נשמת חיים, המאמר הראשון ט׳Nishmat Chayyim, First Treatise 9
א׳כל הנמצא כתוב בספר תהלים ובחלק כתובים באצבע אלהים.
1
ב׳תחלת דברי ופתח אמרי יודע איפה שבכתובים ובפרט בספר תהלים יש כמה וכמה פסוקים המורי' בידיעה שלמה שאין עליה גמגום ההשארות הנפשיי הזאת. ואם הייתי מביא כלם יקצר המצע מהשתרע. ולכן שמתי מגמתי להביא לבד היותר הכרחיים ואומר. שאם תעיין בכתבי הקדש תמצא שהיה כל כך מקובל אצלם האמונה הזאת עד שהיה מורגל בפיהם כאחת מן הדברים המפורסמים שאין צורך להביא ראיה עליה. הראשון המשורר האלהי מתרעם על דואג ואחיתופל ואחרים החושבים עליו רעה ושנפשו בעון בת שבע תענש בגיהנם אמר (מזמור ג ג) רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים ושכפי הדין הרומז שם אלהים אין לי חלק לעולם הבא כי אפשר אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל ישראל בחרב יש לו תשועה בודאי אין ישועתה לו באלהים סלה לעולם ועד. ואתה ה' מגן בעדי הפך מה שחושבים שאין לי תקוה כבודי ר"ל ומגן כבודי שהיא הנפש כמו ויגל כבודי למען יזמרך כבוד. ומרים ראשי כי כשתצילני מאויבי אלך בקוממיו' והרמת הראש שידעו הכל כי אתה ה' מחלת לי. קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו מן השמים. אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי ה' יסמכני. פי' הרד"ק שכבתי בבטח ואישן בשלום כאדם שאין לו פחד והנכון שהוא על דרך בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך אשר עליו פירשו חז"ל בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך בתחית המחים. וכעין זה תוכל לפרש המקום הזה אני שכבתי ואישנה בקבר בלי עונש חיבוט הקבר הקיצותי בתחית המתים. וידעתי זה יען כי ה' יסמכני על ידי נתן הנביא שאמר לי גם ה' העביר חטאתך לא תמות. והתרעומת הזה הביא גם הוא במזמור השביעי באומרו (שם ד ז) רבים אומרים מי יראני טוב שיצליח מרד אבשלום וימות דוד וימלוך בנו והרע שלי טוב להם ומתאוים אותו. או מי יתן שימות דוד וימלוך בנו שיבנה בית המקדש ההר הטוב הזה והלבנון. והנה הם גומלים עלי רעה תחת טוב' כי נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. ועל אשר אומרים שאין לי תקוה מובטח אני שבשלום יחדו הגוף והנפש אשכבה ואישן כי אתה ה' לבטח בעולם הנשמות תושיבני. במזמור י"ט בהראותו את מעלת התורה האלהית על השמש שהוא הדבר היותר יקר ונחמד שבעה"ז אמר (שם יט ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש רוצה לומר אל מקורה העליון אשר ממנה חוצבה וכמו שנאמר והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה וכעין זה כתב במזמור (שם כג ג) נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו. והוסיף גם כי אלך בגיא צלמות שהוא הקבר כמו שנאמר (איוב י) בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חושך וצלמות לא אירא רע מחיבוט הקבר ועונש גהינם כי אתה עמדי. תערוך לפני שולחן נגד צוררי והוא התענוג הנפלא אשר לו זוכים הצדיקים והיין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ובמזמור (תהלים קיו ז) אמר שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי. ולהורות שבענין הנשמה השכלית הכתוב מדבר ועל מנוחתה כבוד בג"ע סמך אתהלך לפני ה' בארצות החיים שכפי מה שיפרשו ז"ל הוא הגן עדן אשר שם החיים האמיתיים הפך בנפשות הרשעים כתב במזמור (שם מט כ) תבא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור רצה לומר שנפש הרשע אשר זכר תבא עד דור אבותיו שהיו רשעים כמוהו ולא יזכו עד נצח לאור באור החיים בין נפשות הצדיקים שיחיו לעד ולעולמי עולמים. עוד במזמור (שם לט יג) בהתחננו לפניו יודיעהו סוד