אוהב ישראל, תצוה א׳Ohev Yisrael, Tetzaveh 1
א׳ואתה תצוה את בנ"י גו' שמן זית גו' נר תמיד. יש לרמז בזה בהעיר לב ושום שכל. דהנה ענין המנורה ונרותיה. הם בסוד ז' ימי הבנין בסוד הפסוק שאמר נעים זמירות ישראל. לך ה' הגדול"ה והגבור"ה והתפאר"ת והנצ"ח וההו"ד כי כ"ל בשמים ובארץ. לך ה' הממלכ"ה והמתנשא לכל לראש. וע"י אלו ז' מדות וכוחות נשגבות עליונות. נתגלה ונתפרסם כח גדולתו וגבורתו ורוממותו בעולם כי הוא ית' לית מחשבה תפיסא ביה כלל. והוא מושלל מהשגה ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. רק מחמת שהבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא רצונו הטוב להיטיב לברואיו להפליא ולהגדיל חסדו וטובו בעולם. ולמנדע דאיהו רב ושליט ויכירו וידעו כל באי עולם גודל טובו וחסדו ורוממותו. וע"כ האצי"ל ובר"א ויצ"ר ועש"ה אלו הז' מדות וכוחות עליונים. וע"י נתגלה ונתפרסם חסדו ויראתו ורוממותו בעולם. והן הם הז' ימי בראשית. יום הוא לשון בהירות ואור. ויום ראשון של שבת הוא מדתו של א"א ע"ה בחי' מדת יד ימין. ויום שני הוא מדתו של יצחק אע"ה. שהוא בחי' מדת יד שמאל כביכול וכן כולם כנודע. ואלו הז' מדות הם בחי' כלים וצמצומים לקבל השפע קדושה שמן משחת קודש דנחית ונמשך מחכמה עילאה קדישא. והם דוגמת הנר אשר הוא כלי וצימצום לקבל השמן והפתילה והחכמה נק' יו"ד. ועדיין הוא טמיר וגניז בלי שום התגלות עד שנצטייר בהבנה עולם הבינה. והבנה הוא ע"י אותיות. ואז משם נתגלה ונתפרסם השפע עילאה קדישא שהוא השמן משחת קודש כל השבע מדות הק'. וזהו סוד ב' מן בראשית. כזה שהוא נקודה בהיכליה. כי יו"ד הוא נקודה קטנה וע"י התלת ווי"ן והקוי"ן של הב' נתגלה לעולם הבינה ומשם להז' מדות הק' בסוד ז' תיבין של בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ויש ג"כ בזה הפסוק. כ"ח אותיות נגד ך"ב אותיות התורה. וה' אותיות מנצפ"ך. שהם ז"כ אותיות. והשמן משחת קודש המחי' אותן כי החכמה תחי' בעליה ונעשה כ"ח. וזהו הכח העליון הק' כביכול המשפיע ומאיר להז' תיבין סוד זי"ה. ע"י עולם הבינה והם בסוד ז' קני המנורה שהם הכלים המצמצמים ומקבלים את השמן. כי כולם בחכמה עשית:
1
ב׳והנה כתיב ובדעת חדרים ימלאו. ועיקר היחוד והקישור של חו"ב שהם תרין ריעין דלא מתפרשין הוא ע"י הדעת העליון הק'. שהוא מייחד ומקשר אותם כביכול וכמבואר לעיל. והדעת העליון הק' הוא בחי' מדתו של משרע"ה כנודע להבאים בסוד ה'. וכמבואר בכהאר"י הק' ז"ל שתיבת מש"ה הוא מספר השני שמות הק' א"ל שד"י שעל ידם בא התגלות השפע לעולם הבריאה. וגם מש"ה הוא מספר דשם ע"ב הק' בריבוע שהוא הוי"ה במילוי יודי"ן ומספר שם אהי"ה הקדוש במילוי יודי"ן כזה יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וא"ו יו"ד ה"י וא"ו ה"י אל"ף ה"י יו"ד ה"י ושני שמות הק' האלו עולים ממש מכוון כמספר מש"ה ואלו השני שמות הק' הם סוד חכמה ובינה ומתייחדים ע"י הדעת הק' בחי' מש"ה. ומתגלים לעולם הבריא' ע"י השני שמות א"ל שד"י. והנה הבורא בהוב"ש לגודל רב טובו וחסדו רצה להיטיב לישראל עם קרובו וציוה אותם שיעשו את המשכן וכליו הכל בדוגמא עליונה כביכול ושעל ידם יתמשך ויתרבה שפע הק' לכל העולמות וציוה אותם לעשות מנורה הטהורה בשבע נרותיה דוגמת ז' קני המנורה הק' העליונה וליקח למאור