נשמת חיים, המאמר השלישי א׳Nishmat Chayyim, Third Treatise 1
א׳מורה הדברים אשר בהם יתקיים כל דבר. ואיך היות כל אדם נצב הקומה היא ראיה להשארות הנפש:
1
ב׳שלשה המה מטיבי צעד החוש הקבלה והמופת. ומכחם יתברר ויתלבן אמיתת הדברי' והמה הדרכים אשר בהם יתחזק הנפש באיזו ידיעה ואמונה. כי לא נוכל להכחיש מה שיאמת אותו החוש. ולא מה שבא בקבלה מנביאי האמת והצדק ופרסום גדול כאשר קבלנו אנחנו קהל עדת ישראל עם הרבוי העצום מששים רבוא ממשה רבינו עליו השלום. ולא מה שאמת אותו המופת האמתי והמופת ראיה. רצוני כל מה שיתאמת מן המאוחר אל הקודם ומן הקודם אל המאוחר. ואולם ראוי שתדע שהגם ששלשה המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם בכל חכמה ודעת מן השלשה הכי נכבד הקבלה כאשר נמשכה מאב לבן מקהל גדול ועצום אשר כלם כאחד ראו בלתי נמצא ביניהם חולק ומגמגם על הראיה ההיא וזה כי לא אשר יראה האדם לעולם הוא אמת כי האדם יראה לעינים ולפעמים לסבה מהסבות יפול בהם הטעות כהטעות בעוות באני שיט המשוטות ביאור. ואיך ישפוטו הם שהארץ היא כדורית ושהיא חלק ק"ע פעמים מעגול השמש אשר לעין כל נראה כאילו היא עגולה קטנה בלתי ההקשה שכלית. אשר גם מחולשת הראות פעמים רבים נראה שרואה ואינו רואה אמיתת הדברים. גם לא כל מה שישפוט האדם בשכלו ראוי להחליט עליו שהוא אמת כי אף שהקב"ה ברא את האדם בשכלו ישר המה בקשו חשבונות רבים ותהי האמת נעדרת כי לא כולי עלמא גמירי להוציא לאור משפט ואתה תחזה שלא יש בין שני פילוסופים הסכמה בשום דבר בעולם זה אומר בכה וזה אומר בכה ויצא הרוח שלא כל הדעות שוות וכל אדם יולידו עשתונותיו לא יסכים בהם עם חברו כי ההקשה השכלית היא חלושה מאד. וכאשר האדם יחשוב התיצב על דרך טוב בא חברו והורס את בניינו ובא ללמד ונמצא למד כי מעשה ידי אדם המה מעשה תעתועים אשר על כן הראיה היותר עצומה והנכבדת אשר על פיה יתקיים כל דבר היא הקבלה האמיתית הכלולה בספר התורה באשר נתאמת בנסיון יום מתן תורתנו אשר בו זכו כל ישראל מקטון ועד גדול חכם גבור ועשיר טפש חלש ורש למעלת הנבואה ועיני כלם ראו. וכמו שאמר הכתוב את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם. ובאשר אין בעולם מי שיאהב את האדם יותר מאביו לזה הקבלה אשר בזה נמשכה מאב לבן אי אפשר להכחישה. ולכן אמר דוד דרך אמונה בחרתי. בהיות שאמונה השלימה הבאה לו לאדם על צד הקבלה לא תשער הנפש סתירתה:
2
ג׳ואחרי הדברים והאמת האלה באשר קורא ידיד יגעתי בב' המאמרים הקודמים בענין הנפש ודעת אלהית מצאתי בכל מה שפרסם לנו בתורתו האלהית ובדברי הנביאים וגלה סודו אל עבדיו המקובלים והיא הידיעה היותר גמורה והכרחית כאשר אמרנו. ראיתי ונתון אל לבי במאמר הזה להראות בכל כחי ועוצם ידי על צד החוש ההשארות הנפשיי הזה והדבר קשה. אבל בה' בטחתי ינחני במעגלי צדק למען שמו להוציא לאור כוונתי ואדע כי לא אבוש כי אשים לאל מלתי ואומר:
3
ד׳אחד מן הדברים אשר באומד הדעת יוכלו העינים לשפוט שהאדם הוא נבדל מכל הבעלי חיים בהיותו מצד נשמתו חי וקיים לנצח הוא היותו נצב בקומה זקופה ומתנשא לכל ראש. ביתר שאת ויתר עז מכל חית הארץ והבהמות הארציים אשר הן בקומה כפופה בלכתם תלכנה וזה כי ידוע הוא שכל היסודות נכספות וגם כלתות לנוח ביסודם הטבעי. סובב סובב הולך הרוח. האש כי ילהב ופנה למעלה. המים מניחים המקום הגבוה ויורדים למקום נמוך. והארץ לעולם במקומה עומדת וזרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאי. ולכן בהיות שרוח הבהמה יורדת היא למטה לארץ הנה היא בקומה כפופה תטה למטה כי עפר היא ואל עפר תשוב. אמנם האדם אשר מצד נשמתו הוא שמימיי כי נשמתו היא מן השמים לכן הולך קוממיות ונוטה לצד העליון והחלק היותר גובר עליו שהוא נשמתו תחזקהו בקומה זקופה ותעלהו לשמי מרומה ולמקור אשר ממנו חוצבה:
4
