נשמת חיים, המאמר השני כ״חNishmat Chayyim, Second Treatise 28
א׳מענין הצדקה תענית והדלקת הנר.
1
ב׳בצדקה שנאמר וצדקה תציל ממות ר"ל ממות העולם הבא. וכן כתב בעל הלבושים א"ח סימן רפ"ה ומה שנהגו לפסוק צדקה בעד המתים שכבר מתו מזמן רב כשמזכירין נשמות אעפ"י שאפשר שכבר קבלו דינם מצאו להם סמך מן המדרש שדרשו בפסוק דעגלה ערופה כפר לעמך ישראל אלו החיים. אשר פדית וגו' אלו המתים מגיד שהמתים צריכין כפרה. וסיים המדרש שמצינו למדים ששופך דמים חוטא עד יוצאי מצרים. וה"פ שההורג הזה מגלגל בעונו חטא ועון למפרע אפילו על אותם שמתו מאותו היום שהרג עד שיצאו ישראל ממצרים. דה"פ מה דדריש בתר הכי אשר פדית ה' כלומר על כן פדיתנו שלא יהי' בינינו שופכי דמים. וכדאמרינן דכל ישראל נעשו ערבים זה לזה ועל מנת כן נפדו שלא יהא בם ובזרעם שופכי דמים וזה עבר על כן נעשו גם המתי' ערבים עליו וצריכים כפרה. ומכאן יצא המנהג שנודרין צדקה בעד המתים לכפר בעדם. עכ"ד. כך הוא האמת. אבל במה שכתב ומצאו סמך לזה מהמדרש לא דק כי הגם שהובא בפסיקתא והילקוט שורשו הוא במסכת הוריות ובכריתות דף כ"ו. וכת' הרב רבינו בחיי בפרשת שופטים ולמדנו מזה שההקדשות שנוהגין החיים להקדישם בעד המתים שיש בהם תועלת למתים. וכל שכן אם הבן מקדיש בעד אביו שהוא זכות לאביו בהיות אוכל הבן פירותיו. וכן כתוב בתשב"ץ סימן שמ"ג בשם ספרי דכתב על זה מכאן הביא רבינו שמריה ראיה שמצוה להניח צדקה עבור מתים. וכן כתב המרדכי בפי"ב ובעל ספר החסידים סימן ק"ע כתב ז"ל. מעשה בחסיד אחד שהיה נודר בשביל נשמות קרוביו ואחר כך הי' נודר הכל בסתם בשביל כל הנשמות. אמרו לו למה אתה עושה כן. אמר להן מפני שיש מהן שאני נהנ' בזכותו ולא אהיה כפוי טובה כי בשביל' ה' ייטיב לי. ואם תאמר הרי חטאת שמתו בעלי' מתה מפני כי קרבן חטאת להגן מן היסורים וכבר מת. ועוד מיתה מכפרת אבל צדקה שנותנין דומה לעגלה ערופה שאמרו ראויה כפרה זו לכפר על יוצאי מצרים למפרע. ועוד אם יאמר אדם מה מועיל לאחר מיתה אם הבן רשע וכי האב יוכל לפדותו בצדקה והא כתי' אח לא פדה יפדה איש. אלא לפי שמצינו שאם נדר להביא עולה הבן מביאה לאחר מיתתו. ולפי שכל מה שמצינו בעולה מצינו בצדקה זו באה בנדר וזו באה בנדר ונדבה אף על פי שאינו ראוי לגמרי כי הבן אינו יכול להביא עולה שלא הקדיש האב. ובסי' תתשע"ז כתב כפר לעמך ישראל אשר פדית ה'. אמרו ראויה כפרה זו שתכפר אף על יוצאי מצרים כלומר על כל המתים משיצאו ממצרים. ואיך יכול המעשה לכפר על מי שלא עשאה בחייו והלא חטאת שמתו בעליה למיתה אזלא שאין כפרה לאחר מיתה כי בחבל מות האדם נתכפרו לו עונותיו. אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא ברא מזכה אבא כגון שהאב חוטא ונותן את בנו ללמוד תורה ומעשים טובים הואיל ועל ידי האב זכה הבן ברא מזכה אבא. ואם האבו' צוו לבנים לעשות דברים לאחר מותן הרי כשיעשו הבנים כאילו יעשו האבות. ומכאן