נועם אלימלך, ספר בראשית, מקץ ג׳Noam Elimelekh, Sefer Bereshit, Miketz 3
א׳או יאמר "ויהי מקץ שנתים ימים כו׳", לכאורה היה לו לכתוב מקץ שתי שנים. ונראה לפרש ע"ד הרמז, דהנה הצדיק צריך לעבוד תמיד להשי"ת ב"ה ולקשר הגשמיות ברוחניות, דהיינו בכל דבר שעושה הן אכילה ושתיה והן כל דבר גשמי, צריך להיות כוונתו למעלה בעולמות העליונים בכוונת יחודים עליונים, וגם למטה צריך להיות אכילתו בקדושה, ונמצא היא עבודה כפולה למטה ולמעלה, וכן צריך להתנהג כל הימים ואז ייקרא היום "יום", ואם לא, אין היום קרוי יום שאין זה יומו, וזהו שנאמר באברהם "ואברהם זקן בא בימים", ר"ל בימים שהיה מתנהג בקדושה, בא אל קדושה גמורה למדריגת זקן זה קנה חכמה.
1
ב׳וזהו "ויהי מקץ שנתים ימים", שנתים פירושו כפול, ור"ל אחר שיגיע הצדיק למדריגה זאת שיבוא אל סוף התקון עבודתו של הימים שהיא עבודה כפולה כנ"ל, ויהיה גמור בקדושה ובמדריגה זאת, אזי יזכה עוד למדריגה יתירה, דהיינו "ופרעה חולם", פרעה לשון גילוי כמו ופרע ראש האשה, דהיינו שנתגלה לו השגה עליונה שיוכל להשיג השגות גדולות ועולמות עליונים. ולזה רמז חלום, דחלום הוא א׳ מששים בנבואה, והיא השגה מעולמות העליונים א׳ מס׳. ודבר הכתוב בהווה מחמת שבשעת השינה תסור מן האדם כל החושים המעכבים אותו להשיג השגות עליונים ולכן אמר הכתוב שנתגלה לו החלום, אבל באמת הצדיק המופרש ומובדל מעניני עוה"ז ואין חושיו בענין עוה"ז, אזי יוכל להשיג תמיד השגות עליונים בין ער בין ישן.
2
ג׳"והנה עומד על היאור", פירוש הצדיק הזה עמידתו תמיד אצל אורות העליונים, "היאור" הוא לשון אור, שאין אנו יכולים לכנות את העולמות העליונים רק בשם אור, כדי לשבר את האוזן בדבר החשוב להשגותינו הוא האור שהוא יותר דבר חשוב אצלינו, והיו"ד של יאור הוא רמז לעולמות העליונים שנבראו ביו"ד, כמו שאמר הכתוב כי בי"ה ה' צור עולמים, עוה"ז נברא בה"א ועוה"ב נברא ביו"ד.
3
ד׳"והנה מן היאור עולות שבע פרות". פרות הוא לשון פירות, שהצדיק עושה פירות ומצוות, ומרמז הכתוב שיש כמה גווני צדיקים שאין אחד דומה לחבירו, שכל אחד יש לו אחיזה בפני עצמו בעולם א׳ משבעה מדריגות העליונים. העוסק במשנה לשמה - אחיזתו בעולם המיוחד למשנה, והעוסק בתלמוד - נאחז בעולם המיוחד לתלמוד, וכן כל אחד ואחד לפי דרכו וענינו בלימודו, באיזה אופן יהיה לימודו כן הוא אחיזתו בעולם א׳ מז׳ מדריגות. וכן כל דבר אשר יעשה לשמה יש לו אחיזה בעולם באיזה מדריגה עליונה השייך לאותו דבר.
