אוהב ישראל, ויצאOhev Yisrael, Vayetzei
א׳ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. עד סוף הפרשה. חנוכה הוא לשון חינוך שמחנכין איזה דבר כמו שמצינו בחינוך הבגדים של הכהנים בעבודתן. שנ' למלא בם את ידם לכהן לי גו'. דכל דבר שנעשה ונתייחד להשראת קדושה עליונה צריכים מקודם לעשות כלי והכנה ובית קיבול שיהא מקום להקדושה הבאה אח"כ לשרות על הדבר ההוא. וזהו נק' חינוך כמו שמחנכין הנער במצות שיהא כלי מוכשר לקבל טהרה והשראת הקדושה אח"כ בעת שיגדל:
1
ב׳והנה יעקב אע"ה הסתכל ביחוד עליון בראשית המחשבה וראה שיסוד כל העולמות הם הכנ"י כמחז"ל ישראל עלו במחשבה תחלה. בראשית ברא אלהים בשביל ישראל שנק' ראשית. והם נק' אבן הראשה שממנו הושתת העולם. כי הם סוד כל העולמות עליונים ותחתונים. ושם במחשבה נק' אבן בלשון יחידי כי שם בראשית הדבר נתאחדו כללות ישראל באחדות האמיתי במזל העליון. והנה יעקב אע"ה נתן שכלו ומחשבתו על זה הענין שנשתוקק להוציא הדבר מכח אל הפועל מהשורש אשר משם רועה אבן ישראל אל ההתפשטות לנטוע כנ"י בנין שלם בכל הענינים בשנים עשר שבטי י"ה. המכוונים נגד י"ב גבולי אלכסון. ולהיות המרכבה שלימה מס"ר ישראל כמחז"ל אין השכינה שורה על פחות מס"ר. ולהיות קומה שלימה מכמה מיני איברים ופרקים. ולהיות הכל מכוון נגד עולמות עליונים ואורות הק'. ולהוציא זה האבן מן הכלל אל הפרט. על כל זאת הניח יעקב ראשו ומוחו ומחשבתו וזה שהכתוב מכנה שהניח יעקב ראשו על אבן ממש זהו כינוי ודוגמא בעלמא. ור"ל שהניח מחשבתו ועיון שכלו בדביקות הקדושה העליונה על אבן הראשה הנ"ל. הגם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שבודאי שכב יעקב אז על אבן ממש ויצק שמן על ראש האבן כמבואר בפסוק. עכ"ז רמז יעקב בזה במחשבתו וכיוון בכל מעשי ידיו על דבר רוחני. אבן הוא ראשית המחשבה פינת יסוד כל העולמות. להיות דבוק ומקושר הראשית עליון אל בחי' התחתונה הוא המעשה בכל ענפיו ובכל פרטיו להיות בנין מפואר מפלטרין ומחדרים זו מזו שונים. להיות בעולם כמה מיני צדיקים וכ"א אינו דומה לחבירו. וכ"א ממונה על איזה דבר. יש צדיק ממונה למשוך חכמה לעולם. חיות לעולם. וזה למשוך חסדים טובים לעולם. וזה למשוך גבורה לעולם. וזה ניצוח לעולם. כל מיני השפעות הנמשכות מכל מדה ומדה. זהו הי' העובדא של יעקב אע"ה שעשה הכל למטה וכיוון לעורר כנגדו השורש הרוחני למעלה. והסתכל באחדות כנ"י עד סוף כל הדורות עד ביאת משיחנו. ואח"כ ראה יעקב אע"ה ברוה"ק ההירוס והחורבן של הכנ"י כדאי' במד"ר על פסוק ויקח מאבני המקום שראה חורבן בהמ"ק וגודל החרון אף והדינים ח"ו אשר יעברו על ישראל בגלותן:
2
ג׳וזש"ה ויצא יעקב מבאר שבע. ר"ל שיצא מאותו הסתכלות של ייחוד עליון שמשם נובע השפע לכל הז' מדות המכונים בשם באר שבע. וילך חרנה. היינו הבין והסתכל באותו בחי' של החרון אשר יהיה ח"ו על ישראל. והיה לו מזה צער גדול מאוד בהרגישו גודל הצרות אשר יסבלו זרעו בהגלות ויהא להם ירידה ח"ו. ויפגע במקום ר"ל לבד מזה הצער שהיה לו עבור זרעו פגע מיד והרגיש בצערו של מקום כביכול מקומו של עולם. אשר בכל צרתם לו צר וחשש יעקב מאוד על צער השכינה כביכול. וז"ש וילן שם כי בא השמש. ר"ל שנחשך לו שם האור מחמת גודל צער השכינה כביכול וצער ישראל. ועי"ז נפסק מהדביקות עליון. ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. הניח מוחו ומחשבתו רק על דבר זה. ולזה כתיב מאבני לשון רבים. כי זה קאי על ההירוס וחורבן של הכנ"י שנפרדו ויחלום לשון חיזוק. היינו שנתחזק יעקב מאוד בלבו על דבר ההירוס הנ"ל מחמת שהדבר הזה הוא גדול בכמות שנוגע ג"כ למעלה. הגם שלעיני ב"ו נראה שהגלות אינו אלא למטה. אך באמת מגיע הדבר לרום המעלות כנ"ל ולזה היה קשה עליו להולמו והוצרך לחזק א"ע. וזש"ה והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ר"ל שהגם שהגלות אינו נראה בחוש רק למטה בארץ אך באמת שורש הגלות מגיע לרום שמים העליונים. כי בעת הגלות יש תשות כח למעלה. ונפגם ח"ו בשפע העליונה. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. ר"ל שבאמת ע"י יסורי הגלות יש עליה לכמה ניצוצות הק' הנק' מלאכי אלהים שעולים מעומקא דתהומא רבא. ולא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים היינו הנ"ק המובלעים בחיצונים והם שם גרים כמחז"ל. אבל מחמת ירידת ישראל ממעלתם הרמה בקודש אז יש ח"ו ירידה ג"כ לכמה ניצוצות הק'. אך יעאע"ה נתיישב בדעתו ושכלו ועלה בזכרונו. והנה ה' נצב עליו. ר"ל שכ"מ שגלו ישראל שכינה עמהם. כמ"ש עמו אנכי בצרה. וא"כ הוי שמירה בבעלים. ולא נשאר לנו כ"א צער השכינה כביכול ח"ו. וכשראה הש"י שיעקב הפסיק מחשבתו מהייחוד עליון מגודל צער השכינה וזרע ישראל. אז ניחם אותו והבטיחו אני אלהי אברהם אביך גו' לך אתננה. היינו כל מה שאתה שוכב ודואג עליו בודאי לך ולזרעך אתננה: אנכי עמך ושמרתיך גו'. ר"ל אף בהיותם בגלות אנכי אהיה עמהם ואשמרם. והשבותיך אל האדמה. ר"ל אשיב את שבותם ואקבץ נדחיהם מקצה שמים עד אם גו' דברתי לך. וייקץ יעקב משנתו. ר"ל מבחי' השינה שהוא הסתלקות המוחין מגודל הצער כנ"ל. וחיזק א"ע ויאמר אכן יש גו' לא ידעתי. ר"ל שדמיתי במחשבתי שח"ו הש"י יעזבם שם בהגלות ויהיו חלילה בהסתר פנים מהשגחתו ית'. אך באמת עתה אני רואה שגם שכינת עוזו היא עמם בגלות ובודאי לא יסיר עין השגחתו מהם. אין זה כ"א בית אלהים. מפני שהשכינה ג"כ עמהם ובודאי יזכרם לטובה ויגאלם. ואז חזר יעקב למחשבתו ודביקותו ראשונה. ויקח את האבן. ר"ל זה היסוד שהניח מחשבתו עליו. וישם אותה מצבה שפעל והעמידו קומה שלימה. ויצוק שמן עלראשה. היינו שהמשיך על מעשה ופעולה זו שמן הוא חכמה עליונה. ומשם משך שפע חיות וקדושה וייחוד המחשבה הוא חכמה עילאה להכנ"י אשר היא אבן פינה יסוד מוצק ונעשה מזה בנין שלם בכל איבריו ופרקיו וחדריו המפוארים והוא מדור להשכינה כביכול. וייחוד להמקום בהוב"ש לשיקבה"ו. וזש"ה ויקרא שם המקום בית אל שהוא בית ומדור להשכינה הנק' אל. ואולם לוז שם העיר לראשונה. דבאמת גם קודם עשייתו זו של יעקב היו ג"כ כל הדברים בכח ביחוד העליון כי הוא ראשית המחשבה ושורש הכנ"י דור ודור עד עקבות משיחא. אך היתה בבחי' לו"ז היינו שאבר א' יש באדם שמו לו"ז והוא נקרא נסכא וממנו נבנה האדם כולו. וגם לע"ל יהא התחי' ממנו כי אינו נרקב. וא"כ ודאי יש בו כח וחיות של רמ"ח איברים ושס"ה גידים. והיא בחי' היולי הכלול מכל הצורות רק שאינם נגלים. כמ"כ היה אז האבן הראשה ראשית המחשבה הכוללת ומקפת הכל מה שהיה ומה שיהיה רק שהיה עדיין בכח. ויעקב פעל שיצא מכח אל הפועל ולכך קראו בי"ת הנגלה לעין כל:
