא הועילה השתדלותו כלום עד שהעבד הגיע ותפס אותו בהרסן והעבירו מן המקום ההוא. ואז שם לדרך פעמיו בלי איחור ועכוב. ויהי בלילה והנה זה מספר לרעהו מכשף כמהו אשר בבית אדניו אתו בבית את כל אשר קרהו ואת פרשת הדרך אשר עליו הוי ג' גיניס עומדים ואיך כאשר ראם ויאמר ומחנה שדים זה הפך פניו לאדוניו לראות מה יהיה לו ואיך הסוס הוכה בתמהון ואתה הקורא אל תתמה מזה כי הבהמות רואות מה שאין האדם רואה. וכן אתונו של בלעם ראתה את סמאל ותט מן הדרך. וכבר אמרו חז"ל כלבים צועקים מלאך המות בעיר. וכל זה אינו מן הנמנע כי כבר ידענו שכל מה שפועלים המכשפים הוא בכח השדים. וכבר אמרו רבותינו על פסוק ואת בלעם בן בעור הרגו על חלליהם שהיה פורח במעשה כשפים עם מלכי מדין באויר ופנחס הראה להם את הציץ שהשם חקוק בו והם נופלים. ובפרק ג' ממסכת סוטה הביאו מההיא יוחני בת רטיבי אלמנה מכשפה שהיתה עוצרת רחמי הנשים מעוברות בכשופיה ולאחר שהיו מצטערות מאד בעת לידתם היתה מראה עצמה צדקת ואומרת אלך ואבקש רחמים אולי ישמע השם תפלתי. והולכת וסותרת כשפיה והולד יוצא. ודומה לזה ראיתי בס' הגמוני העיר פורטי במלכו' פורטוגאל שם כתוב איך בשנת אלף ושלש מאות וכ"ט למנין הנוצרים ולחשבוננו חמשת אלפים ושמנים ותשעה נשא דון אפונסו האחד עשר מלך קאסטילה דונה מאריה בתו של דון אפונסו הרביעי מלך פורטוגאל ותהי לו לאשה. אולם בהיות שבעלה היה אוהב בדביקה בחפיצה ובחשיקה לדונה ליאונור דיגושמאן ובאהבתה ישגה תמיד וישנאה המלך שנאה גדולה מאד. וירא ה' כי שנואה היא ויפתח את רחמה ותהר האשה. ויקרבו ימיה ללדת ותקש בלדתה כי נהפכו עליה ציריה ובתוך עשרה ימים רצופים לא יכלה ללדת כי החשוקה ואהובה של המלך דונה ליאונור הנז' הכניסה עמה בחדרה מכשפה ערביות ועשתה לה כישופיה אשר דחקה בין ידיה, והמלכה יושבת מתעצבת קרובה למות. אין דן דינה למזור ורפואות תעלה אין לה עוד. והנה בחצר בית המלך איש עברי מאנשי בני עמנו רופא מובהק ותוכן גדול למלך (אשר כפי הנראה היה ר' יצחק ישראלי) אחר שנשא ונתן בדבר גמר בדעתו שענין התאחרו' הלידה לא היה כפי הטבע אפשרי כ"א ע"י איזה כשופי' וכן יעץ למלך שיאמר לכל העם הנצבים עליה שיצאו כלם החוצה ולא יעמוד עמה כי אם הוא ואיזה נשים שתשתדלנה על ענייניה. ושהאשה אשר תבשר לו מלידת המלכה יעשרנה המלך עושר גדול ועם מתנות גדולות יכבדנה. ותכף בכל מגדלות העיר יקישו הפעמוני' וישמחו הכל בטוב מזלו של מלך. וכן נעשה וישאר הוא ואיזה נשי' עמו. ואחר איזה זמן אמר הרופא עת ללדת ילדה המלכה כחש להן. ותכף פתחה הלדת ויצאה כברק א' מהנשי' להגיד אל המלך ולהרויח בשורתה ומיד בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך וקול הקריה הומה ילדה המלכה והעיר ואלאדוליד צהלה ושמחה. ויהי כשמוע דונה ליאונור השמועה כי באה אל אזניה ותתחלחל מאד ותחר אפה ותגע לערביתהמכשפה ותאמר לה מה עשית לי כלבה ולמה רמיתני והערבית בחושבה שלא היו עוד לתועלת הכשפי' אשר דחקה בין ידיה ותפתח אותן נפלו הכשופים לארץ ונאפופיה מבין ידיה באמרה מה אעשה לך הגברת האל על כל יכול כחו בלתי תכלית וידו העליונה על כל משלה. והיא לא ידעה כי מה' היתה לו לרופא המלך עצתו אשר יעץ. ויהי כאשר חשב כן היה. כי תכף שהמכשפה השליכה הכשופים מן ידיה ילדה המלכה ותלד בן וממות לחיי' ניצלה ואם הייתי כותב כל מה שראיתי כתוב מענייני הכשופים לספרם לא יספיקו אמרים ומלות יכלו ימים ולילות. בספורים והגדות:
95
צ״ומעשים מופלאי' שעשו מכשפים ואיך יוכלו להשתנות גופם כנופי בעלי חיים.
96
צ״זואולם אם המכשפות והמכשפים יוכלו להשתנות עצמם בגופי בעלי חיים כאשר אמרתי כבר נשאו ונתנו בדבר כל חכמי א"ה ורבים מהם הסכימו שכך הוא האמת והביאו ראיה לדבריהם מהרבה ספורים שאירעו בעולם מעידים ומגידים ההתהפכו' הזה. וכן גיללילמו הגמון צור העיד שמכשפה אחת הפכה א' מאנשי אנגליאה בחמור. ושפטו שהחמור אשר היה נכנס כל יום ויום לשמוע הפילוסוף אמוניאו היה אדם בצורת חמור. גם בילוני בספרו אשר נדפס בפאריש העיד שהוא ראה בקאירו של מצרים חמור אשר המשחק עמו ברחוב העיר היה מדבר עמו וכפי התנועות שהיה עושה בראשו היה מראה לכל שמבין את דבריו. וכשהמשחק היה אומר בחר לך האשה היפה מכל הנשי' סביב סביב היה הולך ואחר ראות כלן היה משתעשע עם היותר יפה שבכלם. ואם היה אומר תן הספר הזה ליותר חכם מהחבורה היה מוליכו ליותר נבון שבכלם ויותר מזה ראיתי אני בעיני עושה לסוס אחד בעיר הזאת אמשטרדם יש כמו חמש שנים, ויואן בודינוס מעיד בספרו מהשדים איך בשנת אלף וחמש מאות ושבעים וארבעה למנין שהאומות מונין נגזרה גזירה לישרף גוליאו די ליאוני המכשף לאחר הודאתו שבצורת זאב הרג בצפורניו ושיניו שתי נערות בתולות יפות ונער א' מעשר שנים ואכל מבשרם. גם בשנת אלף וחמש מאות ואחד ועשרים נגזרה גזרה על פיטרוס בורגט ומיכאל וירדון לשרפה על שהודו ולא בושו איך הסירו מעליהם עול מלכות שמים ונשבעו לעבוד השדים. והיו חוגגים לו ומרקדי' לפניו. ואיך אחר זה משחו עצמם ונתהפכו לזאבים רצים על פני השדה ובועלים ונואפים עם הזאבות. וכך היו עושים מידי יום ויום וחוטפים הבתולות והילדים להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה. ופעם אחרת היו מתהפכים עצמם בצורתם האנושית, ופיטרוס מאמור בחבורו מהמכשפות קיים ההשתנות הזה מאנשים לזאבים. וכתב עוד יוב פינצל בספרו הי"א מהפלאים שמכשף א' בעיר פדובה בצורת זאב נתפס מאיזה רועים ויכרתו לו ידיו ורגליו ומיד נראתה צורת אדם בלי זרועות ושוקים שהיה המכשף, והביא ראיה עוד לדבריו ממה שקרה בעיר קונסטנטינו פלה חצר בית המלכות למלכי התוגרמיי'. אשר שם בשנת אלף וחמש מאות ושנים וארבעים לחשבונם נכנסו לעיני כל העם בעיר מספר עצום מזאבים אשר לדעתו היו מכשפים. ויעקב ספראנגיר מעיד איך קרוב לאישטראבורג היו שלש מכשפות בצורת חתולים גדולים ממיתים האנשים. ואינריקו מולינוורי בספרו אשר הקריב לקיסר סיגישמונדו כתב איך לפני רום הדרו נשאו ונתנו על ענין אפשרות ההתהפכות הזאת וכלם אחר הדרישה והחקירה הנאותה גמרו שהיתה אפשרית ואמיתית. אולם בענין הזה רבים וכן שלמים גוזרים שמעולם אינם מתהפכים מהצורה האנושית לבהמות אלא שמושחים עצמם באיזה עשבים ושמני' הידועים לשדים ואז נופלים כמתים ונראה לדמיונם שהם בצורת בעלי חיים ושהם בגנים ופרדסים כי איך יוכל להיות בזמן ועת אחת בעל חי מדבר בשכל ובלתי מדבר. ויש מהם שאומרים שיש לשד לעשות יותר ויותר כי כאשר האדם מסיר מעליו עול מלכות שמים מיד נעשה כסוס כפרד איך הבין. ובגלל הדבר הזה גם תוארו ודמותו יוכל להחליף בצורת בהמה כמהו. ויש מהם שאומרים שהשטן יוצר סביב האדם צורות הבהמות הללו ולהראות מחוץ גוף אויריי כפי רצונו וחפצו כאשר כתבנו בפרק העשרי'. ולזה תראה כי כאשר חתכו ידי ורגלי הזאב נראה המכשף בלי זרועות ושוקים כי הצורה הפנימית היה מאדם והחצונית אויריית בהמיית שאין בה ממש כ"א למראי' העין. ודעתי נוטה לסברה הזאת וכפי האמת הזה אינו מן התימה הפלאים הגדולים אשר היה עושה סימון מאגו. כי הלא הוא בפני הקיסר נירון היה מראה עצמו פעם בחור כארזים ופעם כזקן ונשוא פני' ושערו הפך לבן. והיותר מתמיה שפעם א' אמר לו לקיסר שיחתכו ראשו וביום השלישי יקום ויחיה לפניו. וכן היה שאחר שחתכו את ראשו ויהי ביום השלישי חי וקיי' הראה עצמו בפני הקיסר ועיני כל העם רואי'. ויתמהו איש אל רעהו ולא ידעו כי הוא הפך שה פזורה בצורתו וחשבו שהרגו אותו והוא כמתלהלה היורה זקים היה רואה ואינו נראה בין ההמון חוזים. ועל דבר הפלא הגדול הזה הקימו לו צלם וכתבו עליו סימון האלוה הקדוש כאשר העיד איוסיביאו סיזאריאינסי ואיריניאו בספר הראשון מויכוחיו נגד המינים והדברים האלו נעשים בכח השטן וקראו' חז"ל אחיזת העיני' באשר מרמי' לעין ומראי' מה שאינו במציאות כלל. וכן בירושלמי פרק ארבע מיתות אמר ר' יהושע בן חנניה יכול אני [ע"י ס' יצירה] ליקח דלועים ואבטיחי' ולעשות' איילים וצבאים ממש. ואמר ר' ינאי מהלך הייתיבשוק זה של ציפורי וראיתי מכשף א' לוקח צרור וזרקו למעלה והיה יורד ונעשה עגל. וכאשר הקשו לו מהא דאמר רבי אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא אם מתכנסין הן כל באי העולם אינן יכולים לבראת יתוש א' ולזרוק בו נשמה. השיב לו שאפשרות הדבר היה מפני שהמכשף היה קורא לשר שלו הממונה על הכשופים וזה גונב עגל מן הבקר ומביא לו ואמר ר' חיננה בי ר' חנניה מטייל הוינא במקום הגפת דלתו' של ציפורי וראיתי מכשף א' שהיה לוקח אבן א' וזורקה ונעשית עגל. באתי וספרתי לאבי אמר אם אכלת ממנו האמן המעשה וביען ודאי לא אכלת ממנו האמן שהכל היה אחיזת עינים בכח השדים:
97
צ״חמענין הלחישות והקמיעות וצורות לרפואה.
