אוהב ישראל, בפרשת זכור ובפורים א׳Ohev Yisrael, Parsaht Zachor and Purim 1
א׳פר"א ומדת"נ כתיב זכור את יום השבת לקדשו. וכתיב זכור את אשר עשה לך עמלק. לזה זכור ולזה זכור. אלא למה"ד למלך שעשה סעודה כו' התמחוי לפניו מלא כו' אוהבי. משקנח כו' פלוני שונאי. לזה זכרת כו' מלא כו' זכרת על התמחוי ריקן כו' תמחה את זכר עמלק עכ"ל. ולהבין דבריהם הק' נראה לפרש דהנה האדם הוא קומה שלימה בחי' עולם קטן. וכל עולם ועולם מעולמות תחתונים ועליונים הוא קומה שלימה. וכן כללות העולמות הוא קומה שלימה. והנה המוח והחכמה הוא עולם עליון מאוד. והנה אצל שבת נכון מאוד הדבר להעלות השבת לעולם החכמה והזכרון כדי לקדשו. אבל עמלק הרשע אין שייכות להעלותו אל המוח והזכרון חכמה עליונה. וזהו קושיית המדרש לזה זכור ולזה זכור. ועל זה תירץ למה"ד. ויתבאר ע"פ דברי קדשו של הרב המגיד ממעזיריטש ז"ל על המשנה וחילופיהן בגולם. כי יש עולם שנקרא גול"ם. והוא עולם החכמה שהוא בחי' יו"ד שהאות הזה הוא בחי' גול"ם כי הוא נקודה קטנה ויכול לצייר ממנה כל אות שירצה. וזהו וחילופיהן אם תרצה להחליף איזה דבר. בגול"ם. היינו שצריך להעלות אותו הדבר לבחי' גול"ם. ושם יוכל להחליפו עכ"ל הטהור. ולהבינך זה היטב. נראה דכל דבר שהוא מתואר בצורה אז אינו יכול לקבל צורה אחרת. אא"כ שקילקל הצורה הראשונה ואז נעשה בבחי' גול"ם בלי שום תואר וצורה ואז יכולים לעשות מן הדבר ההוא איזה תואר שירצו. ודבר זה נראה בחוש כלי כסף כשרוצים לעשות ממנו כלי אחר צריכין להתיכו מקודם. וכמ"כ בעולמות עליונים כשמעלים איזה דבר לעולם החכמה שנק' גול"ם אז יוכל לצמוח ממנו איזה דבר חדוש וזהו וחילופיהן בגול"ם כנ"ל. וזהו ג"כ סוד הוידוי כי מן החטא שהאדם עושה נעשה קטיגור ע"י צירופי אותיות לפי ענין החטא כמאחז"ל עשה עבירה א' קנה לו קטיגור א'. וכשרוצה האדם לבטל התואר והציור ההוא אז צריך להעלות על זכרונו ולומר אשמתי בחטא פלוני ובתנאי שיהא בחרטה גמורה ובתשובה שלימה בעומק הלב לא בדבר שפתים לבד. ובזה מעלה את הציור הזה לעולם המוח והחכמה ונעשה בבחי' גול"ם ואז נמתקו מאיליהם האותיות של החטא. והוא ג"כ ענין לשון חרטה. לשון בחרט אנוש. היינו חקיקה. ר"ל שנחרטו ונחקקו אלו הצירופי אותיות של החטא ההוא. וזהו נושא עון:
1
ב׳ועפ"ז נבאר קצת ענין פורים אחז"ל חייב כו' עד דלא ידע כו' לברוך מרדכי. והוא דבר פלא גדול כי לא מצינו בשום מקום בתוה"ק שיצא דבר טוב משתיית היין הרבה. ובפרט לשתות כ"כ וכמעט שיוצא מדעתו ושכלו ח"ו. ואיזה טוב יצמח מזה:
2
ג׳אכן הנה כתיב יבוא המלך והמן אל המשתה והענין הוא כך. כי אסתר עשתה בהמשתה אז מה שעשה הכ"ג ביוה"כ שלקח שני שעירים והיו צריכים להיות שוים במראה ובקומה ובלקיחתן כאחד. והטיל גורל ביניהם א' לה' וא' לעזאזל. כדי לרומם הס"מ ולהשוות אותו כביכול עם הבורא ב"ה וב"ש. ואז התוודה הכה"ג בשם כל ישראל והעלה אותיות החטאים לעולם החכמה שהוא גול"ם וכנ"ל והקב"ה מרוב אהבתו לישראל מרוצה בדבר זה ומוחל על כבודו ית' וית'. כדי שיבוא המסטין בבחי' גול"ם ושם הוא דבר והיפוכו שוים כאחד כי החכמה דבוק באי"ן כמש"ה והחכמה מאין תמצא ובאי"ן יכולי' לעשות דבר והיפוכו. בסוד אם רעב שונאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו. וכענין זה ממש עשתה אסתר שאמרה יבוא המלך והמן ועשתה אותו שוה עם המלך ובזה שברה תקפו וחזקו של המן הרשע וזהו ג"כ ענין מה שבכאן נק' הסעודה ע"ש היין ולא ע"ש דבר אחר כמו לחם וכיוצא כי כ"ז שהי' מוכרע גדולת המן בדעתו של המלך לא היתה יכולה לעשות לו איזה דבר. כי הדעת מכרעת. ע"כ עשתה משתה היין דוקא ויצאו למעלה מן הדעת סוד עלמא דמיתקרי גולמ"א ואז עשתה מדבר היפוכו כרצונה ונתהפך להם מאבל לשמחה והנה תוקפו של המן כבר בטלה אסתר. אכן עדיין מוטל עלינו לשבר תוקפו וכוחו של המן הרשע שהוא מזרע עמלק הצפון בקרב לבו של כאו"א מישראל בפרט וכן בכללות. היינו שכ"א מאתנו עם ה' יבטל וישרש הרע הטמון בקרבו. אשר ע"כ צריכין גם אנחנו ליצא למעלה מהדעת כדי שנוכל לבטל לגמרי בחי' הרע ולזה רמזו חז"ל במתק לשונם חייב אדם כו' דלא ידע היינו שיצא אז למעלה מן הדעת ויבוא לבחי' עולם הגול"ם. ולא ידע בין א"ה לב"מ. כי שם דבר והיפוכו שוים כאחד. ואז יוכל לבטל בחי' הרע אשר בו. והיטיבו אשר דברו חכמי דורותינו על יום הפורים שהוא כמו יוה"כ וזהו כוונת המדרש שמה שציוה הקב"ה לזכור את עמלק הוא על התמחוי ריקן. היינו שצריכין אנחנו להעלותו לעולם המחשבה כדי לבטל ולשבר כח עמלק אשר ישנו בקרב לבו של כאו"א מישראל כדכתיב תמחה את זכר עמלק מתחת השמים. וכיה"ר שנזכה במהרה למחותו מכל וכל ע"י ביאת משיח צדקנו שיבא בב"א. והבן כ"ז היטב:
3