4
ה׳"יפות מראה ובריאות בשר" רמז יפות מראה לצדיקים אשר אור פניהם תאיר לעיני כל אדם, חכמת אדם תאיר פניו, "ובריאות בשר" רמז גם אם אינו למדן, רק שהוא מתנהג עצמו ביושר לפי יכולתו, ושומר את בשרו שיהיה בריא שלא יתקלקל ע"י עוונותיו ח"ו, בפרט ששומר הברית הקדוש שהיא העיקר, גם זה אחיזתו באחד ממדריגות העליונים. וזהו שרמזו חז"ל "אבר קטן יש באדם רעב שבע", יש לומר הפירוש "רעב" כמו שאמר הכתוב לא רעב ללחם כי אם לשמוע דבר ה׳, והיינו גם אם הוא רעב שאינו כל כך למדן שיוכל לעסוק בתורה תמיד, אעפ"כ יכול להיות שבע, אם שומר את האבר שהוא ברית המעור וברית הלשון והעינים מהסתכל בנשים, "שבע רעב" רמז ההיפוך מזה, אם אינו שומר הברית ומטמא עצמו ח"ו בניאופים וטומאות שונות בהסתכלות בנשים ושאר דברים כדומה, אשר על ידיהם יטמא את בשרו ברית הקודש, מה זה מועיל אם הוא שבע בתורה, אעפ"כ הוא רעב ממנה, כי יבלענו הקליפות ח"ו. וצריך האדם להתאמץ מאוד ולשמור את נפשו ע"י בשרו שלא יטמא את בשרו כנ"ל ויהיה "יפות מראה ובריאות בשר" מצדיקים הנאחזים בא׳ מז׳ מדריגות עליונים.
5
ו׳"ותרענה באחו" רמז שהצדיקים יש להם אהבה וריעות ואחוה זה לזה, "באחו" לשון אחוה, ואמר הכתוב ולעומת זה יש ג"כ בני אדם "והנה שבע פרות אחרות כו׳" רמז שיש רשעים אשר מעשיהם כמעשה צדיקים לפי ראות עיני אדם ושבע תועבות בלבם, וזהו "פרות אחרות" פירות אחרים מעשה רשע, "עולות אחריהן" שעולים עם אחוריים רמז למעשי קליפות, "מן היאור" ר"ל מן האור של תורה עושים ח"ו מעשה קליפות, אם מטמאים עצמם ח"ו בעבירות. ואמר הכתוב "רעות מראה" פירוש הגם שהם עושים עצמם כצדיקים לעיני בני אדם, אעפ"כ יוודע תוכן לבבם לבני אדם והכרת פניהם ענתה בם, שהשי"ת נותן לב להבין את מעשיהם הרעים, וזהו "רעות מראה", "ודקות בשר" שקלקלו את הבשר כנ"ל.
6
ז׳וזהו שאמר יוסף "והיה האוכל לפקדון" רמז שצריך ליזהר מאוד מאוד בכל עניני הגשמיות שיהיו בקדושה לקשר גשמיות ברוחניות כנ"ל, כדי שעי"ז מה שיפקוד ויגזור אומר כן יקום, שהצדיק גוזר והשי"ת מקיים. וגם נאמר שם "ותעש הארץ לקמצים" רמז שצריך האדם להיזהר מאוד ממדות קמצנות וכילות, כמו דאיתא בספר הישר לרבינו תם "אם יהיה אדם כילי", היינו קמצן, "אין זאת המדה הרעה לבדה בו, רק אחרת מלבד אלה, וזאת עלתה על כולנה"", וסוף דבריו "על כן אי אפשר לכילי להיות עובד ה׳", עיין שם דבריו המתוקים האמיתים באורך, וזהו "ותעש הארץ כו׳", דהיינו יוסף היה מתקן את הארץ בשבע שני שבע את מדות הקמצנות שבהם, וזהו "לקמצים", כי אין לך אדם נמלט ממדה זאת, אם לא כולו יש בו מקצתו, ויש אשר בהם אפס קצת קצתו דבר מהקמצנות, וצריך האדם להסיר עצמו ממדה זאת.
7