98
צ״טחובר חבר הוא המלחש הבעל חי כדעת רבותינו ז"ל. וכתב הרמב"ם הוא האומר כך וכך על הנחש כדי שלא יזיק. וכן בדוד סימן נ"ח הוא אומר כמו פתן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשי', ר"ל שהרשע אשר איננו שומע לקול הצדוקים מוכיחי' הוא כמו הפתן חרש כשהוא מזקין נעשה חרש מאזנו אחת ואוטם האזן השנית בעפר שלא ישמע את הלחש שהחבר משביעו שלא יזיק. וכמו שהעיד ירמיה הנביא בסי' ח' הנני משלח בכם נחשים צפעוני' אשר אין להם לחש ונשכו אתכם נאם ה'. ולענין הדין כבר כתו' בא"ח סימן שכ"ח לוחשים על נחשי' ועקרבי בשביל שלא יזיקו, והלחישה הזאת היא באיזה שם משמות הקדש משום פקוח נפש כמו שכתב הב"י שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש, א"כ כבר העידה התורה האלהית שיש כח בשמות ובמלות, ושענין החבר הוא אמיתי ולא כמו שחשב הרמב"ם ורבי' אשר אתו מהאומות הגם שגם מהם קיימו החכמה הזאת. וכן פיטרוס די אלבנו כתב מאיזה יהודי א' אמגוש איך באיזה מלות באזן הפר מלחש היה נופל מת ארצה ותכף עם מלות אחרות אזן מלים תבחן היה מחייהו וגיללילמו פאריזואינסי יורה המלות אשר אף החיות הדורסות והטורפות היו סרות למשמעת' ונכנעות תחת ידם. ובגיני עיר בחלקת האפריקה כאשר השחורי' המכשפי' רוצי' לתפוס ולהרוג הפילי' לוקחי' מתחת מדרך כף רגליה' עפר וקושרי' אותו בבגד ובאיזה מלות מוליכי' אותם לבית שחיטת' הלוך וגעו בדרך:
99
ק׳גם מענין הזה הלוחשי' על המכה וחכמי' כללו באלו שאין להם חלק לעולם הבא הלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרי' וכו'. ופירשו בגמרא הלוחש על המכה אמר ר' יוחנן וברוקק בה לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה ור' יעקב בן חביב פירש וברוקק שכן דרך מלחשין לרקק קודם הלחש. ואסור להזכיר פסוק על הלחישה ויש לחשי' שדרכן לרוק אחריה' ואומר אותן בלשון לעז ומזכירי' להם שם בלשון לעז ואמר לי רבי דמותר דאין אסור אלא לוחש על הרקיקה דנרא' שמזכיר השם על הרקיק' וכו'. עכ"ד וכן הוא הדין. וכן תמצא אצל רבותינו שבת פרק במה אשה ז"ל. לאשתא בת יומא פי' קדחת שאחזתו כל יום לשקול זוזא חיורא וכו' ולימא הכי והכי. לאישתא צמירתא מחממת וקודחת כל הגוף א"ר לשקול סכינא דכוליה פרזלא ולימא וירא מלאך ה' אליו וכו'. לסימטא [שחין קלוב] לימא הכי והכי מי שישב לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומניח על קדקדו ואומר הכי והכי ובירושלמי בשלהי שבת מר בריה דר' יהושע בן לוי הוה ליה בלע (חולי בבית הבליעה) אתא חד בר נש לחש ליה משמות שלמד ליה בן פנדרא ונרפא. כשיצא שאל לו מה לחשת לי ויאמר לו האמת. א"ל ניחא לי אילו מיית ולא כן אשמע. כי לחש לו משמות רוחא דמסאבא ובכח השדי'. ועלה אמר אביי כל מניינא ר"ל לחישות משמא דאימא וכל קטרי דשמאלא. וכתב על זה הרשב"א בשאלה תי"ג ומה התועלת יש בין שם האם לשם האב לפי העיון. וזה ודאי כך הוא אבל כבר למדונו רבותינו במדרשו של הרשב"י פרשת שמות עמוד כ"ח שכן דרך המכשפי' לקחת דבר שאין בו חשדא ולזה אין מזכירין לעולם שם אביו של אדם כי אם שם אמו דבר שאין בו חשדא. ומעשה בבן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל בפ"ב מעבודה זרה שהכישו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר' ישמעאל, אמר לו ישמעאל אחי הנח לי ואתרפא ממנו ואני אביא לך מקרא מן התורה שהוא מותר ולא הספיק לגמור הדבר עד שיצאה נשמתו ומת קארי עליה ר' ישמעאל אשרך בן דמה שגופך טהור ונשמתך יצאה בטהרה ולא עבר' על דברי חבריך שהיו אומרים ופורץ גדר ישכנו נחש. וזה יעקב מכשף היה ובכח השטן היה פועל. ומה שכתב היוסיפון לרומיי' שאספאסיאנוס הקיסר המחריב הבית ברוקו ובמראית עיניו ריפא החגר והסומא ג"כ היה כפי מה שהעיד טירטוליאנו ע"י שד כמו שעוד היום יש רבים בין האומות ונקראים בלשונם סאלודאדוריס. נמצינו למדין שענין הלחישות הוא אמיתי. והתירו לנו חז"ל כמו שהובא בא"ח סימן ש"ו למדוד בשבת אזור מי שהוא חולה וללחוש עליו כמו שנוהגות הנשי' דהוי מדיד' של מצוה ובתנאי שלא יהיו שם שמות של טומאה וכשופי'. ונראה לי ששלום בן הלוחש הנזכר בסי' ג' מס' נחמיה על שם חכמתו בלחישות נקרא על ידי שמות הקדש. וכן התירו לנו עוד הקמיעות בין של עיקרין בין של כתב, ובכלל אמרו אביי ורבא דרך כלל כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי. ולענין הדין כתב בא"ח סימן ש"א אין יוצאין בקמיע שאינו מומחה ואם הוא מומחה יוצאים בו לא שנא איתמחי גברא ולא קמיעא כגון שכתב לחש א' בשלש אגרות ורפאו שלשה בני אדם. דאיתמחי גברא לאותו לחש בכל פעם שיכתבנו אבל לא לשאר לחשים וגם אין הקמיעא מומחה אם יכתבנו אחר לא שנא אתמחי קמיעא ולא גברא כגון שכתב לחש אחד באגרת אחת וריפא בו שלש פעמים שאותה אגרת מומחה לכל אדם וכל שכן אי אתמחי גברא וקמיעא וכו' וכפי בעלי הקבלה כותבין אות' בקלף ידוע ובפר' בעור של צבי. ולא לתהו והבל נחשבו הקמיעות כי כלם מלאים שמות הקדש. וכבר ידענו שמוש תהלים שכלם צריכין עונה ידועה וכן בפרק ח' דיומא תנו רבנן ה' דברים נאמרו בכלב שוטה פיו פתוח ורירו נוטף ואזניו סרוחות (פי' כפולות למטה) וזנבו מונחת לו בין ירכותיו ומהלך על צדי רשות הרבים. ושמואל אמר רוח רעה שורה עליו. ודנכית ליה מאית. מאי תקנתיה. אמר אביי ניתי אמרכא דאפא. פירוש עור דדכרא צבוע זכר ונכתוב עלה וכו'. וספר לי הענו והחסיד המקובל האלהי מהר"ר אהרן ישועה אשר מברביריאה בא למחננו קדוש השנה הזאת איך קרה שם מקרה שא' מגדולי הארץ יצא עם תליו וקשתו לצוד לו ציד וירא והנה חזיר היער רובץ תחת רותם אחד וישא ידו בקשת ויורהו חץ והנה החצי מנהו והלאה ויצא עליו החזיר בחמת כחו ויפילהו על פניו ארצה ויכהו הכה ופצוע עד שהגיעו אנשיו ונשמה לא נשארה בו ויצילוהו ויקחוהו ויביאוהו אל ביתו והנה האיש מתגולל בדמו עלה כלו קמשונים משער החזיר הדבוק בתוך הפצעים ויתחלחל הרופא מאד כי אמר אנושה מכתו אם לא בהסיר השערות מעל בשרו. ויצו ויביאו חמת נפוחה מלאה חלב ויניעו אותה ע"ג גופו כמו שעושי' לחבץ החמאה. ותכף פתחו את החמת והנה כלה מלאה שערות ובמכות לא נשאר בהם עד אחד ותהי לנס ונראה לי שגם הרופא הזה פעל ע"י לחישות כי אין בסגולת החלב לבלוע השערות. ומה שאמר הרשב"א בתשובה הנזכרת על עשיית צורת אריה במתכת לרפואה ושכך היה הרמב"ן מתיר ועושה, כך ראיתי בס' ליאוני סואויאו על הפאראסילסו שצורת האריה מועילה לחלאי האיסטומכא. וכך אשר וקיים קארדאנו בספרו הט"ו מחלוף הדברים. והורה איך עושים הצורה הזאת תחת מבטת המזלות והשפעת הככבים הנראים. ולכן הוא מותר כי נעשים בחכמת התכונה. וכן במסכת שבת פרק במה אשה יוצאה בסלע שעל גבי הצנית וכו'. והכל שריר ובריר וקיים:
100
ק״אכולל ענין שאלת אוב ידעוני, ודורש אל המתים.
