אור ה', המאמר הראשון, הכלל השני י״אOhr Hashem, First Treatise, Second Principle 11
א׳בחקירה בההקדמה הט״ו האומרת כי הזמן מקרה נמשך לתנועה ודבק עמה לא ימצא א' משניהם מבלתי האחר לא תמצא תנועה כי אם בזמן ולא יושכל זמן כי אם עם התנועה וכל מה שלא תמצא לו תנועה אינו נופל תחת הזמן. ואומר שכאשר נדקדק בגדר הזמן נמצא ההקדמות הד׳ הנכללו בהקדמה הזאת כמו שקדם לנו בכלל הראשון כוזבית. כי למה שהוא מבואר בעצמו שכבר יאמר במנוחה גדולה כאשר נח דבר מה זמן גדולה וקטנה כאשר נח זמן מועט הנה מבואר שהזמן ישוער במנוחה ומזולת מציאות התנועה בפעל. ואם היה שנשער המנוחה בצריונו [בציורנו] שיעור המתנועע בה הנה יתאמת שאין צורך מציאות התנועה בפעל בזמן וכל שכן שהמנוחה בזולת ציורנו בתנועה כבר תתחלף בפעל ברב ומעט. וכאשר היה זה כן הנה מי יתן ואדע למה ישוער הזמן בה בזולת ציורנו התנועה. ולזה הגדר הנכון בזמן יראה שהוא שיעור התדבקות התנועה או המנוחה שבין שתי עתות. וכבר יראה שהסוג היותר עצמי לזמן הוא שיעור. כי להיותו מחכמה המתדבק והמספר מהמתחלק היה הניחנו המספר סוג בלתי עצמי וראשון. ואמנם שוער בתנועה ומנוחה למה שציורנו בשיעור התדבקותם הוא הזמן ולזה יראה היות מציאות הזמן בנפש וכאשר הנה זה כן הנה ההקדמה האחת [הראשונה] והיא האומרת היות זמן מקרה כשרצינו בו שאיננו עצם היא אמתית. ואם רצינו בו היותו מקרה נמצא חוץ לנפש היא כוזבת למה שהוא נתלה במנוהה כמו בתנועה והמנוחה היא העדר התנועה ואין מציאות להעדר. ולזה יתחייב שיהיה הזמן נתלה כציורנו שיעור החדבקות אם בתנועה ואם במנוחה אחר שיאמר בכל אחת גדולה או קטנה. ואולם הכ' והי׳ האומרת היות הזמן דבק לתנועה באופן שלא ימצא האחד מהם בלתי האחר כוזבת גם כן שכבר ימצא זמן בזולת תנועה והוא המשוער במנוחה או בציור התנועה ואם היה שלא תמצא בפעל. ואולם השלישי' והיא האומרת שלא יושכל זמן אלא עם תנועה גם כן כוזבת מזה הצד אלא שנאמר כי למה שהמנוח היא העדר התנוע׳ כשנשער הזמן במנוחה נשכיל התנועה אבל שלא יושכל זמן אלא כשיהיה עם תנועה הנה לא. ואולם הד' והיא האומרת שמה שלא תמצא בו תנועה אינו נופל תחת הזמן. הנה הנבדלים ואם היו בלתי מתנועעים כבר נפלו תחת הזמן כאשר יתאמת שנתהוו כשהזמן היה קודם להם למה שאין מהכרח הזמן מציאות התנועה בפעל אלא ציור שיעור התנועה או המנוחה. ולזה יתאמת מאמר רבי יהודה בר רבי סימון כפשוטו והוא [אמרו] מלמד שהי׳ סדר זמנים קודם לכן. וגם לא יצטרך לרחוק בפירוש הרב בכתוב הראשון שבתורה והוא אמרו בראשית ברא שיהיה ענינו בהתחלה שכבר יהיה כפל ומותר שאם בראו הנה היה התחלה וסבה לו ולומר שתאר הבריאה היה בעניין שיהיה התחלה וסבה בלבד. חלילה לו לרב מהדעת הזה בשכבר האריך והרחיב הדבור בבטול ראיות ארסטו על הקדמות וחדש טענות מספיקות לאמות אמונת החדוש כמו שיבא בגזרת הצור:
1