אור ה', המאמר הראשון, הכלל הראשון י׳Ohr Hashem, First Treatise, First Principle 10
א׳בבאור ההקדמה [העשירית] האומרת כי כל מה שיאמר שהוא בגשם יחלק אל שני חלקים אם שתהיה עמידתו בגשם כמקרים אם שתהיה עמידת הגשם בו כצורה הטבעי' ושניהם כח בגשם. כבר הי' מן הקדמונים מי שיראה שהגשם אין בו הרכבה כלל אבל הוא א׳ בעצמו וגדרו ואם היה שנדריש בהם הרכבה הנה במקרים עצמיים ומשיגים בלתי עצמיים והנה ארסטו ומפרשי ספריו חכו על קדקד הסברא הזאת בשאמרו שאין המלט בכל גשם משני דברים עצמיים והם החמר והצורה. וזה שאנחנו נראה הגשמים שבכאן הוים ונפסדים. ולפיו שהדבר הנפסד לא יקבל הדבר ההוה יצטרך להניח נושא יקבל את שניהם והוא החמר הנקרא היולי. והוא מבואר שהוא עצמי להוה כי הוא נושאו. ולפי שהמקבל הוא דבר זולת המקובל הנה יחוייב שיהיו בו שני דברים ולפי שהמקובל בו יאמר שהדבר הווה ומוגבל ובו נתעצם הוא מבואר שהוא עצמי להווה. ולפי שהנושא אי אפשר שיהיה בעצמו בפעל שאם היה בפעל לא תהיה הויה אלא שינוי הוא מבואר שקיום הדבר ועמידתו הוא בדבר המקובל והוא הצורה הטבעית. ואולם המקרים אשר אין המלט מהם בכל גשם הוא מבואר שעמידתם בגשם הכולל החמר והצורה הגשמית שאם היה להם קיום ועמידה בעצמם היו עצמים. ולפי שכל אחד משני אלו ר״ל הצורה והמקרה אין לו מציאית בעצמו ושניהם צריכין אל נושא כמו שהתבאר שתופס בתיבת כח. ואמר ששניהם כח בגשם וצריך שתתבונן אמרו שעמידת הגשם בצורת הטבעית שהוא לקח הגשם שכולל החומר והצורה הגשמית ביחס אל הצורה הטבעית המיחדת כיחס החמר אל הצור בכללו שסיימו ועמידתו בה:
1