אור המאיר, וזאת הברכהOhr HaMeir, V'Zot HaBerachah
א׳וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ופירש"י כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחוקק והוא משה נראה לרמז מהות בחי' הדיבור בגשתו לתורה ותפלה אשר כבר דברנו מזה כמה פעמים העיקר להכניס הדעת בבחי' הדיבור להוציא אותיות מילוים הארה עליונה מקדימת המחשבה ובדיבורים כאלו כחו יפה להוציא נ"ק ואותיות התורה המלובשים בכללות המדריגות ואפי' בכללות האומות אשר עיקר מעמדם ומצבם אינו רק ממעט היות אותיות התורה ונ"ק המלובש בקומת הסט"א ואחרי זאת שיבררו וילבנו בני ישראל את נצוצות קדושות המלובש בקומת הסט"א ותתרוקנה מכל וכל יבואו ימים המקווים לנו משומר ישראל כמבואר בפרשיות הקודמות להדורש מקומן והעיקר תולה בדבורים טהורים של ישראל והנביא רמז לעתיד כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונתבאר לנו במקום אחר ותוכן הדברים במה יתהפכו כללות העמים מרעה לקרא כולם בשם הוי"ה היינו על ידי שפה ברורה של עם קדוש ישראל כחם יפה בפיהם להפכם מרעה לטובה והיינו לברר מהם חלק הטוב והכל באמצעות שפה ברורה ואפשר לרמז עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים ינקו ושפוני טמוני חול ופירש"י ד"א עמים הר יקראו תגרי או"ה באים אל ארצו וגו' נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אומה זו ומה מעשיה והם רואים כל ישראל עובדים לאלוה אחד ואוכלים מאכל אחד והן אומרים אין אומה כשרה כזו ומתגיירין שם שנאמר שם יזבחו זבחי צדק ולכאורה תמיה וכי במעט רגע שבאים לירושלים יתכן להם לראות תיכף מה מעשיה ורואין תיכף שעובדים לאלוה אחד ואוכלים מאכל א' וזה הגורמת שמתגיירין אמנם כלפי דברינו הנאמרים יתפרש שפיר להיות עבודתם חזקה בידם שעובדים לאלוה אחד ואפי' לעת האוכל גם שם עובדים את הבורא ב"ה באופן המבואר לנו כמה פעמים וזהו ומאכלם אחד כלומר שמקדשין א"פ בעת האוכל להיות קדוש שרוי בתוך מעיהם הכל ע"פ התורה ורואין שם אותיות התורה כנזכר בשם המגיד זללה"ה ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו ולהיות כי כן זאת הגורמת בגשתם לתורה ותפלה בודאי מוציאים דיבור לפני אלהים באותיות מלויים כל טוב כי כל עצמה של התפלה תולה במעשהו בחוץ בצרכי גופו ואז מכניס ובונה מבפנים צירופי תיבות בשפה ברורה ומחשבה זכה וטהורה וזה הגורמת שמתגיירין האומות כנזכר אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה וזהו שרמז אדון הנביאים בברכותיו עמים הר יקראו להר המוריה יאספו ופירש"י כל אסיפה ע"י קריאה הוא לכוון האמור ע"י קריאה של ישראל שיודעים לקרות לבוראם בשפה ברורה ואותיות קדושים זאת הגורמת עמים יאספו להר המוריה ושם יזבחו זבחי צדק ומתגיירים שם הכל לכוונה הנזכר שיבררו מהם אותיות