3
ד׳או י"ל ויקח מאבני המקום. הנה אחז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לע"ל. וכאו"א מראה באצבעו הנה אלהינו כו'. להבינך ענין זה המחול מהו. דהנה אחז"ל כ"א נכוה מחופתו של חבירו. ולכאורה יפלא מהו הגמול והתענוג כיון שאינו יכול ליכנס במחיצתו של חבירו והגם ששם אין בו לא קנאה כו' אבל מ"מ אין זה שלימות האמיתי כיון שלכ"א חסר ממנו התענוג שיש לחבירו ושלימותו. אך ידוע דמחול הוא בעיגול ע"ד נקבה תסובב גבר. ובעיגול אז כל החלקים שוים ואין שם שום חלק שיהא ניכר חשיבותו מחבירו. כמ"כ באותיות התורה באמת כשהם ביושר היינו כסדר הא"ב. אז ודאי הא' קודמת לתי"ו בכ"ב דרגין. אבל אם תסדרם בעגולה אז כולם שוים הא' עם תי"ו. כי הם עומדים זה אצל זה. וזהו בחי' א"ת ב"ש שהא' סמוכה להתי"ו. וזהו שהקב"ה יעשה מחול כו' היינו שלע"ל יתנשאו כל העולמות וכל המדות ולא יהא שום מיעוט בשום דבר. אור הלבנה כאור החמה. ואז לא יהי' קנאה בשום דבר. כי הש"י ישפיע אור צח ובהיר אשר ממנו יתנוצץ אור לכל העולמות בשוה. וכל הצדיקים ירגישו זה התענוג בשוה. כי לע"ל יתאחדו האותיות ריש דרגין הוא אל"ף. עד סוף דרגין הוא תי"ו. ואז יהי' האור מופיע ומקיף את כל מכל צד בשוה. וזהו כמו מחול. והנה באמת יעקב אע"ה הי' עובד הש"י בדביקות גדול והלך במחשבתו עד שהגיע לרום עולמות העליונים לאין קץ. שהם גבוהים מהכ"ב אתוון ופגע בייחוד עליון מקומו ש"ע. ועל זה נאמר במופלא ממך אל תדרוש. וזש"ה ויצא יעקב מבאר שבע. שיצא מבחי' הז' מדות וילך חרנה. היינו לעלמא דחירו ונדבק לייחוד עליון. ויפגע במקום מקומו ש"ע כביכול באור האחדות. וילן שם כי בא השמש. מחמת האור הגדול המכהה אור עינו של האדם. חזר אז למחשבתו ראשונה לתוך המדות בחי' הכ"ב אתוון. והתחיל לעבוד הש"י בבחי' אור חוזר דרך א"ת ב"ש מסוף דרגין הוא תי"ו הלך לריש דרגין. וזשחז"ל עשאו כמרזב לשמרו בזה מחיות רעות. ר"ל מחיות ודביקות אשר הוא רע. וישם מראשותיו. ר"ל הוא נוטרי' ראש תי"ו. היינו שהתחיל בראש מן התי"ו. וזש"ה ויקח מאבני המקום. מאותיות התורה שנק' אבנים. ע"ד שכ' בס"י שני אבנים בונות שתי בתים. וישכב במקום ההוא ע"ד שכ' בזוה"ק וי"ש כ"ב. ר"ל כיון שכל אות כלול מחבירו וכל הדברים כלולין בכ"ב אתוון א"כ אין מוקדם ומאוחר. ואין חילוק בין כסדרן למפרע. והכל הולך למקום אחד. והבן:
4
ה׳או יאמר הנה ידוע דחמשה חומשי תורה הם ה' שערים כוללים. וכ"א כלול מעשר והם בסוד נש"ב וספר במדבר נחלק לג' ספרים. כי ויהי בנסוע ספר בפ"ע. ונמצא שהם שבעים שערים. ומהם נמשך ע' אנפין לאורייתא אך בכללותן המה שבעה. והוא בבחי' הארה כוללת. ותורה שבע"פ מתורה שבכתב נפקת ושם יש ג"כ ז' שערים כוללים וכ"א כלול מעשר והם שבעים דינים לתורה. ובכללותן הם ג"כ שבעה. והכל נק' בבחי' באר שבע. והנה עיקר עבודת הקוד' של עם ה' בני אל חי. כל ימיהם לעולם צ"ל ע"ד טוב אחרית דבר מראשיתו. וצריך לדעת ולהבין זה. דנודע דחכמה עילאה קדישא הוא בחי' יו"ד משם הק' הוי"ה ונק' בחי' ראשית חכמה יראת ה' וחכמה תתאה ג"כ בבחי' יו"ד משם הק' אדנ"י והיא בחי' יראת ה'. ונק' בחי' עקב ע"ד עקב ענוה יראת ה'. ועיקר עבודתינו בתור' ובתפל' הוא להעלות את היו"ד שהוא בחי' עקב וסוף כביכול ולייחדה ולקשרה בראשית המחשבה שהוא חכמה עילאה. וזהו סוף מעשה במחשבה תחילה. וזהו ג"כ ראשית חכמה יראת ה'. שיהיו דבוקים ומתייחדים זה בזה. בסוד דידעין לזרקא אבנא לאתר דאתגזרת מתמן. וכמבואר לעיל. וזהו ג"כ טוב אחרית דבר מראשיתו ר"ל אחרית דבר הוא טוב כשהוא בודק בראשיתו. וידוע דאורייתא מחכמה נפקת כמבואר בזוה"ק ועיקר עבודתינו ולימוד תוה"ק צ"ל ע"ד וכוונה הנ"ל. ביראה ואהבה להעלות היו"ד שהוא בבחי' עק"ב לשורשה הרמה בקודש: ועפ"ז י"ל ויצא יעקב מבאר שבע. היינו שבעת שישראל בני אל חי מוציאין ומקשרין ומייחדין את היו"ד עקב לשורשה הרמה בקודש. מבאר שבע. היינו ע"י התורה שנק' בחי' באר שבע וכנ"ל. אז וילך חרנה היינו שמסלקין ומבטלין אז כל החרון אף. וכל המסטינים ומקטריגים וקליפות חיצונים מעליהם. ואז ויפגע במקום. שפוגע בהש"י לבדו שהוא מקומו של עולם. גם מקו"ם הוא ממש מספר שם הק' הוי"ה ב"ה וב"ש כזה. יו"ד פ' יו"ד עולה ק'. ה' פעמים ה'. עולה כ"ה. ו' פ' ו' עולה ל"ו ה' פ' ה' עולה כ"ה. ס"ה עולה קפ"ו מספר מקו"ם. וילן שם כי בא השמש. ע"ד דאיתא במדרש כי בא השמש היינו בעת אשר נתכבה ונסתלקו אלו המוחין קדישין ואז צריך לבחי' לינה ותקנה שלו הוא להתאמץ בתפלה ווידוים ובאותיות הק"ש ולדבק א"ע באלו האותיות. וזהו ויקח מאבני המקום וישם גו'. כי אבנים הם אותיות כנודע. וישכב במקום ההוא. היינו כשהאדם מתנהג עצמו ע"ד הנ"ל ביום וגם בעת לינה ושכיבה ג"כ כנ"ל. אז יוכל לזכות ולבוא לחלום טוב כמו יעאע"ה. והבן:
5
ו׳או יאמר. ע"פ מה שפירשתי הפסוק זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'. כי אבותינו הק' והנביאים הק' ע"ה כשהי' צריכין לאיזה נס ופלא אשר הוא איננו ע"ד הטבע. היה כח בידם ע"י טהרתם וקדושתם והתדבקותם בהש"י להמשיך נביעו שפע אלהות מהעולמות ומקורין עילאין קדישין כי ע"י אהבה שלהם להש"י ודביקותם ומס"נ להש"י באמת ותמים באו למדריגת אי"ן כביכול אשר שם שוין דבר והפוכו. ועי"ז היה יכולת בידם לשנות דרכי הטבעי ולהעשות להם פלא ונס מפורסם כפי המצטרך להם לשעתם לפקוד עקרות או להחיות מתים וכדומה. אך עתה בדורות הללו אין אתנו יודע עד מה ואין בכוחינו והשגתינו להגיע לבחי' גדולה כזאת רום המעלות. לחפור ולפתוח נביעו מקורות עליונים הקדושים. אמנם זהו מחסדי האל ית' אשר עשה עמנו ברוב רחמיו והשאיר ברכה שמאותן השערים ונביעות אשר נפתחו פעם א' ע"י אבותינו הק'. נשאר הרשימו מהנביעו ההוא לדורי דורות בכל עת שיצטרך שיוכל השער והנביעו הזה להשפיע דוגמתו גם עתה בעת הזאת כפי המצטרך לב"י עם ה'. לחסד אל ית' להיעשות להם איזה דבר שלא בדרך טבעי. וכשאנו