101
ק״בשואל אוב גם כן הוא מין ממיני הכשוף. ופיתום הוא שם המכשף. וכפי מה שנראה לנו מענין הבעלת אוב עם שאול זה המעלה את המת ומדבר עמו. וכבר הוכחתי במאמר הראשון שכך היה המעשה בפועל כפי פשוטו של מקרא ודעת רבותינו ז"ל. והיא חכמה גדולה ונאסרה בתורה בהיות שכבר נתן לישראל האורים ותומים ונביאי האמת והצדק שאינן מכזבי' לעולם וכל שאר עתידות מסופקות. וכן בדברי הימים א' סימן י' כתיב וימת שאול במעלו אשר מעל בה' על דבר ה' אשר לא שמר וגם לשאול באוב לדרוש ולא דרש בה' וימיתהו, ואליה המדקדק בהגהות השרש מרד"ק כתב אולי נקראים הצלמים כן מלשון כאובות חדשים לפי שהן כדמות נודות נפוחות והרוח שבהן הוא סבת הדבור והצפצוף ורז"ל אמרו זה בעל אוב א' המעל' בזכורו וא' הנשאל בגלגלת. ופירש רש"י בזכורו מעלה ומושיב את המת על זכרותו. ובעלי התוספות הקשו לו דזה לא יתכן בבעלת אוב דשאול. ותירצו דשם מכשפות כך הוא תרגומו. דאוב וידעוני מתרגמינן בידין וזכורין. ולי נראה דיפה פירש רש"י יען חכמי הגוים משיחים לפי תומם מעידים איך פיתיא מכשפה למקדש אפוליני דילפיקו היה באיזה דברים מעלה הרוח דרך נקבות' ואז חוץ מדעת' היתה מגדת העתידו', ואם פיתיא הוא שם למכשפה מעלה הרוח בנקבותה גם בעיני פיתום שם זכר למכשף מעלה המת דרך זכרותו. הגם שמעשה בעלת אוב עם שאול היה בין הפרקים ומבין אצילי ידיה, והכשופים הם מינים ממינים שונים. וכן טירטוליאנו כפי מה שכתב עליו סטיאוקו בפירוש הסימן הי"ט מס' ויקרא הגיד איך עדין בזמנו ראה אשה אחת אשר היתה מעלה הרוח דרך נקבותה ומשם היה הרוח מדבר עמה ומשיב לשאלתה. ולוקאנו בס' הששי שלו מגיד איך בהיותם יוליוס קיסר ופומפיאוס במקדוניאה קודם שיערכו מלחמה בשדות פארצאליאה הבן הקטן מפומפיאוס מתאוה לדעת אחרית המלחמה הלך אצל אמגושית אחת נקראת שמה איריקטו והיא העלתה בכשופיה מת אחד אשר הודיע לו כל מאורעי המלחמה ושהוא ימות במלחמה ועולליה' ירוטשו וכן היה. ודמיון זה אירע בארץ ספרד אשר גם כן אמגושית אחרת הגידה מיתת דון אלוארו די לונה משנה למלך כאשר תראה בין ספוריו:
102
ק״גידעוני כפי רז"ל הוא עצם חיה ששמה ידוע ומדבר על ידי כשוף. וכן בתרגום יונתן בן עזיאל גרם ידוע. וכתב הרב רבינו בחיי ואותה חיה נקראת בני השדה וזהו שכתוב באיוב ס"ה כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך והאלף מאבני נוספת ואנכי לא ידעתי משפט החיה הזאת ולא ראיתי שום ספר מספרי האומות שידבר עליה. אבל לא מפני זה נחליט על רז"ל שלא כוונו לאמת כי הם היו קרוב לזמן הנבוא' ודעתם רחבה מדעתנו, ויש מכחמי האומות שאמרו שידעוני נגזר מן ידע ור"ל היודעים והחכמים המכשפים. והפירוש הזה דחוק ואין לו לא טעם ולא ריח דורש אל המתים זה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות ודורש אל המתים כדי שיבאו לו בחלום ויודיעוהו מה שירצה. וזה ההפרש לו בחלום ויודיעוהו מה שירצה. ההפרש שיש בין שאלת אוב לדורש אל המתים. וזהו ענין האמגושא דהוה מחטט שכבי דפרק חזקת הבתים ובזוהר פרשת אחרי מות עמוד קכ"ח נאמר איך מותר לבני ישראל ללכת אצל המתי' ולאתדבקא נפשא בנפשא כאשר היה עושה ביחודין המקובל הגדול הרי"ל ז"ל, ואיך שאר עמין כד אתיין למיתיהון אתיין בחרשין לאתעב' עלייהו זינין בישין. וישעיה הנביא כלל שלשה מיני עבירות האלו בפסוק א' בסימן ח' באומרו וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובו' ואל הידעונים המצפצפים והמהגים הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים. ופירושו אצלי כך הוא כאשר יאמרו אליכם ראו וכן תעשו כמוני דרשו אל האובות ואל הידעוני' המצפצפי' בקול נמוך כדרכם כמו שאמר הכתוב והיה כאוב מארץ קולך. גם הלא כל עם ועם דורש רצון אלהיו בעד החיים באמצעות המתים ולמה לא תעשו כמונו כמוהם. לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר ר"ל זאת תהיה תשובתכם שתשמרו את התורה ואז תראו שישמעו את דבריכם ויאמרו כדבר הזה אמת שאין לשום אלוה אוב וידעוני שום שחר כי הם אלהים אחרים ומעשה תעתועים ואין ראוי לעזוב האמת ולרדוף אחר השקר. וזאת תורת העולה על פרקינו אלה בפירוש התשעה התועבות שאסרה לנו התורה האלהית וכלם מסטרא דשמאלא ומסאבא בהיות שבני ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש ראוי להתדבק בטהרה ובנביאי השם המגידים העתיד לבא בלי שום ספק וגמגום. ועל כן סמך כי תועבת ה' כל עושה אלה תמים תהיה עם ה' אלהיך כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעונני' ואל קוסמים ישמעו ואיזה לא כן נתן לך ה' אלהיך. נביא מקרבך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון.
103
ק״דנותן טעם לשבח על ענין השנאה שיש לרוחו' הללו לבני האדם.
104
ק״האחרי דרך מבוא הביאור המספיק בעניינים היקרים האלה עתה באתי קורא משכיל להגיד לך בכתב אמת שהרוחות האלו הם הם אויבי האדם ומבקשים רעתם ומיתת' בכל תוקף ובפרט כל מחשבותם להפיל אותם בחטא ולהשפיל את כבודם וכן בס' הזוהר פרשת אלה פקודי עמוד תע"ט ז"ל. היכלא דא איהו אתר דכל אינון דאקרון אלהים אחרים. בגין דאתגליין הכא. וכל אינון דמפתי להו לבני נשא בענוגין דהאי עלמא לאזנא' בענוגי נאופין דעלמא ומשכי להו בחר ענוגין ונאופין דהאי עלמא ואינון דרגין דקיימין לסאבא תדיר. ובפרשת בראשית עמוד קע"ו כתוב לאמר כל קרי דחמי בר נש הוא מגו רוחין נוקבין דאתיין ומזדווגן עמיה ומתחממן מיניה ואולידין דוכרין ונוקבין ואלין אקרון נגעי בני אדם. וכן במדרש אבכיר ויחל נח איש האדמה ויטע כרם בא לקראתו השטן ויאמר לו רצונך שנטענה יחד אני ואתה. א"ל הן. מיד הביא רחלה א' ושחטה על הגפן ואחר כך הביא ארי ושחטו על הגפן. ואחר כך חזיר א' ושחטו על אותה הגפן. מפני מה עשה כן השטן כשאדם שותה כוס א' הוא כרחלה ענו ושפל רוח וכשהוא שותה שתי כוסות מיד נעשה גבור כארי מתחיל לדבר גבורות ואומר מי כמוני. וכשהוא שותה שלשה או ד' מיד נעשה כחזיר שמתלכלך בטיט ורפש אף הוא מתלכלך בקיא ואף במימי רגלים. ע"כ. ואל תחשוב בלבך שנח איש צדיק תמים עשה שותפות עם השטן. אבל כונתם להורות שבהיות השטן גרמא בכל נזקי האדם אף הוא היה סבת המצאת היין אשר עליו נאמר זנות יין ותירוש יקח לב. ופוק חזי פה קדוש מפיק מרגליין בפרשת וישלח עמוד שפ"ח, ז"ל. כל רוחין ושדין ועלעולין ומזיקין וכל רוחין דמסאבו כלהו שליטין ושטאן בעלמא לאסטאה ואתמנון בדוכתי דאתחריבו ובחקלין תקיפין ובמדברין חריבין וכלהו מסטרי רוח מסאבא. והא אתמר דהא רוח מסאבא דאתיא מנחש עקימאה איהו רוח מסאבא ממש ואיהו אתמנא בעלמא לאסטאה בר נש לגביה. וע"ד יצה"ר שליט בעלמא ואיהו אתמני לגבייהו דבני נשא ואשתכח עמהון בעקימו ובתסקופי' אתי לגבייהו לאסטא לון מארחוי דקב"ה כמה דאסטי האדם קדמאה וגרים מותא לכל עלמא. הכי נמי אסטי להון לבני נשא וגרים לון לאסתאבא. ומאן דאתי לאסתאבא איהו משיך עליה ההוא רוח מסאבא ואתדבק בהדיה, וכמה אינון דזמינין לסאבא ליה ומסאבי ליה ואיהו מסאב ומסאבין ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי והא אתמר. ובשעתא דאתי בר נש לאתדכאה ההוא רוח מסאבא אתכפייא קמיה ולא יכיל לשלטאה עליה ובדין כתיב לא תאנה אליך רעה וגו' אמר רבי יוסי לא תאונה אליך