התורה ונ"ק המלובש בכללות קומת הסט"א כי שפע ימים הידועים מנחלים ההולכים אל הים יינקו ויתגלה אות השפעתו בעולם ורוח הטומאה יעביר מן הארץ ושפוני טמוני חול ונוטריקון מלת חו"ל חי"ך ולשו"ן והכוונה ע"פ מאמרם ז"ל עתידה א"י שתוציא כלי מלת והכוונה עתה בגלות המר להיות שאין הגופים מזוככים א"א להם לישראל להוציא דיבורים וצרופי אותיות קדושים כ"א באמצעות הכלים הן המה ה' מוצאות הפה החיך ולשון ושארית המוצאות כמו דאיתא בס' יצירה הכ"ב אותיות קבען בפה בה' מקומות ונמצא אפשר לכנות לה' מוצאות שהם כלי מילת כלומר כלים למלת המה הדיבורים והצירופים שהאדם מוציא לפני אלהים בתורה ותפלה אמנם כל זה הוא עתה לרוב חומריות הגוף א"א להכיל אורות האותיות כ"א באמצעות הכלים שהמה בחי' התלבשות וצמצום לאור האותיות מלהכיל אותם אבל לעתיד שיזדככו ויטהרו הגופים מבית וחוץ העמיקו בדבריהם עתידה א"י שתוציא כלי מלת כלומר שלא יצטרכו עוד להלביש מלתם בכלים לרוב זכות גופם יוכלו להכיל אור האותיות והצרופים בלי אמצעות כלים כנזכר כ"א בשפה ברורה ובנעימה ולזה רמז ושפוני טמוני חול ופירש"י ושפוני לשון כסוי כמו שנאמר ויספון את הבית וספון בארז ותרגם ומטלל בכסוי ומוסב למעלה כי שפע ימים יינקו כלומר שתתרבה אות השפע ימים החכמה ושפוני לשון כסוי כלומר יתכסה טמוני חול חיך ולשון הן המה הכלי מלת יתכסו כי אין צורך בהם וכחם בפיהם להכיל אור האותיות בלי שום התלבשות וצמצום ה' מוצאות הפה. וזה הרמז בברכת גד ולגד אמר ברוך מרחיב גד ומלת גד רומז למדות היסוד כמאמרם ז"ל גימ"ל דל"ת גומל דלים הוא מדות היסוד המשפיע בחי' הדלת והיינו כל עצמם ומגמתם בתורה ותפלה ומעשה המצות לא לצורך עצמם כ"א הכל עבור צורך הגבוה עבור השכינה להרחיב ולגדל אות ההשפעה להשפיע משפע ברכה עליונה לשכינה וזהו ולגד אמר ברוך מרחיב גד ע"ד שבארנו פ"ה בן פורת יוסף עיין במקומו ולזה מודיע הכתוב במה נאות לו לאדם לבא למדריגה מעולה וגבוה כזה להוציא דבורים טהורים וזכים רק עבור השכינה ולהרחיב אות ההשפעה רומז באצבע וירא ראשית לו כלו' בהיות לו מעלה המעולה זאת בכל דבר בעולם שנותן עיניו לראות ואזניו לשמוע וירא ראשית כינוי לחכמה הנקרא ראשית הגנוזה בכללות המדריגות ואינו נשאר שקוע לשם לנטות אחרי הגשמיות ולהפריד פנימיות מחשבתו מדביקות הבורא אפי' כמעט רגע כ"א לוקח לעצמו רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם הקרה לנגד עיניו ידע נאמנה הגם שנראה לכאורה רחוק מהבורא ב"ה גם שם חלקת מחוקק ספון וכפירש"י קבורת מחוקק והוא משה אמנם לא כל אדם זוכה לזה ראיתי בני עליה והמה מועטים כ"א יחידי סגולה החרדים אל דבר ה' ולזה העמיק רש"י ברוח קדשו אותה חלקת ספונה וטמונה מכל בריה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו כלומר לא כל איש