תקנו שנודרין צדקה שייטב לאותן שכבר מתו ומצינו שהמתים מתפללין על הבנים שנאמר ותעל שכבת הטל פלפול שכיבת שוכבי קבר. וכן מועיל למתים שחיים מתפללים עליהם. או צדקה שנותנין עליהם וצדקה תציל ממות שבזה העולם וממות שלעתיד. שהרי שמואל ביקש על לוי במסכת ברכות. וכל שכן אם נותנים צדקה בשבילו. כי מה לי תפלה מה לי צדקה ודוקא בעולם הזה יכול להטיב לנפש המת. ואו שתק בעולם הזה ולא ביקש גם לא יבקש לעתיד ואם ביקש לעוה"ז מטיבין למת. ורבי מאיר אמר כשאמות אעלה עשן מקברו דאחר. ורבי יוחנן אמר אקחנו מגיהנם ולמה לא יכלו לעשות כן בחייהם כי רבו פשעיו של אחר אם לא שר' מאיר בכח עשה וכן רבי יוחנן לאחר מותם שהשוער נדחה מפניהלא היו יכולין לעשות בחייהם בבקשה. והמתים מתווכחין בבית דין של מעלה והצדיקים עושים ביניהם שלום. ופעמים שלא ימחול עד שמקבל עליו להעשו' שום דבר צער לזרעו. והרוקח בהלכות יום הכפורי' סי' רי"ז כתב ז"ל. ואם תאמר ומה מועיל למת שהחי נותן צדקה בעבורו אלא השם בוחן לבות החיים והמתים אם אותו המת בחיים היה נותן צדקה או היה עני אך לבו בטוב והיה נותן אם היה לו אז תועיל לו קצת כי החי יכול לבקש להקל דין המת כדוד על אבשלום וכר"י על אחר שאמר לכשאמות אפסוק עשן מקברו. אבל אם נותן בעבור רשע אין מועיל. ונותנים לכבוד המתים שהצדיקים מליצים על צאצאיהם וכו' וכן הביא הב"י בטור א"ח סימן תרכ"א. ועיין עוד בב"י בהלכות שבת סי' רפ"ד. ואף שיש חולקין על זה כבר נתפשט המנהג לנדור וליתן צדקה בעד המתים ומנהגן של ישראל תורה:
2
ג׳בתענית יום ענות אדם נפשו במיתת האבות הוא דבר ידוע בין כל הפוסקים. ויש שמך מן התורה כמו שכתבתי במאמר הראשון פרק שמיני מענין התענית שעשה דוד על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' אשר נפלו בחרב גם התענה יום הריגת אבנר על ידי יואב שר הצבא. וכל זה מעיד דתענית מילתא היא ומועלת לנשמות המתים. וכן כתוב בספר חסידים סימן רל"א מה שמתענין ביום שמת אביהן שהרי דוד התענה על שאול כי קראו אבי וצם על יהונתן ועל אבנר כי יש לצום על מיתת אדם חשוב. ובסי' תשי"ב כתוב שא' שמת אביו באדר ראשון בשנה פשוטה היה מתענה בשבט ואדר מספק. ואמנם מענין הנרות אשר מנהגנו להדליק בעד המתים ראיתי באורח חיים סי' תר"י שכתב עליו בעל ההגהות ונוהגים שכל איש גדול או קטן עושין לו נר. גם נר נשמה לאביו ולאמו שמתו. והטעם מפני שהנשמה קרויה נר כמו שנאמר נר ה' נשמת אדם. וכתיב באורים כבדו ה'. ונרא' שממנו ראו וכן עשו הישמעאלים והפרסים באשר הם גם כן מדליקים נרות בעד המתים. כאשר ידענו. וכן כתוב בכתבי שבח יקר וגדולת האר"י שהישמעאלים נוהגי' קדושה גדולה בקברו' התנאים הקדושי' ובבתי כנסיות והן דולקי' נרות על קברות הצדיקי' ונודרים שמן לבתי כנסיות. ויש מן המקובלים שאומרים שבנרו' שמדליקין בבי' הכנסת מוסיפים הארה בנרות של מעלה דבוצינין מתדלקן ונהורין נהרין:
3