רעה דא לילית. ונגע לא יקרב באהליך אלין שאר מזיקין והא אוקמוה ואתמר ר' אלעזר אמר הא אמר' דלא יפוק בר נש יחידאי בליליא וכ"ש בזמנא דסיהרא אתבריאת והוא חסרה ואוקמוה דהא כדין רוח מסאבא שלטא ודא הוא רעה מאן רעה דא חוויא בישא. ונגע דא הוא מאן דרכיב על חויא רעה ונגע כחדא אינון. ואף על גב דתנינן דנגע אלין נגעי בני אדם דנפקו מאד' דהא כל אינון שנין דלא קריב אדם עם אתתיה רוחי מסאבי הוו קאתיין ומתחממן מניה ואולידן מניה והני אקרון נגעי בני אדם. והא אתמר דכד בר נש בחלמיה ולא שליט בגופיה וגופא אשתכך רוח מסאבא אתיא ושריא עליה ואית זמנין דרוחי נוקבין מסאבין אתיין וקרבן בהדיה ומשכין ליה בהדייהו ומתחממן מניה ואולידו לבתר רוחין ומזיקין נגעי בני אדם, ולזמנין יתחזון בחיזו בני נשא בר דלית ל שערי ברישא ובכלא אית ליה לבר נש לאסתמרא מקמייהו בגין דיהך בארחי דאורית' ולא יסתאב בהדייהודהא לית לך מאן דנאים בליליא בערסיה דלא טעים טעמא דמותא ונפקת נשמתיה מניה וכיון דאשתאר גופא בלא נשמתא קדישא רוח מסאבא זמינא ושרא עליה דגופיה ואסתאב והא אוקימנא מלה דלית לי' בר נש לאעברא ידוי על עינוי בצפרא בגין דהא רוח מסאבא שריא עלייהו והא אתמר. תא חזי דהא יעקב אף על גב דאתרחים קמי מריה בגין דאשתאר בלחודוי רוחא אחרת הוה זמין לאזדווגא בהדיה. אר"ש תא חזי מה כתיב ביה בההוא רשע דבלעם וילך שפי מהו שפי יחידאי כד"א שפיפון עלי ארח כהאי חוי' דאזל יחידאי וכמין על אורחין ושבילין. הכי נמי בלעם הוה אזל יחידאי מ"ט בגין לאמשכא עליה רוחא מסאבא דכל מאן דאזיל יחידאי בזמנין ידיעאן אפילו במתא באתרין ידיען משיך עליה רוח מסאבא. בגין כך בכל זמנא לא יהך בר נש יחידאי בארחא במתא אלא באחר דבני נשא אזלין ותייבין ומשתכחו תמן. ועל דא לא יהך בר נש יחידאי בליליא הואיל ובני נשא לא משתכחו. והיינו טעמא דלא תלין נבלתו על העץ דלא לקיימא גופא מיתא בלא רוחא על ארעא בליליא. בג"כ ההוא רשע דבלעם הוה אזיל יחידאי כהאי חויא כמה דאוקמוה ראה נא אתה המעיין כמה דברים מעולים מעולפים ספירים נכללו במאמר הנכבד הזה ואיך בדברי' מועטי' כלל הרשב"י כמעט כל החכמה האלהית מענין הרוחות האלו. אמר שדירתם ומושבם במדברין חרבין. וכך הוא האמת. ועל כן נקראו שדים מלשון שדה כי מצאנום בשדה יער וכל חית השדה ישחקו שם. וכבר למדו לנו רז"ל בברכות פ"א שאין נכנסין לחרבה מפני המזיקין. והנה באזנינו שמענו ואבותינו ספרו לנו איך בעיר גימאראינש ארץ (מולדת הגברת דינה רחל אברבנאל אשתי) אשר במלכות פורטוגאל בית א' ישנה וחרבה מדוכסי העיר לא היו דרים בתוכה כי יצא עליה שם רע ששם הרגיעה לילית ושעיר על רעהו יקרא. והנה פעם א' ברחוב העיר איזה בחורים אבירי לב מדברים ויאמרו איש אל רעהו נבא נא אל הבית אם ימיתנו ומתנו ואם יחיונו נחיה ונעשה לנו שם ויתחזקו ויבאו אל הבית וידלקו נרות ושלחן ערוך לפניהם ויהי הם אוכלי' ושותי' וחוגגים והנה נער קטון שחור כעורב וילך ויקרב אליהם ויאמר אדוני שלחני ורוחו להגיד לכם שתכף ומיד תלכו לשלו' ותפנו את הבית. וישיבו לו אמור אל אדוניך שיבא נא כבודו אלינו ויחדו נמתיק סוד. אולם כהרף עין חזר אליהם הנער וגזר עליהם שיפנו. ויען לא במהרה עשוהו בקצף גדול וביד חזקה הטילו רוח סערה בבית ויכבו את הנרות ויסקלום באבנים והמה ברחו זה מדלג על הספסלים וזה מקפץ על החלונות זה נשברה ידו וזה רגלו והעיר כלה נבוכה. אמר עוד רשב"י שכל ישעם וכל חפץ הרוחות האלו כי לא יצמיח האד' בירא' ה' והביא לזה המשל הנכבד מהנחש או סמאל דאסטי והחטיא את אדם הראשון ועוד היום כמשפטו הראשון נוהג. וזה בעבור האיבה הנטועה בלבו מקדם וכמו שנא' ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה, וכן ראינו שעשה כל השתדלותו להחטיא את אברהם ולנסותו בא אל האלהים ואמר מכל הסעודה שעשה שמא הקריב לפניך תור או בני יונה. וזהו אחר הדברים האלה אחר דבריו של שטן. וכמו שארז"ל הלך וקדמו בדרך כדי להכשילו גם הוא היה הסבה הקרובה במעשה העגל וכמין דמות משה מת הראה להם השטן שנושאין אותו באויר רקיע השמים וזה הוא שאמר הפסוק כי זה משה האיש ואין זה אלא מורה באצבע. וכן הודה אהרן באמרו ואשליכהו באש ויצא העגל הזה כלומר לא ידעתי שיצא העגל הזה ויצא על ידי השטן והמכשפי' שיצאו ממצרים וכעין זה עשה לאיוב ירא אלהים וסר מרע, וכן עושה לכל הצדיקים וחסידים שבכל דור ודור כדי לאבדם ולהסיר מהם צדקתם. אשר על כן אמרו רז"ל כל שגדול מחברו יצרו גדול ממנו. ויצרו הוא השטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות ואין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח השטות הזה של הרוחות הללו. כי האלהים ברא את האדם ישר ואין בעצמותו סבת גורמת עקשותו כי אם מבחוץ הרשע והמנוול הזה אשר לא לבד לאדה"ר הפילו והשפילו בחטא אלא שעוד היום תופס אומנותו בהראותו לכל אדם שאעפ"י שיחטאו לא מות ימותון כי האל רחמן ומטיב לכל ואינו חפץ במיתתן של רשעים. ותכף ומיד שחוטא כותב עליו שטנה, כי על כן נקרא שטן. וכן בזמן שדור המבול חטא כתיב קץ כל בשר בא לפני וארז"ל שהוא המלאך המות כי הוא סיבת קץ כל החיים. וגם הוא נברא בין השמשות והיה בבריאה קץ ואחרון לכל בשר. גם כשרצה הקב"ה למנות את יהושע בן יהוצדק לכהן גדול כתיב והשטן עומד על ימינו לשטנו על ענין בניו שנשאו נשים נכריות ולא מיחה בהן. אמר עוד הרשב"י שכל זמן שהאדם בא ליטהר נכנע השטן קמיה ולא יכול לשלוט עליו והוא אמת. וכן במסכת חולין פרק א' נאמר ההיא איתתא דהות קא מהדרא למשקל עפרא מתותיה כרעיה דר' חנינא. א"ל שקולי לא מסתייעא מלתא אין עוד מלבדו כתיב. ר"ל שמבלעדי השם לא יש יכולת בשום נברא לפעול ושהי"ת רגלי חסידיו ישמור ולזה הגם שתבקש לה ליקח העפר אשר מתחת לרגליו לעשות לו תועה נכון לבו בטוח בה' שלא יהיה לה לעזר ולהועיל כי אשרי אדם אשר לא יחשוב ה' לו עון, ומכאן יצא לנו מודעא רבא לענייננו כי לא יחשב ממנו שהקב"ה הניח העולם למקרה ולממשלת הרוחות האלו אלמנה וגר יהרוגו וילדיה ירצחו לפי חפצם ורצונם כי הגם שאלו שאין להם זכיות כמעט נעזבי' למקרה באשר ה' ברא משחי' לחבל ולהוכח בהם בני אדם כמו שכתב הרשב"י זוהר פר" ברא' עמוד קכ"ח על אנשים השלמים וכל מבקשי השם הבאים להטהר אח נפשם אין שלטון ברוחלכלות את הרוח האנושי ולנגוע אפילו בכף רגלן. וכמו שהחיות הטורפות אין מושלים בחסידים ואנשי מעשה כמו שראינו בתנחומא פרשת ויגש ענין רבי חנינא בן דוסא שראה את הארי ואמר לו אי מלך חלש לא השבעתיך שלא תראה בארץ ישראל ומיד ברח ובפרש' וארא מעשהו עם הערוד. כך הרוחות והמזיקין האלו אינם שולטים באדם המיוחד לרוע לו. וכן בזוהר דברי' עמוד רצ"ז אמרו המשתדל באורייתא ניצול מן המזיקין כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. ומה שאמר שבשעת השינה אז באים הרוחות האלו בחלום לאדם ומטמאין אותו כך הסכימו כל החכמים האלהיים. וכבר דברתי על זה בפרק ששה עשר כי אז בזמן שהנשמה נתעלית מהגוף יש להם יכולת להפיק את רצונם. ועל ענין העצה היעוצה מאת הרשב"י על מה שזכרו גם כן חז"ל שאל יצא אדם יחידי בלילה בודאי עליו נאמר פלא יועץ כי כל הרוחות האלו יושבי חשך וצלמות מושלות בלילה צלמות ולא סדרי' וכמ"ש בלעם לינו פה הלילה. וכאשר פוגעין באדם מזיקין אותו ותדע שכך הוא האמת שכל החלאים הבאים לאדם פתאום מנייהו הוו. תראה לפעמים שאדם בקו הבריאות ובלתי חולה פתאום בא אידו ופיו תהפוכות יתעקם לאזנו. ואחר הולך בחומו בפתע ידיו אסורות וחרמות. וכאשר תשאל לרופא הסיבה הפועלת אלו הנזיקין. יאמר שהיא הרוח ואמת ידבר אבל נבא ולא ידע מה נבא שהרוח הרע והשד הוא גרמא בנזקין ולא הרוח האויריי המנשבת כאשר חושב. וכן בזוהר פרשת תזריע עמוד נ"ב יומא חד עאל ברי לביתא לאהדרא מלין אעבר חד רוחא קמיה ונזיק ליה אעקם פומיה ועינוי וידוי אתעקמו ולא יכיל למללא וכו'. וכן הוא בכל החלאים הנעלמים ופתאומיים שכלם באים מהרוחות הללו:
