אור ה', המאמר השני, הכלל החמישי ה׳Ohr Hashem, Second Treatise, Fifth Principle 5
א׳הפרק ה' נתוספת באור הדעת הזה בהתר הספק העצום הזה אשר לא סדו הקודמים להסתפק עליו:
1
ב׳והוא איך יסכים היושר האלהי בגמול ועונש עם החיוב. ואם היה שיסכים מה ההפרש בין החיוב אשר בבחינת הסבות בזולת הרגש אונס והכרח ובין החיוב אשר בהרגש אונס והכרח. וזה שכבר יחשב שאם מעשה המצות והעברות הם סבות והגמול והעונש מסובבים להם עם חיוב המעשים הנה לא היה ראוי שיובדל חיוב בזולת הרגש הכרח והחיוב בהרגש הכרח כשיהיו הגמול והעונש מסובבים לאחר ובלתי מסובבים לאחר אחר שאין המלט לחיוב בשום פנים. ואם היה שנודה בהבדל הזה שבהרגש האינם וההכרח לא יהיה מקום לגמול והעונש למה שלא יהיה אז רצוני כלל. וכשלא ירגיש אונס יקרא רצוני ואם הוא מוכרח אלא שלא ירגיש בהכרח הנה בדעות אשר בפנות התוריות איך יהיה בהם גמול ועונש מי יתן ואדע כי הוא מבואר לפי הקבלה שהעונש בהם נפלא כאמרם אבל המינים והאפרקוסים ושכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים. ואמרם במשנה. אלו שאין להם חלק לעולם הבא וכו׳ וכבר יראה בהם שאין לרצון ולבחירה מבוא בהם כלל וזה מפנים ראשונה שאם היה הרצון הכרחי באמונות. הנה אם כן האמונה לא תהיה מדרגתה בחוק האמתי וזה שהרצון לו שירצה ושלא ירצה וכבר נוכל להאמין שני הסוברין בבא זה אחר סור זה וכן תמיד וזה שאם ירצה להאמינם והוא בתכלית הבטול. שנית שאם היה הרצון הכרחי באמונה הנה אם כן המניע המחדש האמונה ההיא מסופק האמת בה. וזה שאם המניע בלתי מסופק האמת כלל. הנה אין צירך בו לרצון. ואם המחדש מסופק האמת צורך בו הנה לרצון. ואם המחדש מסופק האמת בו הנה אם כן האמונה מסופק האמת בה ג׳ יראה מזה הצד שאין לרצון מבוא על האמונה. וזה שאין האמונה דבר זולת חיוב היות הדבר חוץ לנפש כמו שהוא בנפש. ומה שהוא חוץ לנפש אין לו התלות ברצון האמונה בו שהוא כן הנה אם כן אין לאמונה התלות ברצון. ואחר שהתבאר זה אומר שהמאמין אמונה מה. וכל שכן אם היא אמונה מופתית אין אפשר מבלתי שירגיש חיוב והכרח גמור להאמין האמונה ההיא. וזה שאחר שהמניע ההוא חזק החיוב אין המלט ממנו והוא המופת המוחלט אחר שהנחנוה אמונה אמונה מופתית. הנה החיוב וההכרח מבואר נגלה ומורגש אצלו שהוא נמנע בחקו ולהאמין סותר האמונה ההיא. ולזה אם היה המין הזה מהכרח רצוני המורגש בו בלתי ראוי הגמול והעונש עליו כפי מה שהונח. הנה לא אשער איך יתכן הגמול והעונש באמונות והנה מה שראוי שיאמר בהתר הספקות האלו כפי מה שנאמר. הנה ראשונה למה שהיושר האלהי פונה תמיד אל הטוב והשלמות. והיה הטוב והשלמות המצאת סבות מגיעו' אל פעילות הטוב היה מחריב בחק היושר האלהי להמצאת המצוות והגמול והעונש בהם להיותם המצאת סבות מניעות אל פעולות הטוב והיו הסבות מניעות למה שהגמול והעונש נמשך מהם בהמשך המסובב מן הסבה. ולזה יניעו הרצון והבחירה אלא מה שיניעו להתקרב אליו ולהתקרב ממנו. ולזה שיתישב שראוי שיסכים היושר אלהי כגמול והעונש עם החיוב. ואמנם ההבדל אשר בין החיוב בזולת הרגש אונס והכרח ובין החיוב אשר בהרגש באונס והכרח הנה הוא הראוי ממה שאומר. וזה שכב׳ יתבאר ממה שיבא׳ בגזיר׳ הצור בכלל הו׳ אם מצד העיון ואם מצד הכתובי' מסכים עם מאמרי רז״ל במקומות מתחלפים שהתכלית הנכסף בעבודות ובפועולות הטוב הוא החשק והשמחה בהם שאיננו דבר זולת ערבות הרצון לפעול הטוב. וזה לפי שהוא יתברך בתכלית האהבה והערבות להשפיע לפעול הטוב. והיה הקשר והדבקות אם כן ללכת בדרכיו כפי מה שאיפשר ולזה כאשר היה החפץ והערבות הזה בנפש היה פעל נפשיי אשר באמצעיתו יהיה הדבקות והפרוד. ולזה היה ראוי שימשך ממנו הגמול והעונש כהמשך המסובב מן הסבה. וכאשר נעדרה הנפש מן החפץ הזה כמו שיהיה אדם מרגיש אונס והכרח בפעולותיו הנה הפעל ההוא לא יפעלהו הנפש ולא יתחייב ממנו דבקות ופרוד למה שהיה הפעל מופשט מרצון נפשיי ולזה לא היה ראוי לגמול ועונש כלל. ויתישב גם כן ההבדל הזה. אבל