נשמת חיים, המאמר השלישי י׳Nishmat Chayyim, Third Treatise 10
א׳יורה איך ענין הרוחות מהאנשים שכבר מתו נכנסים בגופי החיים היא ראיה גמורה שאין עליה ספק לנצחיות הנפש:
1
ב׳ענין הרוחות הנכנסות בגופי החיים הוא גם כן מודעא רבא לכיונתנו בהשארות הנפש. והדבר הזה הוא מן המקובלות אשר אינן צריכין ראיה. דהלא כל ספרי ההשבעות הנמצאי' בלשון נוצרים הנקראים איקזורצישמי מעידים ומגידים על זה כאשר תראה במארטין דיל ריאו בודינו ויאירי וכמה חדשים גם ישני' המוני' המוני'. גם האשה היהודית שהיתה בעיר פירארה קרוב לזמנינו זה יצאה שמעה בכל העולם והיו באים לראותה מארבע כנפות הארץ כי התמיד בה רוח א' מנכרי א' נודע בשערים שמו. וכתב הרב ר' אליעזר אשכנזי בספרו הנכבד ומהולל על כל התושבחות חלק מעשי בראשית פרק ב' ז"ל. גם בשנת של"ז לפ"ק באה הגדה מפורסמת מפי אנשים ונשים ומפי עוללים ויונקים היתה הגדתם בלתי מתחלפת כלם באופו א' בשוה כי זו ראיה לאמתות הענין. והיה ספורם שבעיר פירארה היתה אשה עברית נופלת נרדמת וקול יוצא מגרונה ושפתיה בלתי נעות והקול מדבר וכאשר ישאלוה מי אתה הוא משיב אני נכרי פלוני שבתי במקום פלוני והיה נותן כל סימניו עד שכל השומעי' היו מכירים הנכרי ההוא ושהיה זמן מועט שמת. והיו שואלים ממנו היאך נכנס בגוף האשה ההיא והיה משיב כך וכך נכנס ובמקום פלוני עכ"ד גם הרב גדליה בן ייחיא העיד עליה. וכן בספרו המתואר שלשלת הקבלה דף פ"ו כתב זה לשונו והנה אחרי הודיע לך אלהים את כל זאת באמצעות יגיע כפי אשר אספתים ואגדתי' יחד. יגדל נא כח ידי לכתוב אליך ולהציג לפניך תשובת שאלתך על הרוחות זרות הנכנסות בגופי בני אדם. אשר בכח ההשבעות מגלים את שמם ואומרים כי הם בני אדם אשר מתו במיתות משונות. וקשה בכח שכלינו להבין איך אפשר שרוח הזולת אשר מת יפעל בגוף אחר אשר חי וישתמר בכל אבריו וחושיו. ועל האמת לפום ריהטא נראה מפלאי הזמן וזר מאד. וברור הוה עובדא כי בחדש טבת שנת של"ה בהיותי בפירר"ה הלכתי לבקר בחורה א' בת כ"ה שנים בעולת בעל בחברת נכבדים רבים ומצאתי היותה מוטלת על מטתה פרקדנית והיתה כגוף בלי נשמה ועיניה סגורות ופיה פתוחה ולשונה עבה מאד מן השפה ולפנים. ויאמרו האנשים ונשים המכלכלים אותה כי אז היה נמצא הרוח בלשונה אז אמרתי בלבי זה היום קויתי לדעת חדושים על פטירת הנפש מהגוף. אחרי שחליתי לרוח והתחננתי מאד לפניו שישיב לשאלותי. השיב בלשון טליאנו בחתוך אותיות נשמע היטב כי שמו היה בטישטה דמודינה אשר נתלה לעונש גנבותיו אשר עשה. והתחיל לעשות קול בכיה ואנחות. ואני נחמתיהו בדברים טובים ויתנחם התחלתי לשאול ממנו שאלות ע"ע הנשמה כדי לדעת מהותה ואופן יציאתה מהגוף בעת המיתה. ודרכיה את"כ ומהו הגהינם. (ולא שאלתי מהג"ע כי ידעתי היותו נעדר ממנו) ושאלות אחרות כאלה. ולכלם השיב דברים המוניים וחותם דבריו היו איני