105
ק״וותדע עוד שבענין העין הרע לא מצאו כל אנשי חיל ידיה' לתת תשובה וטענה מספקת. והנה אצל חז"ל תמצא והסיר ה' ממר כל חלי אמר רב זה עין הרע. וכן לא יעמוד אדם עם שדה חבירו וכו' ואמרו עוד אין הברכה שורה לא בדבר המנוי ולא בדבר המדוד אלא בדבר הסמוי מן העין ולכ' יותנן נאמר לא מסתפי מר מעינא בישא וכו' ובאשר חכם מחכמי האומות לא מצא מענה פרק עולו מעל צוארו ויאמר לא הוא וכחש בהחלט בענין העין הרע. אמר איך יפעל נושא בנושא בלי נגיעה ופגישת גוף בגוף. ומהם הודו ואמרו שמהעין יוצאי' מבעל נפש הרעה והקנאית אדים מהמותרים אשל ידחם הטבע אשר לארסיותם פוגעים בהבטתם בדברים המוכנים לעיניהם עד שיתכן שימותו. ולכן גזרו שהזקנות ונשים נדות לרוב מזיקין בעיניהם כאשר תראה אצל פיטרו גארסיאה טומאש ואחרי' אבל הם לא ירדו לסוף האמת סר צלם מעליהם האמת אתנו שהעין הרע נמשך מהמזיקין האלו אמנם ידעתי כי כן שהרי הרשב"י בפרשת בלק עמוד שצ"א כתב ז"ל. ת"ח כל מאן דבעי לאסתכלא בעינא בישא לא יכיל אלא כדמשבח ואוקיר לההוא מלה דבעי לאלטייא בעינא בישא. ומה ארחיה אמר כמה טבא דא. כמה יאה דא. בגין דישלט ביה עינא בישא. אוף הכא בלעם הקוסם אמר מה טובו אהליך יעקב כמה אינון יאן. כמה אינון שפירן דאתנטען בינייהו דמיין לאינון נטיען דנטע קודשא בריך הוא בגנתא דעדן. ובגלל הדבר הזה כתוב וישת אל המדבר פניו בגין דיהא ליה סטר סיועא לאבאשא להו בעינא בישא. ולכן נראה לי שאמר ה' אל לבן השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע שארורים הם הרשעים שאין טובתן שלמה. וכאשר רוצים שהשדים והרוחות יפגשו באדם לרע לו אז מתחילין להלל ולשבח כמה נאה הוא זה. ובגלל הדבר הזה כאשר אנו משבחים ומפארים לאיזה איש או ילד תפארתו חכמתו וגבורתו מנהגנו לומר ה' ישמרך. ולזכור עליו את ה' כדי שלא יבא אליו רעה ונגע לא יקרב באהלו. ותמצא בפרק הרואה האי מאן דנכנס למתא ודחיל מעינא בישא לינקוט זקפאד דא דימיני' ביד' דשמאליה וזקפא דידא דשמאלי' בידא דימיניה ולימא הכי וכו' ור' יוסי בר חנינא אמר ליחזיה אטרפיה דנחיריה דשמאלא. וכן בערבי פסחים. והוא סוד גדול נגד הרוח רעה כי הצורות האלו הנעשים בגודלי היד ותוך הנחירים הם דמיון הגירא בלעז איגה אשר תולים בצוארי הילדים. ורומז למקום התורפה ולאברי המשגל כמו שבימים הקדמונים היו גם עע"ז תולים לילדים הזכרות שקראו פריאפו כאשר מעיד ואליס בפילוסופיאה שלו ודאמיריש דיל פראדו מדברים על ענין העין הרע. וכן בפ"ק דקדושין פלימו הוה רגיל לומר גירא בעיני' דשטנא. ובס' החסידי' סי' רל"ו נאמר אם יראה לאדם שד יכפוף גודלו בתוך אצבעו שהוא הגירא ממש. והכל להבריח הרוח כענין שנאמר בפרק ערבי פסחים אמר אמימר אמר לי רישתנהי דמכשפות האי מאן דפגע בהו נימא הכי חרי חמימי פי' צואה חמה בסלי' נקובי' וקרועי' לפומייכו. כי די בזיון וקצף כשמראים להם מקום התורפה ומכבדים להם בצואה רותחת ואז הולכות להם בקלון וחרפה גדולה. ויצא לנו מזה שהשדים המתאוים תאוה להזיק את בני האדם ינחשו ויחלטו הדברים הטובים אשר בהם מתעלה איזה מבני האדם מחברו או ילד יולד לו ותכף מזיקי' אותו שלא יעלה לרצון טובו וחסד ה' אשר גבר עליו. כמו שאנו ראינו בין בני האדם שכאשר א' ישובח בפני אויבו מיד מתמלא עליו חמה ומגלה את חרפתו כי הקנאה בלבו כאש בוערת ולא יוכל כלכל. אשר בעבור זה אמר שלמה המלך ע"ה בסימן כ"ז מברך רעהו בקול גדול (ר"ל בפרסום) קללה תחשב לו. כי מיד ובזוהו אויביו מבקשי רעתו. ואם במקרה האדם רואה חובה לעצמו גם הוא לוקח הדבור ואומר כן משפטיך אתה חרצת.ולכן אמרו רז"ל לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן כי סגולת הדבור פועל וכן בזוהר פרשת וישלח יעקב עמוד שצ"ח ר' יוסי אמר כתיב קללת חנם לא תבא ואוקמוה לו בויו. ואי קללת צדיקא היא אפילו דלא אתכוון בה כיון דנפקא מפומיה נטיל לה ההוא יצר הרע וקטרג בה בשעת הסכנה. יעקב אמר עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. ואע"ג דאיהו לא הוה ידע נטיל לה ההוא מלה ההוא שטן דאשתכח תדיר גבייהו דבני נשא. ועל דא תנינן לעולם לא יפתח בר נש פומיה לשטנא בגין דנטיל ההוא מלה וקטרג בה לעילא ותתא. כ"ש מלה דחכם או מלה דצדיקיא. ועל תרין אילין אתענשת רחל ע"כ. ועל זה בנוי מה שנהגו הראשונים לתלות קללתן באחרים. וכן אומרים לא נשתייר משונאיהן של ישראל נעשו פניהם של שונאיהן של ישראל כשולי קדרה. ואמרו על פסוק לא נעלה פיהם הכשילם וירדו חיים שאולה. וכיוצא בפסוק ברו לכם איש וירד אלי פתח גלית פיו לשטן. וכן דוד באבן הורידו לארץ והשפילו. ובזוהר פרש' פקודי עמוד תע"ה אמרו עוד שכמו שהרוחות האלו נוטלין כל מילי בישין הכי נמי נוטלין כל אילין דזריק בר נש ברוגזיה. ועל כן צריך שלא יזרוק אדם שום דבר מידיו בחמתו ויתנו לשטן כי פעמים קרובה הקללה לבא והשטן עומד עליו לשטנו:
106
ק״זואם תאמר ולמה יש לשדים הללו קנאה ושנאה לבני האדם אשר מעולם לא גמלו להם רעה אשיבך כי השדים האלו אינם מהמדריגות העליונות ואויריות. והשבות אל לבבך מה שכתבתי בפרק שלשה עשר וידעת כי המדרגות האלו הם מרוחות חכמים מחוכמים מדריכים את האדם לטוב וליושר כאשר תראה עוד בזוהר פרשת קדושים עמוד קס"ה שיש רוח נכון על ראש צדיק להנהיגו בדרך ישרה שיבור לו האדם כמו שיש גם כן מהמדרגות השפלות והארציות אשר בכל תוקף מבקשים רעתו ומאבדים אותו כי בראותם מעשי ידי ה' כמוהם במדרגה העליונה ושהם במדותיהם המעולים ורמים עולים אל רום המעלות בשמי מרומים מתקנאים בו ומשתדלים נפילתו. הלא תראה והנסיון הוכיח שבין האנשים עצמם כל הפוסל במומו פוסל וכל הנתוק כמשל ההדיוט מתאוה שיהיו כולם נתוקים. ואנשי בעלי שום או גבן או דק או תבלול בעינו הם מרי נפש ושונאים לאחרים שלמים בטבע וכן העני שונא לעשיר והעם הארץ לתלמיד חכם כמו שהודה ר' עקיבא וכן הדבר ברוחות האלו שכל זמן שאין לו לאדם זכיות אשר בהם ינצל רודפים אותו וכותבים עליו שטנה בהיותם רעים וחטאים לה' מאד רקים ופוחזים דרים לא כאדם בבתים מלאים ובמשכנות מבטחים. כי אם במדברות שממות חרבות ותותי מרזבים. ויקנאו בו כל מלכי הערב רב השוכנים במדבר ולא נתנוהו השב רוחו. ובתקוני זוהר חדש דף מ"ד נתנו עוד טעם לשבח באמרם שכל מעשה בראשי' נתנו חלקם בבריאתו של אדם כשדבר הקב"ה עמהם ואמר נעשה אדם חוץ מהמזיקין שקטרגו על בריאתו ואמרו מה אנוש כי תזכרנו. ולכן עדין שנאים לאדם ומבקשים רעתו:
107
ק״חיורה כח וגדולת שמות הקדש. ואיך בהם נעשים מעשים אשר לא נעשו בדרך טבע. ואפשרות ההנחה הזאת.
