אוהב ישראל, פנחס ו׳Ohev Yisrael, Pinchas 6
א׳למה קורין פ' פינחס בשבת בין המצרים ברוב השנים אשר כל עיקרי המועדים כתובים בפרשה זו וע"כ לא דבר רק הוא. אך בכוונה מכוונת עשו חז"ל זה ברוח קדשם:
1
ב׳אמנם י"ל בהעיר לב ושום שכל דאלו הכ"א יום שבין י"ז בתמוז לט' באב. הם מקוריים ושרשיים לכל המועדות של השנה שהם בכללן ג"כ כ"א יום. היינו שבת ור"ח. ז' ימי הפסח. יום חג השבועות. ב' ימים של ר"ה. יוה"כ ח' ימי חג הסוכות. וסימנך אך טוב לישראל. ואלו הכ"א יום שבין המצרים. הם מקורים שרשיים להם. דהנה כתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ואיהו הרב טוב הצפון לצדיקים לע"ל. כי ראה שאין העולם כדאי לו ולכך גנזו לע"ל. וזה הרב טוב בא מסטרא דצפון דאיהו בחי' זהב ואיהו בחשיבות יותר מהכסף. אך זוהם הזהב הוא קשה מאוד ר"ל דאינון דינין קשיין. אבל טובי' גנוז בגווי'. ולעתיד לבוא יהיו ראויים לכל הטובות והברכות והישועות מצד הדין ולכך גנזו לע"ל. ולכן בימי שהמע"ה כתיב אין כסף נחשב בימי שלמה. כס"ף הוא בחי' חסד ורחמים והיינו שלא היה צריכין אז לרחמים כי הכל היו ראוי לישראל מצד הדין. כי אז היה קיימא סיהרא באשלמותא והיה אז בבחי' מילוי הלבנה. כי מאאע"ה עד שהמע"ה היה ט"ו דורות. והיו צדיקים אשר ע"י מעשיהם הטובים נזדכך ונטהר זוהם הזהב הקשה והיה אז הלבנה במילואה. דוגמת ט"ו ימים בחודש שאז הלבנה במילואה. ומימי שלמה עד חורבן הבית היו ג"כ ט"ו מלכי יהודה עד צדקיהו המלך שבימיו נחרב הבית. כי ע"י מעשיהם חזר הזוהמא ר"ל כבתחילה. וחורבן הבית היו. בט' באב. ואות ט בכתיבה אשורית. ראשו כפול לתוכו. לרמז כי טובי' גניז בגוויה. וזהו. ט'. אב. היינו שהוא יהיה לעתיד לבוא אב וראש לכל המועדות כולם. אך עתה בעת הגלות טובי' גנוז בגוויה. והכ"א יום שבין המצרים הם מספר שם הק' יב"ט. היוצא משם אהי"ה הקדוש ולכך כל הטובות והברכות הם בבחי' עתידים להיות לע"ל. וזהו השם הכתוב אצל משרע"ה ותמונת ה' יב"ט. וזהו שביקש דהמע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. כי תמוז ואב הם בחי' עינים והם כעת בבחי' חושך ואפלה. וביקש דהמע"ה שיגלה הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא הרב טוב הגנוז בהם. וזהו גל עיני היינו אלו החדשים תמוז ואב שהם בחי' עיני"ם ואביטה היינו הטובות והברכות הנמשכות משם הק' יב"ט כנ"ל. נפלאות מתורתך. היינו נו"ן. פלאו"ת. מתורתך. כי הבטה הוא מלמעלה למטה. כמו שפירש"י ז"ל ע"פ הבט נא השמימה. עיי"ש והיינו ע"י התורה והמצות שאנו עוסקים בהם למטה בעוה"ז נבוא לבחי' נו"ן פלאו"ת והבן זה:
2
ג׳וע"פ הנ"ל מבואר שאלו הכ"א יום הם ימים טובים גדולים מאוד אך בעוה"ר עדיין אין אנו ראויים להם וטובייהו גניז בגווייהו. ואי"ה כשנזכה ב"ב לעשות תשובה ומע"ט לזכך החומר ולהעביר זוהם הזהב אז יתגלה רב טוב הצפון כי אז נהיה ראויים לכל הברכות וישועות טובות מצד הדין. ואז יהיו הכ"א ימים ימי' טובים גדולים ונוראים אשר אין להעריך והם מקוריים שרשיים לכל הכ"א ימים טובים שאנו עושין בזה"ז. ועל כולם יהיה ט' באב למועד יותר גדול. ולזה אנו קורין פ' פינחס אשר כל המועדות כתובים בו בימים האלו. כי מהם נמשכים כל המועדות והמשכיל יבין כ"ז:
3
ד׳ולכך תקנו חז"ל בהפטרות שמן י"ז בתמוז עד יוה"כ ג' דפרענותא וז' דנחמתא כי אלו הג' שבתות י"ל הם נגד ג"ר. ולא נתגלו עדיין כנ"ל והז' הם נגד ז' ימי הבנין. כי המועדות שבזה"ז הם מעולם הזמן.
