אור ה', המאמר הראשון, הכלל השני י״טOhr Hashem, First Treatise, Second Principle 19
א׳בחקירה במופת הד׳ שסדר הרב באלו הדרושים ונחקור בו גם כן משני צדדים אם האחד כשנעיין בנמצא שנשתמש הרב בו בהקדמה הג' ואם לא היה אפשר שיהיה למקבץ מקבץ ושילך העניין לבלתי תכלית וכן צריך להקדמה הט״ו שאם לא עם היותו נופל תחת הזמן לא היה מחויב שיהיה נעדר וכן הוא צריך להשתמש בהקדמה הכ״ו ואם לא נזכרה שם שלפי אמונת החדוש כן היה שהיתה העלה קודם הבריאה בלתי מניעה ולא יקרו הבטילים שזכר. ולזה המופת הזה הוא מבואר הנפילה וזה בצד הראשון. ואולם הב' כשנודה היות ההקדמות אמתיות הנה המופת הזה אינו נותן האמת מפנים תחלה שכשנודה חיות הנמצ׳ הזה כאיש אחד ושהוא נמנע שיתעסק הא׳ בחלק האחד ואור בב׳ עם שלא נתבאר המנעו שכבר אפשר שכל אחד יודע מה שצריך לשני אמנם כשנניח כן הנה לא ימנע שהאחד יתעסק בעולם אחר שהוא כאיש אחד בכללו והאחד בעולם אחר. ועוד שטבע החלוקה שעשה בלתי מתחייבת שכבר נשאר יפעל. והב׳ לא יפעל דבר הן יתבאר בקלות במה שקדם שלא יתחייב למציאות המורכב מקבץ בשכבר אפשר במורכב חיוב המציאות שלא סר ולא יסור:
1