אוהב ישראל, מסעי ג׳Ohev Yisrael, Masei 3
א׳ויכתוב משה את מסעיהם וגו'. יש להבין מה שמכנה הכתוב את העובדא ע"ש המסע ולא ע"ש החנייה. שהי' בכל המקומות. אך שורש הדבר הוא. דהנה ידוע שעיקר מסע בני ישראל היה בזה דבר גדול. כי אדה"ר בחטאו גרם גירושין וסילוק לשכינת עוזינו מן העולם התחתון והארץ. ומלאו האויר שבין השמים להארץ בחיצונים וגילולים ונפזרו כל הנ"ק בכל ד' רוחות השמים והוצרכו לטהר הארץ ולפנות הרע ולאסוף כל הנ"ק והענפים אל שורש הקדושה. לזה נתנם הש"י בגלות ת"י מצרים ושם נצרפו מעט ואח"כ בעת מתן תוה"ק הוריד משרע"ה את השכינה למטה. אך עדיין לא הי' העולם נקי מכל סיגים וגילולים ע"י מה שקלקלו אח"כ. וזהו שהוצרכו ב"י להיות נע ונד. ליסע ממקום למקום ולכתת רגליהם לקבץ חלקי הקדושה. וע"י נסיעתם בקדושה עם משרע"ה שהוא המקור והשורש מכל נשמות ישראל עד סוף כל הדורות והצדיקים. ועם ס"ר זרע ישראל שהם הענפי' שלו ואז בכ"מ אשר נסעו היו מטהרי' האויר ומדחי' הרע וקולטין כל חלקי הטוב שהיו מובלעים באותו המקום. וכל החיצונים היו נכנעים מפניהם. כי בכ"מ שיש הקמת הקדושה. אז הרע ממילא נופל. ונכנע תחת הכנ"י ל"מ שלא במקום הראוי להם. שלזה א"צ עבודה גדולה. וזה יכול הצדיק לדחות ולפנות אפילו במחשבה לחודה. רק אף במקום הראוי להם ומקומות מושבותיהם אשר שם הוא מקום ממשלתם כמו המדבר שהוא מקום נחשים ושאר חיות רעות המזיקין אפילו משם צריכין לדחות מפני הקדושה ונכנע הרע החת הטוב. וזה היה עיקר העובדא של המסעות שלהם במדבר. וזאת הנסיעה הוא דבר יקר מאוד. לכך החנייה א"צ להודיע. כי ודאי מנסיעה טובה ימשך חנייה טובה. ועיקר הוא הנסיעה. וזה"ש משה בנסוע הארון קומה ה'. ויפוצו אויביך. שיהיה הקמה לשמו הגדול ולקדושתו ית'. והשונאים יפוצו ויפלו תחת רגלי זרע ישראל. שלא יוכלו להרע ולמשול על הכנ"י. והנה נסעו מ"ב מסעות. שכוונתם היה לפרסם. הג' ידות של שמו הגדול ית'. כי יש יד הגדולה כמו בעת יצימ"צ. שהראה הש"י חסדו הגדול יד הימין והמשיך חסדים טובים על זרע ישראל. הגם שאז לא היו ראוים להגאל מת"י מצרים. ובפרט לעשות להם נסים נוראים ונפלאים. ועי"ז נתפרסם יד ימינו של הש"י. וכמשה"כ וירא ישראל את היד הגדולה. וגם יש יד החזקה אשר הראה הש"י תוקפו וגבורתו לעיני כל כי נפל אז על האומות אימה ופחד ועשה נקמה בשונאי ישראל. ושלח אותות ומופתים בפרעה ועבדיו ועם ארצו. ובזה נתפרסם ידו החזקה. ועוד יש יד הרמה. שהוא בחי' וכח אשר מורה על התרוממות אלהותו ית'. שנתגלה ע"י מתן תורה לזרע ישראל. והרים קרן הכנ"י ע"י רוממות אל שנתן להם תורה ומצות. נמצא שע"י זרע ישראל נתפרסמו הג' ידות. וכמבואר לעיל. וזה היה עיקר כוונתם של זרע ישראל בכ"מ בואם ומסעם לפרסם ולהודיע כי כל אלה עשתה ידו. וג"פ י"ד עולה מ"ב. נגד שם מ"ב הקדוש. ולזה כוונו בהמ"ב מסעות. לכך משבח הכתוב. אלה מסעי ב"י שלצורך דבר גדול נסעו. שיצמח מזה פירסום אלהותו ית"ש:
או יאמר דהכתוב משבח הכנ"י. דבאמת אף שהיו זרע ישראל בגלות מצרים בשיעבוד גדול שיעבוד הגוף בעבודה קשה בחומר ובלבנים המפרכת ומשברת את הגוף. עכ"ז כשנגאלו ויצאו משם לא היה עיקר השמחה שלהם על שיצאו לחירות משיעבודם הקשה רק עיקר שמחתם היה על אשר שבגלות מצרים היתה גם השכינה הקדושה עמהם וכל מרכבה הק' ופמליא של מעלה. כנודע מזוה"ק פ' שמות. ע"פ ב"י הבאים מצרימה. עיי"ש. וכמבואר לעיל פ' שמות. והיו אז שמחים ביצימ"צ על הוצאת הקדושה. היינו השכינה כביכול וכל צבא מעלה מן הגלות והשיעבוד ונתרומם קרן הקדושה. וזה"ש אלה מסעי ב"י כו' לצבאותם. היינו דעיקר יציאתם ממצרים בעצמם לא היה חשוב בעיניהם. כ"א מה שכל צבא מעלה. צבאות ה'. יצאו עמהם. מזה נהנו ושמחו ולא על שנפטרו משיעבוד גופם גלות הגשמי. וזהו עובדא גדולה יקרה ונכבדת. ומאוד היה חביב בעיני הש"י זה השמחה ומחשבה טובה של זרע ישראל. ולזה ויכתוב משה את מסעיהם. כדי לחבבם בעיני הש"י מחמת שזאת המסע והיציאה מאמ"ץ היה רק לש"ש ולא כוונו להנאת עצמם. והבן כ"ז היטב:
1