אוהב ישראל, בפרשת זכור ובפורים ב׳Ohev Yisrael, Parsaht Zachor and Purim 2
א׳משנכנס אדר מרבין בשמחה. י"ל בזה ע"פ סוד דהנה כתיב אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק. ולהבין טעם הדבר למה ציוה הבורא ב"ה וב"ש לקרוא את שמו יצחק. וי"ל דיצחק הוא לשון צחוק וחדוה ושמחה אשר נתהווה ע"י לידת יצחק אע"ה בכל העולמות ע"י ההשתנות מדבר אל היפוכו. כי אאע"ה היה מקורו מדת החסד וכן היה דרכו להיטיב ולגמול חסד עם כל באי העולם. והלבוש של חסד הוא בחי' מים ויצא ממנו יצחק שבחי' שורש נשמתו היה מדת הגבורה והפחד בחי' אש. וע"י גודל זה ההשתנות נעשה חדוה ושמחה בכל העולמות. והוא עד"מ מי שמשנה בגדיו הראוים לו תמיד לפי ערכו ולובש בגדים אחרים אשר אין דרכו בכך אזי נעשה צחוק וחדוה לכלהרואים אותו. וכמו שאנו רואים בימי הפורים כאשר איש יהודי משנה מלבושיו ולובש בגדי אשה נעשה שמחה וחדוה על ידי זה וכשרואים כל ימות השנה את האשה בעצמה שמלובש כ"א בבגדיו הראוים לו. אין שום שמחה. אמנם עיקר השמחה בא מחמת ההשתנות מדבר אל היפוכו. וכן הנס הגדול של פורים והשמחה הוא ע"י ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים גו' ופור המן נהפך לפורינו. ומטעם זה היה ג"כ שמחה וחדוה בכל העולמות מלידת יצחק אבינו ע"ה. שהוא בחי' אש. מאאע"ה שהוא בחי' מים מדת החסד וע"י העקידה נהפך הדבר והחליפו את לבושם ונכללו זה בלבוש זה. כי אברהם נאזר אז בגבורה וכבש רחמיו לשחוט את בנו. נתלבש אז בבחי' חסד לאברהם. כמ"ש האריז"ל ע"פ ויאמר יצחק אל אברהם גו' אבי ויאמר הנני בני. היינו שהיה יצחק מתמיה מאוד ואמר לאביו הלא אתה אבי. ר"ל הידוע ומפורסם במדת טובו וחסדו. ודרכו להיטיב עם כל הברואים ואיך כעת נהפכת להיות מוסכם ברצונך לעשות דבר זה היפך מדתך וטבעך. ויאמר הנני בני. ר"ל לע"ע אני לבוש בבחי' בני שהוא מדת הגבורה שהוא לצורך שעה. נמצא שאז היה נכלל בחי' אברהם ביצחק ובחי' יצחק באברהם שיצחק לבש מדת אברהם יסוד המים שנשפך לארץ שהיה אז בעיני עצמו נבזה ושפל כדי לקיים מצות בוראו. וכמ"ש וילכו שניהם יחדיו. ועד"ז נתהוה ג"כ בהעולמות עליונים וכמבואר בספה"ק והנה כתיב ה' מלך גאות לבש. דכאשר עלה ברצון הבורא ב"ה וב"ש להאציל ולברוא את העולמות. הנאצלי"ם והנבראי"ם והיצורי"ם והנעשי"ם ולמלוך עליהם. ומהאור הזך והק' אור צח ומצוחצח של א"ס ב"ה וב"ש לא היה כביכול באפשרי להאציל ולברוא את העולמות כי הוא אור בהיר בלתי מושג ובלתי מותפס בשום ענין מחשבה ורעיון ולזאת גאו"ת לבש. היינו כביכול נתלבש בלבוש גאו"ת והוא לבוש זך וקדוש הנארג מן ת"י נימין קדישין מספר גאו"ת. וכדאי' בכהאריז"ל. ומהאור הק' של הלבוש הזה נאצלו כל הכוחות קדושות של עלמא דאצילותא קדישא. ומשם נשתלשלו אל עולמות הנבראי"ם והיצורי"ם והנעשי"ם ונמצא עיקר השתלשלות סדר הבריאה היה ע"י לבוש הק' של ת"י נימין