108
ק״טאם הבורא יתברך ויתעלה שמו ברא כל הנמצאים כלם לתכלית טוב ולכל א' וא' נתן מטובו כפי מדרגתו וכמו שהעוד הכתוב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ואם לסמי' עשבים עיקרין ומסעדי' השפיע סגולות נפלאות ותועליות עצומות להעמיד בריאות הבריאים ולהחזירם לגדרם כי תקראנה קורות החלאים. מי יכחיש שאינו מן הנמנע שיהיו גם לקולות ודבורים לחשים וקמיעות כתובים כח ורושם באמירתם וכתיבתם ויהיה להם מכת בפעולות חוץ לנפש. כך קיים באמת בעל הכוזרי מ"ד סי' כ"ה וכן אמר. ואל יהי רחוק בעיון הזה רשם השמות והדומה להם מדרך הדבור והכתב וקודם להם השיעור. רוצה לומר מחשבת הנפש הטהורה הדומ' למלאכי, ע"כ, והבן כי באומרו השמו' רמז לשמות הקדש, ובאומרו הדומה להם רמז אל מלות אחרות הנאמרי' באמת בלחשים. ולרמוז על רשמה הן בכתב הן בעל פה אמר מדרך הדבור והכתב. ולהורות שחוזק וכח הדבור והכתב תלוי על טוב כונת הפועל אמר וקודם להם השיעור. כי הוא עיקר ומקצוע גדול להוציא אל הפועל שלמות הפעולה. ואחר כונת הלב הן הן הדברים כי זולת זה והמחשבה הזכה כבר כלל הלחשי' והקמעות בסימן כ"ג בכלל ההבלים. גם הראב"ע נראה שנוטה לדעת הזה באשר מרגלא בפומיה כי כאשר ידע החלק את הכל ודבק בכל יחדש בכל אותות ומופתים וזה בלי ספק על ידי שמות הקדש. ואחריו החזיק הרב רבינו סעדיה בספרו אור ה' מ"ד דרוש ה' אמר. אם יש לקמיעות והלחשים מבא בפעולות האדם הנה מחכמי אומתנו הרחיקו מאד שיהיה להם מבא כלל והחזיקו המאמין בהם לאיש שוגה ופתי. אמנם אנחנו לא נכחיש החוש ומה שנתפרסם לרז"ל במקומות רבים מהתלמוד. וכן השתדל להתיר הספיקות הנופלות בענין. וכלל דבריו המציא מהם שני מינים יען יש מהם עם קשר תנאי שהפועל בהם יהיה חכם ירא אלהים וסר מרע. ויש מהם בלא שום קשר תנאי. ואמנם באומרו שגם בין חכמי תורתנו החזיקו המאמין בהם לאיש שוגה ופתי הלא הוא הרמב"ם ז"ל אשר בספרו מורה הנבוכים ח"א פרק ס"א כתב זה לשונו. ואל יעלה במחשבתך שגעון כותבי הקמיעות ומה שתשמעהו מהם או תמצאהו בספריהם המשונים ומשמות חברום לא יורו על ענין בשום פנים ויקראו אותן שמות. ויחשבו שהם צריכים קדושה וטהרה ושהם יעשו נפלאות כל אלו הדברים לא יאות לאדם שלם לשמעם כל שכן שיאמינם וכו'. וכתב עוד בפרק הנמשך וכאשר מצאו האנשים הרעים הפתאים אלו הדברים התרחב להם הכזב והמאמר שיקבצו איזה אותיות שירצו ויאמרו שזה הוא שם יעשה ויפעל כשיכתב או כשיאמר על תואר כך ואחר כך נכתבו הכזבים ההם אשר בדאם הפתאים הראשונים ונעתקו הספרים ההם לידי הטובים רכי הלב הסכלים אשר אין אצלם מאזני' ידעו בהם האמת מן השקר והסתירום ונמצאו בעזבונותם ונחשב בהם שהם אמת. ע"כ. וסוף דבריו פתי יאמין לכל דבר. ואין להפלא אם מידו היתה לנו זאת כי הרב לא היה מקובל ובהרבה מקומות מהמורה דבר כפילוסוף והלך אחרי עקבות ארסטו מאמין לבד כל מה שהעיון גוזר. וכבר העידו אנשי לבב שראו לו אגרת שלוחה לתלמיד החשוב ר' יוסף וכתוב בה איך בסוף ימיו עסק בחכמת הקבלה והדר ביה בכל מה שאמר בענין השמות הקדש. וכתב בעל שלשלת הקבלה דף מ"ד ע"א ז"ל וראיתי בס' אגרת חמודות שחבר ר' אליה חיים שאומר בהקדמתו אני ראיתי אגרת הרמב"ם בכתב מירושלי' למצרים לתלמידו והיה אומר אחרי בואי בארץ הצבי מצאתי זקן שהאיר עיני בדרכי הקבלה ואילו ידעתי אז מה שהשגתי עתה דברים רבים כתבתי שלא הייתי כותב. וכן הריטב"א בעל ס' מגדל עוז הלכות יסודי התורה סוף פרק א' אומר איך ידע וראה שהרמב"ם בסוף ימיו ידע בחכמת הקבלה. וזיל נא קרי בתשובת הרשב"א ר"כ. ז"ל. שאלת עודמה שאמרו שם בן ארבעים ושתים אותיות היודעו אהוב למעלה ונחמד למטה מה פירושו אם רוצה לומר הקריאה לבד או מוצאו או שמושו וכו', תשובה מה שנתבאר בגמרא ודאי כי כחות מובלעות לקריאת השמות בלבד ובלבד בשמוש נקודם ולא עוד אלא אפי' בכתיבתן וכמו שנזכר בכמה מקומות בגמרא ובמדרשות כאומרם הזכיר עליו את השם והרגו. ביבמות אמר שם ואבלע בארזא. ובסנהדרין כמה בגמרא ובירושלמי פרק הנשרפין וכן רבים אין להם מספר. ובכתיבה הרי אמרו בשבת יוצאין בקמיעין המומחין. בגיטין שושילתא דכתב עלה שם. ועזקתא כתוב בה שם ואמרו שמא דמרך עלך. ואמרו כתב שם אחספא וזרקו לתהום ונח גבי שיתין שכרה דוד וכן רבים אבל מה שאמרו ביודעו שהוא אהוב למעלה ונחמד למטה בבירור כך נראה שלא נאמרו דברים אלא במי שיודע סודו ויודע לכוון אל הקדש פנימה שהוא רומז אליו כי מי שאינו יודע אלא קריאתו לבד ואינו יודע אלא קבוץ האותיות ונקודן ויעשה מעשה בזה ואפילו לא יעשה מעשה אלא שיזכירנו בהקצת שפתים אינו אהוב ונחמד אלא ההפך ושומר נפשו ירחק מזה. עכ"ד. ולמען ידעתי נאמנה שעוד תאוה נפשך לדעת אמיתת החקירה הנכבד' הזאת הנני אציע לפניך כל המקומות אשר יבאו לזכרוני אשר בהם יגדל נא כח ה' ושמותיו הקדושים כאשר דברתי. ואולם שמע נא מילי ואם חכי לאיבין הוות תברכני נפשך. אמת נכון הדבר שרז"ל קיימו וקבלו שיש לשמות הקדש רושם בפעולות אדם בדבר שפתיו. הם אמרו במדרש רות הנעלם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם דאלו נפילין אוליפו בעלמא שם בכל מלה ומלה לאשלמה חרשייהו. ר' יהודה ור' יוסי אמרו אנשי שם ממש כדאמר ששים גבורים סביב לה וכו'. וכבר פירשו כדלעיל פסוק הלהרגני אתה אומר שהרגו בשם המפורש ובאמירה לבד וזהו שם מ"ב אותיות. ובכח זה השם אמרו שמשה העלה את עצמות יוסף מנהר נילוס אשר שם הצניעו הארון המצריים כדי שלא ימצאוהו אחיו לעולם כשאמר עלה שור עלה שור. הגם שנוכל לפרש שעלה עלה עם אותיותיו עולה למנין רי"ו שהוא ג' פעמים ע"ב וכן באלישע הנביא כאשר התקלסו בו אותם הנערים עלה קרח עלה קרח נאמר ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם והוא שם בן מ"ב אותיות ולכך נהרגו מ"ב ילדים מהם כמו שכתוב ותצאן שתים דובים מן היער ותבקענה מהם מ"ב ילדים. או לפי דעתי מדד להם מדה כנגד מדה וקללם בשם העולה שני פעמים עלה שהוא רי"ו כאמור. גם הלא ידעת מה שאמרו בפרק החולץ בענין ישעיה הנביא עם מנשה הרשע אמר שם איבלע בארזא כי הא דרבי יצחק בר' יוסף דאבלע בארזא ואיתעבי' ליה ניסא ופקע ארזא ובלעי'. הלא שמעת עוד מדרש הילקוט סי' קנ"ו על פסוק וישבי בנוב אמר אבישי שם ואוקמיה לדוד בין שמיא לארעא. בירמיה גם כן על פסוק הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם אמרו יש בכם היודעים להשביע את השרים שלמעלה הממוני' על הפורעניות להציל איש איש מן הרעה שהוא ממונה עליה ובכך אתם בוטחים הנני מיסב את השררה של זה לזה ולא תדעו את מי תשביעו. וכן אמרו רז"ל במה ידע נבוכדנצר מה שאמר וכמצבייה עביד בחיל שמיא. לפי שהחליף שרי מעלה בחרבן הבית שלא יוכלו להשביען. גם אמרו חלל ממלכה ושריה חלל ממלכה אלו ישראל כמה דאתאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ושריה אלו שרים של מעלן. את מוצא עד שלא באו השונאים היה ירמיה אומר להם עשו תשובה שלא תלכו בגלות. אמרו לו אם יבאו השונאים מה יכולין לעשות לנו. חד אמר אנא מקיף לה חומת מיא. ואחרינא אמר אנא מפיק לה חומת נורא. ואחרינא אמר אנא מקיף לה חומת פרזלא אמר להו הקב"ה בדידי אתון משתמשין. עמד הקב"ה ושינה את שמותם של מלאכי' דעל מייא עבר על נורא ודעל נורא עבר על פרזלא והיו מזכירין שמותם מלמטה ולא היו עונין להם. הלא הוא דכתיב ואחלל שרי קדש וכיון שגרמו העונות ובאו השונאים התחילו מזכירין שר פלן איתא עביד לי מילא פלן אמרי ליה לית בחילי דאנא מירים מיניה. גם בזמן החלמוד היו חכמי הגמרא בקיאים בזאת החכמה המפוארה. וכן בירושלמי פרק הרואה וב"ר פרשת ל"ה כתוב שר"ש בן יחאי פעם אחת לפרנסת עניים אמר בקעה בקעה המלאי דנרים ונתמלאת דינרים. וענין ההשבעות שעושים לשדים כדי שיצאו חוצה כמעשה דבן תמליון היא ראיה גמורה שנתן הקב"ה כח לשמיה דקודשא בריך הוא. גם פסוק את הנפש אשר עשו בחרן מלמד שנתעסק אברהם אבינו עליו השלום בצירוף האותיות של ס' יצירה דמיון מה שאמרו חז"ל רבה ברא גברא שדרי' לקמיה דר' זירא הוה משתהי' בעדיה ולא קאמר ליה. אמר האי מן חברייא הוא דין תוב לעפריך. ומזה אמרו עוד דרב הושעיא ורב חנניא היו עוסקין בס' יצירה ובצרוף אותיות השם אשר בהם נברא העולם כל מעלי יומא דשבתא ברו עגלא תלתא ואכלי ליה וכתב עליו הרשב"א בתשובותיו סימן תי"ג דמעלי שבתא דוקא משום שבו היתה בריאת הבהמה. ע"כ, וכתב הרב משה נרבוני בפירושו למורה חלק א' פרק ס"ב ז"ל. ואנחנו ראינו איש מחלושי השכל היה מזכיר שם ונועץ מרצע בירכו ולא היה מזיקו כלל ולא היה דם יוצא ממנו. ואני המחבר בעיני ראיתי רופא א' איש נבון וחכם מבני עמנו ולא מחלושי הדעת מבטיח ומקיים בפני הדבר הזה:
109
