אוהב ישראל, פנחס ה׳Ohev Yisrael, Pinchas 5
א׳וידבר גו' את ב"י גו' קרבני לחמי גו' במועדו. בילקוט הה"ד צדיק אוכל לשובע נפשו. צדיק זהו הקב"ה. אמר הקב"ה כלום אני נהנה מכל הקרבנות אשר אתם מקריבין לפני אלא הריח: ובהעיר לב י"ל. דהנה כתיב ויקרא אל משה. והאל"ף של ויקרא. הוא זעירא ולכאורה יפלא על מה ולמה יגרע כאן מעלת משרע"ה שנכתב בסוף התיבה אל"ף זעירא. המורה על קטנות השגה. ואדרבה ויקרא משמע לשון חיבה ואהבה. אך דהתוה"ק מתרץ זה בהפסוק עצמו. וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. ר"ל שהש"י התנצל א"ע כביכול לפני משה שלא יתמה על זה מה שהדיבור בא אליו כעת בדרך קטנות. לא מחסרון מעלת השגתו הוא זה. רק מחמת שהדיבור אליו אז היה מאהל מועד. היינו בוודאי אם היה האדם יכול לעבוד את הש"י בתמידות שלא להפסיק אפילו רגע א' מדביקות מחשבתו בשמו ית'. אז היה הש"י ג"כ מתגלה אליו בגילוי הארה גדולה בלי שום שיעור וערך וגבול. אבל מפני שהוא בלתי אפשרי לב"א להיות תמיד דבוק במחשבתו באלהותו ית"ש. וצריך לפעמים ליפול ממדריגתו קצת. הגם שאח"כ תיכף עולה וחוזר לדביקות אלהות כבתחילה. עכ"ז בתמידות א"א להיות הדביקות אלהותו בלי הפסק. וכפי עת הדביקות שיש להאדם באלהותו ית"ש. כך נגלה הש"י אליו. והנה מרע"ה היה בודאי דבוק תמיד בדביקות עצום ולא פסק רגע מדביקות מחשבתו באלהותו ית"ש. וודאי היה הש"י מתגלה אליו ג"כ תמיד בבחי' גדולה. באל"ף רברבא. אך מחמת שהכנ"י היו אז בבחי' קטנות. היינו שע"י שקילקלו מעשיהם נפלו ממדריגתן וממחשבתם בדביקות אלוהות ית"ש. רק לפעמים נתדבקו בהש"י. ובחי' זו נק' אהל מועד. אהל הוא לשון אור כמו בהלו נרו עלראשי. ומועד הוא לשון זמן. וז"ש מאוהל מועד. שהדביקות הוא. רק על מועד וזמן. וכפי הבחי' שהיו בה אז הכנ"י כך היה הקריאה של הש"י למשה. דודאי כל דיבוריו של הקב"ה למשה רבינו ע"ה. לא היה נוגע אליו לבד. רק שדיבר עמו התנהגות הכנ"י ע"פ התורה והמצות. מחמת שהוא היה המקור והשורש והכללות מן ס"ר נשמות ישראל. ולכך הגם שמשרע"ה בעצמו. היה שלם בדביקותו בהש"י. עכ"ז לא דיבר עמו אז אלא כפי בחי' ומדריגת הכנ"י אז. וזש"ה וידבר אליו. ר"ל הקב"ה דיבר עם משה בבחי' אהל מועד. לאמר ר"ל שיאמר לישראל והם היו אז רק בבחי' אהל מועד. ולזה היה אז הקריאה למשה ג"כ באל"ף זעירא. וכבר דיברנו מזה במקומו בפ' ויקרא:
1
