אוהב ישראל, וירא א׳Ohev Yisrael, Vayera 1
א׳בשם הרב ר' משה מפשעווירסק
1
ב׳וירא אליו ה' באלני ממרא. פי' שכ"כ הי' אאע"ה שפל בעיני עצמו עד שחשב בלבו שהוא אינו ראוי להשראת השכינה רק ממרא הוא הצדיק העובד השי"ת ואצלו הוא השראת שכינתו י"ת. אבל הוא עדיין לא הגיע למדריגה זו. וזהו וירא אליו. ר"ל שכך הי' נראה לו בלבו ומחשבתו תמיד. ה' באלני ממרא. שה' הוא באלני ממרא. היינו שהשראת שכינתו ית' אינו רק אצל ממרא מפני שהוא צדיק ועובד הש"י באמת. אבל הוא עדיין מבחוץ שלא נכנס להקדושה. וזהו והוא יושב פתח האהל. שחושב במחשבתו שהוא עדיין בפתח אהל של הקדושה וכן הוא דרך הצדיקים הגם שעובדים את ה' כל ימיהם עכ"ז נדמה להם בלבם ומחשבתם באמת שעדיין לא התחילו כלום לעבוד את הש"י והם עדיין מחוץ לאוהל הקדושה רק עומדים בפתח האוהל. ודפח"ח. ויתורץ בזה קושיית האוה"ח עיי"ש:
2
ג׳או יאמר דהנה ידוע שכל התאמצות עבודתו של אאע"ה וכל מגמתו הי' רק שיתגלה ויתפרסם אלהותו ית"ש ע"י מדתו מדת החסד כמ"ש הלוך ונסוע הנגבה לדרום שהוא ימין מדת החסד ועיקר עבודתו הי' שכל העולמות יתפרנסו ויתנהגו ע"י מדתו החסד ושימתקו כל הדינין בשורשם ויהיו נעשים חסדים גמורים. והנה ממר"א מספרו רפ"א היינו פ"ר דינין והמתקתן ע"י א'. ר"ל אלופו של עולם. ועפ"ז יש לפרש הפסוק. וירא אליו. ר"ל שנתגלה אליו. ה' הוא החסדים כנודע. באלני לשון חוזק כמו ואת אילי הארץ לקח. ממר"א ר"ל בתוקף וחוזק הדינין נתגלו אליו החסדים. היינו שנמתקו הדינין בשורשן ע"י עבודתו שהמשיך רק חסדים טובים לכל העולם. והמשכיל יבין. ובזה ג"כ יתורץ קושיית האוה"ח למה הקדים תיבת אליו לתיבת ה'. וע"פ דברינו הנ"ל יבואר על נכון:
3
ד׳עוד י"ל בפסוק הנ"ל דהנה לא נאמר כאן שום דיבור ואמירה לאאע"ה בהתגלות ה' אליו. ודרשת חז"ל ידוע ועוד יש לאלוה מילין אחרי אשר חנן ה' ברחמיו. דהנה למעלה בפ' הקודמת כתוב מילת אאע"ה. וזה ידוע שע"י העברת בשר הערלה נתגלה רב טוב הצפון לצדיקים. כי בהעברת הערלה מעבירין כל המסכים המבדילין והקליפות החיצונים ונעשה אך טוב לישראל. וע"כ אנו אומרים בעת המילה. הודו לה' כי טוב כי עי"ז נתגלה הטוב הצפון ואיהו כביכול גושפנקא דמלכא דבה חתים שמיא וארעא. הרמוז בר"ת של א"ת ה"שמים ו"את ה"ארץ שהוא מספר טו"ב וע"י המילה נעשה המתקת הדינין בכל העולמות ומתנהגין ברחמים טובים. ועפ"ז י"ל וירא אליו ה'. ר"ת עולה מנין טו"ב וכנ"ל שע"י העברת בשר הערלה נתגלה אליו הטוב. באלני ממרא. אלני מספרו צ"א סוד יחוד הקדוש הוי"ה אד"ני. כי ממר"א עולה רפ"א היינו פ"ר דינין. וא' הוא המתקתן. והיינו שנמתקו הדינין אז ע"י המילה. ונעשה יחוד אמיתי. והוא יושב פתח האהל כחם היום. והוא ר"ל עולם הנסתר עתיקא קדישא סתימא דכולא. ונק' ג"כ כביכול בבחי' פתח האוהל. כי הוא פתח ומפתח לכל העולמות. וזהו והוא יושב כו' ע"ד דאיתא ועתיק יומין יתיב לכפייא שביבין דנורא. היינו לכפייא את הדינין ולהמתיקן ולהעשות הכל רחמים. כחום היום. ר"ל בהתחממות הדינין ר"ל. אז ועתיק יומין יתיב לכפייא שביבין דנורא הם הדינין ולהמתיקן. וכ"ז נעש' ע"י המילה. וישא עיניו וירא כו' כי כל ימיו הי' מתנהג א"ע ע"ד מאחז"ל עיניו למטה ולבו למעלה. לכן כתיב כאן וישא עיניו וירא. והנה שלשה אנשים. אינון תלת מוחין קדישין חב"ד. נצבים עליו. וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. היינו כשהבין זאת וירץ לקראתם להמשיכן מפתח האהל וישתחו ארצה. השתחויה הוא לשון המשכה היינו להמשיכן ולייחדן כביכול בהמלוכה העליונה. או לקראתם לשון קבלה כמו וקרא זה אל זה תרגום ומקבלין דין מן דין. ויאמר אדני אל נא תעבור מעל עבדך. ר"ל שביקש מאת היראה והמלוכה העליונה הק' הרמוז בשם אדני. אל נא תעבור מעל עבדך. הגם שהוא ייחד תמיד העולמות העליונים הק' וכנ"ל. עכ"ז ביקש מהיראה והמלוכה הק' העליונה דלא תעדי מיניה לעלם ולעלמי עלמין. ולפי שהרגילות והתמדת הדבר מבטל השיעשועים והתענוג כי תענוג תמידי אינו תענוג. ובתוה"ק איתא בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. לכך אמר יוקח נא מעט מים היינו התורה. ורחצו רגליכם היינו לרחוץ ולהסיר הרגיליות מאז והשענו תחת העץ הוא עץ החיים. והמשכיל יבין כ"ז:
4