ק״יבכל אלה חברו ליישב בלבנו כי אין ענין כח השמות הקדש פורח באויר כאשר חשבו רבים מחכמי אומות העולם ומעשים בכל יום יוכיחו. ראה נא מה שכתב איש נבון וחכם טומאז גארסוני באגרת כתב לא' מבני עמנו אברהם קולורני ממונה על מלאכת דוכוס פיררארה. שם ספר בשבחו והעיד עליו דברים מופלאים על רום הטבע נשגבים ובין שבחיו ויקר תפארת פעולותיו מגיד איך נתעלה במאגיאה הטבעי על כל חכמי בני קדם אפולודורי שקוטי סרוני דאומסיי ודומיהם. ואיך עיניו ראו ולא זר שהיה מהפך השלשלאות של זהב בעקרבים חיים. ומראה לעינים הצפורים הצבועים פורחים באויר על רום מרומים. והבצים לבנים חרבונים ואדים העשנים. ועל הכל איך היה מתיר עצמו מבית האסורים משבר השלשלאות של ברזל ומפתח פתחים, ואם אסורים בזקים כמתלהלה היורה זקים. וכל זה היה עושה בסודות נעלמים ושמות קדושים, כן ראינו שבקבלה המעשית רבים הדיחו והסיתו רבי' מישראל כמו שתראה בס' שבט יהודה ומכללם דוד אלמוסה עשה עצמו משיח קרוב לנהר פישון שנת ד' אלפים ותתקנ"ד ומלך פרס השימו בסוהר הוא ברח משם והמלך רץ אחריו והוא היה רואה אינו נראה ועשה פלאות עצומות ואח"כ נהרג. וכתב בעל שלשלת הקבלה בדף נ"ה אן חכם מקובל נידון לשרפה בזמן הרמב"ן ויזרקו על האש חמור תחתיו בחשב' שהיו מטילי' אותו ואחר מנחה שבת נגלה לעיני הרמב"ן חי וקיים כמהו גם בשנת חמשת אלפים ושלש מאות ושנים ליצירה מ הוא ומודעת זאת בכל הארץ איך הקיסר קו החמישי יצא בחיל גדול ובעם כבד מאד וירד הימה ותהיינה האניות כארבע מאות ויסע ממאיורקה והגיע לאלגיר עיר בארץ בירביריאה ויצאו אנשי הקיסר אל היבשה וילחמו עם וערביים רוכבי הרכש ויחנו על העיר סביב ותבא העיר במצור. ואיך בלילה ההוא ה' הטיל רוח גדולה אל הים ויהי סער גדול בים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה ויגער בים ויהמו גליו וינועו אנשי אניות הקיסר כשכור וחכמתם בלע. ותשברנה חמש עשרה מהמשוטטות ושתים מהגדולות ולאוניות אין מספר. וגם בנשארות היתה יד ה' רבה וישברו התרנים, וגם באנשי החיל אשר ביבשה היתה מהומת ה' ולא יכלו עמוד על רגליהם מקור ומרעב ותהי צעקה גדולה בים וביבשה ביום ההוא אשר כמוה לא נהייתה מאז, כי יד ה' היתה בם להומם ולאבדם. מהם מתו בחרב מהם ברעב מהם ירדו חיים שאולה, וירא הקיסר כי מן שמים נלחמו וישא רגליו וילך לו אל ארצו, כך כתבו כל סופרי העתים המעשה הזה, אמנם דע נא כי סבת הסער הגדול ההוא היה חכם א' נקרא בכנויו דוראן מקובל גדול כי בראותו הסכנה העצומה ואיך כל היהודים היו מעותדים למות הטיל בים איזה שמות הקדש כתובים על לוח ויהמו גליו ויתגעשו כי חרה לו והאוניות צללו כעופרת במים אדירים כאשר שמעת. אשר על כן נתן לו מקום בחצר בית המלך הפנימית ולהיות מעצתו גם בזמנינו זה בעור אקיזגראנה קרוב לפראנקבורט נאחז האש במגדל ומגדל עז היה ואנשי העיר חתרו בכל תוקף להצילו ולא יכולו ויהי כי ראו שמים רבים לא יוכלו לכבות את האש ואש תמיד תוקד עליו ובערה ואין מכבה בקשו מיהודי א' נקרא שמו אברהם כהן שיהיה להם לעזר אולי יתעשת האלהים לו. וכן עשה בשם מנוסה היוצא מאתה גבור לעולם ה' עם הדברים הצריכים עוד לעזרתו ותכף ומיד נכבה והמגדל נצול. ולהחזיק לו טובה נתן לו מאת השררה בית ורשות לדור בעיר כעירונים עצמם ולהלוות בריבית עד ריוח מה אשר ביניהם הסכימו, וכן אירע בק"ק פראג ומקומות אחרים. וכתב הטור כל אדם שעושה על ידי שמותיו הקדושים מותר שהוא גדולתו וגבורתו של הקב"ה ואין אסור אלא ע"י שדים:
110
קי״אועתה קורא נבון לא אחדל אנכי להגיד אליך איך לעמת זה יצאו שני ומשים לקראתנו והם מיכאל די מידינו ופידיידו כאו אחרינו מלא באמרם היהודים האומללים עברים עורים אם יש כח וגדו לה לשמות הקדש ועמכם תמות חכמה איך אתם בגלות בבוז ובחרפה מפוזרים ומפורדים ולמה בשם אל חי לא תזכירו לעשות לכם שם תפארת להכרית אוי ביכם ולדרוך תחת כפות רגליכם כל יושבי תבל ושוכני ארץ. והשאלה אינה כלום כי כבראמ ה אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד השם ול יעץ ומי יכריח רצונו. וכבר שמעת במה שקדם איך השי"ת המיר השררות השמיימיות כדי שלא ידעו להשביע את השרים העליונים, וזו תשובת נצחת:
111
קי״במורה שיש לשמות הטומאה גם כן כח לפעול פעולות נפלאות:
112
קי״גהסתכל שכמו שיש כח לשמות הללו מסטרא דימינא וטהרה גם לשמות של טומאה יש כח לעשות דברים נפלאים למעלה מהטבע וכן הנסיון יוכיח כמה וכמה מכשפים בכח השטן פועלים כי לא יאמנו כי אם מהרואים. וחז"ל על פסוק ולבני הפלגשים נתן להם מתנות אמרו שם טומאה מסר להם. ושאברהם אבינו עשה מסכתא שהיו סדורים בה כל סדרי הכשוף ופעולותיו מכחות הטומאה כמו שחבר ספר יצירה משמות הקדושים, ובזמננו זה מי לא ראה וידע פעולות האhשקוטו. הלא בארץ בארבאנסיאה הקרובה אלינו היה לפעמים מקדיש קרואיו כחתן ופתע פתאום היו אנשים באים והמה אלמים ודבור אין להם עם אדם אשר משלחן הדוכוס פלורינציאה ומלך צרפת היו לוקחים הקערות כאשר הם איל צבי ויחמור וברבורים. ומשימים על שלחן הקרואים. וקרה לו מקרה שקנה בברנקפורטו שלשלת של זהב גדולה ויתן שכרה בזהובים של זהב מזוקקים, ויהי היום והנה הצורף בקש לו מעותיו והנם הם חרבונים, אולם לא עברו ימים והנה אישקוטו על פתחו דופק מבקש לו ממנו שלשלת אחרת כמו והנה הוא בקצף גדול ובחמה שפוכה נתרעם עליו. והוא חכם לבב ואמיץ כח אמר לו הראה אותם לי ויראם והנה הם זהב צרוף מזוקק שבעתים. וכך היה משפטו מידי עברו הנה והנה להראות את חכמתו. גם כעניינים האלו נזכרו הרבה בגמרא. וכן סוף פרק ארבע מיתות ר' אלעזר אמר דבר א' ונתמלאה כל השדה קישואין. וכאשר הקשו היכי עביד הכי תירצו להתלמד לר"ע הוא דעבד. והלכות כשופים מותר לכתחילה כדרב חנן. וכן הסנהדרין היו יודעים חכמת הכשוף כדי להבין ולהורות ולדון דין המכשפים. איזהו מעשה ואיזהו אחיזת עינים כמו שנראה בפרקא קמא דסנהדרין ומנחות פרק רבי ישמעאל. ובפרק כל הבשר הובא מעשה דרב חסדא ורבה בר רב הונא אמרה להו ההוא מטרוניתא אותבן בהדייכו לא אותבוה. אמרה מילתא (לחש של מכשפות) ואסרתא לספינתא שלא זזה ממקומה ואמר איהו מלתא והתירה. ובתלמוד ירושלמי פרק ארבע מיתות מעשה ברבי אליעזר ור' יהושע ור' אקיבא שנכנסו לרחוץ במרחץ של טבריה ראם מכשף א' אמר מה שאמר ממעשה כשוף ואחזתם כיפת המרחץ שלא היו יכולים לצאת משם, ור' יהושע להתיר עצמם אמר גם כן מה שאמר איזה שם משמות הקדש, וכשהיה יוצא זה המכשף תפס אותו שער המרחץ והיה כל הבא אל המרחץ היה פוגע בו ונותן לו מכה א' באגרופו, וכן כל היוצא היה מכהו באגרופו, אמר להם התירו הכשפים שעשיתם, אמרו לו התר גם אתה ואנו נתיר, התירו אלו ואלו, כשיצאו אמר ר' יהושע לאותו מכשף זה הוא כל מה שאתה יודע, כלומר זה אינו נחשב לכלום, אמר המכשף נרד אצל הים ותראה את חכמתי, משירדו לים אמר אותו מכשף מה שאמר ונבקע הים, א"ל ולא כן עשה משה רבכם בים הריני עושה נפלאות כמוהו, א"ל אין אתה מודה לנו שהלך משה רבינו בתוכו, אמר להן הן, אמרו לו אם כן גם אתה הלך בתוכו, גזר ר' יהושע על שרו של ים שיבלעהו ובלעו. ובתלמוד ירושלמי פרק אין דורשין מעשה בשמעון בן שטח שתלה שמונים נשים מכשפות ביום א' מה עשה לקח עמו פ' בחורים ובידיהם פ' מלבושים נקיים בתוך קדרות על ראשיהם כדי שלא יכנסו בהן הגשמים ואמר להן לקול זעקתי הראשונה לבשו לבושיכן ולשני' הכנסו כלכם למערה ביחד וכל א' וא' מכם יחבק א' מהן ויגביהנה מן הארץ וקומו צאו (כי כיון שלא יש להן הקמת רגל בארץ לא יוכלו לפעול כשופיהם), וכן הלכו כלם והגיעו ביום הגשמים למערת אשקלון אשר שם היו מתועדות, הקדים ר"ש בן שטח וקרא לפתח המערה פתחנה לי שאני מכשף כמותכן, א"ל והיאך באת לכאן ביום זה, א"ל להראות את חכמתי שלא נגעו בי הגשמים וכן באתי ללמוד וללמד יעשה כל א' ממנו מה שיודע וכן עשו הראו את חכמתן כי א' מהן היתה אומרת מה שאומרת ומביאה פת מן האופים על ידי כשופים, ואחרת הית' מביאה יין, ואחרת בשר, א"ל ואתה מה חכמה יש בידך א"ל יש בי כח לקרוא ב' קולות ולהביא לכם שמונים אנשים בחורים שיהיו שמחים עמכם ומשמחין אתכם א"ל כן תעשה כאשר דברת, קרא פעם א' ולבשו לבושיהם, קרא פעם שני' ונכנסו כלן ביחד, אמר כל הקרב יקח זוגתו ונשאו' והלכו להם ותלאה ר"ש בן שטח כלן ביום א':
113
קי״דהרי לך שהמכשפים יוכלו גם כן לפעול בשמות של טומאה, וזה באיזה לשון שיהיה, כי בכל אומה יש מכשפים והשדים את שמם הגידו:
114
קי״הוכי תאמר בלבבך ואיך אפשר להיות שבמלות לבד וקולות שאין בהם ממש בלי נגיעת או הכאת גוף בגוף יפעלו הפעולות הנוראות האלו, גם אני אשאלך והודיעני ואיך בראיה שאין עליה ספק ידענו שגם באיזה מלות ופעולות יש אוסר ומתיר החתנים, ונותן עין רעה בכל הדברים, ואם כך הוט גם מוכרח שתאמין מה שמעיד החוש ושיש לאלוה מלין אשר המלאכים והרוחות הורו לבני האדם אשר באמצעותם פועלים:
115
קי״ומבדיל ובין, קדש לחול ובין מופתי ה' לפעולות אדם בדבר שפתיו:
116
