אור ה', המאמר השני, הכלל החמישי ב׳Ohr Hashem, Second Treatise, Fifth Principle 2
א׳הפרק ב' בבאור דעת מי שיראה שטבע האפשר בלתי נמצא:
1
ב׳והנה יתבאר זה ג"כ אם מצד העיון ואם מצד התורה אם מצד' העיון יראה מפנים מהם כי למה שהתבאר בחכמה הטבעית שכל הדברים הנופלים תחת ההויה וההפסד יקדם בהכרח ד' סבות למציאותם והיה שבמציאות הסבות ימצאו המסובבים בהכרח הנה א"כ מציאות המסובבים מחוייב לו אפשר וכאשר נעיין זה ג"כ במציאות הסבות הנה הוא מחוייב בהכרח שיקדם מציאות סבות אחרות עליהם אשר במציאות יתחייב מציאות הסבות ההם ויהיה בהכרח מציאותם מחוייב לא אפשר וכאשר נעיין זה ג"כ במציאות הסבות הנה הוא מחוייב בהכרח שיקדם מציאות סבות אחרות עליהם אשר במציאות יתחייב מציאות הסבות ההם ויהיה בהכרח מציאותם מחוייב לא אפשרי' וכאשר נבקש לסבות ההם סבות אחרות יהיה המשפט בהם א׳ עד שיכלה אל הנמצא הראשון המחוייב המציאות יתברך שמו התבאר אם כן שטבע האפשר בלתי נמצא ומהם שהיא הידוע בעצבות ומוסכם עליו שהדבר שאפשר שימצא ושלא ימצא יצטרך לסבה תכריע מציאות על העדרו ואם לא היה ההעד׳ קים ולזה כשנניח האפשר נמצא הנה בהכרח. כבר קדמה סבה חייבה מכריע מציאותו על הועדו והיה ממצא א״כ אשר הונחה אפשר מחריב וכאשר נעיין גם כן בסבה הקודמת אם הונחה אפשרית כשנניחה נמצאת יתחייב בה אשר התחייב באפשר הראשון אשר הונח עד שיכלה אל הסבה הראשונה והנמצא הראשון המחריב מציאות יתברך ומהם שהם מן הידוע בעצמו ומוסכם עליו שכל מה שיצא מן הכח אל הפעל יצטרך אל המוציא זולתו יוציאוהו ולזה יתחייב שכאשר יתחדש רצון האדם לפעול דבר מה הנה הרצון אשר היה בכח ויצא אל הפעל הנה מוציאו זולתו בהכרח והוא הדבר אשר הגיע הכח המתעורר להתקבץ להסכים עם הכח המדמה כמו שהתבאר בספר הנפש שהוא סבת הרצון הנה אם כן כשנמצא הקבוץ ההוא אשר הוא סבת הרצון כבר הית הרצון מחוייב והקבוץ גם כן מחריב כשנמצא המניע וכשנאמר בפה שהמניע הרצון ההוא הוא הרצון לבד שהוא הפך החיוב הנה יתחייב מזה אחד מב' בטולים אם שיהיה הדבר מניע לעצמו ומוציאו מן הכח אל הפעל והוא הפך ההקדמה המוסכם עליה ואם שיהי לרצון רצון קודם יניעהו ויוציאהו מן הכח אל הפעל ולרצון הקודם רצון אחר קודם ויתחייב לרצון אחר רצונים בב״ת והוא בתכלית הביטול עם שכל אחד מתחייב מהקודם לו ולא יהיה ג״כ אפשר ומהם שהוא מן הידוע בעצמו כמו שנאמר שכל דבר מחודש צריך מחדש יחדשהו כי הדבר לא יחדש עצמו ולזה לא יצוייר שיהיו שני אנשים על מצב אחד ומזג אחת ותכונה אחת ויחס אחד לדבר מה בלי חלוף כלל לא יעב שיבחר האחד מציאותו והאחר העדרו בל יתחייב שיבחר הא׳ מה שבחר ורצה האחר וזה שאם היו מתחלפים בבחירה ירצון להיות החלוף מחודש יצטרך אל מחדש ומה סבת החדוש מי יתן ואדע אחר שהיו מסכימים במזג ובמולד תבונה מכל הצדדין ואם האמר שמציאות האנשים האלו נמנע הנה אין החיוב מצד היותו נמנע אבל מצד היותו אפשר: וכאשר התבאר שהוא מחריב בהם שיהיה הרצון אחד הנה אם כן הוא מחוייב והכרחי שלא יהיה א׳׳כ אפשרי ומהם שכבר התבאר בכלל הא' מזה המאמר שידיעת הש״ית מקפת בכל הפרטים במה שהם פרטים ואם הם נעדרים שלא יצאו אל המציאות ולזה הוא מתחייב בהכרח שיניע ואם לא לא היתה ידיעה אבל מחשבה או טעות א״כ מה שהונח אפשר הוא מחריב אין המלט ממנו ומהם שאם היה טבע האפשר נצא הנה נצטרך להורות בהכרח ממציאות הרצון בא׳ מב׳ חלקים בזולת סבת מחייבם אפשרי ויתחייב א״כ שידיעתו בו איננו מעצמותו כי ידיעתו הנמצאות להיותו סבותם אבל תהיה ידיעתו קנוי' ונאצל׳ ממציאותם והוא כתכלית הבטול שתחיה לידיעתו התחל׳ מזזלתו. ומהם שהוא מבואר כי ההשגח׳ בפרטים כשלא תהיה מצד הסדור הכולל היא נמנעת אלא בכח חיולני והוא נמנע בחקו ית׳ והנה להיות מציאות הצד האחר בזולת סבה מחייבת הנה אינה משנת מצד הסדור הכולל הנה מכל אלו הדברים יראה מצד העיון שטבע האפשר בלתי נמצא ואולם מצד התורה למה שיתבאר ממנה כמה שאין ספק באמתתו ממה שזכרנו מידיעת השם שהיא מקפת בכל הפרטים ואם הם נעדרים וגם כנביאים נמצא שהיו מודיעים הרבה מהפרטים קודם היותם ואם לא היו מחוייבים בעצמם רצון מה שהוא תלוי בבחירה כמו העניין בפרעה שכל זה הוראה גלוי שטבע האפשר בלתי נמצא והוא כוונת זה הפרק.
2