קיצו ותכליתו כדי שידע מה חדל הוא כלומר כמה יהיה זמנו בעה"ז המשיך דבריו עד אומרו שמעה תפלתי ה' וכו' כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי ר"ל גר אנכי עמך בארץ הזאת ומצד הנפש תושב ככל אבותי הקדושים אשר חלקם בחיים וחתם דבריו השע ממני ואבליגה ירצה הרף ממני הצרות והטרדות בימי חלדי בטרס אלך בלא חמדה ואינני עוד בעולם הזה לעשות רצונך כי העולם הזה עולם המעשה והעול' הבא עולם השכר. וכעין זה דבר במזמור (שם קיט יט) באומרו גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך. ואם הצדיקים היו מחשבים עצמם כגרים בארץ מכלל דארץ מולדתם היא השמים ולזה היו לפעמים מתאוים לשוב אל ארץ אחוזתם. וכן במזמור אמר (שם עג כד) בעצתך תנחני וכמו שכתב הראב"ע מלת לקיחה בלא דבר הוא התחברות נשמת הצדיק עם העליונים שאינם גוף ולא ימותו לעולם על כן בדברי חנוך ויתהלך חנוך את האלהים שהרגיל נפשו להתהלך עם המלאכים עד שלקחו ה'. והנה יבקש זה המשורר עזרני ונחני והרגילני בעצתך ואחר שתעשה לי זה הכבוד אז תקחני וכמוהו כי יקחני סלה. וכן ביונה ואליהו הוא אומר קח נא את נפשי. וסמך המשורר מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ. והטעם מי יתן לי שאהיה בשמים עם המלאכים הקדושים ואפי' עמך לא חפצתי להיות עוד בארץ כי כלה שארי שהוא הנוף ולבבי שהיא הנפש המתאוה אבל הנשמה שהיא צור לבבי וחלקי אלהים לעולם עומדת ולא תאבד באיבוד הגוף. ועל כן אחריו כי הנה רחקיך יאבדו ובו' ואני קרבת אלהים לי טוב. ודומה לזה במזמור שם קמב ח) היה מתפלל לה' הוציאה ממסגר נפשי כי הגוף ה א כמו מסגר משמר ובית הסוהר לנפש בעה"ז. ויען שהבחורים מתאוים לחיות ולהאריך ימים כדי לזכות עוד כי העה"ז הוא עולם המעשה אמר במזמור (שם קב כה) אומר אלי אל תעלני בחצי ימי וכמו שכתב אבן עזרא ידוע כי הגוף שהוא מן עפר הוא כלי לנשמה העליונה שהיא משמי השמים ובהפרדה מעל הגוף תשוב למקומה וכן כתוב והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה וזה טעם אל תעלני גם במזמור צ"ב אמר צדיק כתמר יפרח והמשילו לתמר להורות שכשם שהתמר מכל אילני דעלמא מתעכב לאפרחא וסליק לע' שנין כך הצדיק כשימות יחיה ומתחיל לסוף ימי שנותיו שהם שבעים שנה לפרוח בעולם הנשמות לאכול פרי מעלליו וכן רז"ל מה התמרה הזאת צלה רחוק ממנה כך הצדיקים מתן שכרן רחוק מהם עד לעה"ב. סוף דבר במזמור (קכא ז) אמר ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך והקשו בספר הזוהר פרשת ויחי כיון דאמר ישמרך מכל רע מאי ישמור את נפשך אלא ה' ישמרך מכל רע בהאי עלמא ישמור את נפשך בההוא עלמא שלא יתמסר בידא דדומ':
2
ג׳שלמה בן דוד מלך ישראל אשר קראו ה' ידידיה גם הוא הפליג בספריו לקיים ולאשר את האמת הזה. וכן בספרו המתואר משלי בדברו מענין האשה הזרה העוזבת אלוף נעוריה אמר (משלי ב כא) כי ישרים ישכנו ארץ ותמימים יותרו בה ורשעים מארץ יכרתו. ובאשר הנסיון יוכיח ההפך שיש רשע מאריך ברעתו ויתאמרו כל פועלי און מכלל דבארץ החיים הכתוב מדבר. וכן פירש רש"י ישרים ירשו ארץ לעה"ב ויותרו בה כשירדו רשעים לגהינם. והוא עצמו מה שכתב בסימן י' צדיק לעולם בל ימוט ורשעי' לא ישכנו ארץ. גם (בסימן ו) בשבא המקיי' מצות האבות אמר (שם כב) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. ובא הפי' תנחה אותך בעה"ז בשכבך בקבר והקיצות בתחית המתים היא תשיחך ותליץ בעדך ביום הדין ועל הרשעים כתב (בסי' יא) במות אדם רשע תאבד תקוה כי לא יכול עוד לזכות את נפשו ותענש בגהינם. ודוק שלא אמר במות רשע אלא במות אדם רשע לרמוז שהנמשך אחר תולדות האדמה ומשתקע בתאוות גופניות הוא הרשע אשר במותו תאבד תקותו עמו. וכאשר ספר במעלת עסק התורה באומרו (שם ח לד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום סמך כי מוצאי מצא חיים והם החיים הנצחיים אשר עליהן נאמר וחי בהם. ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת המות כדפירשנו. עוד תמצא שבפירוש איתמר (בסי' יג ט) אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך. הנה כנה נשמתן של צדיקים לאור כי היא אור ואצולה מאור ה' ונפשות הרשעים לנר כענין שנאמר (שם כ כז) נר ה' נשמת אדם וזה להבדיל בין האור ובין החשך ר"ל בין נפש הצדיק לנפש הרשע. ואמר אור צדיקים ישמח ותגל נפשם בג"ע ונר רשעים ידעך בגהינם שתמות נפשם ותלך לאבדון כמו הנר שאין לו העמדה ויכלה. וכזה ראה וקדש (שם טו כד) אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה ר"ל למשכיל או המשכיל הוא היודע ועד שאורח חיים הוא למע ה אצל המלאכים המוני מעלה כי חיי העה"ז אינם אלא חיי צער ויגון והכל הבל ולכן הוא מתקן פעולותיו למען סור משאול מטה ר"ל למען לא תענש נפשו בגהינם היושב בתחתיות הארץ. וכעין זה כתב (שם יט יו) שומר מצוה שומר נפשו ובוזה דרכיו ימות. ואין ספק שבשכר ועונש בעולם הנשמות הכתוב מדבר כי שומר מצוה לא ידע דבר רע ונשמתו משתמרת בעה"ב ובוזה דרכיו ימות בגהינם. ובפסוק כ"ב אמר עוד יראת ה' לחיים כי הנה יראת ה' תישר האדם אל החיים הנצחיים. ובהפליגו לספר בסימן כ"ד בשבח החכמה אמר כן (שם כד יד) דעה חכמ' לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקיתך לא תכרת. כלו' כן ידיעת החכמה אם יגעת ומצאת תעדן נפשך ובה תשיג אחרית טוב והוא ההצלחה האנושית ותקותך לא תכרת כי היא חייך החיים הנצחיים אשר לא ישיגם המות וחוסה במותו צדיק. ובהפך ברשעים נאמר (שם יד) בהכרת רשעים תראה ותקותם מפח נפש. גם בספרו המתואר קהלת עוד למד דעת את העם אזן וחקר להורות ההשארות הזה. תראה שב סימן ד' אמר יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לכל עמלו גם עיניו לא תשבע עושר ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה ות"י אית גבר יחידי לית תנין בר מיניה אף ברא ואחא לית ליה למירת ית נכסוי ולית סוף לכל טורחיה ואף עייניה לא תיכול למסבע עתריה ולא יימר בלביה למה דנן אנא טרח ומחסר ית נפשי מטיבותא אקו' כען ואעביד מיניה צדקתא ואחדי בעלמא הדין עם בני אנשא ולעלמא דאתי עם צדיקיא. ויפה תרגם כי הטובה רומז לטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבא כענין שנא' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. וכאשר הוסיף לדבר עוד בענין הכילי (בסימן ה יד) כאשר יצא מבטן אמו ישוב ללכת כשבא ומא מה לא ישא בעמלו שילך בידו וגם זו רעה חולה כל עמת שבא כן ילך. ת"י היכמא די אתא בעלמא הדין ומדעם אגר טב לא יקבל בטורחיה לסוברא עמיה לעלמא דהוא אזיל למהוי לזכו בידיה. ומדקרי בעשיר כילי שמאומה לא ישא בעמלו מכלל העשיר נדיב במותו יקח הכל וירד אחריו כבודו כי ילך לפניו צדקו ומעשי ידיו וטובו. ומדייחס לו התנועה אחר המות באומרו ישוב ללכת כן ילך וגו' מכלל שעדין הוא בחיים מפאת נשמתו הנשארת חוץ מגופו. וכעין זה כתב (בסימן ו ג) אם יוליד איש מאה ושני' רבות יחיה ורב שיהיו ימי שניו ונפשו לא תשבע מן הטובוגם קבורה לא היתה לו אמרתי טוב ממנו הנפל כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה וכל זה קרה לאחאב שהוליד בנים הרבה וממונו הרבה ונפשו אותה עוד ממונם של אחרים וכלבים אכלוהו וטוב ממנו הנפל יען כי בחושך בא ובחשך ילך. ונפקא מיניה שהצדיקים קורה להם בהפך כי באור באים ובאור הולכים לבית עולמם בעבור נפשם החוסת תחת כנפי השכינה לאור באור החיים. עוד כתב (בסימן ז א) טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה וזאת ראיה ברורה אשר אין עליה ספק. וזה שאם בחיי העה"ז יכלה ויפסד הכל איך יהיה יום המיתה טוב מיום הלידה וההעדר טוב מהמציאות ואיך יהיה טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה וצער הגוף יותר טוב מתענוגו. אמנם מכאן ראיה להשארות הנפש כי כן חתם דבריו באומרו באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו שגם כן הוא מעותד למות וישיב אל לבו לשוב בתשובה שלמה ולהכין צדה לדרכו. כי מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת וכן ת"י ואין אית בידיה מדעם ביש ישבקיניה בתיובתא קדם מרי עלמא גם (בסימן ח ה) כתב שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם ות"י גבר די נטיר פקודיא דה' לא ינדע מדעם לעלמא דאתי ומשפט ידע לב חכם כי החיים שהם הצדיקים אשר במיתתם קרוים חיים יודעי' שימותו כי לכל זמן עת ללדת ועת למות. ואף שלא ידע האדם את עתו ממש על כל פנים החי יתן אל לבו שיבא בלי ספק כי סוף אדם למות. ועוד זה יודעים כי אח כל מעשה האלהים יביא במשפט. והמתים שהם הרשעים אפילו זה אינם יודעין ואינן משימים על לב ועליהן כתב ואין להם עוד שכר וכדמתרגם וחולק טב לית ליהון עוד עם צדיקיא לעלמא דאתי (ובסימן יא ט) שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט. כאדם אומר לעבדו או לבנו חטא חטא כי פעם אחת תלקה על הכל. ומזהיר לאדם שישוב אל ה' עד שלא יבאו ימי הרעה והזקנה ויגיעו השנים אשר אין חפץ בהם וכלל דבריו באומרו (שם יב ז) וישב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. וחתם ספרו סוף דבר הכל נשמע וכו' כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע ואם שנראה באיזה מקומות של ספרו שנוטה לצד מינות ח"ו כבר בא הפירוש ששם דבר אליבא דאפיקורוסים וליה לא סבירא ליה וסוף סוף ביאר דעתו והורה סברתו בענין ההשארות במלים ברורי' אשר אין לה' עוד טעם כדי שיודע לכל בלי ספק וגמגום ותיקר נפשם בעיניה'. וכבר פירשו גם כן הפסוקים באופנים שונים. ובקיצור דברים אחר שבסימן ג' יז) ביאר סברתו באומרו אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם בעולם הנשמות סמך אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהי' שהם בהמה המה להם. כלומר מי יאמין לשמועה כזאת שבני האדם אשר לברם האלהים והבדילם במעלה וחשיבות על כל מיני הבעלי חיים כלם יהיו כל כך שפלים בעיניה' שיחשבו וידמו שהם כבהמות הארץ כסוס כפרד אין הבין וזהו שהם בהמה המה להם. הם אומרי' כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד לה' כמות זה כן מות זה ורוח א' לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל הכל הולך אל מקו' א' הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר ומי יודע רוח בני אד' העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ כלומר אחר שיש מבני האדם כל כך בהמיים שגוזרי' על נפשם כי הכל הולך אל מקום א' מי הוא שעומד על מעלת הנשמה האלהי' וכשם שהאומר מי יודע ראובן החכם ר"ל מי מכיר חכמתו הנשאה ובלשון הזה מתקיי' חכמתו כך אמר שלמה מי יודע הנפש של הצדיקים הנכבדת העולה היא למעלה והנפש הפחותה של הבהמות היורדות למעטה ליסודו וכן ה"א העולה היא קמוצה להורות על ה"א הידיעה לא שתהיה ה"א השאלה ויורה עליה ה"א היורדת שהיא גם כן ה"א הידיעה מפני דגש היוד הבא אחריה. או יהיה הפירוש כפי מה שפירש רש"י מי הוא אשר מבין ונותן לב שרוח בני האדם היא העולה למעלה ועומדת בדין ורוח הבהמה היא היורדת למטה לארץ ואין לה ליתן דין וחשבון וצריך שלא להתנהג כבהמה שאינה מקפדת על מעשיה. או יאמר לענין הגופים גופו של אדם אין לו יתרון על גוף הבהמות