אור ה', המאמר הראשון, הכלל השני ח׳Ohr Hashem, First Treatise, Second Principle 8
א׳בחקירה בהקדמה הי״ב האומרת שכל מה נמצא מתפשט בגשם הנה היא בעל תכלית להיות הגשם בעל תכלית ואומר שהסבה אשר זכרה כבר התבאר בטולה במה שקדם וזה שהמנעות גשם בלתי בעל תכלית לא התבאר עדיין אבל נניחהו ואומר שהוא בטל וזה שלא נודה בחיוב התדבקות הנמשך לקודם בהקש. וזה שלא תתחייב התנועה בזולת זמן למה שלכל תנועת זמן שרשי אין המלט ממנו ולא יתחייב גם כן שינוי הזמן לכח הבלתי בעל תכלית והב״ת למה שיחס הכח אל הכח יהי׳ בזמן העודף על זמן השרשי הידוע אצל הטבע. וזה שהבב״ת יניע בזולת זמן חוץ מהזמן השרשי והב״ת יצטרף בו לזמן מה ולו הונח מניע ב״ת יניעהו בזמן השרשי יקרה ממנו בטול למה שכבר ימצא החילוף ביניהם במתנועע גדול שהמניע ב"ת יצטרך זמן בהנעתו חוץ מהזמן השרשי. והבב״ת יגיעהו בזמן השרשי לבד זהו הדרך שנתבטל בו המופת. ואולם צריך שתתעורר שכשנודה במופת צריך שיובן בב״ת בחוזק וזה שהוא מבואר שהבלתי בעל תכלית כבר יאמר בשתי בחינות אם בחוזק ואם בזמן. ולזה כשנודה חיוב המופת בב״ת כחוזק הנה לא יתחייב בב״בת בזמן. וזה שכבר אפשר בכח אשר בגשם הב״ת שיניע תניעה ב״ת בחוזק זמן בלתי בעל תכלית כשלא יהיה לו סבה היגיעה והלאות כאלו תאמר בתנועה הסבובית שאינה במשיכה ולא בדחייה וכל שכן בגרם השמימיי שכבר הוסכם מהם שאיננו בעל איכיות ולא יקרה לו החלושה והזקנה כמו שבא בספר השמים והעולם. ועוד שכבר אפשר שיאמר בתנועה הסבובית שהיא טבעית לגרם השמימיי כאשר התנועה הישרה טבעית ליסודות והוא מבואר.
1