אוהב ישראל, שמות א׳Ohev Yisrael, Shemot 1
א׳בעזר בורא כל הנשמות: אתחיל ספר שמות
1
ב׳ואלה שמות בני ישראל וגו'. יעקב איש וביתו באו. י"ל ביאור הפסוק הוא כך. דהנה כתיב כולם בחכמה עשית כי בריאת כל העולמות היה ע"י החכמה עילאה קדישא בחי' ראשית המחשבה. וזהו סוד בראשית ברא גו'. ותרגם ירושלמי בחוכמתא. וחכמה הוא בחי' יו"ד. ונצטייר בהבנה בחי' ה' עילאה עלמא דבינה והם הם המוחין והחיות של כל העולמות כי החכמה תחי'. ועיקר בחי' הגלות הוא הסתלקות המוחין וכמובא בספרי המקובלים. ע"פ נאלמתי דומיה גו' היינו כי נעשה כביכול משם הק' אלהי"ם. אל"ם לבד. והטעם דומי"ה. דום. י"ה. שנסתלקו המוחין קדישין כביכול ע"י גלות השכינה כביכול. וזהו ג"כ סוד הגלות והיסורין של כל אדם בפרטות ובכל זמן כשנופל ממדריגתו הוא רק מחמת הסתלקות המוחין ממנו אך הוא ירידה לצורך עליה. והיינו הגם שנסתלקו המוחין ממנו. עכ"ז עדיין נשאר אצלו נקודה א' פנימית בחי' יו"ד תתאה. סוד יו"ד עק"ב. והוא בחי' יו"ד משם הק' אד"ני סוד המלכות הק'. כי עדיין בכל זאת שמך לא שכחנו ועול מ"ש על האדם. ובזו הנקודה יוכל האדם לחזור למדריגתו ביתר שאת ורום המעלות. והיינו ע"י שמקבל עליו עול מ"ש ביראה ואהבה והכנעה ומבין ומביט באיזה מדרגה תחתונה הוא בעת הזאת. וצועק במר נפשו אל הש"י שיושיע אותו מצרתו ומדחקו ועושה תשובה שלימה. אזי חוזרין אליו המוחין. ויגאל מצרתו ומדחקו. והירידה זו הוא לצורך עלייה. כי הש"י עושה זאת להאדם בכוונה מכוונת כדי שבעת חזרתו למדריגה ראשונה יחיה ג"כ אז הניצוצין קדישין ויעלה אותן לשורשן הרמה בקודש. ועי"ז נתעלה אז האדם במדריגה יותר עליונה מקדם והכל הוא ע"י הנקודה שהוא היו"ד שנשארה אצלו כנ"ל. ועד"ז הוא ג"כ גלות הכללי בכלל ישראל. והבן:
2
ג׳והנה אי' בבה"ט שמות בני ישראל הבאים. ר"ת הוא שבי"ה. היינו שאז באו לשביה. ולדרכינו הנ"ל שהוא ר"ת ש"ב. י"ה. והיינו כי התוה"ק מרמזת לנו שתיכף ומיד בעת ביאת אבותינו הק' למצרים לסבול עול הגלות. והגלות הוא הסתלקות המוחין וכנ"ל. לזה מראה ומגלה לנו התוה"ק איך ומה יהי' הגאולה שהוא החזרת המוחין. וזהו ושבי"ה. ר"ת מן. ו"אלה ש"מות ב"ני י"שראל ה"באים. לקבל עליהם עול הגלות. את יעקב. היינו עם יעק"ב. סוד יו"ד עקב. שהוא בחי' מוחין דקטנו' כמבואר לעיל כמה פעמים. היינו הגם שהיו אז בבחי' מוחין דקטנות ובבחי' עק"ב. עכ"ז לאשר עדיין נשאר אצלם הנקודה שהוא היו"ד עק"ב. בחי' חכמה תתאה. ועי"ז יהי' בירור ניצוצין הק' והחזרת המוחין והגאולה וזהו וש"ב י"ה וכנ"ל. איש וביתו באו. בי"ת הוא לשון פנימית. היינו שכ"א בא עם בחי' נקודה הפנימית שנשאר אצלו. ומזו הנקודה יוכלו לחזור למדריגתן ויותר. ויזכו להגאולה. והבן זה:
