אור ה', המאמר הראשון, הכלל השני ט׳Ohr Hashem, First Treatise, Second Principle 9
א׳בחקירה בהקדמה הי״ג האומרת שאי אפשר שיהיה דבר ממיני השינוי מתדבק אלא תנועת ההעתק לבד והסבובית ממנה. הנה כאשר ידוקדקו טענות ארסטו בזה יראה שהם דמויים לבד והזיות וזה שהשחור כאשר יתנועע אל הלובן ואם היה שלא ינוח בלובן אבל ישתחר הג' לא יחוייב שיתלבן וישתחר יחד אלא בשתי בחינות שהוא במה שיתלבן ראשונה יצדק עליו שיתלבן ובמה שיתנועע אח״כ אל השחדות יצדק עליו שישתחר ולא יקרה מזה בטול. וכ״ש בתנועה הישרה שלא יתחייב מנוחה ביי ב׳ התנועות אבל אפשר שתהיה מדובקת וא״א לעמוד עליה מהחוש כמו שאמר ארסטו אבל יחוייב שאם נדמה מתנועע קל בתכלית הקלות מתנועע אל המעלה והיא נופל עליו בתכלית הגודל שאין ספק עליו שיניעהו אל המטה. ואם היה בין שתי התנועות ההפכיות מנוחה יתחייב שיעמוד (ההרכח) [ההר נח] עם תכלית גדלו. והחיוב שדמה הטעאיי שלא יתחייב מהיות התנועת מתחלפות שימצא שם עתה בפעל. וזה יתבאר בעתה אשר הוא תכלית ההפסד והתחלות ההויה או תכלית ההויה קודמת והתחלה ההויה מתאחרת שהוא מחריב שלא ימצא עתה בפעל ואיך לא. והנה תנועת ההויה נמשכ' לתנועת האיך והעתה שבין האיכיות איננו נמצא בפעל ואם האיך הראשו תכלית הוייה קודמת והשני התחלה למתאחרת וזה מבואר מאד:
1