יודע באומרו שהיה איש שדה ורועה בהמות. ובהילוך דבריו ראיתיהו נמשל לבהמה. שאלתי מהות גופו. והשיב איני יודע. שאלתי כמותו אם כביצת אווז או תרנגול או יונה. והשיב של תרנגולת. שאלתי היכן מצבו בגוף האשה. והשיב בין הצלעות ומתנים שמצד ימין. שאלתי מי השימו שם. והשיב איני יודע שאלתי שיצא משם והשיב איני יכול. שאלתי למה נכנס בגוף יהודית. השיב כי צר לו. ולא הכירה בכניסתו שם. ואם היה ביכלתו לא היה נכנס שם. שאלתי מאיזה מקום נכנס. והשיב בערותה. וגם הודיעני היכי הוה וכאשר שמענו אחר כך מהבחורה. שאלתי אליו בתחינה גדולה שיניח הבחורה שוקטת עד אוכל לדבר לה ונתרצה. ובלכתו אל מקומו ראינו גרון האשה שנתעבה מאד. והאשה מקבלת צערגדול בכל אבריה ומתנענעת ומתחלחלת בקושי וזרות נפלא ונותנת רחמנית גדול לכל רואיה. וכשהרוח נכנס במקומו כל גוף הבחורה ובפרט מהצד ההוא היתה רועדת ורועשת תמיד כאשר נעשה בעת השחפת הבא קודם הקדחת. ותכף פתחה עיניה ותבט אלינו. ושאלתי ממנה איך היה המעשה. והשיבה כי בבואה מלטבול במקוה חוץ מביתה ירדה אל החצר בשעה ב' מהלילה עם נר דלוק בידה לשאוב מים מהבאר כדי להכין אוכל לאישה. ותנח הנר דלוק בחור א' קרוב אל הבאר. ואישה אשר היה עמה הלך לו. והיא לקחה הדלי לשאוב מים ותכף נכבה הנר ותוקח מהרוח והורידה עד חצי הבאר. ואחר כך העלה משם באויר ולא ידעה מה הוא ועל מה ואיך ותצעק ותתעלף. וישאוה בני ביתה על מטתה. ותשאל ממנו תרופה למכתה. ותכף הרוח ההוא שב למעלה לעינינו. עם צער וצרה רבה לבחורה ההיא ולא הניחה לדבר עוד ע"כ היה המעשה ומעשים אחרים בסגנון הזה ומתמיהים יותר הוגדו לי וגם ראיתים חתומים הא' מהם מחכמי צפת תוב"ב שאירע שם וא' מחכמי איטאליאה שאירע באנקונה מרוחות אנשי' הרוגים ותלויים שנכנסו בגופות בני אדם וע"י השבעו' ועשונים מגפרית וכדומה בנחירי הגוף היו הרוחות מודיעות ומגלים שמותם ומספרים מענייניהם כל מאורעיהם ומקום מושבותם ועונותיהם שעליהם היו נכנסים בגופות והולכי' נעים ונדים. ואחרים היו מעידים שכל דבריהם אמת וע"י השבעות היו מוציאין אותם מהגופים והמקום שהיה יוצא בו הרוח היה מתעבה. עד כאן החכם הנזכר. ולמען תדע היום והשבות אל לבבך אמתת הענין הזה הנני אציע לפניך האגרת שלוחה מצפת תוב"ב ממעשה דומה לזה וראה מאן גברא דקא מסהיד עליה הרב ר' שלמה לוי ן' אלקביץ בעל מנות הלוי ושרש ישי רבו של הרב ר' משה קורדווירו זצ"ל. וזה נסחה כפי מה שכבר מימי' נדפסה:
2
