אור ה', המאמר הראשון, הכלל השני ז׳Ohr Hashem, First Treatise, Second Principle 7
א׳בחקירה בהקדמה הי' האומרת כי כל מה שיאמר שהוא בגשם יחלק אל שני חלקים אם שתהיה עמידתו בגשם כמקרים. ואם שתהיה עמידתו בגשם בו כצורה הטבעית. ראוי שתדע שב״ס ואבוחמד והנמשכים אחריהם היו רואים שמציאות החמר והצורה בכל גשם ואף בגרמים השמימיים למה שהצורה הגשמית אצלם אינה זולת דבקות הג׳ רחקים מתחתכים על זויות נצבות ולפי שהדבקות זולת המתדבק [אמרו שהמתדבק] מקבל החלוק והדבקות אינו מקבל החילוק צריך אם כן אל נושא (יקבל) החלוק והדבקות השכל אם כן יגזור בכל גשם ב' דברים עצמיים לו הם החמר והצורה. ואולם ב״ר למה שהגרם השמימיי לא יסבל החילוק בפעל יראה שאין בו ריבוי והרכבה כלל וזה כי הגשם אחד במציאות אלא שהשכל יחייב בו הרכבה מנושא ונשוא מצד ההויה וההפסד למי שהנפסד לא יקבל ההויה וכמו שקדם לנו ביאורו בפרק הי׳ מהכלל הא׳. הגשם הנצחי אם כן שלא יפיל תחת ההויה וההפסד לא יגזור השכל בו הרכבה כלל מחומר. והנה לפי דעת ב״ר מה ההכרח מי יתן ואדע שלא נאמר כן בגשמים ההויה והנפסדים רוצה לומר שהחמר בהם הנשמות והצורה היא הצורה המיוחדת לכל אחד ההולכת מהלך השלמות לנשמות והגשמות הנקרא אצלו צורה גשמית שתהיה הולכת מהלך החמר אל הצורה המיוחדת ויהיה אם כן החמר בזולת הצורה המיוחדת יצטרף אל מקום ונמצא בפעל והנה שהרי במרומים שהגרם השמימיי שהוא גשם בלא חמר נמצא בפעל והנה בזה יותרו קושיות חזקות ומבוכות רבות אשר בטבע ההיולי למה שהונח ואם כן הוא הנה לטוען שיטעון שאין בכאן צורה מיוחדת יהיה קיום הגשם בו אבל הצורה הגשמית הוא הנושא בפעל והמעמדת הצורה המיוחדת ואם היה שאין ראוי לומר בצורת המיוחדות היותם מקרים למה שבהם ייחודים יובדלו בהם מהמקרים כאלו תאמר שהצורות המיוחדות להם מקומות מיוחדים ושאינם מקבלים התוספות והחסרון וכיוצא באלו. הנה אמנם יאמר בהם שהם דברים עצמיים אבל שיהי' עמידת הגשם כקיומו בו לא למה שצורת הגשמות שהיא הנושא היא לעולם נמצאות בפעל ועמידת הצורה המשלמת אותו היא בו:
1