אור ה', המאמר השלישי, חלק א', הכלל הששיOhr Hashem, Third Treatise, Section One, Sixth Principle
א׳הפרק הא' במופתים: אמנם ההבדל במופתים בא בתורה בפירוש אמרו לכל האותות והמופתים אשר שלחו י"י לעשות בארץ מצרים וגומר ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל הנה הבדלם בשלשה עניינים אם ברבויי' הורה באמרו לכל האותיות והמופתים ואם כפרסומם לעיני הכת המנגדת אשר נתפרסם עניינם כשעור גדול מהחכמה כמו שרמזו זה בגמרא מנחות אמר ליה יוחני וממרא למשה רבינו משה תבן אתה מכניס לעפרים והורה בזה באפרו לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. ואם בהתמדתם והורה זה נאמרו ולכל היד החזקה כי התמדת המופתים ברדת המן הנהגת ענני הכבוד ארבעים שנה בנרמז באמרו ולכל המורא הגדול באמרם ז״ל ובמורא גדול זה גילוי שכינה עם שנכלל בו אשר קרן עור פני משה אשר נאמר בו ויראו מגשת אליו אשר כל זה היה היד החזקה ואחשוב גם כן שנרמז באמרו את מעשה י"י כי נורא הוא אשר אני עושה עמך ויחזק זה אצלי ייעוד הנפלאות הגדולים אשר לא שמענו אחרי המעמד ההוא חדוש נפלאות גדולות אשר לא נבראו וכן אמרו כי נורא הוא המתיחס לאמרו וייראו מגשת אליו וכן אמרו עמך שיורה לו לבדו אחרי שאמ׳ בפסוק ההיא נגד כל עמך אעשה נפלאות ואמרו גם כן וראה כל העם אשר אתה בקרבו יחוייב אמרו אשר אני עושה עמך שב אל משה ולפי שרבוי׳ ופרסומ' היה לעיני פרעה ולעיני עבדיו והתמדת' היה לעיני ישראל לבד סדר לפרעה ולכל עבדיו קודם אמרו ולכל היד החזקה וסדר לעיני כל ישראל בסוף שהי' לעיניהם וכבר יראה שהי' סדר הכתובים בהדרגה שלמה שהיו' המופתים יקנו אמונה שלמה בנפש הנה תחלת רבויים יחזק האמונה ויחזק אותה עיר פרסומם למה שיקיים אמונתם ויוצא מהם חשד הערמימות ויחזק אותה עוד במה שאין ספק בו התמדתם כיוצא מהם חשד הלהט והכשוף ואוחזי העינים שאין לעניינם קיום והתמדה והנה התם במורא הגדול שהוא המופת היותם נפלא לאין תכלית למה שהוא דבקות השכינה עם ישראל ובייחוד עם משה בהתמדה והיה ריבוי לבדו יתרון על זולתו מהנביאים גם אם לא נשתמש מהקבלה במה שהישרתנו מעמידת השמש למשה וזה שאם היה מופת יהושע גדול להיות נושאי יותר חשוב מהרבה מהמופתים הנה מופת דבקות השכינה עם משה יותר גדול הרבה להיות נושאו יותר חשוב לאין שיעור. והנה הסכמנו בזה לדעת רז״ל במסכת בתרא ס' תלמידים היו לו להלל הזקן ל' מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו ול' מהם שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון ואין ספק שבאמרם ראוי שתשרה עליהם שכינה כמשה רמזו אל זה הדבקות שאם היתה הכוונה בנבואה הנה ביהושע שרתה שכינה גם כן ואל זה רמזנו בכלל הד' מהאמר הב׳ בהתר הספק אשר זכרנוהו ודי בזה במופתים עם מה שנאמר שם וכבר נתבאר בכלל הא' הפועל לנפלאית במה שאין ספק בו ואין תועלת בהשטת הדברים:
1
ב׳הפרק הב' בעצם הנבואה: אמנם ההבדל בעצם הנבואה הנה באה בתורה בפירוש אמר אם יהיה נביאכם י״י במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה ונאמר בחתימת התורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו י״י פנים אל פנים והרב בפירוש המשנה באר ההבדל הזה בד׳ עניינים הא' היו' נבואת שאר הנביאים באמצעי ונבואת משה בלי אמצעי הב׳ היות שאר הנביאים לא יתנבאו אלא בחלום הלילה או ביום בתרדמה נופלת עליו או ימצאהו ענין יתבטלו בו הרגשיו ותשאר המחשבה לבדה וזה נקרא מראה או מחזה ומשה היתה הנבואה שורה עליו ביום והוא ער עומד אצל שני הכרובים הג' שאר הנביאים כשיתנבאו במראה או על יד׳ מלאך יזדעזעו איבריהם תמצאם חרדה גדולה כמעט שתצא נשמתם ומשה לא היה חרד ואע״פ שהיו מדבר פנים אל פנים הד' כי שאר הנביאים לא היו מתנבאים כשירצו והיו מהי צריכין להצעות כענין אלישע אמר