ג׳מעשה גדול שחיה בק"ק צפת תוב"ב להיות כי האדם מתקרב יותר אל הנאת גופו והרגשותו מללכת אחר עצת נפשו ואחר הדרכת והישרת התורה. ואף המאמיני' והמדקדקים בכל מכל בעבור כי ענייני העולם הבא אינם נרגשי' כפי השכל מי ומי זיקבע בלבו כל הצדדים כדי שיעשה לו רושם להבדיל עצמו מכל צד רשע ופשע הן בדבור הן במחשבה הן במעשה ולא כל אדם זוכה לזה. לכן הסכמתי להעלות על ספר כדי לזכות אחרים מה שעבר לפני היום י"א לאדר ראשון השל"א ליצירה על אודות חשה אחת שנכנס בתוכה רוח איש מישראל כאשר אסדר לפנים והאמת הוא כי מי שנמצא בעת ההיא ושמע מהרוח מה שאמר שגילה ומי ששמע מפי שומעיהן ראוי שיכניעו לבם לשמים ויראו ויפחדו מיום הדין על חשבון נפשם שהכל בא לידי חשבון ואין בשאול בית מנוס והרי נודע לו ממי שבא מאותו העולם וספר לו את העיבר לשם ואפשר שהקב"ה שלחו כדי שיראו מלפניו כמו שאמרו חז"ל והאלהים עשה שיראו מלפניו זה חלום רע. וזה אינו חלום אלא בהקיץ לעין כל נמצאתי בקיבוץ רב שהיו שם קרוב למאה אנשים ומהם בעלי תורה ראשי קהילות. ויגשו אל האשה ב' אנשים יודעים השבעות וענינים רבים כדי שידבר הרוח אשר בתוך האשה ועל ידי עשן אש וגפרית שהיו מכניסים בתוך הנחירים שלה והיא היתה כמבוטלת שלא היתה מרחקת עצמה ואפילו ראשה לא מצד האש ולא מצד העשן ועל ידי ההשבעות היה הקול מתחיל להשמע קול עב ונמשך כשאגת אריה וקול שחל בלי שום נענוע לשון ופתיחת שפתים וכשהתחיל זה הקול להשמע היו הב' אנשים הנז' מתחזקים ומתחממים עצמם בזריזות ובחריצות לעשות מה שהיו עושים במהירות והיו מתקוטטים ומדברים כנגדו בקולי קולות ואומרי' לו רשע תדבר ותאמר מי אתה בלשון ברור ואז היה הקול מתגלה ומת אה לכל כי הוא כקול בני אדם וחזרו לומר לו בקול גדול וע"י כל הנז' מה שמך רשע והיה משיב פלוני והכינוי והשיב פלוני. ושאלו לו מהיכן נדע שאתה פלוני והשיב שנפטר בטריפול ושהניח בן א' ושמו פלוני ושהיו לו ג' נשים ושם הראשונה פלוני' ושם הב' פלונית ושם הג' פלוני' ומהשלישית נפטר והיא נשואה כעת לפלוני ועל כל הסימני' שאמר דבר נכונה וקושט דבר אמת. ואז הכרנו כל הנמצאים לשם כי הרוח הוא המדבר. ושאלו ממנו על איזה עון אתה מתגלגל בעולם בגלגולים כאלה השיב על עונות רבות שעשה בחייו. וחזרו לשאול לו תפרט אותם אמר שאינו רוצה כי עה תועלת ואז הפצירו בו הרבה שיפרט לפחות עון גדול שבכולם וענה ואמר על שהיה מין אפיקורוס ושהיה מדבר כנגד תורת מרע"ה. ועל זה העידו לפני רבים שכר היה אומר דברים כאלה בפי' בחיי' חייתו. ושאלו לו ועתה מה אתה בזה הדעת והשיב כמתאנח בקול מר צועק וסוער ואמר אני מכיר שחטאתי עויתי פשעתי. ושאל מחילה מהקב"ה ומתורתו התמימה על רוב עונותיו. ואז התחילו הב' אנשים להפציר אותו ולהכריחו שיצא מתוכה וילך למקום מדבר שמם ע"י כל הנז' לעיל. וכן שיבקשו עליו רחמים ויתקעו שופר כדי שלא ילך יותר בזה הגלגול ואמרו לו תרצה שיבקשו רחמים ויתפללו עליך ויתקעו שופר השיב מי יתן. שאלו לו מי יתקע השופר, אמר החכם כה"ר שלמה ן' אלקביץ. השיב החכם הנזכר שלו היה יכול. חזרו לומר לו תבקש אחר. אמר יהיה החכם כה"ר אברהם לחמי. ושאלו עוד מי יתפלל עליך. השיב יהיה ה"ר אליהו פלקון. ואז אמרנו שלשה ארבעה פעמים אל מלך ויעבור ובקול