נשמת חיים, המאמר השלישי י״אNishmat Chayyim, Third Treatise 11
א׳אפשרות חזרת הנשמות להראות לקדושים אשר בארץ המה וליתר בני העמים.
1
ב׳מתוקן ומקובל הוא אצל חכמי ישראל שאפשר שתשוב הנשמה אל ארצות החיים ותגלה ותראה כבודו אלינו. ומה שאמר הכתוב רוח הולך ולא ישוב ר"ל שבדרך טבע אינו ישוב לימי עלומיו ולהתחבר בגוף אם לא בדרך נס בתחית המתים. וכן תמצא בשבת פ' שואל הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן נחר בהו ר' אחאי בר יאשיה. אתו ואמרו ליה לרב נחמן נחר בן גברא. אתא ואמר ליה מאן ניהו מר. א"ל אנא אחאי בר יאשיה וכו'. א"ל ולאו אמר מרי עתידי צדיקי דהוו עפרא א"ל ומנו מרי דלא ידענא ליה. א"ל והא קרא כתיב וישב העפר אל הארץ כשהיה. א"ל דאקרייך קהלת לא איקרייך משלי דכתיב ורקב עצמות קנאה כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין. גששיה חזייה דאית ביה ממשא. א"ל ליקום מר לגויה דביתא. א"ל גלית אדעתיך דאפילו נביאים לא קרית דכתיב וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי. והכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב. א"ל ההוא שעה אחת קודם תחית המתים. גם בפרק הנושא מצינו ברבינו הקדוש ע"ה שהיה בא מערב שבת לערב שבת לביתו וז"ל. כל בי שמשי הוה אתי לביתיה. ההוא בי שמשא אתאי שבבתא קא קריה אבבא. אמרה אמתיה שתיקי דרבי יתיב. כיון דשמע שוב לא אתא שלא להוציא לעז על הצדיקים הראשונים. וביומא אבוה דכידור אמר לבנו שהיה כיס מונח ארישיה בקבריה ובברכות נאמר דריב"ז אמר לתלמידיו פנו כסא לחזקיה מלך יהודה שבא. גם בכמה מקומות מהגמרא מצינו שאליהו הנביא היה נראה כמה מהפעמים לחכמים. ובש"ע י"ד סי' קע"ט סעיף י"ד כתוב שמותר להשביע החולה לשוב אליו לאחר מיתה להגיד לו את אשר ישאל. ובפ"ק דברכות כתוב שהלך שמואל אצל אביו וא"ל היכן הניח מעות היתומים ואמר ליה:
2
ג׳גם אצל חכמי האומות קבלו הדבר הזה ובספרי הרומיים והיונים הקדמונים הרבה סיפורים ובפרט אצל אגושפינוס וגריגוריאוס בויכוחיו. ופליניאוס השני כתב בס' ז' מאגרותיו על בית אתיטדורוש הפילוסוף שהיה באתיניש שבית א' גדול ורחב ידים חדל מהיות ראוי לדירה מפני נפש הקבור באסקיפה ורגליו בכבלי' עד שהוציאוהו משם והספור שם באריכות. ושואיטוניאוש כתב בספרו על הקיסר קאיו קליגונא שאחרי מותו היה מטריד ומרשיע בעלי השדה הנקבר בו כי הניחוהו בגן וכסוהו ברגבים ולא חצבו לו חפירת קבר כראוי ולא היה גם לדרי' בביתו מנוחה עד ששרפוהו ואחר ששבו אחיותיו לרומי והוציאיהו משם וקברוהו יפה לא יסף עוד לבא להרגיז אותם. ובארוניאוס המהולל מאד ביניהם כתב בחלק ה' מהאנאליש שלו במאורעות שנת תי"א לנוצרים שמרשיליאוס פיסינוש אשר נודע שמו בשערים היה לו חבר מאח דבק בלמודים ושמו מיכאל מירקאטו. והיו מתוכחים פעם אחת על השארות הנשמה לדעת רבם אפלטון והרבו לכעוס מתוך הויכוח עד שנשבעו שהקודם למות לא ימנע עצמו מלבוא ולהגיד לחברו תוכן הענין. וכן עשה כי אחר שנפרדו איש מעל אחיו כל א' לארצו לא עברו ימים רבים ומיכאל היה לומד בביתו הבקר אור והנה סוס רץ ברחובות ונתעכב בפתח ביתו והנה קול קורא בגרון מיכאל אמת הם אמת הם. והוא הכיר בקול אהובו ותכף פתח וישקף בעד החלון ויראהו מאחוריו רוכב לבוש לבנים על סוס לבן רץ מהרה וצוח מרשיליא ונעלם מעיניו לא ראהו עוד אכן הכירו כי היה קטן מאד מכל האדם אורכו ג' רגלים לבד וקומת כל אדם בינוני ששה רגלים. וימהר לשלוח רץ לעיר פלורינציאה מקום מושב מרשיליאו לדעת מה היה לו והגידוהו שבאותה שעה שנגלה לו נפטר מן העולם. ועיין עוד אם תרצה בס' מרטין דיליריאו ובס' פלוטארכוש ובס' שימון מאיולו ותמצא כמה ספורים מאלו:
3