3
ד׳ועפ"ז י"ל ג"כ הפסוק בהפטרה מפ' זו. הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל. ר"ל עם ה' בני אל חי הבאים לקבל עליהם עול הגלות באהבה ושמחה מאחר שהוא גזירת המלך מלכו של עולם שכן גזר ופקד וציוה הבורא בהוב"ש. ישרש יעקב היינו שעושים שורש בבחי' יו"ד עק"ב. כי הגם שהם בצרות גדולות ובבחי' עק"ב. ובפרט בעקבות משיחא. עכ"ז עדיין נשאר אצלם נקודה הפנימית. שהוא. יו"ד עק"ב וכנ"ל. ומזה השורש יציץ ופרח ישראל. היינו בחי' מוחין בגדלות שהוא ישראל. ל"י. רא"ש. וזהו החזרת המוחין סוד הגאולה וכנ"ל. גם הר"ת מן ישרש יעקב יציץ ישראל. הם ד' יודין. סוד. ד' יודין דשם הק' ע"ב. בחי' מוחין דגדלות ומאלו הד' יודין נמשך ג"כ. יגל יעקב ישמח ישראל. ב"ב אמן והבן כ"ז:
4
ה׳עוד בפסוק הנ"ל. הלא ידוע ומפורסם מספה"ק כי שם ישראל מורה על גודל השבח והמעלות והמוחין קדישין שהי' לו אז מעולמות העליונים. ושם יעקב מורה על בחי' קטנות הקדושה בלא מוחין עילאין וא"כ לכאורה יפלא בעיני כל בר שכל על מה ולמה שינה כאן את שמו במקרא א' שבתחלה אמר ואלה שמות בני ישראל. ואח"כ מסיים הבאים מצרימה את יעקב. וביותר יפלא בעיני הקורא את ההפטרה. מפ' זו שאמר הנביא ישעיה הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל גו'. שמשמעו היפך ממ"ש כאן בתוה"ק ואלה שמות בני ישראל הבאים גו'. היינו שאותן השבעים נפש שבאו למצרים היו בבחי' ישראל. כמו שאנו רואין באמת שבא לשם יעקב ובניו הק' שהם י"ב שבטי י"ה וכל השבעים נפש שהיו אז כולם נשמות קדושות מעולמות העליונים אשר בלתי אפשר לשער גודל קדושתם וצדקתם כמבואר בספה"ק. וא"כ איך אמר הנביא הבאים ישרש יעקב. שמשמעו שאותן שבאו למצרים היו בבחי' קטנות הנשמות שמורה על זה שם יעקב. רק שאח"כ יציץ ופרח ישראל מהם. ובאמת לא כן הי'. אמנם אחר העיון בדברי חז"ל שאמרו כ"ז שאחד מן השבטים הי' קיים לא הי' השיעבוד הגלות על ישראל. והטעם מובן מאליו לפי שהיו גדולים כ"כ במעלות הקדושה עד שלא הי' באפשרי לשום קליפה וחיצון לשלוט עליהם ח"ו. מפני שהי' להם כח ויכולת בנשמתם הק' לשרוף את כל הקליפות לבל יגשו אליהם רק בניהם שהולידו אח"כ בבואם למצרים. הגם שמצד התולדה היו זרע כשר. עכ"ז לא הי' להם מוחין קדישין כמו שהיו אבותיהם. וע"כ הי' כח ביד המצריים לשלוט בהם. ולפ"ז אתי שפיר והשתא שני הכתובים באים כאחד. ושניהם לדבר א' נתכוונו. אלא כאן בתוה"ק