צריכין לפקוד עקרות אז אנו קורים פ' וה' פקד את שרה גו' ובזה אנו מעוררים הנביעו שנפתח ע"י קדושת אאע"ה. והשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו משפיע עלינו אותו חסד ונביעו מעלמין עילאין קדישין כמו שעשה לאאע"ה. וכן הוא בכל הנסים והנפלאות ועפ"ז אנו אומרים מי שענה לכל א' מאבותינו יענה גם אותנו. כלל הדבר שאותן מקורים עליונים אשר נפתחו נביעתן ע"י אבותינו הק' המה חיים וקיימים לדורי דורות לכל עת אשר יצטרך דוגמתו. ולהבין טעם ויסוד של דברים אלו. י"ל ע"פ דאי' בכ' האריז"ל. כי יסוד אבא הוא ארי"ך ויסוד אימא הוא קצר כביכול ע"כ. וביאור דברי קדשו הוא. כי אבא ואימא הם סוד י"ה משם הקדוש הוי"ה בהוב"ש סוד חכמה ובינה והחכמה מאין תמצא היינו מבחי' אי"ן דאיהו לעילא לעילא. ואבותינו הק' ע"י רוב טהרתם וקדושתם ומס"נ הגיעו עד למדריגת אי"ן כביכול סוד כתר עליון הק' ומשם היו ממשיכין השפע ונביעו דחיי לפי שהיה מצטרך להם וכנ"ל ולאשר השפע ההוא רבה למאוד אין ערך לה וא"ס. והחכמה מאי"ן תמצא כנ"ל הוא בחי' אב"א. לזה יסוד אב"א הוא ארי"ך. אמנם יסוד אימא שהוא הכלי לקבלה כביכול אינה מקבלת כ"א המצטרך בעת זו לצורך הנהגת העולמות ולפעול החסד המצטרך לפי שעה. ואינה מקבלת שפע הרב וטיבו וחסד עליון המאיר ובא מיסוד אב"א. ולזה נשאר רשימות הנביעו והחסד ההוא לדורי דורות. והבן:
6
ז׳ועפ"ז יבואר היטב הפסוק זכר עשה לנפלאותיו היינו שהבורא ית' עשה לנפלאותיו בבחי' דכר ומשפיע שיוכל להשפיע ממש אותן הנסים והנפלאות שנעשו כבר אח"כ בכל דור ודור בעת המצטרך להם כי חנון ורחום ה' וצפה והביט שיבואו דורות שלא יהא בהם כח ויכולת בצדקתם וקדושתם לפתוח את הנביעו דחיי ממקורי עולמות העליונים בעצמם כמו אבותינו הק'. ולזה ריחם הש"י על ב"י עם קרובו ועשה לנפלאותיו בבחי' דכר ומשפיע כדי שהם בעצמם יוכלו להשפיע לזרע ישראל דוגמתם לעת שיצטרך להם ואנו שואבים מהנביעו דחיי ההוא שנפתח ע"י אבותינו הק':
7
ח׳ועפ"ז נפרש הפסוק ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב דלכאורה האי לחרב הוא מיותר אך לדברינו הנ"ל יבואר ע"נ וכאשר יבואר אי"ה לפנינו במקומו בפ' בחקותי יעו"ש. ולדרכינו הנ"ל יבואר ג"כ. ויצא יעקב מבאר שבע. כי אותו הנביעו והחסד אשר נחפרו ממקורות עילאין קדישין מקור מים חיים מכבר להשפיע דוגמתו בעת הזאת המצטרך לדורות הבאים הוא בבחי' יו"ד עק"ב. כי יו"ד הוא בחי' חכמה עילאה קדישא כנ"ל. ויסוד אב"א המאיר ובא להז' יומין עילאין קדישין. עד אשר מתגל' לעשות הנסי' והנפלאות בזה העולם נק' בבחי' יעקב. יו"ד עק"ב. וזהו ויצא יעקב מבאר שבע. היינו כשיוצא יו"ד עק"ב. וימשיך ע"י הז' יומין קדישין היינו מבאר שבע. אז וילך חרנ"ה. נסתלק כל החרון אף והקליפות החיצונים. והרי הם בטלין ומבוטלין. כיר"א. והבן היטב כ"ז:
8
ט׳תוכחת מוסר גדול יוכל כל איש ישראלי ליקח לעצמו מזאת הפרשה ולפנות מחשבתו מהבלי הזמן המדומ'. ולדבק באהבת הש"י בהוב"ש ולעבדו בתור' ובתפל' ובמע"ט בשכל אמת וזך. ועיקר שכל מעשי האדם היינו הילוך. דיבור. שמיעה. ראיה. שכיבה וקימה וכדומה. בכל דבר יהא מעוטף בתוכו שכל אמת וזך לעבודת הש"י בלי שום סיג ופסולת ח"ו. וצא ולמד מאבותינו הק' ולך בעקבותיהם. פקח עיניך וראה איך ממעשה גשמית של אבותינו הק' נארג ונעשה מהם תורה הקדושה. ואיך התורה מספרת לנו הליכת יעקב מבאר שבע ובאיזה מקום ישן והדיבורים שדיבר עם רחל בת זוגו ואיך שנשק אות' ואיך שהיה רועה את צאן לבן. ותחבולתיו שעשה המקלות. וכיוצא באלו. הלא מזה מוכח שכל מעשיהם מקטן ועד גדול היה הכל רק בהשכל ודיעה מיושבת בחכמת אלהות. והיאך רמזו בכל עניניהם לדברים עליונים נפלאים ונוראים. וכשיסתכל ויתבונן האדם בזה היטב. ראוי לו להתלבש בבושה וענוה גדולה איך הוא נבער מדעת ולא בינת אדם לו. והגם שהוא מתפלל ולומד הוא בלא שכל ודעת ותשוקה רק כאיש חולם. והלואי שיחלום לנו בהקיץ כחלומו של יעקב. וגם צריך האדם לצייר בשכלו ומחשבתו וידמה לו ממש שהאדם הוא סולם מוצב ארצה בתוך ארציות וגשמיות. אך וראשו מגיע השמימה. היינו שכלו ושורש נשמתו הוא דבוק למעלה בשמים. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. ר"ל כשהאדם מגביה את לבו ומוחו לעבודת הש"י אז מעלה כל המלאכים לרום שמים העליונים ומשפיע להם חיות הקודש. ובאם לאו ח"ו. אז ויורדים בו. יש להם ירידה ע"י כמחז"ל מתישין כחו שלמעלה ח"ו. גם זאת צריך האדם להיות תמיד במחשבתו איך שכל הכוחות כולם העליונים כולם כאחד תלויים במעשה האדם הן להעלותם או להיפך ח"ו. והנה ה' נצב עליו. שצריך האדם לחשוב בכל עת איך שהש"י עומד לנגדו ומשגיח ורואה במעשיו ויודע כל תעלומות. ומזה יבוא לו פחד ויראה גדולה. והלואי היינו כחולמים חלומו של יעקב. ועיקר צריך האדם לטהר ולקדש איבריו וחושיו להיותם כולם כאחד ראוים ומוכנים למרכבה לשכינה. וזה אינו תלוי באמירה לחוד. רק בעשיה בפועל ממש באמת. בלי שום סיג ופסולת ח"ו. ושיהיו כל איבריו וחושיו שלימים בלי שום פגם וחסרון חלילה. ואז קדוש יאמר לו ולשעבד רצונו ודעתו לרצון ודעת העליון. ולייחד נפשו רוחו ונשמתו בשם הקדוש והטהור הוי"ה ב"ה וב"ש בייחוד אמיתי. ואז יוכל להמשיך שכל אמת לעבודת הבורא ית"ש. לתורה ולתפלה: ויה"ר שנקיים כל זאת באמת ותמים אמן. והבן היטב:
9
י׳ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו גו'. במדרש. ר' יהודא ור' נחמיה. ורבנן. רי"א י"ב אבנים נטל כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד י"ב שבטים. אברהם לא העמידן יצחק לא העמידן. אני אם מתאחות הן האבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים. כיון שנתאחו האבנים ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים. רנ"א ג' אבנים נטל. אמר אברהם ייחד הקב"ה שמו עליו. יצחק ייחד הקב"ה שמו עליו. ואני אם מתאחות הן האבנים זו לזו אני יודע שהקב"ה מייחד שמו עלי. כיון שנתאחו זו לזו ידע שהקב"ה מייחד שמו עליו: רבנן אמרי מיעוט אבנים שנים. אברהם יצא ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה. יצחק יצא ממנו עשו ואלופיו. אני אם מתאחות הן האבנים יודע אני שלא ימצא פסול במטתי. כיון שנתאחו זו לזו ידע שלא יצא ממנו פסולת. ויהי' מטתו שלימה. עכ"ל המדרש.