שמן זית זך דוגמת השמן ז"ך העליון הק' וכמבואר ועיקר היחוד והקישור הוא ע"י הדעת העליון הק' שהוא בחי' מדת משרע"ה. ולזה ציוה הבורא בהוב"ש למשרע"ה ואתה תצוה את בנ"י הוא מלשון צותא וחיבור ויקחו אליך שמן זית זך. היינו שהם יביאו אליך שמן ז"ך כפשוטו ואתה תקשר ותייחד ותכוין להשמן ז"ך העליון הק' והטהור בסוד ז"ך אותיות וכנ"ל. ותקשר ע"י מדתך שהוא הדעת העליון הק' השמן עם ז"ך וכנ"ל. ובזה יהיה למאור ולהעלות נר תמיד. היינו להמשיך השפע משח רבות עילאה קדישא אל הז' קני המנורה שהם בסוד שבעה ימי בראשית שהם בסוד ז' נרות ולהעלות נר תמיד. וזה יהיה ע"י אהרן ובניו הק'. כי כהן הוא בסוד החסד וכשידליקו המנורה בכוונה זכה ונקיה בזה יומשך שפע טובה וחסד אל עליון ית' אל כל העולמות ועלייה לכל העולמות. והמשכיל יבין:
2
ג׳או יאמר ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך גו'. והוא ע"ד רמז דהנה שמעון העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע וכו' עד שבא ר' עקיבא ודרש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח כי את לרבות הטפל לו. והנה ידוע כאשר מתוועדים שני צדיקים יחד ומדברים יחד זע"ז אז נעשה יחוד והתקשרות העולמות ונפש נתקשר בנפש. וטעם הדבר הוא לאשר עיקר חיות האדם הוא המחשבה בסוד החכמה תחיה בעליה. ומן המחשבה בא אל הלב בינה ליבא ובה הלב מבין ומן הלב בא ע"י השית עזקין דקנה אל הפה בסוד מלכות פ"ה. ונמצא ע"י ה' מוצאות הפה נתגלה הכל ונתוודע כל המחשבות והחכמות סתומות. ועיקר החיות תלוי בדיבור. ולזה כאשר שני צדיקים מדברי' זע"ז נפש נתקשר בנפש. ואז נעשה יחוד וזיווג והתקשרות העולמות כי מה שהאיש הישראלי עושה למטה נרשם ונארג למעלה כביכול והכל הוא ע"י הדיבור בקדושה. וכן חז"ל קראו ליחוד וזיווג בלשון דיבור כמו ראוה מדברת וא"כ כיון שע"י הדיבור יוכל להתקשר נפש חבירו בנפשו בודאי מהראוי להאיש הישראלי לשמור א"ע מלדבר מטוב עד רע עם אדם אשר נפשו לא מטוהרה. ובפרט עם אנשי בליעל הידועים לו. כי ח"ו פן ידבק בו מאומה מן החרם ומן הס"א השולטת באדם ההוא ע"י דיבורם יחד ובפרט בדורות הללו מהראוי להרחיק א"ע אפילו מן הספיקות ואפילו ללמדם דרכי ה' צריך לשמור א"ע מלדבר עם שאינם ידועים ומוחזקים אצלו בכשרות. כי ח"ו סכנה יש בדבר להאיש הישראלי ההולך בדרך ה' בתורת ה' תמימה משיבת נפש. אמנם כן עצה היעוצה להצדיק הצריך בהכרח לדבר עם ב"א העומדים לפניו ללמדם מוסר ולהבינם ולכוונם לדרכי ה' ית'. זאת היא העצה שידבר לכללות האנשים העומדים לפניו וכל בי עשרה שכינתא שריא. ואפילו בעת המצטרך לדבר אל אדם אחד יחידי וללמדו מוסר יש ג"כ עצה לזה שידבר הצדיק דבריו לכללות בחי' שורש מקורי נשמות בנ"י שהוא השכינה הק' ומדבק הצדיק א"ע באור השכינה הק' ועי"ז יוכל להמשיך לכל או"א מהעומדים לפניו דברי מוסר השייכים לכ"א לפי בחי' נשמתו והבנתו ולפי המצטרך אליו בעת ההוא. ודבר זה מרומז כאן בפסוק ואתה תצוה את בנ"י. כי משרע"ה היה מביט באספקלריא המאירה באור פני מלך חיים והיה במדריגה רם ונשא מבנ"י ואיך ידבר עמם לירד ממדריגתו הרמה ח"ו ע"י הדיבור שידבר עם אנשים שאינם יקרי הערך כמוהו. לזה א"ל הקב"ה ואתה תצוה את בנ"י. היינו עצה שיוכל לדבר ולצוות את בנ"י מצות ה' והיינו באופן זה תצוה את בנ"י את היינו השכינה הק' כנודע מספה"ק. וזהו את בנ"י לצוות ולחבר במקור שרשי נשמות בנ"י שהוא השכינה הק' ובה תדבק:
