נשמת חיים, המאמר השני י״טNishmat Chayyim, Second Treatise 19
א׳יורה שנשמתן של צדיקים רואות בשעת מיתתן הטוב הצפון להם. ומה הרמז בי"ג נהרי אפרסמון.
1
ב׳הטוב וכל מתן שכרן של צדיקים המתוקן להם לעולם הבא האמינו רבותינו ז"ל שהקב"ה מראה להם עד שהן בעולם הזה. וכן כתב הרשב"י בפרשת וירא אליו ה' עמוד ר"ס ז"ל. רבנן פתתיבהאי קרא בשעת פטירתו של אדם דתניא א"ר יהודה בשעת פטירתו של אדם הוא יום הדין הגדול שהנשמה מתפרדת מן הגוף ולא נפטר אדם מן העול' עד שרואה את השכינה הה"ד כי לא יראני האדם וחי. ובאי' עם השכינ' שלשה מלאכי השרת לקבל נשמתו של צדיק. הדא ה"ד וירא אליו ה' וכו' וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וכו' ובפרשת ויחי עמוד תס"ה כתב. אוף הכא בשעתא דדינא דבר נש יתער וקרי ליה ולית דידע ליה בר ההוא ברנש דשכיב דתנינן בשעתא דברנש שכיב ודינא שריא עלוי לנפקא מהאי עלמא איתוסף רוחא עלאה ביה מה דלא הוה ביומוי. וכיון דשריא עלוי ואתדבק ביה חמא מה דלא זכה ביומוי משום דאיתוסף ביה ההוא רוחא. וכד איתוסף ביה וחמא נפק מהאי עלמא הה"ד תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון. וכתיב כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא זכאן במיתתהון זכן וכו'. ולהלן עמוד תע"ה כתב בשעתא דבר נש נפק מהאי עלמא נפשיה דיליה סמיכא עמיה ועד דלא נפקת עינוי דבר נש חמו מה דחמו כמה דאוקימנא כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא חמאן וכו'. ומפני זה התלמידים החסידים כשהיו נפטרים מבית המדרש היו אומרים לרבינו הקדוש עולמך תראה בחייך ותקותך לדור דורים גס בבראשית רבה פרשה ס"ב וש"ר פרשה נ"ב ז"ל כתיב עוז והדר לבושה כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעתיד לבא ומראה להם הקב"ה לד שהן בעולם הזה מתן שכרן מה הוא עתיד ליתן להם לעתיד לבוא ונפשן שבעה והם ישנים. א"ר לעזר משל לסעודה שעשה אותה המלך וזימן את האורחים והראה להם מה שהם אוכלים ושותין ושבעה נפשן וישנו להם כך הקב"ה מראה להם לצדיקים עד שהם בעולם הזה מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא והם ישנים שנאמר כי עתה שכתבתי ואשקוט הוי בשעת סלוקן של צדיקים הקב"ה מראה להם מתן שכרן. כד דמך ר' אבהו אחזו ליה תלת עשר נהרי אפרסמון. אמר להון אילין דמאן אמרו ליה דידך. אמר אילין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה'. ע"כ והואיל דאתא לידן נימא ביה מלתא. ולהבנת המאמר אעיר עליו ספקות. הא' כי אם העולם הזה הוא עולם העמל והטורח והצדיקים אינם יושבים בו בשלוה עד בואם אל המנוחה ואל הנחלה של העולם הבא למה זה מראה להם הקב"ה מתן שכרן בעולם הזה. ב' שהמשל אינו צודק כי הרואה הסעודה לא יישן אדרבה יתעורר לאכול לשבעה ג' למה הראהו לר' אבהו נהרי אפרסמון ולא דבר אחר. ולמה היו במספר י"ג. ד' איך יצא