שופר ונעשה הכל כפי גילוי רצונו. אז אמרנו לו פעם אחרת שיצא כיון שעשו לו רצונו השיב יעבור זמן מועט ואז אצא. ושאלו לו תרצה שנעשה לך אי זה תיקון לנפשך. השיב שאינו מועיל שום תקנה. אמרו לו תרצה שיאמר בנך קדיש או שילמוד תורה השיב כי לא יועיל לו כלום ובנו אינו כדאי ללמוד תורה. ושאלתי לו על ענין חבוט הקבר. והשיב א' מהיושבים שם זה ודאי שלא נכנס בתוך הקבר מעולם. אז אמר הרוח וכחש דבריו נכנסתי ביום הקבורה ובאותו הלילה הוציאוני ולא נכנסתי עוד. ומאותו העת שהוא ל"ג שנים שאני הולך מהר להר ומגבעה אל גבעה ולא מצאתי מנוחה בשום מקום אלא שבמשך זמן נמצאתי בשכם ונכנסתי ג"כ בתוך אשה אחת ובאת בכאן והוציאוני ע"י כל הכתוב לעיל אלא ששמו עליה תכף קמיעות ולא יכולתי לחזור אליה עוד וכל זה היה אמת ממה שידענו מפי אחרים כי כן עבר. ואח"כ אמר הייתי משוטט בעיר להכנס בבתי כנסיות אולי אמצא מנוח ומרגוע לנפשי ולא הניחוני להכנס בשום ב"ה. ושאלו לו מי היו המעכבים אמר החכמים. וחזרו לשאול לו חיים היו או מתים היו אמר מתים. והיו דורסים אותי והיו אומרים לי צא רשע מכאן. ושאל עוד השואל באיזה ב"ה הלכת ראשונה. אמר בקהל שלי. ואמרו לו איזה הוא השיב בית יעקב. ושאלו עוד במקום שלך מי יושב עתה השיב אם לא הניחוני להכנס איך תדע מי הוא היושב במקומי ושאלו יותר מי היה היושב בצדך בחיי' חייתך השיב פלו' והיה אמת כל מה שאמר ואז אמרו לו ואיך נכנסת בזאת האשה אינו אסור עליך להזיקה. אמר מה אעשה שלא מצאתי מנוחה בשום מקום אלא בתוכה שהיא אשה כשרה. שאלו עוד הב' הראשונים איך נכנסת בתוך זה הבית שיש לה מזוזה והשיב לא נכנסתי אלא דרך מטה שאותו הפתח לא היה לה מזוזה. ושאלו לו ואיך היה הענין שנכנסת בתוכה כיון שהית' כשרה אמר היה שעה כבדה שהשליכה על ראשי מעט טיט ולזה יכולתי להכנס בתוכה וכל זה היה יום ה' משבוע שעבר לעת ערב. כל זה אמר הרוח בעצמו וכן היה שמאותו העת הרגישה עצמה. ובעומדם מפצירים עמו שיצא אמרו לו ולמה לא חששת לחרם שקבלת אתמול לצאת ולא לחזור עוד לתוכה ואיך עברת. השיב כן יצאתי ולא מצאתי בשום מקום מנוחה עד שראיתי שלא שמו עליה קמיעות אז יכולתי להכנס פעם אחרת. ואז התחזקו הם ואמרו לו צא ואם לא נגזר עליך בחרם כל בו שתצא על כל פנים והטילו החרם של כל בו בעדו והיה נשבע בעשרת הדברות שיצא אחר שיעבור שעה א' והעידו רבים שכך היה מנהגו בהיותו בחיי' להשבע שבועה זאת והיו מתעכבים ביני וביני זמן מה והתריסו כנגדו ודברו לו קשות וכי אין אתה חושש משום חרם אפילו משבועתך ולא מחרם של כל בו. והיה משיב מה אעשה כאשר אבדתי אבדתי. ואחר זה רצה לנסות זה הדבר אם הרוח מדבר ודבר הוא עמו בלשון הקדש ובלשון ערבי ובלשון ישמעאל ועל כל לשון ולשון השיב בלשון צח כאשר היה בחיים חייתו כפי מה שאמרו מכיריו והאשה לא היתה יודעת שום לשון מאלו וכן היה