מאנשי הישראלים יודעים את קבורת משה היינו קבורת הדעת והחכמה הספונה וצפונה בכללות המדריגות שהדעת נק' משה וזה ספונה וטמונה מכל ברי' כ"א יחידי סגולה המטהרים ומתקדשים בכל פרטי רמ"ח איבריהם וחושיהם בלתי לה' לבדו ואין מלאכתם מלאכת ה' בידם רמיה כ"א באמת אזי יתכן להם לראות בחי' משה הוא הדעת הספונה וטמונה בכללות המדריגות מראש עד סוף הנמוכים שבמדריגות ובזה תאיר עיניך מה דאיתא בזוהר מה דהוה משה אתהפך לערב רב לשמה ולשנינה כלומר אישים פועלי און הנבערים מדעת קונם אזי אל כל מקום שנותנים עיניהם לראות נשארים שקועים לשם עם ראשם ורובם אחרי הגשמיות והבהמיות וממילא אינם רואים משם רמיזא דחכמתא לעורר לבם בקרבם לאיזה כיוון הקרה הקב"ה לפניהם ככה בודאי לא לחנם כ"א לקחת מוסר וכדומה מהסיבות ואדרבה הכסיל לא יבין את זאת שהכל בחכמה עשה הבורא ונטות נפשו אחרי הגשמיות ונתהפך להם ממשה בחי' הדעת הספונה וטמונה לשם נהפך לשמ"ה ולשנינה ונעשה נפרד מהבורא ב"ה וכאשר בארנו שציווה א"א השמר לך פן תשיב את בני שמ"ה רמז לו שאל יגרום לבנו בהשיב לו לקחת אשה שם ותתהפך לו צירוף משה לצירוף שמה. וכזה יש לרמז בפסוק:
1
ב׳וידבר יפתח את כל דבריו לפני ה' במצפה מכאן מוסר השכל לאיש הישראלי מהראוי שחרד יחרד האדם בזוכרו זאת ויבוש ויכלם להוציא דיבור לפני אלהים כ"א בדעת ובהתקשרות הבורא ב"ה ואפי' דמילי דעלמא ודיבור שבין איש לרעהו שהאדם מוכרח בהם גופו יהיה הכל בדביקות והתקשרות ובאמת כן דרכם של צדיקים אמיתים פנימיות מחשבתם דבוקה תמיד לרוממות אלהות ואפי' בדיבוריהם הפחותים שמדברים עם המון עם מסיפורי מעשיות וכדומה לבם בל עמם כי אם משוטטים ברוממות וגדלות אלהות והרואה סובר שמדבר אתו ממש שוה בדומה לו אמנם לא כן הוא כי כל תנועותיו של הצדיק מקושרים בחפץ הבורא יתעלה מול זה רומז הכתוב וידבר יפתח את כל דבריו לפני ה' במצפה הכוונה להעיד על צדקת הצדיק יתרון מעלתו ורוב דבוקו ברוממות אלהות שתמיד היה מדבר לפני המלך הקב"ה ואפי' דברי הרשות וצרכי בנ"א הכל לפני ה' כאלו עומד לפני המלך ה' כלומר פנימיות מחשבתו דבוק אל הבורא ב"ה והדבורים נראים כאלו הם דברי חול ובאמת גם שם באותן הדיבורים היה הכל בהתקשרות הדעת וזהו הרמז במלת במצפה לשון צפוי ומכסה וכמו שזכרתי במ"א בשם הזוהר ע"פ בוקר אערך לך ואצפה דעשה חופאה להאי בוקר ע"ש שהרחבנו באור אלה הדברים והכוונה רוב חכמתו של יפתח עמדה לו שהיה מצפה אותן מחשבות הטהורות שבקרב לב עמוק וצפה אותם עם דבורי רשות ממש שוה לדיבורי פחותי הערך כאלו גם הוא כאחד מהם ובאמת בקרב איש ולב עמוק מחשבות טהורות מרוממותו וגדולתו ית' וזהו וידבר יפתח את כל דבריו לרבות כללות דיבוריו אפי' הפחותים היו הכל לפני ה' רק במצפה כנזכר שצפה אותם בדבורים גשמים מדיבור איש לרעהו וכאשר ראו עיני