מפי קדיש עתק אני אמרתי לריק יגעתי האם לא היה מאמין בשכר ועונש ולא ידע שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה. אבל לפי דעתי כך הוא הפירוש בהיות שהנשמה והגוף ביחד עסקו בתורה ובמצות ובהיות שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה קודם שיתפרד הנשמה וישאר הגוף מוטל כאבן דומם ארצה מראה לו מתן שכרו לתחית המתים כדי שיתעדן גם הוא ויראה שגם מיתתו אינו לעולמי עולמים ואם יכרת ועוד יחליף. ונאמר עוד שיען שהעה"ב נקרא שבת כמו שאמרו רז"ל מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת כמו שצריך להוסיף מחול על הקדש בעולם הזה כן הקב"ה מראה להם לצדיקים מתן שכרן כדי להוסיף בו מחול על הקדש, ואם תרצה אמור כי בהיות שכל שינוי ההוה על האדם ומשנה אותו ממה שהורגל בו מצער אותו. והמות הוא הדבר היותר מצטער לאדם כי אינו יכול לצייר הטוב המגיע לו ממנה. לכן היתה מאתו ית' רחמנות לעשות טובה עם הצדיק כדי שלא יצטער וימות בהשקט ונחת בלי יגון וצער להראות לו את מתן שכרו למען יתאוה המות לראות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. וענין המשל כך הוא. כי כמו שהרואה את הסעודה ואוכל ושותה עד ששבעה נפשו מתוך האכילה והשתיה שינה כך כשהקב"ה מראה להם לצדיקים מתן שכרן ונפשם שבעה מהתענוג העצום אשר אליו זכו ישנים ר"ל מתים במיתת נשיקה בלי יגון וצער. וזהו שאמר איוב סימן ג' כי עתה שכבתי ואשקיט ישנתי אז ינוח לי. ר"ל אם עתה שכבתי שהוא כנוי למיתה ואשקוט מצערי העולם הזה אם היה מיתתי כישן בלי צער המות אז בהתפרד הנפש מהגוף ינוח לי מנוחת שלום השקט ובטח. ואמנם למה כנו התענוג הנפשיי בנהרי אפרסמון כתב עליו ר' מרדכי יפה ביפה תואר שלו. ז"ל עם שהשכר הנפשיי אינו בענין גשמי הנה הדבר הרוחני רמז אל השכר הרוחני. כי הדבר שהנשמה נהנית בו הוא הריח. גם ר' ידעיה הפניני כתב שהראות נהרי אפרסמון הוא מבאר שני ענייני הגמול א' שפע הטובה ורבוייה כשפע המים המוגרים בנהר. והב' פשיטות הטובה ההיא והיותה נפשיית לבד כמו שהריחות הטובות תענוג הנפש חזק יותר מכל מיני הדברים הערבים לה ולי נראה שבהיות האפרסמון כפי מה שכתב יוסף בן גוריון הדבר אשר נשתבחה בה לבד ארץ ישראל כי לא תמצא אלא ביריחו אשר על שמו נקראת. בעבור זה כנו חז"ל השכר הנפשיי בשם הדבר היותר חשוב בארץ. ואמנם למה היו במספר י"ג. כתב הה"ר שם טוב בפרשת ויחי שרמזו לי"ג מידותיו של הקב"ה אשר בהם נדבק. או ירמוז אל השגת הדבקות בו ית' שהוא מושג אחר למוד הג' חכמות למודיות טבעיות אלהיות והעשרה אספקלאריו' שהש"י מושג אחריהן אשר כתב ב"ע בשער מ"ד. ועוד אמרו שהוא לשון גוזמא כמו שאמר רבינו הלוי גבי תליסר עליתא דינרי דפרק כל כתבי. וכן תליסר גמלי ספקי טריפתא ותליסר טבחי ואחרים אומרים שהכל משל להשגת אחדותו ית' שעולה אחד במספר י"ג ולי נראה שהם כנגד הי' הדברות אשר