אור ה', המאמר הראשון, הכלל השני י״בOhr Hashem, First Treatise, Second Principle 12
א׳בחקירה בהקדמה היות האומרת כי כל מה שאינו גוף לא יושכל בו מניין אלא אם יהיה כוח בגוף וימנו אישי הכחות ההם בהמנות החמרים שלהם או נושאיהם. ובעבור זה העניינים הנבדלים שאינם גוף ולא כח בגוף לא יושכל בהם מניין כלל אלא בהיותם עלות ועלולים. הנה כבר יראה שההקדמה הזאת גם כן כוזבת למה שהנפשות הנשארות אחר המות כבר יושכל בהם מניין בהכרח. וזה שלא ימלט [הענין] מחלוקה והוא אם שיהיה הנשאר אחר המות עצם הנפש השכלי או השכל הנקנה לאדם באמצעות חושיו וכחותיו. ואם הוא עצם הנפש כבר תיוחד כל אחת מהנפשות במה שהשינה מהמושבלות או הדבקות בשם יתברך. ומה שהשינה האחת כבר יתחלף במה שהשיגה האחרת. ולזה כבר ימנו באשר ימנו אישי העצם למה שלכל אחד מקרים ייחדהו עם היות המהות אחד. ואם הנשאר הוא השכל הנקנה הוא מבואר שהמושכלות הנקנות לנפש האחת כבר תתחלפנה לנפש האחרת. ולזה כבר ימנו מבלתי שיהיו עלות ועלולים. ולומר שהנשאר הוא הכנה שתדבק עם השכל הפועל ותתאחד עמו ולזה יהיה המניין בהם נמנע. הדעת הזה כבר יתבאר במה שיבא שהוא דעת נפסד. וחלילה לו לרב מהיותו בעל זה הדעת אלא שיראה שכוון הרב באמרו העניינים הנבדלים שהיו לעולם נבדלים ולא היו כחות בגוף במה שעבר:
1