מדבר עמו בלשון אשכנזי ולא היה משיב לו באומר כי לא היה יודע ומבין באותו הלשון. ואחרים שאלו ממנו מי אנכי והיה משיב על כלם שמם וגם כן שאלו לו מה אומנות היה לך כשהיי' בחיי' השיב מלאכת שראפלוק והיה כן. וכן שאלו לו בעד ן' מוסה אם ראה אותו באיזה, לגול הולך והשיב שלא ראה אותו כלל והיו מפצירים עמו ע"י ההשבעות הנז' וע"י העשן הנז' וע"י השמות שיצא הרוח דרך הצפורן גדול מא' מרגליה ואז היה מראה לנו שהיה יוצא דרך שם כמו שאמרו לו ע"י התנועות שהיה מרים רגליה ומורידם בזה אחר זה במהירות גדול פעם אחר פעם ועם אותם התנועות שהיה עושה בכח גדול היה נופל מעל רגליה ושוקיה הכסוי אשר עליה והיתה מתגלה ומתבזה עצמה לעין כל והיו מקרבים אליה לכסות השוקים והיא לא היתה מרגשת עצמה גם בזה כלל) ומי שהכירה ידע מרוב צניעותה ועתה נאבד ממנה) צניעותה והכל בעבור כי היתה כמתה ומבוטלת כמו שאמרנו לעיל. ואמרו לו הסימן האמתי שנדע] שיצאת מכל וכל שתכבה בצאתך נר א' התלוי על) הקיר רחוק ממנה ג' אמות בקרוב וע"י אותם) התנועות שהזכרנו היה רוצה לכבות הנר ואם שהיה מתחזק וממהר ומתחמם עצמו להורות לנו שהיה יוצא דרך הצפורן הנז' ולכבות הנר התלוי על הקור עכ"ז לא היה יוצא שלא היה רוצה לצאת והיה רוצה להתעות אותנו והרבה פעמים היה אומר תקרבו הנר התלוי יותר קרוב במקום שהיה אתמו' שיכבה אותה לשם והיה אומרים לו אם אתה מכבה הנר במקום שהוא נדע בודאי שיצאת ואם לאו אתה מהתל בנו והיה חוזר ומתחזק עצמו לעשות תנועות והרעשו' ע"י הרגלים ע"ד הנז' והיה מוליד אויר ע"י התנועות ההם ולהיות שאינו רוצה לצאת ולעקור דירתו משם לא היה יכול לכבות הנר משם ואם היה יותר קרוב הנר היה יכול לכבות בעבור היותו הרוח עומד ע"ג הרגלי' כפי אשר הוא היה אומר וכן משביעי' וכן היינו רואים שרוח יצא ונמצא סמוך לרגלים והיו חוזרים להשביע לו ולתת לו עשן אש וגפרית בתוך הנחירים כדי שיצא מכל וכל דרך הצפורן הנז' ויעקר משם עקירה מוחלטת ושיכבה הנר הנז' שהיה רחוק ג' אמות יוכל לכבותו דרך עוברו משם ללכת אל מקום מדבר שמם והוא היה אומר הרבה פעמים תניחו לעניה זו היהודית ולא תזיקוה. ואמרו לו אתה המזיק לה צא אם אתה מצטער ממנה והשיב לא תכריחוני יותר שאם תכריחוני לצאת אוציא את נפשה עמי ועכ"ז המשביעי' הנז' גזרו עליו שיצא עכ"פ ולא היה יוצא. אמרו תשב על המטה ואז תצא ואם לא היה רוצה אז שיכריחוהו ע"י כל הנז' וישב על המטה בלי עוזר ואז כשהיה יושב היו אומרי' לו בקול גדול צא רשע במהירות בלי נפשה. אז היההוא בעצמו ממשש באצבע על גבי הרגלים כאילו היה דוחה הרוח שבתוך הבשר דרך הצפורן הנז' ע"י אותו המישוש ואז כהרף עין התחילה לדבר יושבת ואומרת כבר יצא ולא היו מאמינים אותה אולי הוא בעצמו מדבר בעבור שראו שלא כבה הנר והוא היתה אומרת נראה ששכח לכבות הנר בעד רוב הבלבולים ומצד רוב המהירות