כשיתישב ההבדל הזה איך יתישב הגמול והעונש באמונה וזה כי ייעודי הגמול והעונש בהם אי איפשר שימשיכו הרצון והבחירה על האמונות ושיהיו סבות מניעות להם אחר שהונח שהאדם על האמונות בלתי בחיריי ואין לרצון שום מבוא עליהם. וכבר נתפתו קצת חכמינו כפי מה שיראה בכח דבריהם שהגמול על האמונות לא יכול בחק היושר והעול למה שהגמול טבעיי ונמשך בחיוב למושכל כאלו תאמר שנפש האדם כאשר נתישבה באמתות האמונות והם אצלו מושכלות כאשר הם חוץ לנפש כבר תתעצם בהם הנפש ותשאר נצחית והוא הגמול האחרון לאדם. והנה הדעת הזה הוא מבואר שאין לו מבא בחק התורה כמו שיתבאר עוד במה שיבא ב״ה. והנה אם היה זה כן כבר היה די לנו בהישור אותנו בקצת הדעות שבאו בתורה. ולא היינו צריכין לריבוי מופלגות מן המצות וענפיהם וענפי ענפיהם האלהים אלא אם כן היו רבוי תולדות הפילוסופיא. והוא מה שבא מהם בתו׳ מעט מזע׳ ואם היתה הנפש מתעצמת מאמתות המושכלות הנה בספר היסודות ובספר החרוטים מושכלות הרבה מאד ותהיה הנפש ההנדסי כלולה הרבה מנפש התורייה אלא שהוא מבואר שהדעות הזה שהוא נפסד כפי דעת התורה עם שהוא בעצמו רחוק מאד כמו שיתבאר עוד בג״ה שיהיה הגמול השארית המושכל לבד ומי יתן ואדע אם הנפש שהשכילה המושכל הזה שהתבאר שם בספר היסודות שהמשולש זויותיו שוות לשתי נצבות ולא השכילה זולתו האם המושכל הזה לבד יתעצם וישאר נצחי. ואם היה שישאר אם יהיה בדמות נפש שהתעצמה מהמושכל שהתבאר שם גם כן שהמרובע קוטר מרובע שוה לשני מרובעי שני צלעות המרובע או מושכל אחר. ואם היה שיתחלף במה זה יתחלף אלא שזה כלו שמות והפסד הדמיון. אבל הפלוסוף למה שלא נפקחו עיניו במאור התורה. ומצד אחר נלחץ מהוראות חזקית יורו השארות נפש האדם ברא בריאות וחשב מחשבות לקיים הבריאות ההם ואם הם בתכלית המרחק מהשכל וכל שכן מהתורה ולזה נניח הדרך הזה. ונאמר שאחר שהתבאר שאין על האמונות מבוא לרצון אבל המאמין הוא מרגיש בהכרח אשר לו על היותו מאמין הנה הוא מבואר שאין המלט אלא בשנשי׳ הבחירה והרצון על ענין דבק ומחובר עם האמונות סמוך מצדן להם והוא הערבות והשמחה אשר לנו כשחנן אותנו השם אמונתו והחריצות לעמוד על אמתת והוא עניין רצוניי ובחיריי בלי ספק. וזה שכבר יצוייר אמתות האמונה בזולת שישיג בעל האמונה התעוררות שמחה בהיותו בעל האמונה ההיא. ולזה הוא מבואר שהתעוררות השמחה והשתדלות בעיון באמתתה עניינים נמשכים לרצון והבחירה אשר עליה יתישב עניין הגמול והעונש כמו שיתבאר עוד במה שיבא בגזירת הצור ואומר עוד שגם הם בפעולות כשיעוין בהתאמת שהגמול איננו על עצם הפעולות ראשונה אלא על בחירת הפעל בשיפעלהו. וזה שהאדם שיפעל דבר הנה כבר הוציא מה שהיה בכח בחירתו לב' קצוות הסותר בשווי אל אחד מהם בפעל. ולפי שהוא מבואר שמה שהוא בפעל איננו בכח ואפשרי עליו מצד שהוא בפעל אבל הוא מחוייב והכרחי עליו יתחייב אם כן שהגמול והעונש אשר מפאת הבחירה והרצון איננו אל הפעל בעצמו כשיפעלהו אבל על בחירתו הפעל כשיפעלהו. וכמה נאות על זה מאמר ז"ל הרהורי עבירה קשי' מעבירה וזה שלמה שהעבירה מורכבת משני עניינים אם הפעל בעצמו ואם בחירתו ורצונו בו והיה העונש המגיע בה אינו אלא מפאת הרצון וחבחירה אשר בנח במאמר הזה בהרהור: הוא מבואר שהיותר קשה בשניהם הרצון והוא הרהור: וכבר יתאמת גם כן שכאשר יצויירו נפרדים הפעל בזולת הרהור ורצון כמו שתאמר פעל אנשי או הרצון בזולת הפעל כבר ישיגהו עונש על ההרהור והצון כפי מה שבאנו הקבלה האמתית אמנם עולה מכפרת על הרהור הלב ולא ישיגהו עונש על הפעל כמו שהשורש אצלנו אונס רחמנא פטריה אמנם יותר קשה למה שאין ספק שהעונש ברצון כשיצטרך אל הפעל יות' גדול מהעונש על הרצון בלבד כשלא יצטרף אל והוא ממה שיורה גם כן מפאת הפעל אבל היותר קשה מפאת הרצון ובייחוד כשיצטרף אל הפעל והוא דבר אמתי אין ספק בו ולזה כבר הותר הספר הגדול והתישב שהגמול והעונש באמנות היא מפאת הערבות והשמחה אשר לנו בהם והחריצות בהשתדלות השגתה. וזה מה שרצינו לבאר.
2