אוהב ישראל, תרומה ז׳Ohev Yisrael, Terumah 7
א׳ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת. ואת המנורה נכח השלחן. על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון. ולכאורה אין לפסוק זה שום ביאור כלל. כי מהראוי היה לכתוב ושמת את השלחן על צלע צפון ואת המנורה נכח השלחן גו'. ולמה הפסיק במנורה. וכמבואר לכל מבין. ואפשר לומר בזה ע"ד רמז. כי התוה"ק מרמזת לנו. איך יתנהג האדם בהעיר לבבו לעבודת הש"י ולעסוק בתורתו ויראתו. שלא יאמר אלך ואעסוק בתורה יומם ולילה לבל אשגיח כלל מאין יבוא עזר פרנסת ביתי כדי חיי. ואח"כ בבוא זמן האוכל וטפלי תלי בי'. תתבלבל אז מחשבתו עי"ז ח"ו. ולא יוכל ללמוד כלל וכלל. ולא עוד אלא שיוכל לבוא לידי שיעמום ושיגעון ח"ו. או שילסטם הבריות. בעצת היצר אשר יטהו לזה ח"ו. ולזה אין נכון לו לבחור בדרך כזה. אכן הדרך הטוב והישר שיברור לו האדם הוא שיסדר לו מקודם איזה מקום פרנסה למזון וטרף לביתו. ושיסתפק בדרך המיעוט היותר הכרחי כדי להחיות נפשו ונפש אנשי ביתו בצמצום. ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו. ולא ירדוף כרדוף הקורא בהערים אחר מו"מ. רק יאמין בהש"י שיוכל להזמין לו במקומו די הצורך לפרנסת אנשי ביתו באיזה עסק מלאכה שיעסוק. כהבטחת התוה"ק וברכתיך בכל אשר תעשה. ואח"כ יטה שכמו לסבול עול תורה ומצות ומע"ט. וזהו טוב תורה עם דרך ארץ. היינו כאשר כבר הכין לעצמו איזה עסק לפרנסה ויש מקום לחול עליו ברכת ה'. יכין אז עצמו ללמוד התורה ולעסוק במצותיו בכל השגתו וכוחו. ואז לא תתבלבל מחשבתו ודעתו. רק תהי' צלולה זכה וברורה בלימוד תורתו באמת וילך מעלה מעלה והוא ע"ד מאחז"ל הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן. אך אל יתאוה האדם אל תאוות המותרות ולתענוגי בני האדם ושלחן מלכים הגם כי כל ישראל בני מלכים הם ונאה להם להתנהג ברחבות ידים ובוותרנות. עכ"ז תורתן מתי נעשית. וכבר הזהירנו חז"ל ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששלחנך גדול משלחנם כו'. והיינו כי לע"ל גנוז לישראל שלחן ערוך ברב טוב באור הגנוז להצדיקים לע"ל. ויפה שעה א' של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז. וזהו מרומז בפסוק ושמת את השלחן. שימה בעלמא משום כדי חייו דוקא לפרנסת ביתו בצמצום. ואז תוכל להשים את המנורה נכח השלחן. היינו עי"ז שתכין לך איזה סדר בעסק פרנסה קצת ע"פ היותר הכרחי תוכל לבוא לחכמה עילאה ואור התורה. כי שמן רומז לחכמה כנודע. ואת השלחן הידוע. ר"ל שלחן מלכים הראוי לך. תתן על צלע צפון. היינו לע"ל אור הצפון להצדיקים. גם צל"ע הוא מספר ק"ץ. בסוד ק"ץ הימין. זהו בדרך פשוטו:
1
ב׳אמנם עוד יש לאלוה מילין בביאור הפסוק ע"פ סוד. ובהעיר לב להבין טעם. למה צוה הש"י בהוב"ש שימת השלחן קודם למנורה. והלא ידוע מספה"ק דהמשכן וכליו מרמזים לעלמין עילאין קדישין במכוון כביכול. דוגמת אור בהיר הוא בשחקים אורות בהירות מצוחצחות ספירות עליונים הק'. ונגד השתלשלות העולמות היינו קדשי קדשים רומז לכתרא עילאה קדישא. והארון אשר טמיר וגניז בי' רומז לנקודה פנימית דפנימית ראשית דראשית אשר לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל. ובצאתו מקדשי קדשים מקרי קודש רומז לחכמה עילאה קדישא. אשר משם יצאו כל ההשפעות קדושות משח רבות עילאה קדישא ונמשך לעולם הבינה אשר משם יוצא סוד המנורה הק' ושבעה קני המנורה ומשם נמשך השפע וברכה להשלחן הערוך בכל ובכל מיני התגלות. והנה לפי"ז בודאי היה מהראוי להקדים שימת המנורה לשימת השלחן. וזה אפשר ליישב בדוחק. דידוע שההיכל היה במערב. ופתח המשכן היה במזרח. וכל פינות לא יהיו אלא דרך ימין. א"כ בבוא משה אל אוהל מועד לסדר כל דבר על מכונו. היה צפון לימינו מקום השלחן. והוכרח להקדימו להמנורה. אך לתמיה ראשונה אין מקום ליישב ע"פ פשוטו:
2
ג׳אכן י"ל בהעיר לב דהנה אנשי כנה"ג אשר סדרו לנו סדר התפלות היה הכל מאת ה' עליהם השכיל. וברוה"ק סדרו הכל בסידור ומיתוק הראוי לפי ערך וסדר העולמות ואורות עילאין קדישין. והנה בברכה ראשונה של שמ"ע ברכת מגן אברהם שהוא נגד מדת החסד כנודע הזכירו שמה ג"כ הגבור והנורא. וכן אלהי יצחק בחי' וכח מדת הגבורה. ובברכת אתה גבור שהוא נגד מדת הגבורה הזכירו שמה מכלכל חיים בחסד. מחיה מתים ברחמים רבים. וודאי ראוי להשים לב לזה להבין ולדעת על מה זה. אמנם י"ל הכוונה. כי הנה ידוע ומפורסם מכל ספה"ק כי אאע"ה מדתו היה מדת החסד ואחיד בדרועא ימינא. וכי יעלה על הדעת שאאע"ה לא תפס בעבודתו לה' כל ימי חייו כ"א במדת עוצם החסד לבד ועביד פרודא ח"ו לעילא. אשר כל המדות והספירות הק' כולם נארגים ומתייחדים ונקשרים ברזא דאחד. והבורא ב"ה וב"ש הוא המייחדם ומקשרם. כמ"ש אליהו הנביא ז"ל בתפלתו. ואנת הוא דקשיר לון ומייחד לון כו'. וכל מאן דאפריש חד מחברי' כו'. א"כ מוכרח בודאי שגם אאע"ה קישר וייחד כל המדות הק' ביחודא חדא. רק עיקר עבודתו הי' שכל המדות ישפיעו ויתייחדו ע"י מדתו מדת החסד ולקשרא דרועא שמאלא בדרועא ימינא. ועד"ז תקנו לנו ג"כ אנשי כנה"ג בברכה א' משמ"ע. ה' אלהינו ואלהי אבותינו. אֵל הוא לשון כח כמו ואת אילי הארץ לקח. היינו ה' שהוא כח כל הכוחות שלנו. ומקור שרשיי לכל הכוחות ומדות של אבותינו. אלהי אברהם. הכח המקורי של מדת החס"ד לאברהם. אלהי יצחק כח מקור שרשיי של מדת יצחק. שהוא מדת הגבור"ה והפח"ד. ואלהי יעקב. כח מקור שרשיי של מדת הת"ת והרחמים שהוא מדת אמ"ת ליעקב. וכן האל הגדול הגבור והנורא. וסיום הברכה הוא מגן אברהם. להיות שמקור ברכה הראשונה זו. אדניה הטבעו ונארגת על מדת החסד והזכיר בה גבורות לאכללא שמאלא בימינא. וכן ברכה שניה אתה גבור הזכירו בה מכלכל חיים בחסד כו' לאכללא ימינא בשמאלא. למיהוי כולא ביחודא וקישורא חדא ברזא דאחד. לקשרם בשורשם הרמה בקודש. והיה המשכן אחד להשפיע לכל העולמות כל חדו וכל טיבו וכל נהורין עילאין קדישין וכל ברכאין טבין:
3