10
י״אהנה לבאר ולהבין את דברי חז"ל וחידותם י"ל בהעיר לב ושום שכל. ע"ד מא"ח ומא"ח ול"פ. רק כאו"א מהתנאים הק' השיג השגה לפי שורש נשמתו הטהורה בכוונת יעקב אע"ה. דעיקר עבודת הקודש של אבותינו הק' אברהם יצחק ויעקב הי' כל מגמתם וחפצם וכוונתם להמשיך כביכול כל הכוחות הק' מעלמא דאצילותא קדישא ומעולם הבריאה והיצירה לעולם העשיה. כדי לפרסם אלהותו ית' וית' לכל באי העולם כ"א לפי בחי' ומדתו הק'. כי קודם שהיו האבות בעולם היתה הארץ תוהו ובוהו כדור אנוש והפלגה ודור המבול. עד שבא אאע"ה לעולם ואז ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור זה אברהם כי ע"י נתפרסם גדולת הבורא בהוב"ש הנכבד והנורא וחסדו הגדול וטובו לכל באי העולם. ואז ידעו והכירו כל באי עולם אשר מבלעדי שפעו חיותו חסדו וטובו התמידית. אז כאפס ואין נחשבו. וכן ע"י יצחק אע"ה נתפרסם מדת הפחד והיראה מלפניו ית' וית' לכל באי העולם. וע"י יעקב אע"ה נתפרסם מדת הרחמים שהוא קו האמצעי מדת האמת שזו היתה בחינתו ומדתו. ואלו ג' אבות הק'. הם סוד אמ"ש. ר"ת אויר מים אש. ואי' בס"י ג' אמות הן והן אמ"ש וגם י"ב פשוטות היינו אותיות פשוטות שאינן כפולות. כמו בג"ד כפר"ת והי"ב פשוטות הן סוד י"ב גבולי אלכסון. והנה כל אות מאותיות התורה שהם כ"ב אותיות אשר המה נראים קטנים בכתיבתן אכן בשורשם הרמה בקודש. אין לשער ולהעריך גודל מהותם ואיכותם של כל אות והם עולמות הק' והטהורים. ובכל אות יש אלפי אלפים רבבות נשמות אשר כ"א וא' בסוד נפשין רוחין ונשמתין. וע"י היו הקדמונים הק' משתמשים בשמות הק' בקדושה ובטהרה. כי היו מדבקין א"ע להאותיות הק' בסוד נפשין בנפשין. רוחין ברוחין. ונשמתין בנשמתין. ועי"ז היו יכולים לפעול להמשיך הדבר אשר הי' צריכין. וכ"ז הי' בקדושה ובטהרה ובכוונה שלימה באימה וביראה. והנה יאע"ה הי' מדתו מדת האמת ומקור ושורש האמת הוא שם הק'. אהי"ה. כי אהי"ה פעמים אהי"ה. עולה במכוון מספר אמ"ת. וגם שורש הכ"ב אותיות הוא האל"ף משם הק' אהי"ה. כי אהי"ה מספרו כ"א. ועם המקור והשורש שהוא סוד אל"ף פלא עליון הוא כ"ב. וגם יעקב אע"ה הוא סוד אל"ף כי הוא סוד הוא"ו קו האמצעי מאות א והנה יעקב אע"ה ידע ברוה"ק שעתיד הבורא בהוב"ש הנכבד והנורא להעמיד בעוה"ז עולם העשיה י"ב שבטי י"ה. דוגמת הי"ב גבולי אלכסון. סוד י"ב אותיות הפשוטים. והי' משתוקק מאוד שהוא יעמיד אותם ולקשר אותם במדתו מדת האמת. ולזה נטל י"ב אבנים להשים מראשותיו לסימן כפשוטו. אכן כוונתו הטהורה והקדושה היתה לדבק א"ע בהי"ב אותיות הפשוטים כי אבנים הם לשון אותיות כמובא מכבר כמה פעמים בשם ס"י. והי' מדבק א"ע בהאותיות הנ"ל בקדושה ובטהרה בסוד נפשין בנפשין. רוחין ברוחין. נשמתין בנשמתין. וישם מראשותיו. היינו שהשים אותם במוחין שלו הקדושים שהוא סוד האמת אשר מקורו ושורשו משם הק' אהי"ה. ומאות אל"ף כנ"ל. ועי"ז יוכלו להתאחד ולהתקשר הי"ב אותיות. וכוונתו היתה לייחד ולקשר ולהמשיך הי"ב צירופי הוי"ה הקדושים שהם סוד חיוון פנימאין. אלה י"ב אותיות משם הק' אדנ"י במילואו דאינון בסוד החיות נושאי הכסא ולייחד ולקשר הכל ולהמשיך מהי"ג תיקוני דיקנא קדישא כי וא"ו במילואו עולה י"ג. ויעקב הי' סוד הוא"ו והשני ווי"ן הם י"ב ואל"ף באמצע המייחדן. וכוונתו הי' להמשיך ולהשפיע מאלו הבחי' הנ"ל אל זה העולם העשיה. ולהעמיד י"ב שבטי י"ה בזה העולם ג"כ. ועשה לעצמו סימן זה בהאבנים אשר שם מראשותיו שאם יתייחדו אלו האבנים עתה ע"י מחשבותיו הק'. יוכל להעמיד הי"ב שבטים בזה העולם. והסכים הבורא בהוב"ש הנכבד והנורא ע"י ונעשה מאלו י"ב אבנים אבן אחד כדכתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו כו'. והעמיד י"ב שבטי יה. כי לו יאתה מלוכה זו. כי יעאע"ה הוא בחי' גופא דאילנא והשבטים הם בחי' ענפי' שבט הוא מלשון שרביט וענף. וייחד וקישר אותם במדתו מדת האמת. וזאת י"ל בכוונת מאמרו של ר"י אשר השגתו היתה בכוונת יעאע"ה. לפי שורש נשמתו הטהורה והקדושה כי שמו של האדם מורה על שורש נשמתו. ע"ד וכל אשר יקרא לו נפש חיה הוא שמו ובשמו הק' של ר' יהודא. יש שם הק' הוי"ה. וד' שהוא סוד קשר של תפילין. קשר של ד'. בסוד וראית את אחורי זהו קשר של תפילין. וקשר של ד'. איהו ד' אותיות משם הק' אדנ"י. וי"ב אותיות אדנ"י. במילואו הם בסוד חיות נושאי המרכבה. והי"ב צרופי הוי"ה הם בסוד חיוון פנימאין וצריך לייחדם ולקשרם. והם סוד התפילין. ולזה השיג התנא ר' יהודא הק' השגה זו בכוונתו של יעאע"ה כנ"ל. והבן כ"ז היטב:
11
י״בר' נחמיה אומר. ג' אבנים נטל. י"ל ג"כ דהנה עינינו רואות בד' יסודות שבעוה"ז שהם. אויר. מים. אש. עפר. אלו הגימ"ל יסודות אמ"ש הם העיקר שהם בחי' דכר ומשפיעים ביסוד העפר והיא המקבלת מהם. ככה באלף אלפים ורבבות הבדלות בהמקורות שרשיים העליונים הקדושים הוא ג"כ כביכול בבחי' זו. שהג' אותיות ראשונים משם הוי"ה ב"ה וב"ש. הם משפיעים לה' אחרונה. והנה אאע"ה מקור שורש נשמתו היתה מבחי' יו"ד משם הק' הוי"ה ב"ה סוד אלה"י אברהם סוד החכמה. ויצחק אע"ה הי' מקור שורש נשמתו מבחי' ה' ראשונה משם הק' הוי"ה ב"ה וב"ש. ויעקב אע"ה הי' מקור שורש נשמתו מבחי' וא"ו משם הק' הוי"ה בהוב"ש. והוא"ו הוא בחי' המשכה להמשיך ולהשפיע כל חידו וכל טיבו וכל נהורין עילאין קדישין ובוצינין טבין מהשני אותיות י"ה. דאינון סוד מוחין עילאין קדישין אני ה' אחרונה דאיהי סוד המלוכה הק' העליונה. סוד שם אדנ"י הק'. והנה אברהם ייחד הקב"ה שמו עליו. אלהי אברהם. וכן אלהי יצחק. ויעאע"ה ראה והבין ברוח קדשו שהם בבחי' השני אותיות ראשונות כביכול כנ"ל. והי' משתוקק מאוד שהקב"ה יְיַחֵד שמו עליו ג"כ. ושהוא יהיה בבחי' וא"ו להמשיך הרבה שפע וחסדים טובים אל ה' אחרונה. ולזה נטל ג' אבנים לסימן. ור"נ לא פליג על ר"י שאומר שנטל י"ב אבנים רק כוונת ר"נ שגם זה כיוון אז יעאע"ה בג' אבנים. היינו לג' אותיות ראשונות משם הק' הוי"ה בהוב"ש. והדביק מחשבתו הטהורה בהם ואם יתייחדו האבנים כולם כאחד ידע שהקב"ה ייחד שמו עליו ג"כ. וע"י מדתו ובחינתו יהי' המשכת ההשפעה ממוחין עילאין קדישין אל ה' אחרונה. והוא יהי' סוד הוא"ו סוד רגלא תליתאה דכורסייא קדישא. וכאשר נתייחדו האבנים זו לזו ידע מזה שהקב"ה ייחד שמו עליו ג"כ. וזהו ויקח את האבן. הוא אבן שתיה. אשר שם מראשותיו. היינו במוחו הק' וישם אותה מצב"ה(ראיתי בס' אחד קדוש מדבר מצב"ה הוא מספר שם ע"ב ושם אדנ"י הקדושים) היינו שהמשיך השפעות טובות ורחמים וחסדים משם ע"ב הק'. אל שם אדנ"י הק'. ויצק שמן על ראשה. היינו שמן משחת קודש משח רבות עילאה קדישא דאיהו סוד מוחין עילאין קדישין. והשגה זו השיג ר"נ בכוונת יעאע"ה. לפי שורש נשמתו ושמו מוכיח עליו ג"כ כי אותיות נחמי"ה הוא נחם י"ה. נחם הוא לשון הנהגה כמו ולא נחם אלהים דרך כו'. וכמבואר שהנהיג והמשיך מאותיות י"ה שהם סוד מוחין עילאין קדישין. לה' אחרונה והבן:
12
י״גורבנן אמרי. ב' אבנים נטל כו'. ונבין דבריהם ג"כ. הנה אאע"ה הי' בסוד חסד עליון שהוא זך ומצוחצח ומלובן אך בהתפשטותו למטה בעולמות התחתונים כביכול שוה לרעים ולטובים. ויש בו ג"כ כביכול בחי' פסולת כמו סיגי כסף. ונמצא בו ג"כ בחי' מוץ ותבן וקליפיות כביכול. וכן מדתו של יצחק אבינו ע"ה מדת הפחד והגבור' יש בו ג"כ כביכול בחי' סיגים וזוהם הזהב וקליפות מוץ ותבן. אך מדתו של יעקב אבינו ע"ה. הוא מדת האמת. הנה דבר שהוא אמת הוא כולו אמת ואין בו שום מוץ ותבן ושום איזה תערובות מדבר אחר מחמת שהוא אמת. לכך מאברהם ויצחק יצאו ישמעאל ועשו שהם בחי' קליפות מוץ ותבן כדי להתברר ולהתלבן שישארו אורות זכים ומצוחצחים. נשמת יעקב היתה זכה ומצוחצחה מאחר שכבר נתברר ונפרש הסיגים ומוץ ותבן ומדתו מדת האמת. ולכך לא יצא ממנו שום פסולת חלילה. רק י"ב שבטי י"ה. והיתה מטתו שלימה. וזה הי' עיקר עבודתו של יעקב אע"ה להנהיג ולהמשיך מדתו האמת לכל העולמות גם לנטוע ולהנהיג מדתו בעוה"ז להיות בבחי' אמת מארץ תצמח. ולכך נטל ב' אבנים לעיקר הסימן אם תשלם כוונתו היינו שנתדבק במחשבתו הטהורה והקדושה אל השני אותיות אחרונות משם הק' הוי"ה בהוב"ש שהם וא"ו ה"א והמשיך בחי' הוא"ו שהוא סוד האמת אל ה' אחרונה שיתנהג הכל במדת האמת כל העולמות. הנאצלי"ם והנבראי"ם היצורי"ם והנעשי"ם. ולהיות אמת מארץ תצמח. וישם מראשותיו. היינו במוחין דיליה. ואם יתאחו האבנים ידע בזה שתשלם כוונתו ומחשבתו שיתנהג הכל במד' האמת שלא יצא ממנו שום פסולת וכן הי' שנתקיימה מחשבתו הרצויה ולרמז זה הראו לו מן השמים בחלומו הזך והטהור והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. היינו שהוא בעצמו הוא הסולם מוצב ארצה ע"ד אמת מארץ תצמח. וראשו מגיע לרום שמים העליונים כי הוא מרכז אמצעי לכל העולמות. וכן השמימ"ה. הוא ה' בראש ה' בסוף. בסוד ה' עילאה. וה' תתאה. ושמים באמצע. שהוא אש ומים יחד מעורבים בחי' קו הרחמים והאמת. והיינו שכל העולמות יתנהגו ע"י מדת האמת והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. הכל הוא בו. ועמו. ועל ידו. והיינו ייחוד וקישור עולם עשיה ביצירה. ושניהם לבריאה. ושלשתן לאצילות הק' וזהו עולים עליית העולמות. ויורדים היינו ירידת השפע לעולמות התחתונים הכל הוא בו וע"י. עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. היינו ההבטחה שלא ימצא פסול בזרעו ותהא מטתו שלימה. וכפירש"י בפ' והיה ה' לי לאלהים עיי"ש. כך נ"ל לפרש דברי המדרש והמשכיל יבין כל הנ"ל כי דברים עמוקים הם. ובזכות יעקב אבינו ע"ה ישפיע הבורא ב"ה וב"ש לנו השפעות טובות ורחמים טובים. ונהיה מעושי רצונו באמת ותמים עד יערה עלינו רוח ממרום ויכון מלכות ב"ד על מכונו ע"י משיח צדקינו שיבא בב"א: כיה"ר:
13
י״דעוד י"ל איני זוכר כ"א ראשי פרקים. והוא ויצא יעקב מבאר שבע. ר"ל כשיצאה נשמת יעקב אבינו ע"ה בחיר האבות מעולם הנשמות הנק' בחי' באר שבע כנודע אשר צורתו של יעקב חקוקה בכה"כ ית'. אז וילך חרנה. שברחו כל חרון אף וכל המסטינים והמקטריגים וחיצונים לעמקי שאול התחתון. ויפגע במקום וילן שם. שבא למקום כזה אשר הי' צריך לבוא שם לבחי' לינה ודורמיטא. כי בא השמש. ע"ד דאי' במדרש אתא שמשא כי יעקב אבינו ע"ה הוא בסוד שמשא עילאה סוד הת"ת כנודע. ויקח מאבני המקום היינו מאותיות התורה וישכ"ב במקום ההוא ע"ד דאיתא בזוה"ק ויש כ"ב אותיות במקום ההוא. ויחלום היינו שבא לבחי' חול"ם סוד הוי"ה בניקוד חול"ם והנה סולם מוצב ארצה כו' כמבואר לעיל בביאור דברי המדרש בסופו והנה ה' נצב עליו היינו שכל הייחוד נצב עליו ויאמר גו' אנכי עמך היינו מה שאני אנכי ומתאר א"ע כביכול בבחי' אדם מספר שם מ"ה הק'. הוא עמך ע"י בחינתך ושמרתיך גו' דברתי לך. היינו שכל ההתנהגות יהיו על ידך. וייקץ יעקב משנתו ויאמר גו' לא ידעתי. היינו מה שאני אנכי לא ידעתי אין זה המקום כ"א בית אלהים. והי' צריך להיות סוד נסירה כביכול. וזה שער השמים שכל התפלות נכנסים בו. והמשכיל יבין כ"ז ויבין דבר מתוך דבר:
14
ט״ועוד ויקח מאבני המקום וגו' במדרש יש דיעות שונות כמה אבנים נטל. ר"י סובר י"ב אבנים נטל. ור"נ סובר ג' אבנים נטל. ורבנן סברי ב' אבנים נטל. והוא מבואר למעלה כיד ה' הטובה עלינו. ועוד יש לאלוה מילין. וי"ל כי מא"ח ומא"ח ול"פ. דהנה ידוע שיש בעולם. ג' יסודות. והם אש רוח. מים. ונק' בס"י אמ"ש. מ"ם דוממת. שי"ן שורקת. אל"ף רוח מכריע ביניהם. ר"ל שיסוד הרוח הוא כלול מאש ומים והנה יסוד האש הוא חם וממנו התעוררות הכעס שהוא מדה רעה. ויסוד הרוח הוא קר. וממנו נתעורר העצלות שהוא ג"כ מדה רעה. ויסוד המים הוא לח וממנו נתעורר תאוות רעות והתענוגים כמו ניאוף ר"ל. והנה כתיב כי חלק ה' עמו. חל"ק נוטריקין. ח"ם. ל"ח. ק"ר. היינו שצריך איש הישראלי להפוך יסודות הנ"ל אל עבודת הש"י ולא ישתמש עמהם לפי טבעם. היינו ביסוד האש יראה לעבוד את הש"י בהתלהבות גדול בתפלה או בלימוד תורה לשמה. וביסוד הרוח להתעצל מן התאוות הגופניות. ושלא להמרות עיני כבודו ית'. וביסוד המים שהוא לח. להתענג על ה'. ולאהוב אותו. וזהו ענין קדושת שבת היינו עליות כל הג' יסודות לה'. כי כתיב לא תבערו אש גו'. וזה מורה שצריך לאחוז ביסוד הקר ולהעלותו. ובשבת צריך כ"א מישראל להיות מתלהב לבו לעבודתו ית'. ובזה מעלה יסוד האש. וע"י הטבילה במקוה הוא מעלה יסוד המים שהוא לח. וע"ד כלל הוא להעלות כל הג' יסודות אש רוח מים. אל הקדושת שבת. ולכן נק' סעודת ליל שבת חקל תפוחין קדישין כי חק"ל. נוטריקון ח"ם. ק"ר. ל"ח. ואנו מעלין אותן אל הקדושה. להיות הכל משועבד לעבודתו ית'. וכשאנו מעלין הג' יסודות הנ"ל צריכין אנו להעלותן עם יסוד העפר וזהו טל תן לרצות ארצך. הוא בחי' חם. קר. לח. הם אש. רוח. מים. בחי' יה"ו משם הק' הוי"ה משם מ"ה הק' שהם ג' אותיות הראשונות הם גי' ט"ל. וצריך לייחדם עם יסוד העפר בחי' ה' אחרונה משם הק' הוי"ה במילוי אלפי"ן שם מ"ה הק'. כי עפר לית לה מגרמה כלום כ"א מה שנותנים לה הג' יסודות הנ"ל. ויסוד העפר הוא מורכב מהג' יסודות. וכן אנו צריכין להתדמות לה. כמה שכתוב ונפשי כעפר לכל תהיה היינו כמו שיסוד העפר לית לה מגרמה כלום כן נדע שאין אנו בעצמינו כלום רק אור שכינתו ית' החופף עלינו תמיד.