קי״זועתה אחר שחקרתי ודרשתי בכל תוקף באלו הדברים יגעתי ומצאתי כל מה שאמרו הן בעלי התלמוד בבלי וירושלמי הן בעלי חכמה האלהית הרשב"י וסיעתו. והוכחתי אמיתת כח השמות הקדש אשר מסטרא דימינא פועלים, וכח שמות הטומאה אשר מסיטרא דשמאלא גם כן לעיני כל חי מבהילים בכל המעשיות שהבאתי במאמר הנכבד הזה. ראוי לחקור מה ההפרש ויתרון לאור מן החשך, רצוני לומר מהשמות הקדש לשמות הטומאה אם כלם כאחד פועלים דברים מופלאים ועל הטבע עולים, ואם משה רבינו בקע הים ויעברו בני ישראל ביבשה גם המכשף הנזכר הפליא לעשות כמהו, ויצא לנו מזה שהמתעקש וכופר אם ירצה לעקר את הכל ובפרט תורה מן השמים יאמר שממנו יצאו הדברים להיותו אמגושי גדול ומיתרונו בחכמתו על כל חרטומי מצרים עשה לו את כל הכבוד ההוא, ואם ראינו בעינינו כמה וכמה דברים הנעשים בחכמת הכשוף מי יבדיל בין טומאה לטהרה ובין קדש לחול, אולם הסכת נא ושמע דברי פי חכם חן הרמב"ם ז"ל ותמצא מרגוע לנפשך, הלא הוא כתב בספר המדע פרק שמיני מהלכות יסודי תורה ז"ל, משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלאט וכשוף אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם לא להביא ראיה על הנבואה, היה צריך להשקיע את המצרים קרע את הים והצלילן בתוכו, נצרכו למזון הוריד להן את המן, צמאו בקע להן את האבן, כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ, וכן שאר כל האותות, ובמה האמינו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך, וכן הוא אומר פנים בפני' דבר ה' עמכם ונאמר לא את אבותיכ' בלבד כרת ה' את הברית הזאת, ומנן שמפא' הר סיני לבד היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הני אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, מכלל שקודם דבר זריא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה, נמצאו אלו ששולח להם הם העדים על נבואתו שהיא אמת ואינו צריך לעשות להם אות שהם והוא עדים בדבר כשני עדים שראו דבר אחד יחד שכל אחד מהן עד לחבירו שהוא אומר אמת ואין אחד מהן צריך להביא ראייה לחבירו, כך משה רבינו כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיני ואינו צריך לעשות להם אות. וזהו שאמר לו הקב"ה בתחילת נבואתו בעת שנתן לו האותות לעשותן במצרים יאמר לו ושמעו לקולך, ידע משה רבינו שה על פי האותות יש בלבבו דופי ומהרהר ומחשב והיה נשמט מלילך ואמר והן לא יאמינולי עד שהודיעו הקב"ה שאלו האותות אינן אלא עד שיצאו ממצרים ואחר שיצאו ויעמדו על ההר הזה יסתלק הרהור שמהרהרין אחריך שאני נותן לך כאן אות שידעו שאני שלחתיך באמת מתחלה ולא ישאר בלבם הרהור והוא שהכתוב אומר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, עכ"ד, וכתב עליו הרב בעל העקרים במאמר ראשון פרק י"ח ז"ל, וכונת דבריו שהאותות שיעשו הנביאים כמת שהחיה אלישע וכרפואת צרעת נעמן וכחנניה מישאל ועזריה שלא נכוו בכבשן האש ודניאל שניצל מן האריות ויונה שנצל ממעי הדגה וכן כל האותות שנעשו על יד כל נביא ונביא או הגדת העתידות כבר איפשר שיעשו על ידי הוברי השמים או בעלת אוב, וכן עשיית האותות כבר אפשר שיעשו קצתם לצדיקים או על ידי חסידים אעפ"י שאינם נביאים כרבי חנינא בן דוסא ור' פנחס בן יאיר שבקע הנהר ג' פעמים או ע"י איזו תחבולה טבעית כמו שארז"ל על חזקיה מלך יהודה שהעבירו אחז אביו באש ונצול לפי שסכתו אמו שמן סלמנדריא', או אפשר שיעשו בלהט או בכשוף כמו שהיו עושים חרטומי מצרים או על ידי שם משמות הקדש כי השמות הם ככלי אומנותו של מקום כי שם בכחם שיעשו בהם אותות ומופתים ומי שמשתמש בהם ברצונו של מקום כנביאים או לכבודו של מקום כחסידים הוא אהוב למעלה ונחמד למטה ואינו מת בחצי ימיו ואינו נופל ביד שונאיו, אמר השם לירמיה ע"ה ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני להצילך אבל מי שישתמש בהם מדעת עצמו ושלא לכבודו של מקום הוא נכרת בחצי ימיו ונופל ביד שונאיו וסוף שיחתום ברעה אמרו רז"ל ודאישתמש בתגא חלף והרי זה כמי שגנב טבעתו או כליו או חותמו של מלך ומשתמש בהם שהוא חייב מיתה, ואפי' ישעיה שהיה נביא אמת לפי שהזכיר שם מן השמות להנאת עצמו כמו שארז"ל במסכת יבמות אמר שם ואבלע בארזא נענש ונפל ביד שונאיו והרגוהו כמו שנזכר שם, והבן זה מאד כי בדבר הזה יבחן המשתמש בשמות שלא ברצונו של מקום כשימות מיתה משונה או יכרת בחצי ימיו, וזה הדבר נבוכו בו רבים ולא ידעו איך אפשר שישתמשו הפריצים בשמות ויגיע המעשה על ידם אחר היות הנביאים משתמשים בהם לפי מה שנמצא לקדמונים ונרמז בפסוק ויסע ויבא ויט והכלל בזה כי הכל הולך אחר החתום, ובעבור זה הוא מבואר שאין האות ראיה אמתית על הנבואה כל שכן על שליחות השליח ולזה לא היו האותות שנעשו על ידי משה קודם מתן תורה עצמיים לנבואה וכ"ש על שתנתן תורה על ידו עד מעמד הר סיני עכ"ד:הא למדה אין הנסים מופת עצמי לנבואה, ושלח נתאמת להם לישראל בעבור' שמשה היה שלית ה' להנתן תורה על ידו כי אם כאשר השיגו כלם מעלת הנבואה ואז אמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי וגם במשה נביאם האמינו לעולה. שהמאמינים על פי האותות יש בלבם דופי שאפשר שיעשה האות בלהט וכשוף כאמור, ולכן אמונתנו היא ודאית אשר אין עליה ספק כי כל ישראל מקטון ועד גדול טף ונשים הגיעו למעלת הנבואה ושמעו (עשרת) הדברות וקולו של הקב"ה אומר למשה לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה וכו':
117
קי״חואם עדיין תשאל ואיך נבדיל בין פעולות השם על ידי נביאיו וחסידיו לפעולות האנשים המשתמשים בשמות דמסאבא. שמע נא אחי טוב הדבר אשר שאלת. אולם הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי מבוכה. הא' שמופתי ה' הם אמיתיי' וכמעט כל מעשי המכשפים אינם כ"א אחיזת עינים כאשר כתבתי במה שקדם. והראיה שאם נעשים נגד נביאי או חסידי ה' מיד נמעטי' ונגלה חרפתם כמו שהורה לנו התורה האלהית בחרטומי מצרים כי הגם שבאות המטה גם הם הפכו מטיהם לתנין מיד נתפרסם קלונם ויבלע מטה אהרן את מטותם. כי לא עמדו להם תחבולותם אלא כהרף עין. ואם הפכו המים לדם היה למראית העין. וע"י השדים המהירים וטסין הביאו הצפרדעים. והם גם הם לא יכלו להסירם מעליהם. וכאשר הביא ה' עליהם את הכנים הוצרכו לומר אצבע אלהים היא כי לא יכלו לאסוף בריות כל כך קטנות כאלו. ומהמכה הזאת נבערה עצתם ולא עמדו עוד לפני משה. וכן ראות בפרקים הקודמים כי כל זמן שהיו המכשפים פועלים אצל חסידי עליון היודעים לפעול בעת הדחק על ידי שמות הקדש לעולם היו מנוצחים. ואם המכשף ההוא עבר הים ביבשה ר' יהושע גזר על שרו של הים ובלעו. והיו גוברים על ידי שמות הקדש על כלם. כמו שגבר הציץ על כשופי בלעם. וזהו היתרון הראשון:
118
קי״טהשני הוא כי לא יכלו החרטומים והמכשפים בשום אופן לפעול למעלה מיסוד האויר בגרם השמימיי ולא להוריד האש למטה ולא להחיות מתים כי הנשמה מן השמים היא. ולכן תמצא שנביאי ה' גזרו בגרם השמימיי שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וחזרת צל המעלות. גם החיו מתים. הורידו לארץ אש כמה וכמה פעמים, ואלו הדברים נמנעים מן המכשפים כי לא יוכלו לעשות אותה. וכן נמצא באותו שנתחשב נביא שאמרו לו היהודים אם נביא אתה הורד האש למטה והוא התנצל באומרו המופת הזה כבר עשו הנביאים הראשונים. ובאמת לא תמצא בתוך מה שכתבנו וספרו לנו הספרים ששום חרטו' אשף וכשדי יכול לעשות כדברי' האלו. וכן נביאי הבעל כל חכמתם לא הועיל למו כי כל כחם וגבורתם של החרטומים אינה עולה כי אם ליסוד הרוח ובדברים אשר יד כל אדם יחתום:
119
ק״כואנחנו ראינו במה שקדם איך חסידי ה' היו יודעים להשביע על ידי שמות הקדש אפילו למלאכי עליון:
120
קכ״אסוף דבר היתרון השלישי הוא שמופתי המכשפים אינם תמידיים כי לא יוכלו לפעול בפרסום פעולה מתמדת אלא לשעתא או לשעות. אבל מופתי נביאי וחסידי ה' יכולים לעמוד כמה ימים ושנים כמו שתראה באליהו הנביא שגזר אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. וגם הבאר והמן התמיד כמה שנים. ונראה לי שבמה שאמרו רז"ל במסכת תענית שלשה מפתחות לא נמסרו ביד שליח. ובמערבא אמרי ד' [וסימנם מפתח רצוני לומר מטר פרנסה תחיה חיה] רמזו לנו שלא יש כח בשום שד או רוח שהם שלוחי השם לפעול הפעולות הללו. ולכן לא תמצא שום מכשף אשר נאמר עליו שהיה לו כח להוריד מטר להחיות זרע ופרנסה בעולם להחיות מתים או לפתוח רחם העקרות. זולת הנביאים הקדושים היו פועלים אותם דמיון משה שמואל אליהו אלישע ודומיהם על ידי תפלה ותחנונים להשם יתברך. כי אין יכולת בשום בריה לפעול אותם מבלעדי השם. ובמעלה הזאת יבחנו הנביאים מפועלי האון. והפירוש הזה הוא נכון והשכל יחבקנו מכל אשר קדמוהו. ודי בזה להבדיל בין הקדש לחול ובין הטמא לטהור. ונשלם המאמר השלישי. בעזרת נותן תורתו בחדש השלישי
121