לצאת ועכ"ז לא היו מאמינים אותה והיו רוצים לחזור לענות כמו בתחילה והיתה צועקת לחמיה ולזקנתה למה אתם מניחים אותי שישרפוני שכבר יצא ואינם מאמינים אותי והיתה אומרת אני יודע דבר באמת שכבר יצא. [והיו אומרים לה מה הוא הדבר. אז השיבה האם מוכרח שאומר לכם ואז הבינו שהיה דבר שלא ניתן ליאמר בפרסום ואז אמרו לאשה א' תלך אצלה והיא תגלה לך הדבר וכן נעשה ונודע הדבר שהיה שיצא הרוח דרך אותו המקום והוציא דם כשיצא וע"י כל אלו האמתלאות הסכימו כלם שאמת בדבריה ושמו עליה הקמיעות שהיו בבית מוכנות שאולות ונשארה בחזקת בריאה. ואחר שעה באו החכמים אצלה לקול היוצא בעיר הנה רוח איש ישראל מדבר בתוך אשה אחת וכשראו אותה אמרו בודאי לא יצא ואם יצא כבר חזר להכנס מצד הסימנים שהיו רואים. כזמו העינים שהיו אינבידריאדוש וכמו הנשימה שהיה נראה קשה ובאלה סימנים שהיו יודעים שעדין הוא בתוכה אז חזר הקול לקלקולו קלא דלא פסיק עדין הרוח בתוכה. וכן אמרו לי הב' המשביעים כי ודאי שיצא אבל אח"כ חזר מצד א' כי הקמיעות אשר שמו עליה לא נכתבו על שמה ומצד בלבול כל העיר יהודים ותוגרמי' שהיו באים אלו על אלו לראות את הדבר הנורא והמפליא בעיני כל האדם השתיקו הדבר מצד סכנת האומות (שהיו אומרים לשורפה) עד שישכח איזה ימים ואז יתוקן הדבר ואחר שמנה ימים נפטרה העניה מצד הרוח שלא הניחה ואומרים שחנק אותה ויצא עם נפשה. כל מה שכתבתי לעיל כל פרט ופרט על מתכונתו הוא כתוב. ואין לפקפק ולספק בשום דבר כי על אמיתתם הם כתובים ואין בהם שום תוספ' ושום מגרעת כי מה שראיתי ושמעתי כתבתי דוקא. ואני מחלה פני החכמים יצ"ו שנמצאו שם שיחתמו ידיהם על זאת גם הם כי על פיהם אנו חיים שיאמנו דברי ע"י חתימתם בעין רואה כתבי זאת ובאוזן השומע שיאמין אמונה אומן כאלו הוא שומע מפי הרוח ויהיה ירא וחרד להאמין ולקיים כל דבר הכתוב בתורה ובדברי רבותינו ז"ל ואז ינוח על משכבו שלום וג' כתות של מ"ה יצאו לקראתו אחת אומרת שלום וכו' ונגע לא יקרב באהלו ויתדבק נשמתו באלוהו ויחזור למקום שחוצבה משם. נאם הכותב הצעיר הדל באלפי הנרצע לעבד ליראי ה' ולחושבי שמו:
3
ד׳אליה פאלקן:
4
ה׳שם נמצאתי ושם הייתי ועיני ראו ואזני שמעו את כל אלה ויותר מהמה אשר יראה יעיד נרצעכם. שלמה לוי ן' אלקביץ:
5
ו׳אלו דברים דברי אמת שאין להם שיעור לדעת כל איש מעשה ויעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו בטרם ילך ואיננו ומי יודע ישוב ונחם ושב ורפא לו. הצעיר אברהם לחמי נאום שמואל בואינו:
6