15
ט״זועכ"ז יבואר דברי המדרש על נכון. ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. היינו ששם דבר זה במחשבתו להעלות הג' יסודות. אש רוח מים ולייחדם עם יסוד העפר. וז"ש וישכב במקום ההוא. ר"ל שייחד אותם עם הארץ שהוא בחי' יסוד העפר. ואחר הייחוד הזה אז ויחלום הראה לו הש"י. סל"ם. גימ' ק"ל. והוא מנין שם מ"ה הק' כפול ומשולש ומרובע. וזהו בחי' ייחוד הד' יסודות ארמ"ע מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ייחוד ארץ ושמים. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. ר"ל היסודות שמתאחדין בו. והנה ה' נצב גו' אנכי עמך. היינו אנכ"י גימ' כסא הוא עמך. ומעתה הג' דיעות שבמדרש כולם לדבר אחד נתכוונו כי ר"י שאומר י"ב אבנים מדבר מזה שנטל אחר העלותו יסוד העפר וייחדו עם הג' יסודות הנז'. ויסוד העפר הוא בחי' שם הק' אדנ"י והוא במילואו י"ב אותיות וזהו י"ב אבנים. ורנ"א ג' אבנים. מדבר בעת שהתחיל לייחד לקח ג' אבנים היינו ג' יסודות לייחדם עם יסוד הד': ורבנן אמרי ב' אבנים מפני שיסוד הרוח הוא כלול מאש וממים. ולכן הם מחשבין ג' יסודות הנ"ל לב'. ורצה יעקב אבינו ע"ה שיתאחו האבנים זו לזו היינו שיתאחדו הד' יסודות הנ"ל. והנה התוה"ק שנבראו בה כל העולמות יש בה ג"כ הד' יסודות. כי האותיות הם בחי' יסוד העפר דלית לה מגרמה כלום כך הם מעצמם אין להם שום תנועה רק ע"י הנקודות הם מתנענעי' וע"י הטעמים והתגין הם מתנהגים. וטנ"ת הם בחי' אר"מ וזהו שראה יעקב אבינו ע"ה. אחר ייחוד הד' יסודות. והנה באר בשדה. בא"ר נק' התורה בשדה הוא אותיות שהם בחי' יסוד העפר. וג' עדרי צאן רובצים עליה הם טנ"ת בסוד ט"ל תן לרצות ארצך. ובעת עליית יסוד העפר להג' יסודות הנ"ל נעשה אז יסוד העפר למעלה בחי' א"ח עטרת בעלה וזהו ענין מוריד הטל ר"ל אות ה' שהיא בחי' יסוד העפר קודמת לט"ל בחי' ג' יסודות וכנ"ל:
16
י״זוהנה הר"ת של ח"ם. ק"ר. ל"ח. גימ' חמ"ץ וזהו אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר. כי בניסן בא התחדשות לעולם ואז נעשים ישראל כקטן שנולד שאין היצה"ט בא אליו עד אחר י"ג שנים. כמ"כ אנו בודקין את החמץ אחר י"ג לילות לאור הנר נר מצוה דוגמת הקטן שנעשה בר מצוה אחר י"ג שנים ואז צריכין אנו לבער מכל וכל. כל המדות רעות המתהוים מהג' יסודות הרמוזים במספר חמ"ץ וכנ"ל. ומוחקים ח'. של חמץ. ונעשה. ה'. הוא מצ"ה ואז עולה מספרו פחות ג' ממנין חמ"ץ. והיינו שצריך לבטל הרע המתעורר מהג' יסודות. ואוכלין מצה בליל ט"ו. כי ליל ט"ו. הוא רומזת. לשם י"ה בחי' חכמה. ובינה. שם. ע"ב. ס"ג. גימ' מצה. ואוכלין ב' זיתים דווקא לרמז ב' שמות הנ"ל. וביחד דוקא לרמז לאבני יעקב שנתאחו ונעשה מהם אחד. וכשאנחנו נוטלין קדושה עליונה כזאת ואוכלין אותה והוא נותנת חיות לכל איברי הגוף ונתחזק הגוף ממנו. אז נתקדש הגוף בקדושה עליונה וכל היסודות נתייחדו להש"י ונדחה הרע מהם ובזה אנו מעלין כל ימי החורף כי למ"ד יום קודם החג שואלין ודורשין בהלכות הפסח. והם שייכים לפסח. ומחג הסוכות עד חנוכה הם ס"ג ימים. ומן אחר ימי חנוכה עד פורים הם ע"ב ימים. ואנו מעלים אותם באכילת מצה שהוא מנין ע"ב ס"ג. והנה חמץ הוא סתום. ומצה ישבה ה' שהוא פתוחה. רמז שהש"י פותח שער לדופקי בתשובה. כי קודם ביעור חמץ בפועל ממש צריך לעשות תשובה שלימה ולקבל ע"ע שלא ישוב עוד לכסל' ח"ו. היינו שלא יעשה עוד מאז והלאה כמעשיו הראשונים אשר לא טובים היו. ואז נתבטל החמץ בסוד נקודת מצה שהוא המבטל. והעיקר הוא ע"י שם הק' תכ"ה. שהוא המכה ומבטל את כל הקליפות. וזה השם הק' יוצא מהפסוק ואהבת את ה' אלהיך. ס"ת תכ"ה. ואת לרבות ת"ח היינו ע"י שידבק האדם א"ע להצדיק בזה יכול לדחות מעצמו כל הקליפות. וזהו כל הנשמה תהלל יה. ר"ת תכ"ה. המבער החמץ. ואח"כ י"ה היינו ענין מצ"ה. בליל ט"ו. גימ' ע"ב ס"ג. חכמה ובינה. והבן כ"ז:
17
י״חהיוצא לנו מזה תוכחות מוסר גדול שיש לכל אדם לחשוב בלבו באמת בעת בדיקת חמץ וידע שהגיע העת בדיקת חמץ בפועל ממש. ולכן יכוין בלבו אז לבדוק כל המדות שלו אם יש בהם איזה חימוץ היינו איזה מדה רעה ח"ו. ובעת שריפת החמץ יכוין ג"כ לבער ממנו את המדות הרעות מכל וכל כי תיכף בצאתו מרחם אמו נכנס בו היצה"ר ומייפה אליו כל הבלי העוה"ז. והולך אחר עצתו כי אין לו עדיין יצה"ט שישיאנו עצה הוגנת לו עד כלות הי"ג שנים ואז נכנס היצה"ט בו ומשכילו ואז מבין מדעתו שכל מה שעשה עד הנה הי' הכל שוא והבל ותוהו. ומתחרט בלב שלם ובודק בחורין ובסדקין בכ"מ שדרכו להכניס שם החמץ הוא שאור שבעיסה תאוות החומר המגושם. וזהו אור לי"ד. לאור הנר הוא נשמתו. ע"ד נר ה' נשמת אדם. וזמן ההוא רומז על כל ימי חלדו של האדם. כי אז יצא מכל חלאתו וטומאתו והגשמית. ויתחיל לדבק א"ע באור התורה והמצוה.
18
י״טעי"ל ע"ד פנימי כי בעת ההוא התחיל מוחין דגדלות להאיר בהעולמות ובנר אלהים נשמת אדם. ואז נסתלקו מוחין דקטנות והוא אז יציאת מצרים. וענין זה מתעורר בכל שנה. ולהבינך ענין זה אומר. הלא ידוע כי שמו י"ת הנכבד והנורא הוא נותן כח וחיות לכל הנאצלים מאתו ית'. בבהירות א"ס ב"ה וב"ש. וזה תענוג גדול לפניו ית'. והוא מגודל הדביקות שיש להכנ"י עם אביהם שבשמים ומטהרים רעיוניהם ומשעבדים גופם להיות מרכבה להשכינה הק'. וזה גורם שמחה עצומה לפניו י"ת. וכל טיבו וכל חדו. ואז מאיר באורו הזך והבהיר לכל העולמות ונתעלו בסוד אני לדודי ודודי לי להשפיע שפע רב טוב מחכמה עילאה קדישא. וזהו בחי' מוחין דגדלות רעיונים רוחניים ונעלמים המתגלים ע"י עוז ותעצומות אלהים אשר על יריאיו. אך כאשר נפסקו ח"ו ישראל משורש חיותם ויאכלו מזבחי מתים הם התאוות רעות ומגבירים התאוות על השכל. ואז כביכול אין שמחה וחדוה לפניו ונסתם המאור העליון להאיר בהעולמות ח"ו. אך אעפ"כ עולם כמנהגו נוהג ובמה הי' מתקיים העולם אם הי' השי"ת מסיר השגחתו מהם אפילו רגע אחד היו בטלים כלא היו. אשר ע"כ הוא מאיר להם אור קטן דרך חלונות ומסכים רק להחיות אותם לפי שעה דרך הכרח כביכול וזהו בחי' ממין עצבות כביכול. אך הוא דק מאוד וכולו קודש. רק שבזה הכח הם נאחזים הקליפות כי המה שורש העצבות והמרה שחורה להבדיל באלף הבדלות. וזהו בחי' מוחין דקטנות עד עת בא דברו הטוב ויערה עלינו רוח ממרום לעורר את לבבנו כמאז וקדם. ולהסיר ממנו מסכים המבדילין ואז יחזרו המוחין למקומו. וזהו בעת שבודקין את החמץ הרומז להנ"ל בנר אלהים ומפשפש במעשיו ומסיר מעצמו כל הרע והמסכים המבדילין ומטהר ומייחד א"ע רק לשמו ית'. ואז חוזרין המוחין דגדלות. והשורש מאיר להענף וזהו ענין מה שאנו נכנסים בעת הזאת תחת סוג הגדלות. וכיה"ר שידחה הרע ממנו מכל וכל בכלל ובפרט. ויאיר השי"ת נשמתינו בהמוחין דגדלות ויקוים בנו כימי צאתך מאמ"ץ אראנו נפלאות. ובימינו תושע יהודה וירושלים ויקבץ נדחנו מארבע כנפות הארץ ע"י משיח צדקינו שיבא במהרה בימינו אמן. וזכור כל זה היטב:
19
כ׳ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' וגו'. במדרש ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים. א"ל הקב"ה חייך כל הטובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הזה. שנ' והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו. והיה ביום ההוא יצאו מים חיים בירושלים. והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. ע"כ דברי המדרש.