ועתה קחו לי מנגן ומשה היה מתנבא בכל עת כמו שיודה נאמרו עמדו ואשמע מה יצו' ומאמר רז״ל מסבי׳ למה שאמרו דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש אהרן בבל יבא ואין משה בבל יבא אלו דברי הרב ואמנם שרש ההבדלים כלם הוא אמרו אשר ידעו י״י פנים אל פנים כי ליתרון מדרגת משה בהתמדת הנבואה והדבקות בתכלית השמע שאר חושיו וכחותיו אל הכח השכלי אשר כל זה נרמז באמרו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא כי העבד הנאמן בכל בית אדוניו כל עשתנותיו בעבודת אדוניו הנה בעבור זה ליתרון הדבקות היתה נבואתו בלי אמצעות מלאך וליתרון השמע שאר חושיו וכחותיו אל הכה השכלי היתה בהקץ בלא חרדה ובלא משל וחידות ולהתמדותו בדבקות היתה בכל עת ואמנם במקום נבחר והיא במקום שני הכרובים להיותו מקום מוכן ישלם בו הדבקות המופלג יותר ואמנם שאר הנביאים שלא הגיעו למדרגתו בדבקות לא היתה נבואתם פנים אל פנים וכי לא הגיעו במדרגתו בהשמע כחותיהם היתה נבואתם באמצעית הנה המדמה שנרמז זה נאמרו במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו בשכבר התבאר בספר החוש והמוחש החלום הוא באמצעות המדמה והמראה גם כן יתחזקו בה צורות המביטים בה וידומה כאלו הם מפותחים בה אשר כל זה פעל הדמיון ואמר זה לפי שנבואת כל הנביאים תהיה פעם בחלום ופעם בהקיץ אלא שידומה להם ענין יראוהו יגיע להם משם השפע כענין אביהם שראה המלאכים בדמות אנשים ואם לא היו אנשים אלא שהגיע לו הדבור באמצעות' וכענין יהושע בדברו עם המלאך שלא ראה עצם המלאך אלא שהגיעו לו הדבור אני שר צבא י״י עתה באתי ולפי שיתחלפו מדרגות הנביאים בהכנע כחותיהם והשמעם לכח השכלי כבר יהיה מי שלמיעוט ההכנעו יזדעזעו אבריו ויהפכו צוריו כענין בדניאל ולזה יתחייב שתהיה זה בהתחלת התנועה שהוא עת מלחמת שאר הכחות עם השכל אבל כשנשלם ההתבודדות בנצוח השכל לשאר הכחות הנה אין ראוי שירגיש דבר מנגד ולזה מה שנאמר שם ידבר אדוני כי חזקתגי. כן ראה שיובנו עניינ׳ אלו ההבדלים בלי ספק אבל שיהיה כולל לנביאים שימצאם חרדה ואימה גדולה כמעט שתצא נשמתם כפשט הלשון הלילה והנה נאמן שמואל לנביא בתחלת נבואתו ובתשובתו בדבר האתונות ואלישע בתשובתו לנעמן ויתר ענייניו יוכיחו כי לא מצאה חרדה גדולה גם לא נפלה עליהם תרדמה עד שתראה שמואל היה מדמה שיקראוהו עלי ולזה יראה שנדמה לו הקול כקול עלי שאין ספק שהיה בקי רבו כמו שאז״ל היאך סומא מותר באשתו אלא בטביעות עינא דקלה ולהיות הדבור ההוא כדמות דבור עלי בשוה היה הענין ההוא נקרא מראה שהיה קול מיומה ואמנם התרדמה שנפלה על אברהם ואימה גדולה אם שהנביאים אשר לא יתנבאו תמיד מתחלף הבנתם כפי הפרידם הדבקות והתירם הקשר וזה אם לדבר מעיק מחוץ ואיפשר שאחרי הטריד עצמו במלחמת המלאכים הגיע לו רושם מזה בנבואתו והגיע לו תרדמה ואם שהיה העניין ההוא רמז ומשל לגלות ואם שהיו שני העניינים יחד לא שיהיה ענין התרדמה מתחייב על כל פנים ליתר הנביאים ואולם במעמד הנכבד שהשיגו מה שהשיגו וביחוד בשני הדברות אנכי ולא יהיה לך כמו שבא בקבלה וכמו שיורה עליו פשט הכתובים כמו שקדם בפתיחת הדבור הנה היה בלא ספק ע"צ הנס והפלא העצו' וזה שאין ספק שלא היו כל ישראל ראוים ומוכנים לנבואה ולזה הבינו בהבד' האותיו׳ כב׳ הדבורים האל לא הקול לבד ואין ראיי שיאמר בפי' דברי רז״ל שהכוונה בהם להיות הדבורים ההם עניינים מופתים ושהמשפט בהם לנביא וחכם אחר כי הכוונה בדבור הב' איננו פנת האחדות כמו שחשבו אלא הרחקת עבודה זרה והוא שעם הוראתנו באחדותו לא נעבוד זולתו באל אמר ממשרתיו לבד וזה ענין אין מדרכו שיבא עליו מופת ולא היה זה כדאי לטעות בו אלא שראינו מהמפרשים מי שכתב מחלוף זה והאמת עד לעצמו. וזהו מהשכווינו בכלל הזה. והתחלה לאל לבדו ומרומם על כל ברכה ותהלה אמן ואמן:
2
