אור ה', המאמר הראשון, הכלל השני כ׳Ohr Hashem, First Treatise, Second Principle 20
א׳בחקירה במופת הו׳ המשותף למאמיני הקדמות ולנו קהל המאמינים בחודש אשר סדר הרב באלו הדרושים ונחקור גם כן מב׳ צדדים והנה המיפת הזה נשתמש בו הרב בהקדמה הא' שאם לא היה אפשר במניע שיהיה גשם מניע תנועה בלתי בעל תכלית. וכן הוא צריך אל ההקדמה ה״ח שאם לא היה אפשר שיהיה כח בגשם לא היה מתחייב שיהיה נעדר. וכן הוא צריך אל השמינית שאם לא היה אפשר שיהיה כח בגשם ולא היה מתחייב שיהיה נעדר וכן צריך אל הי״ב ואם לא כבר היה אפשר עם היות הגשם המניע בעל תכלית שיהי׳ תנועה בלתי בעל תכלית. וכבר התבאר בטול אמותן והוא הצד האח'. ואולם הב׳ כשנודה היותן אמתיות הנה איננו מתחיי' כמו שקדם לנו מהיות הגשם ב״ת אלא שלא יניע תנועה בלתי בעל ותכלית בחוזק אבל ביד אפשר שיניע תנועה בעל תכלית בחוזק זמן בלתי בעל תכלית כשלא יהיה הגשם מקבל לאות ויניעה וכל שכן שאם שתהיה תנועה הסבובית טבעית לו כמו שזכרנו ועוד שלא יתחייב מהחלוקה שאם היה הוה ונפסד שיהיה מתהוה אחר הפסד בדרך שנצטרך לממציא וזה שכבר אפשר שיהיה הוה ונפסד בהמשכות כעניין באישי המין ולזה לא יתחייב מה שחייבו. זהו כלל מה שראינו להשיב על מופתי הרב לפי קצורנו. והוא מבואר שמספר התשובות בצד האחד כמספר ההקדמות שזכרנו שנשתמש בו הרב מלבד התשובות אשר בצד הב׳ כשנודה אמות אותן ההקדמות. והנה זה ממה שיודה מצד המבוכה והנותן האמת באלו הדרושים לא הושג עד עתה מפאת הפלוסופים בשלמות. והנה המאיר לכל אלו העסוקות הוא התורה לבד. והוא מה שכוונו בכלל הזה הב׳ והתחלה לאל לבדו ומרומם על כל ברכה ותהלה:
1