ד׳ואם תשאל קורא משכיל איך הנפש בהיותה רוחני' ובלתי גשמי' כאשר הוכחנו בפרק הרביעימזה המאמר לאחר פרידתה מהגוף תוכל להתראות בצורה גשמית העלה ברצון טוב לזכרונך מה שכתבתי במאמר הראשון פרק י"ג מהגוף הדק אשר לנשמה אשר מהמקובלים נקרא דיוקנא וצלם ומאפלטון אויר שמימיי זיל וקרי בו ותברכני נפשך. בו מתראים הנשמות לבני האדם בו מספרות הרוחות זו עם זו ובו מקבל הנשמה עונש מעשיו בגהינם כמו שהוכחתי ואם הנשמה היא נצבת ולא צורה עצמית כאשר חשב ארסטו יפה היא מתנועעת ויוצאה ונכנסת לשאר גופים מה שאין כן אם היא צורה עצמית שאין לה מציאות ושום פעולה בלתי הגוף כי אי אפשר לצורה שתתנועע בלתי נושא כלל כידוע למתחילים ללמוד בחכמת הטבע. ועתה אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת הסכת בלב טוב ונפש חפצה מה שכתב א' המיוחד ומופת דורנו האלוף יש"ר מקאנדיה בספרו מצרף לחכמה דף ל"ה ז"ל. עוד יש התלבשות אשר דברו בו בעלי העבודה כגון מעשה דרבי' הקדוש דאחרי מותו חזר וקדש בביתו במעלי שבת' וזה לא יתכן לומר שבאותה שעה אם היו מחפשין אותו בקבר שלא היו מוצאין עצמותיו או גופו אלא בקש רבינו להיות מתלבש דמות גופו ומלבושיו הנכרי' לבני ביתו ויעתר לו הי"ת וזו היא מעלה גדולה שאינו הוה לשום אדם כי אם בחסידים ובני הנביאים הזכים כי הם כבני בית למעלה. וכן ותרא האשה את שמואל הדבר ידוע כי היה שמואל הנביא ע"ה בכל פעם בקברו אלא לא ראתה כי אם הרוח. והמופת על זה כי אמר שמואל אל שאול מחר אתה ובניך עמי ודרשו רז"ל עמי במחיצתי כי לא נקברו עם שמואל אלא על הרוח אמר והוא הפרצוף פנים שהיו בחייו. ובאותו מעיל שנקבר רוח הגוף ורוח המעיל סביב לרוח וזהו סוד התכריכין ואין זה תימה שהרי המזל והמלאך המגינים על האדם הם באותו הדמות שנאמר ויראני את יהושע הכהן הגדול כו' וכן ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני כי ראה דמות עשו כדמות מלאך שלו. ויש עוד מלבוש אחר כגון ההוא עובדא דר' אחאי בר יאשיה שדבר עם רב נחמן אחר שנים רבות ולא נרקבו עצמותיו והושם בו כח הדבריי וכן יש בנשמות כח הדבור שמספרו' זו עם זו והכי איתא בס' הזוהר בשעה שמת עובדיה בא הנושה יהורם לקחת בניו הלכה אשתו גועה ובוכה בבית הקברות וצעקה ירא אלהים כך וכך עושין ליתומיך אמרו ליה לעובדיה הלך אצל האבות וכו' עד דאמרו ליה אמור לה תלכי אצל אלישע וכן עשתה וצעקה אל אלישע שנאמר ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע וגו'. עוד יש ענין אחר נפלא מאד שהנשמות פורחות ומגידות לחי כגון שמעלים את המת בלחישות ודומיהן וכן רוח נבות היזרעאלי שהיה נבואת שקר בפי כל נביאיו והוא דבר זר לסכלים ולמבינים ינעם. דע שהמלאכים הנקראים אישים הם רחוקי' מן הכבוד וקרובים לגלגלי היסודות ואותן הם קרובים להתלבש צורה אנושית יותר מן הקרובים אל כבוד השכינה ושמם מוכיח עליהם שנקראים אישים כמבואר בס' המרכבה והוא סוד ויראו בני האלהים את בנות האדם גו' הם שמהוזאי ועזאל תרי מלאכי דקטריגו למרייהו כאשר ביארנו ולית בכל המלאכים דאשלימו להתערב בגו נשא דאינון אקרון אישים ובני אלהים וכן רמזו בעל הסוד בפסוק פשטתי את כתנתי סוד המלבוש כו'. ועוד יש התלבשות ע"פ רבותינו ז"ל שכל ההויות נקראים לבושים כמו שארז"ל י' לבושים לבש הב"ה בבריאה ואמר בפי' ה' מלך גאות לבש והוא כענין עוטה אור כשלמה מצורף לזה מה שארז"ל שנתעטף הב"ה בשלמה והבהיק זיוה מסוף העולם ועד סופו וכונת הפ' על הפשט שנתעטף בש"ה וכן מאמר ר"א הגדול שמים מהיכן נבראו מאור לבושו ואור לבושו רומז לש"ה ושמים העליונים נבראו מהם והכונה באלו המלבושים כדאיתא בב"ר כהדין קומצא דלבושא מיניה הבן בעומקא דליבא. וכמו כן קראו חז"ל כל שמות התוארים והכנויים מלבוש לשם העצם שהוא יהוה וזהו ושמי ה' לא נודעתי להם פי' לא נודעתי כי אם ע"י התלבשות שמות התוארים והכינויים איש איש ללשונו ומעלתו. וכן ג"כ יש התלבשות לשם הגדול ולשם י"ב וכ"ב ומ"ב בנקודות. וכן אחז"ל על האותיות והנקודות כי האותיות הן הלבוש והנקודות הן הגוף ובמקומות אחרי' אמרו כי הנקודות לאותיות כנשמות בגופות וע"כ כשמתלבשים הנקודות מאלו השמות למלות ואותיות הקדש יצא לפעל הכח הגדול ואפי' בכל הלשונות כך מ"כ אבל בדפוס הוא כן האותיות הגופים והנקודות הן הלבוש וכפי המלבוש כן הגוף ועיין בס' שערי אורה שער ו'. והאריך עוד בענין המלבושים ומה שקראו חכמי האמ' והצדק חלוקא דרבנן ואין כוונתי להאריך:
4