ולא זר שהיו אנשים יראים ושלימים משכילים וידועים שיכלו לעשות כן ויש לרמז גם כן אשר חכמים הגידו שהמן הפיל פור הוא הגורל לאבד את היהודים מחדש לחדש ונפל הגורל לאבד אותם באדר והטעם שבז' באדר מת משה וטעה הוא סבר בז' באדר מת משה ולא ידע כי בז' באדר נולד משה והענין צריך הבנה וכלפי דברינו יתפרש שפיר כי מלת אד"ר כינוי לשם השכינה והרמז מה אדיר שמך כלומר אדיר הוא שמך הוא שם השכינה וכבר נודע שהשכינה היא בחינת עולם הדיבור והנה מי שאין לו שכל בשומעו לצדיק שמדבר דברי חול עם בנ"א מצרכיותם הגשמיים מדמה בנפשו שאין שם התלבשות הדעת והכסיל בחושך הולך לעשות כמעשהו לדבר ופוער פיו לבלי חק ומרבה דברים אשר לא המה ולב אין כי נבער מדעת וסובר שבשבעה באדר מת משה כלומר בחי' משה הוא הדעת מת בדבורו הנק' אדיר כאמור וטועה מדרך השכל שאינו יודע בז' באדר נולד משה אדרבה אצל החכם הכולל נולד משה בכל פרטי דבוריו שמוציא משפה ולחוץ נולד שם הדעת ומדבר הכל בהתקשרות הדעת ודביקות הבורא ברוך הוא אכן למיעוט הכרתו וקצורו בעבודת הבורא ב"ה לבו חסר לדעת ולהשיג החכמה הגנוזה וצפונה בהדיבורים ולזה רומז הכתוב ולא ידע איש את קבורתו כלומר פחותי הערך למיעוט שכלם אינם יודעים איך נקבר משה בחי' הדעת בפרטי הדיבורים הנדברים בעולם אמנם מי שחלק לו אלהים בבינה ידע נאמנה שאין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם וגם שם שם חק ומשפט להמציא מרגוע לנפשו בחינת משה הוא הדעת וגנוז וצפון שם ובפרט דבורים של הצדיקים אמיתים הגם שמדברים בתחתון אין לבם ופיהם שוה כי מדברים בתחתונים ורומזים בעליונים כמבואר. ויש לרמז ג"כ מה דאיתא בגמרא דסוטה כבר שלחה מלכות הרשעה אצל גסטריא של בית פעור הראוני היכן משה קבור עמדו למעלה נדמה להם למטה למטה נדמה להם למעלה נחלקו לשתי כתות אותן העומדים למעלה נדמה להם למטה אותן העומדים למטה נדמה להם למעלה לקיים מה שנאמר וכו' ואף משה רבינו אינו יודע היכן קבור והענין פליאה והפלא ויש לפרש ע"ד הזוהר ויי לאינון אטומין דלבא סתימין דעיינין דלא ידעי קבורה דילך דהות אנת בעי רחמי מקב"ה דלא ייעול לך בההוא קבורה דבה אנת מתקרי מת הה"ד משה עבדי מת ואינון טפשאי אמרי וכי משה הוה מפחד ממיתה לנפקא מהאי עלמא דאתי כשאר בריין ואינון לא ידעין דקבורה דילך ומותא דילך איך היא והכי אוקמוה מארי מתניתין וכו' אלא הכא רזא רברבא קבורה דיליה בצולמא הגונה ליה דאיהי ארץ ציה ועיף בלי מים ולית מים אלא תורה ובה לא תואר לו ולא הדר ומאן דחזי ליה בהאי צולמא ונראהו ולא מראה ונחמדהו ע"ש ולהבין דברי קודש כי הנה כבר בארנו פ"ה פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה והכוונה כי באמת אור בהירות התורה בכללה במקומה היא בתכלית הבהירות הזכות רזין עלאין וסודות עמוקים נפלאים ונוראים