ד׳והנה כשעלה ברצון הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא להאציל מהוד מעטה לבושו כביכול אורות זכים מצוחצחים הספירות הק'. וכ"א ישפיע אל שלמטה ממנו בסוד עילה ועלול כדי להתוודע ולהגלות כח מעשיו ופעולותיו הנפלאים והנוראים. אז עלה במחשבה לפניו להאציל ולברוא את המקבלים השפע מתחלה קודם להמשפיעים כ"א אין מקבל השפע במה יוודע איפה כח המשפיע. כי באין מקבל אין משפיע ועיקר הבריאה היה הכוונה להיטיב להנבראים ולהשפיע להם שפע ברכה וחסד אֵל. לזאת עלה במחשבה לפניו ית'. לברוא מקודם הנשפעים ואח"כ לסדר כנגדם המשפיעים. מקור וכח שיוכל הנשפע לינק משם ולקבל השפעתו כפי כוחו כידוע ליו"ח. והנה כבר נתבאר כי המשכן והמקדש של מטה וכליו הם מכוונין נגד עלמין עילאין קדישין. וקדשי קדשים הוא נגד בחי' סוד כתרא עילאה קדישא. ושם טמיר וגניז ארון הקודש בחי' ראשית דראשית המחשבה ורצון הקדום. אשר לית מחשבה תפיסא ביה כלל. ובהארון היה מונח לוחות העדות האותיות התוה"ק. ושני לוחותיהם נגד שתי תורות שבכתב ושבע"פ אשר דין גרמא ראשית המחשבה ואצילות העולמות עבור ישראל שיקבלו אותם עליהם ועל זרעם לקיים התורה והמצות. והכתב מעשה אלהים המה. אותיות הק' של תורה שבכתב. הם אורות עליונים הנתפסים במחשבה. ותורה שבע"פ הם אורות עליונים הבאים להתגלות ע"י תורה שבע"פ סוד הדיבור סוד מלכותא קדישא הנאצלת ממקור החכמה והבינה לגלותו לפרסם כוחות של חו"ב ואור חסד עליון ע"י התורה שבע"פ. וכאשר מתייחדין ומתקשרין השני תורות הק' ברזא דאחד. אז הם מתייחדים בסוד כתרא עילאה קדישא לבחי' ראשית דראשית ומתייחדין בראשית המחשבה באתר דאיתגזרת מתמן אשר מקור מחצבתם משם וכנ"ל. וזהו מה דאי' בתזוה"ק והמשכילים כו' אי אית בהון בישראל מאינון משכילים דידעין לזרקא אבנא לאתר דאיתגזרת מתמן. היינו סוד אבן שתיה דאיתגזרת מתמן. והבן:
4
ה׳וזהו כוונת חז"ל ששואלים בכ"מ מנה"מ כוונתם לידע המקור והשורש של הלכה זו שבע"פ. איה והיכן שורשה בתורה שבכתב. כדי לייחד ולקשר הכל ברזא במקור החכמה עילאה קדישא ולהיותם כתרין ריעין דלא מתפרשין. ופלפלו בחכמתם במסכת אריגה עד שארגו וקשרו את הכל באחד ובמקור המקורות בכתר עליון בחי' קודש קדשים. ומבחי' קודש קדשים באה ההשפעה לבחי' קודש בחי' חכמה קדישא בחי' שמן. משח רבות עילאה קדישא. ולהשקות ולהאיר כל הבוצינין ונהורין עילאין קדישין. סוד המנורה וז' קני המנורה. ומשם להשפיע כל ברכאין טבין אל השלחן הערוך בחי' התגלות כל המדות להשפיע שפע וברכה אל הכנ"י לעילא ותתא:
5
ו׳ועפ"ז נבוא לבאר הפסוק ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת. כי להיות הוא השלחן עיקר בחי' הנשפע והמקבל כמבואר. לזה היה שימת השלחן מקודם בקודש. מן המשפיע שהוא המנורה הק' וכנ"ל. אמנם רק שימה בעלמא לא לקבוע לו מקום הראוי לו ולקשרו על צלע צפון בחי' שמאלא. לבל יתאחזו בו תגבורת הדינין ח"ו. וסיגי הזהב הבא מצפון. לזה צוה הבורא ב"ה וב"ש להעמידו בבחי' גולמא בלבד. כל יחוד וקישור למקומו עדיין. רק להיות מוכן לקבל מהמשפיע ואח"כ ואת המנורה נכח השלחן ר"ל להריק ולהשפיע כל טיבו מהמנורה וז' קני המנורה ומשח רבות עילאה קדישא אל השלחן ולייחד ולקשר השלחן בהמנורה בדרועא ימינא. ע"ד הרוצה להחכים ידרים. כי השמן שהוא החכמה הוא מקור החסד ואח"כ ואת השלחן תתן על צלע צפון ליחדא שמאלא בימינא. ואז יושפעו כל השפעות טובות וכל מיני ברכות וישועות לכנ"י לעילא ותתא. וכיה"ר ב"ב שנזכה לראות בנין בהמ"ק על מכונו אמן. והמשכיל על דבר לבבו יבין יסודן של הדברים תן לחכם ויחכם עוד:
6