אור ה', המאמר השני, הכלל החמישי ו׳Ohr Hashem, Second Treatise, Fifth Principle 6
א׳הפרק ו' בבאור מה שהתבאר בזה מצד העיון הו׳:
1
ב׳מסכים לדעת רז״ל וזה שמה שהתבאר מז״ה הו' מב' עניינים הא׳ היות האמונה בדעות נקנית בזולת רצון. והב׳ היות האמונה בדעות נקנית בזולת רצון. והג' היות הגמול והענש על הרצון. אם תגמול בחשק השתדלות והשמחה להיותנו מכת האמונה הזאת ואם הענש הפכו והנה שני אלו העניינים נרמזו במאמר אחד בפרק עקי'. אמר שם ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית אם תקבלו מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. אמר רבא מכאן מודעא רבא לאורייתא. אמר ליה הדר קבלוה בימי אחשורוש שנאמר קיימו וקבלו היהודים. קיימו מה שקבלו כבר. ויהיה ביאור המאמר לפי זה למה שהתבאר שהאמונה נקנית באמצעות הקדמות שכליות. וכל שכן באמצעות הנבואה שהיתר במעשה הנכבד ההיא לא היה אל רצון שום מבוא בה אם כן היה להם שיאמינוהו ירצו או לא ירצו הנה אם כן היו מוברחים על האמונה ודמה ההכרה ההוא כאלו כפה עליהם ההר כגיגית כדי שיקבל על כרחם. ואם לא שימותו שם שהוא אונס והכרח ניכר. כן ברוב האותות העצומים. ובחתימת המעמד ההוא האמינוה בהכרח התורה ואם יסורו ממנו שיהיו נוטים מהנכונה ומדרך החיים אשר כנה במיתה וקבורה ולזה אמר החכם ההוא מכאן מודעה רבה לאורייתא. כי עם היותה אמתות בלי ספק׳. אמנם אחד שהאמונה עליהם היתה הכרחית אין מבוא לרצון עלי׳ ואולי לא קבלוה מרצונם הבחריי המשעבד אותנו ההמשך אחריה וזה שהוא מבואר שעם היות האמונה אמיתית א״ש בה אם לא קבלנוה אין דרך אל העונש הגדול כאלו קבלנוה להמשך אחרים מרצוננו. ולזה השיב הדר קבלוה בימי אחשורוש שנאמר קיימו וקבלו היהודים כלומר אחר שנראה שבאמצעות השמחה שהיו שמחים על הנסים ועל הפרקן שנעשו להם בימים ההם קיימו מה שקבלו כבר הרי המודעא בטל מאליה כי הערבות והשמחה שבו נתלה הגמול באמונות כבר היה על השלמות בימי אחשורוש וזה כלו משל על מה שהתבאר בדברינו אם היות האמונה בדעות בבזולת רצון ואם היות הגמול על הרצון והשמחה בהיותו בעל האמונה ההיא עד שלהיות השמחה ההיא תענוג והנאה לבעל האמונה. והשרש אצלנו אסור לאדם ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה תקנו מטבע הברכות לזה ברוך שלא עשני גוי ועבד ואשה וכמו שנאריך מזה עוד בכלל הו' בג״ה ודי בזה עתה לפי כוונתינו השבח והתהלה לאל לבדו ומרומם על ברכה ותהלה:
2