מיירי מאותן אנשים ונפשות הקדושות שבאו תחלה למצרים והם עדיין לא סבלו עול גלות הם היו במדריגת ישראל. לכך נאמר ואלה שמות ב"י הבאים מצרימה. אבל הנביא מיירי מהבנים שסבלו עול הגלות והם לא היו רק בבחי' יעקב. וזהו שדייק בלשונו הזהב ואומר הבאים ישרש יעקב. ר"ל אותן הנשמות ונפשות ישראל הבאים. הניחו אחריהם שורש וענף בנים שהיו בבחי' יעק"ב. יציץ ופרח ישראל. היינו שאח"כ פרח גם מאותן נפשות שהם בבחי' יעק"ב. נשמות קדושות מאוד המכונים בשם ישראל. והם משה אהרן ומרים. וע' זקנים. וכדומה. שהם מלאו פני תבל תנובה. ר"ל שמלאו את העולם מכל טוב. שע"י נתן לנו התוה"ק ותרי"ג מצות אשר הם חיינו ואורך ימינו. ונעשה לנו ג"כ נסים ונפלאות גדולים בזכותן. אך נשאר לנו לדעת טעם נכון למה באמת באו למצרים הנשמות הק' של השבטי י"ה. וע' נפש מהראוי הי' שלא יבואו שמה. רק אותן הנשמות שהם בבחי' יעק"ב. אשר עליהם הי' מוטל לסבול עול הגלות. ומצאתי און לי טעם לשבח. מדברי חז"ל שאמרו. כ"מ שגלו ישראל שכינה עמהם כו' שנ' עמו אנכי בצרה ולולא זאת לא הי' תקומה כו' ח"ו לזרע ישראל בארץ אויביהם. כמ"ש לולי ה' שהי' לנו גו' אזי חיים בלעונו גו'. רק הש"י ברוב רחמיו וחסדיו עומד תמיד לימין צדקינו ומשגיח עלינו בעינא פקיחא לבל ידח ממנו נדח ח"ו. מתוך זה נוכל להבין שאם השכינה הק' מקדמת לבוא להגלות בשביל ישראל להגן עליהם. אז בודאי גם המרכבה הק' וכל הפמליא של מעלה וכל הנלוים אליה. היינו כל הנשמות הצדיקים המדובקים בה באו ג"כ עמה להגלות כדי ללמדם תורה ומצות חוקים ומשפטים שלא ישתכח ח"ו אמונת אלהי עולם מלבם מחמת טורח ויסורי הגלות. ולזה הטעם ירד ג"כ יעקב ובניו הק' למצרים. כדי להיות לעזר ולסעד לבניהם שיצאו מהם. שלא יתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ח"ו. ומעתה י"ל שזהו משמעות הכתוב באמרו ואלה שמות ב"י הבאים גו'. ר"ל אלה שמות הקדושים המבוארים כאן שהם בחי' ישראל באו למצרים. את יעקב. ר"ל שמצד עצמן לפי ערך קדושתם לא היו ראויים לבוא למצרים ארץ הטמאה. רק שבאו עם יעקב. היינו עם אותן הנשמות שהם בבחי' יעקב להיות עמם לסעד ולעזר. והטעם לזה כי איש וביתו באו. ר"ל לפי שראו את הקב"ה שנק' איש מלחמה: וביתו. זה השכינה והפמליא של מעלה. באו למצרים. בשביל ישראל. כמ"ש אנכי ארד עמך גו' לכך עלו גם הם עמהם. ובעת הגאולה עלתה השכינה כביכול והפמליא של מעלה עלו ג"כ עמהם. כמ"ש ואנכי אעלך גם עלה. וכיה"ר שיקוים בנו מהרה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ב"ב ע"י משיח צדקנו שיבוא ב"ב. אמן:
5