בהם נכללים התרי"ג מצות וכנגדשלשה חלקי המצות והם הדבור והמחשבה והמעשה וכדכתיב בפיך ובלבבך לעשותו. ודבר מאמרו של רבי אבהו ואני אמרתי לריק יגעתי. תירץ הרב מרדכי יפה בשם יש מפרשים שחשב שאין שכר רק לנפש וכשראה נהרי אפרסמון שהוא דבר גשמי ראה שזו בשורה שגם הגוף יהיה לו שכרו. ועל כן תמה ואמר שעד עתה חשב שהגוף לריק יגיעו. והוא דחה הפירוש הזה. ופירש שחש שמא לקוצר זכותו יהיה אוכל שכרו בעולם הזה ונמצא מכלה כחו לתהו וריק כי העולם הזה הבל וריק והבל הביא גם הוא כי מי הוא ואיזה הוא שאינו יודע שאחת מן המצות שהעושה אותם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא היא תלמוד תורה. ואיך היה חושב שלתהו והבל כחו כלה. ותירץ עוד שעל דרך ההשאלה תפס לשון הכתוב ועיקר כונתו שיהיה שכרו מעט מזער עד שיחשב לתהו והבל לגבי השכר הגדול אשר ראה. והפירוש הזה הוא יותר מתיישב אל הלב. אולם כבר השרישונו רבותינו ז"ל שהצדיקים מראים עצמם כאינם ראוי' לטוב הצפון להם. באומרם על פסוק לולא האמנתי לראות בטוב ה בארץ חיים. למה נקוד על לולא כך אמר דוד לפני ה ב"ה רבונו של עולם מובטח אני בך שאתה משלם שכר לצדיקים לעתיד לבא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו שמא יגרום החטא. ואל תחשוב בלבך שגם דוד המלך עליו השלום היה ירא שמא לא יזכה לחיי העולם הבא. אבל לענותנותו לחסידותו היה מראה כאילו לא היה הגון לכל הכבוד הזה. וכמו שאמר יעקב קטונתי מכל החסדים. וכן ר' אבהו. או נאמר כי מאחר שכל מה שאנו עושים ממצות ה' בעולם הזה הוא לבד פרעון הטוב שקבלנו ממנו בני חיי ומזוני וכל ההצלחה והאושר הטוב אשר קנינו. וכמו שאמר הכתוב מי הקדימני ואשלם. לכן ר' אבהו לרמוז שכבר פרע לו הקב"ה עבודתו בעולם הזה אמר כל אילין לאבהו וכו' ויצא לנו מזה שהקב"ה מראה להם לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא. וכן בזוהר שיר השירים אמרו. כד ברנש זכאי נפיק מהאי עלמא פתחין ליה תליסר תרעיה דרזא דאפרסמונא דכייא דרזא דחכמתא עילאה תליא ביה וכו'. ובפרק ג' דתענית הביאו שהראה הקב"ה לר' אלעזר בן פדת י"ג נהרי שמן אפרסמון. ואמרו עוד דריב"ל אשכח לרשב"י דיתיב אתליסר תכתיכי דפיזא וכו'. והכל משל להשגות עליונות כמו שאמרנו אשר אליהן זוכים הצדיקים קודם פטירתן מן העולם. ובגלל הדבר הזה אמרו רבותינו ז"ל במסכת כתובות מת בתוך שחוק סימן יפה הוא לו. וזהו לפי דעתי פירוש פסוק פתיחת מאמרנו עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. ר"ל כאשר הנשמה הכנויה בשם אשת חיל ואשה משכלת מתלבשת בעוז שהוא התורה וכמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן עם המדות שהם הדר ותפארת לו לאדה אז ותשחק ליום אחרון כי אז ימלא שחוק פיהו ביום האחרון של חייו בראותו קודם מותו הטוב הצפון לו. ולזה המת מתוך שחוק סימן יפה הוא לו שחלקו בארץ החיים.
2