20
כ״אלבאר דבריו הקדושים בשום שכל והערת לב. נקדים מה דאי' בגמ' ובמדרשים אין והיה אלא לשון שמחה. ויש להבין השמחה מה זה עושה בתיבת והי"ה. וי"ל דהנה כתיב כי ביה ה' צור עולמים. ביו"ד עוה"ב. ובה' עוה"ז. ואלו השני אותיות הם בחי' אבא ואימא סוד חכמה ובינה תרין ריעין דלא מתפרשן. והמשכת התגלות העולמות היה ע"י סוד הוא"ו משם הק' הוי"ה. וההתגלות בפועל היה ע"י ה' אחרונה משם הוי"ה בהוב"ש. והשני אותיות וא"ו ה"א. הם בבחי' בנים כביכול. והנה כתיב עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. היינו כאשר האב רואה מהבנים דבר חכמה נפלאה ומקבל תענוג ושעשועים מהדבר חכמה אזי עושה אותו עטרה לראשו לגודל האהבה והתענוג שקיבל ממנו. וכן הוא כביכול בהבורא בהוב"ש הנכבד והנורא כאשר איש הישראלי מתעורר ביראה ובאהבה ובתשוקה גדולה אליו ית' ומבין ויודע שאינו כדאי להטובות והחסדים אשר הקב"ה עושה עמו בכל עת ורגע ומרוב האהבה ותשוקה הנכבדת הוא בטל במציאות וכאפס ואין נחשב בעיניו ומיד הוא נתעורר בתשובה ומע"ט ביתר שאת ובמס"נ להש"י. אז עי"ז נתעורר לו מדת ובחי' אי"ן עלמא קדישא עילאה וממשיך משם החסדי' העליונים מצוחצחים להשפיע ולהשקות ולרוות את צמאון כל העולמות עליונים ותחתונים. וזהו מאי"ן יבוא עזרי. היינו ממדת אי"ן יבוא עזרי. והנה כאשר האדם זוכה לבוא לבחי' גדולה כזו אין ערוך אליו אזי מקבל הבורא בהוב"ש מזה תענוג גדול וחדוה ושעשועים ושמחה כביכול. ואז מזה נתעורר שמחה וחדוה לכל העולמות וכל חדו וברכאין טבין. והנה אדם כזה אשר זכה לבוא לבחי' ומדריגת אי"ן. אזי הוא כביכול לעילא מבחי' אב"א ואימ"א שהם חכמה ובינה כי החכמה מאין תבוא ותמצא ומקור שורשה הוא מאי"ן. והאדם הקדוש הזה הוא כביכול בבחי' ומדריגת אי"ן. ואז השני אותיות וא"ו ה"א. שהם בבחי' בנים כביכול לעילא מהאותיות י"ה. בסוד עטרה לראשו. וממילא אז נעשה צירוף והי"ה. ו"ה. קודם לי"ה. ואז שמחה וששון ליהודים ולכל העולמות. והנה אצל יעאע"ה כתיב ויחלום. היינו שבא לבחי' חולם. שהיא הנקודה למעלה מהאותיות והוא מחמת שעלה במדריגתו לבחי' אי"ן. והנה סולם מוצב ארצה גו' השמימה. היינו לשמי השמים העליונים הק'. וזהו ג"כ שאמר יעאע"ה. ושבתי בשלום אל בית אבי. היינו לפנימיות ומקורא דאב"א שהוא בחי' אי"ן. ואז והיה ה'. היינו שנעשה הצירוף והי"ה. ועי"ז נמשך לי לאלהים. ר"ל מן ד' יודי"ן דשם הק' ע"ב דחכמה מנין ל"י. יהיה נמשך לאלהים. אז והאבן הזאת הוא אבן שתיה אשר שמתי מצב"ה כנ"ל. מנב"ה עולה מספר ע"ב ואד"ני הק'. יהיה בית אלהים. היינו שנמתקו כל הדינין. והבן זה:
21
כ״בוהנה כבר ביארנו לעיל ביאור הפ' זכר עשה לנפלאותיו וגו'. היינו מעשה הש"י הנביעות אשר פתחו ונבעו אבותינו הק' מהמקורות העליונים ע"י מעשיהם הק' ומס"נ להש"י עד שבאו למדריגת אי"ן. עשה אותם הש"י בבחי' דכר שיוכלו אח"כ להשפיע אותן הנסים והנפלאות ממש בעת שיצטרך לבנ"י עם קרובו וכבר נתבאר למעלה טעמם ויסודם של הדברים שהוא מחמת שיסודו אב"א הוא ארי"ך ויסוד אימ"א הוא קצר. לקבלההשפעה כולו בעת המשכתו. ולכך נשארו החפירו והנביעו ויתר ההשפעה לדורי דורות. וכמו שנתבאר הכל כבר באריכות. וע"ד הנ"ל יבוארו דברי המדרש על נכון. נטל הקב"ה שיחתן של אבות שיחת"ן הוא לשון בור שיח ומערה. היינו לשון חפירה (א"ה אפשר דנקט המדרש לשון שי"ח לרמז בזה סוד אריך וקצר המבואר לעיל. וכפירש"י והרע"ב ז"ל שיח הוא ארוך וקצר. ע"ש והבן). והיינו שנטל הקב"ה החפירו והנביעו דחסד עליון שנפתחו ע"י אבותינו הק'. ועשאן מפתח לגאולתן של בנים היינו שיפתח ויתגלה זה השער חסד העליון ושפע הטובה בכל עת אשר יצטרכו בני אל חי. עבור אל חנון ורחום ה' וכנ"ל. והנה יעאע"ה פתח בכאן שער חסד גדול ונביעו קדישא מעולם האי"ן. וכמבואר לעיל בתיבת והי"ה. ולזה הבטיחו הש"י שכל הטובות והנחמות יהיו במפתח הזה ובלשון הזה וכמ"ש והיה ביום ההוא וגו' והמשכיל יבין כ"ז. וכיה"ר מלפני הש"י בהוב"ש שנזכה לעסוק בתורתו ומצותיו ועבודתו ביראה ואהבה ובתשוקה נכבדת כדי שיקבל השי"ת שמחה ותענוג מעבודתינו. וכאשר עשה לאבותינו הק' נסים ונפלאות כמ"כ יעשה עמנו. ויקוים בנו במהרה מקרא שכתוב. והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול גו' ב"ב אמן:
22
כ״גוישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם וגו'. יש לרמז בזה סודות נפלאים אחרי אשר חנן ה' בדיעה והשכל. והוא כי ידוע שהאדם הוא עולם קטן בחי' קומה שלימה וכמ"כ כל העולמות הנבראים היצורים והנעשים כולם הם בחי' קומה שלימה. ויש עולמות ק' שהם בבחי' רא"ש ויש שנק' בבחי' מו"ת. וחוט"ם ועיני"ם ואזני"ם וידי"ן ורגלי"ן. וכן בבחי' כל האיברים כביכול ובכל עולם ועולם יש אלפי אלפים עולמות עד אין מספר. ובאותן עולמות הנק' ידי"ן ורגלי"ן יש בהן אחיזה ויניקה להחיצונים ר"ל בסוד טופרין דידי"ן ובפרט טופרין דרגלי"ן. והכל כפי אשר עלה במחשבתו ית' ובחכמתו להצטרכות העולם. ויעאע"ה הוא בחי' כסא לכבודו ית' כנודע. ואית כסא לכסא אלפי אלפים מדריגות. ויש בחי' כסא רם ונשא. והוא היה כביכול ממש בחי'. כסא ומרכבה עילאה לכבודו ית' וית'. כי מדתו מדת האמת שהוא מרכז לכל העולמות הק' העליונים. וכמ"ש לו הש"י והנה אנכ"י עמך אנכי גימ' כסא. כי הבורא בהוב"ש לית מחשבה ורעיון תפיסא ביה כלל. ואיך יוכל להתאר בבחי' אנכ"י. וז"ש הש"י ליעקב מה שאנכי מתאר את עצמי כביכול בבחי' אנכ"י שהוא הבחי' הראשונה הוא עמך. היינו ע"י מדתך ובחינתך. כי אנכ"י מספר כסא ואיבריו הק' של יעאע"ה היו כולם כאחד מזוככים ומוטהרים וקדושים בבחי' מרכבה לעלמין עילאין קדישין. והנה בעת שנצטרך ללכת לחרן דרך ארצה בני קדם. אשר המה מעוננים וקוסמים וקליפות חיצונים כמ"ש רז"ל ע"פ ולבני הפילגשים גו' מתנות וישלחם גו' ארץ קדם. עיי"ש. והיה מתירא שלא יהיה להחיצונים איזה יניקה ח"ו מגופו הק' והטהור בדרך הילוכו שם. ובפרט מבחי' רגלין וטופרין דרגלין וכנ"ל. ולזאת התחכם יעאע"ה. וישא את רגליו. היינו שהעלה לקשר אפילו עלמא דרגלין לעילא לעילא. ונשאם וכללם בהאיברין דלעילא מנהון. לבל יהיה להם עוד שום שליטה ואחוזה בהם כלל. ואז נעשה מובטח בלבו לילך ארצה בני קדם. וכאשר עשה חכמה וייחוד הלזה אז וירא והנה באר בשדה. בא"ר הוא בחי' תורה שבכתב. בשדה הוא בחי' חקל תפוחין קדישין. והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה. דידוע שיש ד' בחי'. טעמי"ם. נקודו"ת. תגי"ן. אותיו"ת. והם בסוד נפש רוח נשמה ונשמה לנשמה. והוא סדרן מתתא לעילא. אתנ"ט. ואלו גי' בחי' טנ"ת. המה מוליכין ומפרשין ומפסיקין פסקי טעמים של האותיות וזהו בבחי' ג' עדרי צאן. היינו ג' בתי' אלו טנ"ת. הם רובצים על אותו באר מים חיים בחי' אותיות התורה. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים. הג' בחי' הנ"ל לכל העולמות. כי עכ"ז עיקר המשכה והשקאה לכל העולמות הוא ע"י אותיות התורה. והאבן גדולה ע"פ הבאר. אותיות נק' אבנים כנודע מס"י ויש א"ב בהתורה מאותיות גדולים. ויש א"ב מאותיות קטנים. כנמסר לנו במסורה. והא"ב הגדול הוא מבחי' חכמה ובינה. וזהו אב"ן א"ב. הוא בחי' אב"א חכמה עילאה קדישא. ונו"ן שערי בינה. וזהו והאבן גדולה ע"פ הבאר. ר"ל תורה שבע"פ שגם היא נק' בא"ר וכמבואר אצלינו לעיל. ונאספו שמה כל העדרים. היינו כל העולמות וגללו את האבן מע"פ הבאר ואח"כ והשקו את הצאן. יוכלו להשקות הצאן קדשים כי מקודם לא יוכלו ליהנות ולקבל מאור הבהיר בשחקים משפע חכמה ובינה לרוב בהירותו. ואח"כ והשיבו את האבן למקומה הראוי לה. ויאמר להם יעקב אחי והלא כולכם מאי"ן אתם כי כולם בחכמה עשית. והחכמה מאין תמצא ועל מה זה השתנות המדריגות. ויאמרו מחרן אנחנו. חר"ן הוא מספר ג' שמות אלהי"ם. שהם מוחין דקטנות בחינות דינים אשר עשה וצמצם הבורא בהוב"ש לצורך העולמות כאשר עלה ברצונו הפשוט ית'. ולזה הוא השתנות הבחי' והמדריגות ואמר הידעתם את לבן בן נחור. היינו אם יש לכם ידיעה בגודל הלבנינות והחסדים אשר יוכל להתמשך מבחי' נחו"ר מוחין דקטנות בחי' דינים. ויאמרו ידענו. והמשכיל יבין כ"ז:
23
כ״דוירא ה' כי שנואה לאה ויפתח וגו'. בגמ' ובמדרש אי' שנואה לאה. היינו שמעשה עשו שנואה בעיניה. י"ל ע"פ פשוטו דודאי יעאע"ה לא היה שונאה. וכן משמע בקרא כי עתה יאהבני אישי דמשמע דמעיקרא לא היה שונאה רק היתה מושללת מהאהבה. ועל ידי הבן יוולד אהבה ביניהם. א"כ למה קורא הכתוב אותה שנואה. אע"כ משום דמעשה עשו היה שנואה בעיניה. והיתה שוה ליעקב במדה זו. שהיה ג"כ שונא מעשה עשו. ומפני שהיו שניהם שוים במדה זו זכתה להוליד:
24
כ״הועי"ל בדרך רמז. שנואה מעשה עשו בעיניה. ר"ל שיעקב הכיר והבין בעינים שלה ששונאת מעשה עשו כדחז"ל ע"פ ועיני לאה רכות היינו שסברה לעלות בגורלו של עשו שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן הגדולה לגדול. והקטנה לקטן. ולכך היתה בוכה תמיד ומקוננת ומזה נעשים עיניה רכות:
25
כ״ווהנה י"ל דבאמת יעקב ראה בנבואה שרחל היא בת זוגו לזה אהב את רחל והראה לה חיבה יתירה. אבל על לאה לא עלה בדעתו שתהיה ג"כ בת זוגו והיה סבור ג"כ שתעלה בגורלו של עשו לכך לא היה אוהב אותה כי איך יאהב אשה נכרית אשר אין לה שייכות עמו אבל ח"ו לא היה שונאה כי לא ראה ממנה שום דבר לא טוב. אשר ע"כ פתח הש"י את רחמה והולידה ממנו הבנים קודם רחל. ואז הבין כי היא ג"כ בת זוגו. וזהו ותקרא שמו ראובן. ר"ל ראו בן. היינו ע"י הבן שילדתי ראו ותדעו שאני בת זוגו. ועי"ז יאהבני אישי כי ידע באמת שהוא בעלי ויאהוב אותי וכנ"ל. וק"ל:
26
כ״זויזכור אלהים את רחל וגו'. יש לרמז בזה ע"פ דאי' בס"י. בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק וברא ויצר כו'. והנה הל"ב אלהי"ם הנז' במעב"ר הם הם הל"ב נתיבות. וגם יש יו"ד מאמרות. ובראשית נמי מאמר הוא. כמאחז"ל. והוא מאמר כללי כי ראשית הוא חכמה כידוע וכולם בחכמה עשית. אך שנתגלו ע"י ל"ב אלהי"ם שהם סוד ל"ב נתיבות. אל עולם הבינה. סוד ה' עילאה. ועכ"ז ההתגלות לא היה עדיין כ"א בכח ולא בפועל. וההתגלות בפועל ממש היה ע"י ה' אחרונה משם הק' הוי"ה הוא מדת מלכו"ת והוא ג"כ בחי' רחל כנודע מסה"ק. והנה כתיב כי ששת ימים עשה ה' גו' הארץ וכאשר בא שבת קודש נתעורר עוד מחדש מוח החכמה וזכרון הק'. וכל מעב"ר עולים למוח החכמה והזכרון. וע"י ל"ב נתיבות וכנ"ל ניתוסף מחדש שפע רב טוב וברכאין טבין על כל מעב"ר. וזהו שאנו אומרים בקידוש ליל שבת. זכרון למעשה בראשית. וכמבואר אצלינו לעיל בפ' בראשית:
27
כ״חועפ"ז יש לפרש ויזכור אלהים את רחל. היינו בחי' רח"ל שהוא השכינה עלתה למעלה למוח החכמה והזכרון. וקבלה השפעת רב טוב ע"י ל"ב אלהי"ם. שהם נתיבות החכמה. וישמע אליה אלהים ויפתח גו'. והמשכיל יבין. ותאמר אסף אלהים את חרפתי ותקרא שמו יוסף. זהו משיח בן אפרים לאמר יוסף ה' לי בן אחר. זהו משיח בן דוד. והבן כ"ז:
28
כ״טבשם הרב מקאזיניץ
29
ל׳ויחר אף יעקב ברחל וגו' התחת אלהים אני וגו'. ואיתא בתרגום המיני את בעיא הלא מן קדם ה' תיבעין. והוא פלא לעיני כל יודע דעת. וי"ל דידוע ששם אלהי"ם הוא גימ' הטב"ע. ואותיות המאוחרות משם אלהי"ם. הוא במוכ"ן. שהכל מוכן ומזומן עפ"י הטבע. והנה רחל אמנו לא היתה ראויה להוליד ע"פ הטבע. ולזה כשאמרה ליעקב הבה לי בנים כאלו היה מוכן לה. לזה ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אני ר"ל וכי ע"פ הטבע מאותיות במוכ"ן שהם תחת אותיות אלהים. אתה רוצה שיהיה לך בנים. הלא מן קדם ה' תיבעין. היינו מהאותיות הקודמות לשם הוי"ה בהוב"ש היינו טדה"ד. משם אתה צריך להמשיך לך בנים מפני שזה השם כולו רחמים גמורים וחסדים גדולים. והוא קודם שהיה הוי"ה בעולם. והוא בגימ' כ"ב אותיות התורה. וע"ד בני חיי ומזוני במזל"א תליין. והמשכיל יבין:
30