ה׳ועם זה תדע טעם לשבח לנענועם של אומתנו בקריאה. הסכת נא ושמע מה שכתוב בספר הכוזרי מאמר ב' סימן ע"ט ז"ל. אמר הכוזרי אשאל אותך התדע למה מתנועעי' היהודים בקריאת העברית. אמר החבר אמרו כי בעבור העיר החום הטבעי ואינני סבור שהיא אלא מצד הענין שאנחנו בו כי מפני שיכולים לקרוא רבים מהם כאחד היה אפשר שיתקבצו עשרה מהם או יותר על ספר אחד ובעבור זה היו ספרינו גדולים וכל אחד מהעשרה מצטרך שיטה בכל עת לעיין התיבה וישוב והוא נוטה ושב תמיד מפני שהספר בארץ והיה זה הסיבה הראשונה ואחר כן שב מנהג מפני ההסתכלות כאשר הם בטבעי בני אדם. עכ"ד. ולפי זה בב' דרכים יצא אלינו. הא' שסיבת הנענוע הוא להעיר החום הטבעי על ידי התנועה אשר בה יתעוררו הכחות ע"ד כל עצמותי תאמרנה. הב' סיבת מיעוט הספרים בימים ההם ובזמן ההוא אשר היה נסבה להתאסף הרבה תלמידים ולנענע עצמם בעת קריאתם לראות ולקרות ולדקדק היטב באותיות ומילות ואחר שנתרבוהספרים שב ההרגל טבע שני ועוד היום מתנועעים כמשפטן. אולם לא זה הדרך דרך הרשב"י הוא באמת עלה שמים וירד ולכל בני ישראל היה אור צא נא וראה מה שכתב בפרשת פנחס עמוד ת"ב ז"ל. שאלנא ליה מאי דכל עמין דעלמא לא עבדין אלא ישראל בלחודייהו דכד לעאן באורייתא מתנועען הכא והכא בלא למודא דבר נש בעלמא ולא יכלין למיקם בקיומייהו. אמר לי אדכרתן מלתא עלאה ובני עלמא לא ידעין ולא משגיחין. יתיב שעתא ובכה אמר ווי לעלמא ווי לבני נשי דאזלינן כבעירי חקלא בלא סוכלתנו. במלה דא בלחודוי אשתמודען נשמתהון קדישין דישראל בין נשמתהון דעמין עע"ז נשמתהון דישראל אתגזרו מגו בוצינא קדישא דדליק דכתיב נר ה' נשמת אדם. והאי נר בשעתא דאתאחד בגו אוריתא דלעילא לא שכיך נהורא עליה אפילו רגעא. ורזא דא אלהים אל דמי לך. כגוונא דא כתיב המזכירים את ה' אל דמי לכם לא שכיכו לכון. נהורא דשרגא כיון דאתאחדא גו פתילה ההיא נהורא לא שכיך לעלמין אלא מתנענע נהורא לכאן ולכאן ולא משתכיך לעלמין. כגוונא דא ישראל דנשמתייהו מגו ההוא נהורא דשרגא כיון דאמר מלה חדא דאוריתא הא נהורא דליק לא יכלין אינון לאשתככא. מתנענען לכאן ולכאן ולכל סטרין כנהורא דשרגא דהא נר ה' נשמת אדם. וכתיב אדם אתם אתם קרויי' אדם ואין אומות העולם קרויי' אדם. נשמתין דעמין מדעיכו דקש בלא נהורא. ועל דא אית להון שכיכו ולא מתנענען דהא לית לון אוריתא ולא דלקין בה ולאו נהורא שריא בהו ואינון קיימין כעצים בגו נורא דדליק בלא נהורא דשריא עלייהו. ועל דא משתככין בלא נהורא כלל. אמר רבי יוסי דא הוא ברירו דמלה זכאה חולקי דזכינא להאי למשמע דא עכ"ד. והיא טענה נצחת כי הנשמה היא נר ה' ואתגזרת מן גו בוצינא וכאשר מתאחדת לפתילה שהיא התורה האלהית אז מתמלאת אורה ונכספת לצאת מהגוף ולעלות אל מקורה ולשוב אל ארץ מולדתה ואין לה שכיכו. ולזה מתנועעת לכאן ולכאן כההוא נהורא דשרגא:
5
ו׳גם מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו ולפי כוונת הפרק אומר כי האדם עץ השדה שפירשוהו חז"ל בפרקא קמא דתענית והרשב"י בזוהר פרשת שופטים בניחותא לאפוקי מרש"י שפירשו בתמיהא. אולם לא כפי דעת ארסטו שהמשיל את האדם לאילן הפוך ששרשיו למעלה באומרו בשני מספר הנפש כי כשם שהשרשים שואבים מן הארץ הלחות וממשיכים אותו לכל חלקי הנטיעה לזון אותה ולפרנסה. כן ראש האדם אצל לקיחת המזון הנאות אליו יען כפי האמת האדם הוא אילן ישר והמוח אשר הוא המחנה שני לנפש הוא השורש אשר מטל השמים ממעל יצטבע ומשם יתפרד ההשפעה והמזון הרוחני אל שאר הכחות. וכמו שהשרש הוא החלק הראשיי באילן כך הראש מצד הנפש אשר שם משכן כבודה הוא השרש. וכמו שהארץ מחזק' בכל תוקף השרש כך השמים מושכים בכח גדול וביד חזקה הראש. ובעבור זה כל אדם נצב ובעל קומה זקופה. וכאשר יתחבר לזה ההשפעה השכלית בעת הקריאה בתורה ובתפלה אז מתנועע הגוף כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים והרוה את הארץ והולידה והצמיחה אז משתרגים הענפים לאחוז פני הקרקע וגוש עפר יסודם. כן כאשר מציון מכלל יופי אלהים את רוח קדשו הופיע לשכל האדם אז כאילו כל הגוף מקבל כעת חיות פתע מתנועע כלו לקבל ההשפעה ההיא. ולזה כפי הרשב"י בני ישראל עם קדושו ולא שאר עמין יש להם התנועה הזאת:
6