3
ד׳אמנם כן עכ"ז צריך להבין ולדעת מדוע יעשה ה' ככה לנשמות גדולות ממחצב אור בהיר בשחקים נשמת הצדיקים יקרי הערך אשר ממקום גבוה קאתו אל זה העולם והש"י מריק עליהם שפע נבואתו ורוח קדשו שידברו בזה עולם השפל. והלא יותר היה טוב להם לכאורה לבל יהיו במעלת הנבואה ולא יצטרכו לדבר אל העם ומה גם שהדבר הוא מסוכן ח"ו וכנ"ל. וגם הוא לכאורה פחיתות אל הצדיק להשתלשל ולירד ממדריגתו הרמה בקודש אשר מחשבתו דבוק בכל עת בעלמין עילאין קדישין. וגם כי ראינו כי הנביאים היו הולכים בשמחה רבה לדבר דברי נבואתם אשר הושם בפיהם זהו כי כן דרכי הצדיקים למסור נפשם ורו"נ ברעות אלהא קדישא כדי לקיים דברי ה' אלהים. אכן למה עושה זאת הקב"ה וב"ש אל הצדיקים. אכן י"ל כי הנה ידוע כי כל העולמו' הם מקבלים שפע הק' ממקור העליון בסדר השתלשלות העולמות מעילה לעלול ומעולם לעולם עד עולם השפל התחתון ושם יעמוד כי משם ואילך אין למי להשפיע ואין מי שיקבל ההשפעה. וזה העולם הוא עיקר הנשפע והמקבל ובכל יום ויום בא אליו השפעתו כפי הצריך אליו בשלימות. רק לפי שינוי ערך המקבלים. ובאותו עולם התחתון הנשפע לא יתרבה השפע יותר מכפי המצטרך אליו מאחר שהוא רק נשפע ומקבל ולא בבחי' שום משפיע כלל. אמנם העולמות העליונים שהם ג"כ בבחי' משפיעים יוכל להתרבות בהם השפע בברכה נדיבה יותר ויותר מכפי המצטרך. מאחר שכאו"א צריך להשפיע לעולם שלמטה ממנו ואין שיעור קצוב לבחי' משפיע כי אולי יצטרך להשפיע עוד יותר. ועפ"ז הדרך הוא ג"כ כוונת הנביאים אשר שם ה' בפיהם דברי נבואתו לדבר אל בנ"י וללמדם דרכי ה' ית' ולהשפיע לעולם התחתון ע"י דברי קדשם וא"כ הם נק' בבחי' משפיעים. ואין שיעור וערך אל השפע רבה הנשפע על הנביאים שפע עילאה קדישא וחכמות אלוהות מאחר שהם משפיעים וכנ"ל. ובפרט כאשר בנ"י שומעים ומקבלים דבריהם ומטיבים דרכם בעבודת אלוהות אזי יהיו נצרכים לתוספת אור. ואז יבוא ויתרבה אל הצדיק ג"כ תוספות אור ברום המעלות בקודש שיוכל להשפיע אל העם לפי המצטרך אליהם כפי בחינתם וזהו בודאי עיקר נחת רוח ושעשועים יום יום ומעלת הצדיק כשמקבל תוספת הארה וקדושה וזהו מרומז בפסוק ואתה תצוה את בנ"י וכנ"ל. וא"ת ל"ל להכניס עצמי בזה ולצמצם א"ע וכנ"ל לז"א ויקחו אליך שמן זית זך. ר"ל כי עי"ז שתדבר אליהם דברי נבואתך ותלמדם דרכי ה'. ותהיה אתה בבחי' משפיע יתוסף הארה והשפעה קדושה אליך. ויקחו אליך שמן זית. משח רבות עילאה קדישא. ויתוסף לך אור התורה על ידם. בקדושה עילאה וחכמות אלוהות וזהו ז"ך היינו כ"ז אותיות התורה. וכנ"ל. כתית למאור. רמז בזה שצריך האיש הישראלי לכתת א"ע על דברי תורה במס"נ גם להיות עניו ושפל רוח. וגם לחזור כל אות ואות מאותיות התוה"ק. והכל מרומז בתיבות. כתי"ת למאו"ר. כי עי"ז יוצא אורה והשפעה קדושה ולאדליק כל בוצינין טבין ולהשפיע כל טיבו וכל חדו וברכאין עילאין קדישין. להעלות נר תמיד שיתרבה השפע בלי הפסק. והס"ת מן להעלות נר תמיד. הוא תר"ד. כי לפעמים ירד הצדיק ממדריגתו אכן הירידה הוא ג"כ לצורך העלייה. וכנודע. ולזה הוא מרומז רק בהס"ת. והכל הוא להעלות נר תמיד ולהשפיע כל הברכות וכל הטובות והישועו' להכנ"י לעילא ותתא וכיה"ר אמן והבן היטב:
4