ז׳גם אני נקראתי לראות זה הענין ועיני ראו ואזני שמעו והוא דבר פלא להורות לנו שנחזור בתשובה. נאום אברהם ארואיטי ושוב אירע מעשה כיוצא בזה אז באותו הזמן בבחור א' שנכנס בו גם כן רוח והשביעו אותו ככל הנז' לעיל והזכיר גם הוא מה שמו ושם עירו ושם אשתו ובכל פעם שהיה זוכר את אשתו היה בוכה והיה אומר שאשתו נשארה עגונה אחריו בעבור שהוא טבע בים והחכמים אינם יכולים להתירה להנשא והיא מזנה והיה מבקש מהחכמים העומדים שם שיתירוה ונתן סימני' הרבה לדבריו ואמרו לו שהיא עם כל זה אסורה ונשא ונתן עמהם על זה מדברי רז"ל כו' ושאלו לו מה היה עונו ואמר שבא על אשת איש בקושטנדינא ונהיה בו מה שאמרו חז"ל דין ד' מיתות לא בטלו כו' א"ל ומה שם האשה ההיא ולא היה רוצה לגלותה שכבר מתה גם היא ואין תועלת במה שיגלנה בין כך ובין כך קם על רגליו וא"ל למה קמת א"ל בעבור שחכם פלו' בא עתה וכן היה כי תכף אחר זה בא כאשר אמר. אחר זה נכנסו כת של בחורים אצלו אמר למה באים אלו לכאן לראות אותי הלא אלה עשו כמעשי ויהיו כמוני אז נבהלו אותם הבחורים אמר לעומדים שם ומה אתם תמהים וכי זה שהוא מלובש בבגד לבן לא בא בקושטנדינא על אשת איש וזה שאצלו לא עשה כך וכך. אז נבהלו יותר והיו מסתכלים זה בזה. התחיל זה המלובש בבגד לבן לבכות בכיה רבה ואמר אמת הוא אומר וכן כלם הודו והתודו על מעלליהם. אז שאל אותו אחד מהחכמים שהיו שם וא"ל מנין אתה יודע מה חטא אלה. התחיל לשחק וא"ל וכי אין הפסוק אומר וביד כל אדם יחתום. א"ל והלא ידיהם הם תחת כנפיהם מנין אתה רואה מה בידיהם חזר לשחר שניה ואמר וכי אני איני רואה ואפילו בחדרי חדרים. אמר לו אחד מהחכמים העומדים שם תאמר לי מה מעשי אמר לו על אדונינו אין לנו רשות לדבר דבר. ושאלו לאותו הבחור שהיה הרוח בתוכו למה ידבר זה הרוח עם פיך ושפתיך כאלו אתה המדבר ידבר הוא בעצמו וחזר לשחק ואמר וכי לא אמרו רז"ל במסכת בבא קמא בדף פלוני שלוחו של אדם כמותו כו' ואז שאלו לו שיאמר להם באיזה אופן נכנס בתוך זה הבחור והשיב שהוא טבע בים במקום פלוני והדגים אכלו את בשרו ורוחו היה משוטט בארץ מחביא ומסתיר את עצמו מעין כל בריה שכלם היו מצערים אותו בכל מיני צער עד שנכנס בפרה אחת ואז נשתגעה הפרה וכראות בעל הפרה את מעשיה מכרה ליהודי אחד והיהודי שחטה וכששחטה היה שם הבחור ההוא ויצא מהפרה ונכנס בתוכו וכן העידו רבים שכך היה המעשה ושתכף אחר שחיטת הפרה הרגיש הבחור ברוח שהיה מצערו ובתוך שמנה ימים נפטר זה הבחור. על כן הירא את דבר ה' ישוב ונחם על חטאתיו אשר עשה ויחנן לקונו אולי ישמע ה' ושב ורפא לו. עד כאן:
7
ח׳אשר ע"כ על כל דברי האגרת הזאת תאמין באמתות הנחתנו מענין השארות הנפש ותשכיל ותדע איך משפטי ה' צדקו יחדיו. ואיך הנשמות נכנסות אחר מיתתם לרוע מעלליהם בגופי האנשים האומללים ובא זה ואיבד את זה. ואופן ההשבעות שעושים להוציא אותם. גם בין כתבי שבח יקר וגדולת האר"י הנדפסים אצל ס' מצרף לחכמה מהחכם הכולל יש"ר מקנדיאה יצ"ו תראה מעשה אחר שהיה בימי ר' יצחק אשכנזי לוריא זכור אזכרנו עוד בדברי על ענין הגלגול בע"ה. די לנו עתה לכונתנו מה שהוכחנו מענין הכנסת הרוחות בגופי החיים. השם ברחמיו יצילנו מפגעים רעים:
8