עמוק עמוק מי ימצאנו ופתיחת התורה כשעלה ברצונו הפשוט לגלות אור התורה בזה העולם היתה בחכמה נפלאה כאשר היא שמה במקומה הרמתה ותורת חסד על לשונה כלומר כשבאתה על בחי' הדבור שנשתלשלה ממדריגה למדריגה ודיברה התור' כל' ב"א בכדי שיוכלו לתופסה הפה לדבר והאוזן לשמוע ולזה צמצם הקב"ה המאור שבה סודות עמוקים ונפלאים בסיפורי מעשיות כאשר ידבר איש אל רעהו עד שנעשה כפשטים נאים ויפים וזהו הרמז ותורת חסד משמעו לשון נאה כמו שפי' במהרש"א בחסד דאסתר על לשונה כשבאה התורה על הלשון בעשרת הדברות היא תורה נאה פשטים נאים ובאמת אישים המשכילים שיש להם התפשטות הדעת גדול כחם ומדמים הצורה ליוצרה ומפשיטין אותם מספורים הגשמיים לעשות צרופים רוחניים צרופי שמות נעלמים ורמים ע"ד דאיתא בשל"ה שהתורה נקראת פקודי ה' להיות שכללות התורה מראש עד סוף פקודה וגנוזה בצירוף שם הוי"ה ב"ה ומכאן תוכחת מגולה על רבות בני עמינו המדמים בנפשם שכבר עמדו בסוד ה' ויודעים בנסתרים וסודות התורה ובאמת רחוק הכסיל מכבוד והיא רחוקה ממנו כרחוק מזרח ממערב ושא עיניך וראה אפי' זי"ה ומדת החסד שממנה מתחיל עולם הבנין כמ"ש עולם חסד יבנה אין אתנו יודע עד מה להבין תוכיות בהירות מדותם ומהותם לדעת מאי בירור מדות החסד במקומה הרמתה רק אנו משיגין לכנותו ולקרותו במדת החסד מצד פעולותיו בנוהג חסדיו וטובותיו העודפות על בריותיו קורין אותו יתברך בכנוי אל וכמוהו שארית המדות אין אנו משיגין מהות עצמותו לדעת בבירור כי אם באמצעות התלבשות גשמיות ומחשבתו קודש ניכרת מתוך מעשיו אכן מהותם לא נודע האיך ומה והכתוב רומז מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון נראה לרמז את האמור להיות אפילו בקורא האדם ומענה שמו יתברך בכנוי מדות החסד אינו כ"א באמצעות התלבשות הנק' כנפים של בהירות חסד עליון במקומה ולא נודעת לו מהותה עצם יקר תפארתם ולזה רומז הכתוב מה מאד יקר חסדך אלהים עד שאין מחשבות ורעיון לבות בנ"א יכול לתפוס ובני אדם המכניס מדות החסד אינו חסד הבהיר רק צל כנפיך כלומר התלבשות וצל למדות החסד ונמצא אם הענין כן במדותיו זי"ה כ"ש וקו"ח בן בנו של קו"ח תורתינו הקדושה הקדומה אלפים שנין לבריאות עולם היינו הקדושה הבנין היתכן שיעלה על דעת שמה שהוא משיג בה היא עצם בהירותה והמאור שבה אשר במקומה הקדום וידע נאמנה יותר מה שנדמה אליו שהשיג קצת בתורת ה' היא רק מכסה וצפוי לאור בהירותה וכזה אנו אומרים בנשמת של שבת וכל עין לך תצפה הכוונה ע"ד האמור כל עין ורעיון שרוצה להשיגך ע"י מאור התורה וכדומה כל מה שהוא מעמיק ומשיג יותר אינו כ"א צפוי וכסוי לתכלית עצם בהירותך ואינו כ"א כמו שמכסה אור גודל בהירותו ית' כי בודאי מה שלמעלה מעומק השגת האדם מי יכול לעמוד על סודו עמוק עמוק מי ימצאנו רק כל אדם צריך לחפש ולהעמיק עד