נשמת חיים, המאמר הרביעי י״חNishmat Chayyim, Fourth Treatise 18
א׳מביא עוד הטענות שכנה לו חכם מחכמי אומות העולם וסותר את דבריו:
1
ב׳טירתולייאנום גם כן חכם מחכמי אומות העולם חזק ואמץ את לבבו נגד דעת פיתאגורס בענין הגלגול. אמר בספרו מהנפש פרק ל"ג ידוע הוא שיבא יום הדין הגדול והנורא ובו ישפטו כל בני האדם וכל הנפשות עתידין ליתן את הדין כפי מעשיהן וזכיות או עונות שבידיהן ואם כך הוא שהנשמות מתגלגלות מגוף לגוף אם דרך משל בגוף הראשון זכתה ועשתה פרי למעלה ובגוף השני חטאה והרשיעה במעשיה ושוב בגוף השלישי בתורת ה' חפצה ובמצותיה אהבה ללכת או בהפך איך השופט כל הארץ בלי עול יוכל לדון אותה על מעשיה אשר נשתנו פעמים שלש עם גבר:
2
ג׳השנית אם אמת נכון הדבר שנפשות בני האדם מתגלגלות בבעלי חיים אם כן עצם הנפש מתהפך ומנשמה משכלת תעשה נפש בהמית אשר הוא טעות מבואר אצל כל מביני מדע:
3
ד׳השלישית אמר בהכרח צריך שהנפש תמלא מקום כל הגוף ואם אמת נכון הדבר איך נפש האדם בעל כמות קטנה תוכל להתגלגל בשור או בפיל חיות גדולות אשר לא יוכל להחיות ולמלא מקום חסרונ'. או איך יכלכלו העופות והבהמות קטנות נפש האדם הגדול בערכיהם. אלו הם בכלל הטענות אשר הביאו לעזרתם כל איש מר נפש החיל אשר נגע אלהים בלבם. ואשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון למען תדע מה שתשיב לכל איש עקש ומתעקש נגד קבלת רבותינו ז"ל ולמען תמצא מרגוע לנפשך:
4
ה׳דע שכבר השרישנו התורה האלהית שכפי מעשי האדם האחרונים כך יזכה או יענש בעולם הנשמות ובעולם התחיה, וכן בקבלה הוא אומר בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת עליהם בעולו אשר עשה ימות. ורז"ל אמרו בתוהא על הראשונות. וכך היא המידה גם כן ברשעים כדכתיב ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה. וזה מצד חסדו ית"ש כי בראותו ילדיו מעשה ידיו טבועים בטיט היון מהחטא דרך תשובה להם הורה למען יחיו ויצילו את נפשם. וכפי זה כבר הותר הספק הראשון שאם הנשמה חטאה בגוף הראשון וזכתה בשני כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו ובצדקתו אשר עשה יחיה וידינהו ה' ביום הדין הגדול לטובה, ואם הפך זה זכתה בראשון וחטאה בשני כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא בם ימות ואם יזכה בכלם ונתעלה באמצעות' לאיזה מדרגה עליונה אז יזכו הגופים על ידי הנצוצות כלם כאשר רמזתי. והצור תמים פעלו אשר אין לפניו עולה ולא שכחה בדעתו הבלתי תכלית כתובים כל מעשי ידי האדם ובספרו כלם יכתבו לדעת את אשר בלבבם ולגמול להם כפי מעללם:
5
ו׳ולענין מה שכחש הגלגול בבעלי חיים אינו מהתימה יען גם באנשי בני עמנו גם כחשו גם שמו בכליהם טענות ויבנו עליה דיק וישפכו עליה סוללות והנה הרב ר' סעדיה הגאון כתב במאמר ו' ז"ל הם חושבים שגוף האדם מהפך הנפש מעצמותה עד שישימנה נפש אדם אחר שהיתה נפש בהמה. ועוד שהיא מהפכת אותו מעצמותו עד שתשי' מדותיו כבהמות אף על פי שצורתו כבני אדם ולא די להם ששמו עצם הנפש מתהפך ולא קיימו לה עצם אמיתי עד שסתרו דבריהם ושמוה מהפכת הגוף ומשנה אותו, והגוף מהפך אותה ומשנה אותה וזאת היא היציאה מן המושכל, עכ"ד. והרב בעל העיקרים במ"ד פרק כ"א אחר שכחש גם הוא בגלגול בגופי בני אדם סיים דבריו באומרו היותר רחוק מזה שיאמרו שנפשות האנשים מתגלגלות בגופות הבעלי חיים והשם יודע עד כאן. ואחרון אחרון חביב בערכם הרב בעל ס' אמונות הודה ולא בוש בגלגול, אולם גם לזר נחשב אצלו בגופי הבעלי חיים. וכן אמר בשער הז' פ' ח' מה שחשבו מקצת הקדמונים שיש העתק מאדם לבהמה אין ראוי לשו' בעל שכל להעלותו על לב ימשך ממנו סתיר' סדר הנמצאים והמרכבו' ולא מצאנו שום רמז בתורה ולא בשום מדרש חז"ל וכו', סוף דבר החכמים האלו כלם שוים לרעה בהכחשת הפנה הזאת, וזאת היתה להם להיותם נמשכים אחר הפילוסופיה אבן נגף וצור מכשול לרבים בני עמנו. ועליהם בענין הזה באמת נאמר אם קרית לא שנית, יען יחסו לבעלי הקבלה שהנפש האנושית מתהפכת בנפש בעלי חיים אשר מעולם לא עלתה בדעת'. כי הלא כבר כתבתי לך שלשים שכפי דעת חכמי האמת והצדק הנפש היא נצבת ואינה צורה עצמית לגוף. וכאשר אמרו שנפש האדם מתגלגלת בבהמה חיה ועוף אין כונתם לומר שמרכבת גוף הבהמה ושהיא צורה לו אלא שנפש האדם בלתי נפש המרגשת מהבהמה מתקשרת ומתגלגלת שם לקבל בגוף אין דומה לו צער ודאגה מופלגת כי קשה עליה להתחבר עם גוף בלתי מוכן והגון למעלתה ובו נענשת. ועם זה יותר הספק השני ונחה שקטה גם כן השאלה הג' שאיך תוכל נפש האדם הגדול לצמצם או להרחיב את עצמה בחיות גדולות עם קטנות יען הנשמות אינם גופניות ובעלי הכמות כאשר חשב טירתוליאנוס הנזכר. ואם כך הוא האינו מן הנמנע שיצמצמו את עצמן או ירחיבו מקום אהלם כי הן רוחניות ואין להן ממשיגי הגוף. וכבר אמרתי שאינם צורות לבעלי החיים, ובלבד מתחברות ומתקשרות לגוף השפל ההוא לשתצטערנ' ותקבלנ' עונש, ואני תפלה לאל חי יסיר מעלינו אתהמות הזה ויתן חלקנו עם נוחלי דת ואוהבי שמו ויפרוס עלינו סכת שלומו. אכי"ר:
6