אוהב ישראל, בא ד׳Ohev Yisrael, Bo 4
א׳עוד בפסוק הנ"ל. במדרש משל למלך שקידש אשה וכתב לה מתנה מועטת כיון שלקחה כתב לה מתנה מרובה כך עוה"ז הוא אירוסין שנא' וארשתיך לי לעולם לא מסר להם אלא סוד הלבנה שנא' החודש הזה לכם אבל לימות המשיח יהיו הנשואין שנא' כי בועליך עושיך. באותה שעה הוא מוסר להם את הכל שנא' והמשכילים יזהירו גו' ככוכבים לע"ו עכ"ל. להבין מהו הענין שלעתיד ימסור לנו הכוכבים והמזלות. אם לקדשם כמו שמקדשין בזה"ז הלבנה זה אינו. כי בשלמא קידוש הלבנה בזה"ז יש בזה נפקותא להלבנה מפני שהיא משתנית כמאחז"ל פעמים שהיא באה בארוכה ופעמים שהיא באה בקצרה. היינו לפעמים בא מולד הלבנה מרוב רחמיו. וזה בארוכה ולפעמים מולד הלבנה היא מז"א. וזהו בקצרה היינו ברוב דינים. והכל תלוי רק בנו שרק אנו יודעים ממנה ומקדשין אותה. כי בין שבא' בארוכ"ה ובין בקצר"ה אינו ראוי לגלו' להחיצוני' כשהיא באה בארוכ"ה כדי שלא יתקנאו בה. וכשהיא באה בקצרה. כדי שלא יתאחזו בה וזהו ענין פי' הכתוב אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה. כי הלבנה נק' בלשון יון אסתהר כמ"ש בגמ' וזהו אין אסתר מגדת היינו אין הלבנה מגדת ואומרת המולד שלה להחיצונים. כי מרדכי הוא צדיק יסוד עולם צוה עליה אשר לא תגיד. וכ"ז הוא בהלבנה אבל בשאר מזלות וכוכבים כיון שאינם משתנים ואינם באים פעמים בארוכה ופעמים בקצרה א"כ לאיזה טעם יהיו נמסרים בידינו לעתיד.
1
ב׳אכן נ"ל שלע"ל יהא נמסר לנו פעולת השמש ושאר המזלות והכוכבים. כי לע"ע הנה כל כוכב הוא פועל פעולתו שהוטבע בו. אבל לעתיד יהא הכל מסור ביד הכנ"י בבחי' א"ח עטרת בעלה. היינו שיכתיר את עצמו כביכול הש"י בהכנ"י ויהיה הכנ"י אז בבחי' כתר שהוא יותר גבוה מכל העולמות ויהיו כל העולמות עליונים ותחתונים מתנהגים על ידינו. וזה יומשך ממה שישראל ימליכו את הש"י ע"ע ויקבלו עמ"ש באה"ר. ולעיין ולהשגיח ע"כ עובדא אם הוא רצון המלך יעשה אותה. וא"ל יתאמץ בכל כח ועוז לקיים גזירותיו ועי"ז הוא מקשר חכמה עילאה בחכמה תתאה ועפ"ז יתבאר מ"ש בתיקוני זוה"ק וז"ל והמשכילים יזהירו כו' כד אית משכילים בישראל דידעין לזרקא אבנא לאתר דאתגזרת מתמן. וידוע שכל התוארים והשמות והכינוים היו להבורא ב"ה וב"ש עד שלא נברא העולם זולת תואר מלך. כי אין מלך בלא עם ולהיות רצון הקדום הפשוט היה להתתאר בתואר מלך. לכך עלה במחשבה לפניו ית' להאציל העולמות כדי שיתגלה ויוכר מלכותו בעולם. ונמצא שמלכות עלה במחשבה תחלה וזהו שיסד הפייט. מלכות עד לא קדם קדומה. וזהו אבן שתיה שממנה הושתת העולם כולו כנזכר בגמ' היינו השכינה נק' אבן. משם רועה אבן ישראל. וזהו אבן שתיה. כי עבור שהיה רצון המאציל לתואר מלוכה. היינו סיבה אמיתית שהושתת העולם והנה כשהאדם ממליך את הש"י ע"כ אבר ואבר ובזה עושה רצון הבורא ית' שהיה לו תואר מלך. אז האיש הלזה מעלה מלוכה הק' עד מחשבה עליונה כמו שהיתה מימי קדם. כשעלו כל העולמות במחשבה לפניו ית'. וזהו ענין קישור חכמה תתאה בחכמה עילאה וזהו ג"כ פי' דברי התזוה"ק דידעין לזרקא אבנא היינו אבן שתיה בחי' מלכותא קדישא לאתר דאיתגזרת מיניה. היינו לשורשה ולמקורה. הוא מחשבה הקדושה הקדומה שעלתה לפניו ית' לבריאת העולם. וכשיזכה איש ישראלי לבחי' זו להעלות המלוכ' הק' למחשב' עליונ' הקדומ' אז מתנהגים כל העולמות ת"י המלכות הק' וז"ש המדרש שלע"ל יהי' הכנ"י בבחי' זו להעלו' הכנ"י סוד מלוכ' הקדוש' להיות עטרת בעלה וכנ"ל ואז יהיה נמסר בידה הכל. ומביא ראיה מהפסוק והמשכילים יזהירו גו' הרקיע. כמאן דנהיר הרקיע.
2
ג׳ועפ"ז י"ל הפסוק ויקח את האבן. היינו השכינה הק'. אשר שם היינו המאציל מראשותיו לשון ראשון ר"ל שלקח יעקב את המלוכה הק' שעלתה לפניו ית' במחשבה ראשונה מכ"ע כנ"ל. וישם אותה מצבה. היינו שהמשיך לה מוחין קדישין עילאין. וממוחין די"ה. ויצק עליו שמן שהמשיך לה מוחין מחכמה עילאה ונעשה יחוד ת"ת בח"ע) מ"צ בא"ת ב"ש. הם. י"ה. היינו המוחין שהמשיך להשכינה הק' וזהו מלוכה. פי' מ"צ בה היינו ששם בה מוחין קדישין מוחין די"ה. כנ"ל. וכל הנ"ל יהא אי"ה בביאת משיח צדקינו שאז יכתיר את עצמו כביכול הקב"ה בהכנ"י וכתיב תשית לראשו עטרת פ"ז. היינו שהקב"ה יכתיר את משיח צדקינו בעטרה של פ"ז הוא מנין לבנ"ה היינו מילוי דמילוי של שם הק' מ"ה שיש בו מ"ב אותיו' והוא הנק' מ"ב דמ"ה שהוא מספ' פ"ז והוא הכת' שאנו עושין כשאנו מתחילין לילך מעשיה ליצירה ואומרי' ב"ש שיש בו פ"ז תיבות כמבואר. וכן יה"ר מלפניו ית' שיהא כל הטוב הנ"ל במהרה בימינו אמן:
3