במאומה כי הכל הולך אל מקום א' הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר אבל היתרון מי יודע רוח בני האדם וכו' ובילמדנו פירשו מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה זו נשמת הצדיק הגנוזה ומונחת תחת כסא הכבוד ורוח הבהמה היורדת למטה זו נפש הרשע שיורדת לגהינם עליה נאמר אך אל שאול תורד וכן איתא במדרש הנעל' והפירוש הזה הוא היות' מתיישב על הלב כי אין לומר ברוח הבהמה ירידה למטה לארץ כי בצאת נפשה כי מחה אין לה ירידה יותר ממה שהיה לה בחייה אבל בנפש הרשע שהיא מהעליונים יאמר אליה שהיא תרד למטה לקבל עונשה בארץ תחתית וגיהנם. ומה שכתב (בסימן ט י) כל אשר תמצא לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה כבר פירשו חז"ל. כל אשר תמצא לעשות רצון קונך בעוד שאתה בכחך עשה כי בשאול אחר מיתתך אין מעשה כי היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם ואין עוד חשבון ומחשבה להפטר מן הדין ואין דעת וחכמה כי אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ולכן אמר בפסוקי' הקודמי' כמזהיר על זכרון המיתה (שם ט ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים מן כתמי העונות והתקן עצמך בכל שעה ושוב יום א' לפני מיתחך כי המיתה גזורה על כל החיים ואל תתהלל ביום מחר כי לא ידע האדם את עתו. הנך רואה איך שלמה המלך קיים מאמרו בהשארות הנפש הרוחנית:
3
ד׳איוב היה איש תם וישר ירא אלהי' וסר מרע ואף שנראה מדבריו שכפר בתחית המתי' כבר אמרו חז"ל שאין אדם נתפש על צערו. ומה שדבר היה על צד הויכוח עם רעיו ואוהביו. והנה הוא בסימן ג' בקללו היום שנולד בו לחשבו שהוא היה סיבת הרעות שקרוהו אמר (איוב ג יו) שם רשעי' חדלו רוגז ושם ינוחו יגיעי כח וחזר ואמר קטון וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו כאילו היה מתאוה המות ואם המתי' ינוחו ושם בעולם הנשמות נראה מי חשוב ומי שפל מכאן שלאחר המיתה עדין הנשמה נשארת. עוד בסימן כ"ז ויוסף איוב שאת משלו ויאמר כי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי הנה כנה נשמתו רוח אלוה באפו כמו שכתוב בספר התורה ויפח באפיו נשמת חיים. גם בסימן ל"ב אמר אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם, כלומר הנשמה אשר באה לו לאדם מה' המשדד את המערכות תבינם ותשימם חכמי' לא אורך הימי' והישישות וזאת ראיה ברורה להיותה אלהית כי היתרון הזה מהחכמה לא נתן לשום בריה בארץ אלא לו להנאתו ולטובתו ולשום לו שם ושארית באחריתו. גם (בסימן ל"ד י"ד) נאמר אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף כענין שנא' והרוח תשוב אל האלהי'. ולפני' עוד תשוב ותראה נפלאות מזה הספר ואיך בו הזכיר לברכה ענין השכר והעונש וענין הגלגולי' בע"ה:
4
ה׳דניאל איש חמודות אמר לבלשאצר מלכא (דניאל ה כג) ולאלהא די נשמתך בידה וכל אורחתך לוה לא הדרת. וזה כעין מה שאמר דוד (תהלים לא ו) בידך אפקיד רוחי ולא נאמר כזה בבעלי חיי' אף שחיותם ומיתת' הם ביד ה' וכאשר עוד דבר בענין תחית המתי' אשר עוד יבא זכרונו אמר (דניאל יב ג) והמשכילי' יזהירו כזוהר הרקיע וזה יהיה מפאת הנפש באשר היא מטבע המלאכי' המזהירי' או אפשר שאז הצדיקים בגוף ונפש יהיו מאירי' דוגמת משה רבינו כי קרן עור פניו. והפירוש הזה הוא יותר מתיישב על הלב ומכאן הוראה למעלת הנפש, סוף דבר נחמיה התרשתא היה מבקש מהשם (נחמיה ה יט) זכרה אלהי לטובה ופעם אחרת זכרה לי אלהי על זאת ולא היה מבוקשו אלא שבעולם הנשמות יהיו נכתבים בספרו הטובות אשר דרש לעמו ואשר שם יגמלהו ה' כצדקו וכתומו עליו. וזהו מה שרצונו להביא מספרי הכתובים והם מ"ב עדים נאמנים כנגד השם של מ"ב אשר כחו נודע אצל המשכילים:
5