שיד שכלו מגעת והאמונה תקוע בלבו שעדיין לא התחיל להשיג אפילו אפס קצת מגדלות הבורא ואדרבא עושה צפוי ומכסה ואיך לא יעטו כמעיל בשתם בנ"י שנתרבה בדור הזה מגדולים ועד קטנים לומדים בספרי הקבלה ומדמים בנפשם שתתרבה ותתגדל השגתם בזה וגם בוש לא יבושו והכלי' לא ידעו כי הכל תולה בהתנהגות עובדותיהם ומעשיהם בחוץ אם תבונה בהם למשוך הכוונות במלא קומתם מראש עד עקב להתנהג בעבודת הבורא כסדר המדריגות מרום המעלות עד בחי' עשיה ויעשה גם עובדא בגשמיות מה שהשיג ברוחניות ולדמות ליוצרו שנאמר כל הנקרא בשמי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו נמצא תשלום המחשבה בהשתלשלות והתלבשות מרום המעלות עד עולם עשיה שהיא מדריגה תחתונה נגד עולמות עליונים וצריך אדם התחתון להשוות מדותיו לבורא עולם להלביש עומק השגתו ומחשבתו באמצעות המדריגות עד בחי' עשיה ודהמע"ה צוה כזה לשלמה בנו ולמד אותו דרך הנכון ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו הכוונה להזהירו ולצותו על האמור דע את אלהי אביך להשיג רוממות אלהותו כל מה דאפשר ואל תאמר שהעיקר תולה בהשגה לבד אף על פי שאינו מביא לבחי' עובדא לכן הזהיר ואמר ועבדהו בחינת עובדא ואם לאו אינו כלום כנזכר שהאדם צריך להשוות מדותיו למדות היוצר ולמה זה' מחיר ביד כסיל לרדוף יומם ולילה אחר השגות אלהות ולב אין להמשיך מן המחשבה עד בחי' עשיה ונחזור לענין ראשון כל מה שאנו משיגין רזין דאורייתא אינו נחשב למאומה נגד עוצם בהירת התורה במקומה טרם השתלשלותה שבאתה אל בחי' הדבור ודיברה תורה כלשון בני אדם סיפורי מעשיות אזי נתגשמה ונתגלמה כי אפילו באדם הדיבור הוא בחי' גשם יותר עשרה מדריגות המחשבה וכבר בארתי במגילת רות פירוש הכתוב ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם כלומר שתי ההי"ן עולם המחשבה עם עולם הדיבור ה' גדולה וה' קטנה גם שתיהם הולכים בשוה ע"ד שזכרתי בשם הזוהר שדרש ע"ע אתי מלבנון כלה קול מדבר לדיבור אתי מלבנון מלובן עליון עיין במ"א מזה הענין ותלכנה שתי ההי"ן בחי' המחשבה עם בחי' הדיבור עד בואנה בית לחם שנעשה צירופי אותיות ותיבות התורה בזה העולם בהלבשה גשמיות סיפורי מעשיות מעשו ולבן ובלעם וכדומה ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי בתמיה ה' זאת שהוא בחי' הדבור כמו עתה בצרופים כאלה וכי זה נועם עליון בהירות התורה אשר במקומו שבה אסתכל קב"ה וברא עלמא ולזה רומז רש"י ברוח קדשו ה' זאת ה' נקודה חטף פתח בתמיה שרגילה לצאת בצבים ופרדים חזיתם מה עלתה לה על אשר יצתה לחוץ לארץ ורמז לדברינו הנ"ל ה' זאת נועם עליון בתמיה כמו שהיתה קודם התלבשותה בבחינות הדיבור שרגילה לצאת בצבים ובפרדים להורות על גודל בהירותה במקומה תענוגים רוחנים סודות נפלאים עין לא ראתה וזהו הרמז במלת צבים לשון כסוי