4
ה׳וע"פ כל הנ"ל נוכל ג"כ להבין ענין מאחז"ל שאמרו בשעה שסרקו בשרו של רע"ק במסרקות של ברזל אמרו מלה"ש לפני הקב"ה רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל הקב"ה כך עלה במחשבה ולכאורה אינו מובן מהו תירוץ על קושייתם. אך י"ל דהנה אי' בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במה"ד. ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר וכבר עמדו בזה אבות העולם האיך שייך אצל הבורא בהוב"ש חזרה ושינוי רצון ח"ו וכי לא ידע זה בתחלה שאין העולם מתקיים במה"ד לבד והלא אצלו ית' עבר ועתיד שוין. אך י"ל דכשעלה ברצונו הפשוט להאציל ולברוא את העולמות. הי' רצונו ית' שיהיו כל הברואים ראויים להיות ניזון ושיגיע להם כל הברכות והטובות מצד הדין. וזהו בחי' הרב טוב הצפון לצדיקים כמבואר לעיל וזה היה בעולם המחשבה דאיהו עלמא דאצילותא קדישא. אשר אין שם שום אחיזה כו' וזהו בתחלה עלה במחשבה היינו בעולם המחשבה הוא כך עד עתה אך בהשתלשלות העולמות לנבראים וליצורים ולנעשים אשר שם יש אחיזה כו' ר"ל ולא יוכלו ליזון מצד הדין מגודל זוהם הזהב הקשה כנ"ל ולכך שיתף שם בהעולמות ההם מדה"ר להיות יכולים ליזון עכ"פ מצד החסד והרחמים ונמצא שלא הי' שום חזרה ח"ו. וזהו שהשיב הקב"ה למלה"ש כך עלה במחשבה. כי רצונו ית' הוא רק שיזונו הצדיקים מצד הדין וכמו הרב טוב הצפון לצדיקים לע"ל ולכך הביא על רע"ק הק' והטהור יסורים גדולים כאלו כדי שיזדכך ויטהר מכל וכל ויבוא לו הכל מצד הדין. וזהו כמו בחי' עולם המחשבה וכנ"ל. וזהו פי' כך עלה במחשבה. ולרמז דברינו אלה. היה חורבן הבית בחודש אב. כי אב הוא מלשון מחשבה. כי זרע הבן נמשך ממחשבת האב שהוא המוח ולכך אבא הוא בחי' מחשבה. ולכך היה החורבן בזה החודש כי ע"י הגלות והיסורין אשר אנו מקבלין עלינו באהבה ונטהר זוהם הזהב הקשה ר"ל. ואז מצד הדין נהיה ראויים לכל הטובות והברכות והישועות ונחמות כמו שהוא בעולם המחשבה. ולרמז זה ג"כ ט"ו באב הוא יו"ט גדול כי אז הוא בבחי' יוה"כ. ויבואו עלינו כל המיני השפעות טובות והישועות ע"י משיח צדקנו שיבוא בב"א. והמשכיל יבין כ"ז:
5