ב׳ועפ"ז נבאר הפסוק. אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. היינו עיקר הקרבן לה' הוא מכם. דהלא הוא ית' א"צ להקרבנות. וכמ"ש אם ארעב לא אומר לך כו'. רק עיקר האכילה והתענוג של הש"י כביכול. הוא רק מזה שהאדם הוא מקריב וממשיך השפעות מאתו ית' לכל העולמות עליונים ותחתונים. והנה תקנו חז"ל בכל יום מאה ברכות. היינו שצריך להשפיע להכנ"י בכל יום מאה ברכות נגד המאה האדנים שהיו בהיסוד של הבהמ"ק הגם שהיו אורך הקרשים יו"ד אמות והיה רומז לדברים עליונים. אך מכ"מ עיקר היסוד היה המאה אדנים. אשר הם היו נגד המאה ברכות שצריך להשפיע בכל יום להכנ"י וזהו הנחת רוח מהקרבן שמקריבין הכנס"י להש"י לעשות יחוד עליון ולהמשיך להכנ"י ממקור הברכה כל שפע טוב וחסדים ורחמים גדולים לכל העולמות. וזש"ה אדם כי יקריב מכ"ם גימ' מא"ה. היינו אדם כזה שהוא בבחי' שיכול להקריב ולהשפיע המאה ברכות להכנ"י. זהו הקרבן המיוחד לה'. מזה יש נ"ר ותענוג להבורא ב"ה וב"ש. מן הבהמה ומן הבקר כו'. את קרבנכם. כאן כתיב לשון רבים מחמת שכללות ישראל אינם יכולים להיות במדריגה גדולה כזו להקריב קרבן כנ"ל. אבל יש בהם אנשים מיוחדים שהם ברום המעלות. ויש בכוחם והשגתם להקריב קרבן לה' במעלה הרמה והגבוהה להמשיך השפע טוב מהמקור לכל העולמות ובפרט לזרע ישראל עם סגולה בני אל חי כאו"א לפי הצטרכותו:
2
ג׳וזש"ה צו את ב"י גו' קרבני לחמי. ר"ל עיקר הקרבן שלי הוא לחמי לאשי ר"ל מי שנותן לחם לכל אישי היינו לחם ומזון ופרנסה לכל העולמות. לכאו"א לפי הצטרכותו. לעולמות עליונים שפע רוחניות. כ"א לפי בחינתו ולעולם התחתון עולם העשיה צריך שפע מזון הגשמי. ונשמות ישראל צריכין שפע רוחנית. כ"א לפי בחי' ומדריגתו. וכולם נק' אישים שלו מי שנותן להם חיות וממשיך להם שפע זהו קרבן להשי"ת וז"ש ריח ניחוח. ר"ל זהו עיקר הנ"ר של הש"י כשכל הברואים שלו הם מלאים כל טוב ושפע טוב וברכה ומזה התענוג והחדוה והריח של השמחה היוצא מכל העולמות כשהם מלאים רצון ומקבלים שפע פרנסתם מזה יש להבורא ית' נ"ר ושיעשועים גדולים ממי שמקריב קרבן כזה. ולא מיבעיא מאותן המקריבין קרבן זה בתמידות בכל יום דבר יום ביומו שעובדין בכל עת ורגע עבודת אלהותו ית"ש. אלא אפילו מאותן שאינם עובדים ומקריבין קרבן כזה. רק לפרקים למועד ולזמן מזה ג"כ יש נ"ר ותענוג גדול להבורא ית"ש. וזש"ה תשמרו להקריב לי במועדו. היינו מאותן שאינם עובדים רק למועד. ג"כ תראו להקריב לי וזהו שמסיים המדרש צדיק אוכל לשובע נפשו צדיק זה הקב"ה אוכל כביכול אכילה דלעילא הוא רק לשובע נפשו. מה שהנפשות שלו היינו האורות והכוחות הק' שלו הם מלאים שפע טוב ושבעים מזה נהנה הש"י כביכול. וזה"ש אמר הקב"ה כלום אני נהנה מכל הקרבנות אלא הריח. היינו שע"י הקרבן שהם מקרבין כל צינורות השפע ונעשה יחוד עליון עי"ז נמשך שפע טוב וברכה וחסדים לכל העולמות העליונים ותחתונים מזה הריח של השמחה היוצא מכל העולמות מזה ודאי יש נ"ר ושיעשועים ותענוג גדול להבורא ית' וית' וכיה"ר אמן:
3