מופלא ומכוסה מעין כל בריה חזיתם מה עלתה לה למחשבה עליונה נועם עליון שנתלבשה עתה בצרופים גשמיים מעשיות כאלה והכל בעבור זאת על אשר יצאתם מארץ עליונה מחשבה הקדומה לחוץ לארץ התלבשות הדיבור כזה שהוא בחינת חוץ לארץ עליונה הנזכר וזה נקרא בחי' קבורת משה שהדעת עליון גנוז וצפון בהלבשה גשמיות כזה וכדברי הזוהר ווי לאינון אטימין לבא סתימין עיינין דלא ידעי קבורה דילך דהוית אנת בעי רחמי מקב"ה דלא ייעול לך בההוא קבורה דבה אנת מתקרי מת אלא הכא רזא רברבא קבורה דיליה בצלמא דלאו הגונה ליה דאיהי ארץ ציה ועיף בלי מים ולית מים אלא תורה היינו מי שנבער מדעת קונו סובר שזהו עיקר בהירות התורה אשר במקומה ובאמת לפי ערך מחשבתו והשגתו כאשר מד מדמה בנפשו הוא מתקרי מת וקבורה דיליה בצולמא דלאו הגונה ליה כי פיה פתחה בחכמה נפלאה ומי שיש בו מדעת קונו כל מה שמעמיק יותר בהשגה התורה נפשו יודעת מאד שעדיין לא פתח בה והיא רחוקה ממנו ועורך מחשבה לפשוט אותה מסיפורי גשמיות להשיג בהם סיפורים וצרופים רוחנים וכל מה שמשיג ומעמיק יותר מוציא את בחינות משה הוא בחי' הדעת מצלם הגשמי ומלבוש צורה רוחניות וידע נאמנה שצרופים אלו אינם כ"א לסיבת המקבלים בהעדר להם כלים בהירים לקבל מאור התורה בלי התלבשות צירופים אלו ועתה נחזור לענין ששלחה מלכות הרשעה היכן משה קבור כלומר הבינה כי כן הדעת קבור וגנוז ואין תבונה בהם האנשים העומדים למעלה מוסב על אישים המשכילים העומדים במעלה עליונה ויש להם התפשטות הדעת נדמה להם שהוא למטה כלומר בחי' הדעת גנוז וצפון אפילו למטה בצרופים תחתונים של סיפורי מעשיות אפילו מעשו ולבן ובלק ובלעם ואפילו במדריגות התחתונים כגון אכילה ושתיה ומו"מ ושארית תענוגי בנ"א לכולם יש שם בחינת דעת מדתו של משה הגנוז וצפון שם כמבואר לנו למעלה כמה פעמים ממציאין לעצמם גם משה רמיזא דחכמתא סודות נפלאים ונוראים לעבודת בוראם והעומדים למטה מוסב על אישים הפחותים העומדים במעלה התחתונה ונבערים מדעת להשיג שגם שם שם להם חק ומשפט גנוז וצפון בחי' דעת ב"א מדמים בנפשם התורה היא כפשוטה ולכן נדמה לפניהם שמשה קבור למעלה במדריגות עליונים ולא חפץ הכסיל בתבונה נחלקו לשתי כתות העודמים למעלה נדמה להם למטה והעומדים למטה נדמה להם למעלה הכל לכוונה הנזכר שאין דעתן דומה זה לזה וכל אחד ואחד מישראל משיג לערך בחינת אחיזת נשמתו באותיות התורה ככה נדמה לפניו קבורת משה כמדובר ואף משה בעצמו אינו יודע היכן קבור כי באמת בהירות התורה בעצמה על אמיתותה לא נתגלה עדיין עד לעתיד כתיב כי תורה מאתי תצא ודרשו חז"ל חידוש תורה מאתי תצא אמן נצח סלה ועד:
2
ג׳סליק פרשת ברכה. בעזרת רוכב השמים ומשדד המערכה:
3
ד׳וסליק סדר דברים. בעזרת בורא רוח ויוצר הרים. ופותח בכל יום דלתות ושערים:
4
ה׳תם ונשלם הספר בעזרת האל יתברך
5