קדישין. ואח"כ כביכול נתחלק ונפסק זה הלבוש לשנים ועלה חצי לבוש התחתון והלביש את חצי לבוש העליון כמ"ש בס' ע"ח עיי"ש. ועי"ז נתהווה שמחה וחדוה גדולה לכל העולמות על שינוי התלבשות הזה שהאור הצח והק' של חצי לבוש העליון הם ר"ה נימין קדישין היותר גבוהים. יתלבשו באור הצח והק' של חצי לבוש התחתון הם ר"ה נימין קדישין התחתונים ולזה הסוד י"ל שרמזו חז"ל באמרם משנכנס אד"ר מרבין בשמחה. היינו כשנכנסין ר"ה אורות עליונים קדישין ומצוחצחין שהם מספר אד"ר ומתלבשים בחצי לבוש התחתון הק' אזי מרבין בשמחה וחדוה ותענוג ושעשועים בכל העולמות ע"י שינוי הלבושים ושמחה לפניו ית' מדבר המתהפך שהגאות העליון בא מתתא לעילא. ר"ל שאלו השני שמות ע"ב וא"ל ב"ם הפסיקו בין לבושא דמלכותא ומתנוצצים בין לבוש של המלכות ונעשה מן ת"י מספר ר"ה למעלה. ור"ה למטה. כידוע ליו"ח וזרע ישראל בני אל חי מגודל התדבקותם והתקשרותם באותיות והשמות הק' הנ"ל ומעוררים מתתא לעילא ומכניסים חצי המלבוש התחתון למעלה ואז נגמר לבוש הגאו"ת. ונעשה ת"י נימין קדישין. ומכתירין את אלהי הצבאות והוד והדר לפניו ועוז וחדוה במקומו. וזהו עיקר השמחה שכ"ז נעשה מתתא לעילא וכנ"ל. וזהו ג"כ שמחת פורים בכל העולם. מפני שהגם שהיה יכול להיעשות נסים ונפלאות לישראל שלא ע"י אחשורוש וכיוצא עכ"ז היה רצונו ית' לעשות דוקא זה מדבר להיפוכו שיבוא השמחה מדבר המתהווה עצבות ואפשר זהו מנהגינו שמשנים בגדים בפורים. והמשכיל יבין כ"ז.
1
ב׳עוד י"ל ע"פ מ"ש והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור. ופי' הקדמונים ז"ל כי ע"י זכרון הנסים והנפלאות הגדולים והנוראים אשר עשה עמנו הבורא ית' וית'. עי"ז נעשה ונתעורר ההארה הגדולה שהיה אז בזמן הנס. להיעשות נס כזה ג"כ בכל דור ודור לפי הצורך. וכן יה"ר אמן:
2
ג׳עוד י"ל מרבין בשמחה כי בשמח"ה הוא עולה מספר שנ"ה ר"ל שהשמחה המתעוררת אז באדם ממשכת שמחה וחדוה לכל השנה. וכיה"ר אמן:
3
ד׳עוד בפסוק הנ"ל. והימים האלה גו' ובגמ' הנ"ל. עוד יש לאלוה מילין. ע"פ מה שאמרתי לפרש הפ'. זכר עשה לנפלאותיו. היינו שהקב"ה עשה את נפלאותיו בבחי' דכר שיוכלו להשפיע עוד דוגמתו בכל עת אשר יצטרכו בנ"י עם ה' בני אל חי. או לאיזה יחיד. כמו שנתבאר בפ' ויצא באריכות בביאור המדרש עיי"ש היטב. וזהו והימים האלה של ימי הפורים. נזכרים היינו שנעשו בבחי' דכר. ועי"ז הם נעשים בכל דור ודור. ושורש הדבר הוא שע"י שאנו מודים ומשבחים להבורא ב"ה וב"ש באמת ובלב תמים ובדביקות גדול על שעשה לאבותינו את כל הנסים האלה בזה אנחנו מעוררים את המקור העליון להשפיע עלינו כל טוב וכל חדו וששון ושמחה לעשות עמנו נפלאות ונסים לטובה ולהיות בשמחה כל ימי השנה. וזה"ש חז"ל משנכנס אדר מרבים בשמח"ה. שאז נתעוררו הנסים והנפלאות שעשה הש"י לאבותינו בימים ההם. וכמ"כ יעשה עמנו נסים לטובה. וכנ"ל וכיה"ר אמן:
4