אור ה', המאמר השני, הכלל הראשון ב׳Ohr Hashem, Second Treatise, First Principle 2
א׳הפרק ב׳ בבאור הספקות שאיפשר שיסופק בפנה הזאת לפי מה שהונח:
1
ב׳ולפי שמהם כוללים ומהם חלקיים. הנה מכיר תחילה הכוללים. ר״ל שהם ספקות על ג' עניינים שהונחו בידיעת השם הנמצאות והם ה׳. הא' שאם היה השם יודע דבר מהנמצאות זולתו הנה למה שהוא מבואר שהידיעה היא שלמות ליודע יחוייב שישלם הנכבד בפחות והוא בתכלית הבטול. ומה שיחוייב ממנו בטול הוא בטל. והשני שאם היה השם יודע דבר מהנמצאות זולתו הנה למה שהשכל מתעצם במה שידעו הנה יחוייב רבוי בעצמותו. וזה אמנם עצמותו ומה שידעהו עם שיחוייב שיתעצם הנכבד בפחות. ואם היו היודעים רבים יהיה הרבוי במספר הידועים ואם היו בב״ת יהיה הרבוי בב״ת. וזה בתכלית הבטול והננות. הג׳ לפי שהדבר הפרטי הוא בלתי מושג כי אם בכח ההיולני כמו החומר והדמיון והוא ית׳ אין לו כח היולני יחוייב א"כ שהוא בלתי משיג הדבר הפרטי. הד' לפי שהדברים הפרטיים הם זמניים והזמן הוא מקרה נמשך לתנועה הנה מי שלא יתואר בתנועה ולא במנוחה הוא בלתי משיג העניינים הפרטים. ולפי שהוא מבואר מהג׳ עניינים שהונחו בידיעתו שהם מקיימים ידיעה בפרטים הוא מבואר מאלו הספקות ר״ל דג' והד' ג״כ שהם כוללים העניינים הג׳ והה׳ רוע הסדור הנמצא במין האנושי כבר יראה [שיחייב] היותו בלתי משיג אלו העניינים ולא נאריך בספק זה עתה לפי שהוא יותר מיוחס בכלל הב׳ והוא הדבור בהשנחה. ואמנם החלקים הנה בענין הראשון והוא אמרנו שידיעתו יתברך מקפת מה שאין תכלית לו. הב׳ בו ב׳ ספקות א״כ למה שהידיעה דבר מקיף וכולל ומה שאין תכלית לו הוא בלתי מוקף ומוגבל יראה שחיוב הידיעה בו יהיה מאמר סותר נפשו. והב׳ שאם היתה ידיעתו מקפת מה שאין תכלית לו יהיה מה שהוא איפשר בלתי אפשר. וזה שכבר התבאר בכמות המתדבק היותו מתחלק אל מה שיתחלק תמיד ואם היתה ידיעתו מקפת ביחס חלקים הבב״ת שאיפשר שיחלק אליהם היה בלתי אפשר באחד מהם שיקבל החלוקה במה שהוא כמה שאם היה מקבל החלוקה לא תהיה ידיעה האמתית. והנה בעניין הב' שידיעתו ית׳ במה שלא נמצא בו ג"כ ב' ספקות. הא' שהידיעה האמתית יראה שיחוייב שיהיה לדבר נמצא למה שהאמת כדברים הוא שיהיה בשכל כמו שהוא נמצא חוץ לשכל. והשני למה שהידיעה האמתית במה שלא נמצא אם היתה אמתית. הנה אופן הידיעה בו שלא נמצא עדיין ושימצא לעתיד וכשימצא הידיעה בו שהוא נמצא אז. אין המלט אם כן מהשינוי בידיעתו ולפי שהשכל מתעצם במה שידעהו יחוייב שירויח עצמותו משתנה והוא בתכלית הבטול. והנה בעניין הג׳ והוא אמרנו שידיעתו יתברך בחלקי האפשר מבלתי שישתנה לו טבע האיפשר בו גם כן ב' ספקות. האחד שאם היתה ידיעתו בהגעת האחד מחלקי האפשר וישאר סותרו אפשר כפי מה שיראה מהם הנה כאשר הגיע החלק האחד כבר נסתלק האפשרות ותהיה ידיעתו בו וישיג השינוי. ולפי שהשכל מתעצם במה שידעהו הנה יחוייב שיהיה עצמותו משתנה והוא בתכלית הבטול. והב' שאם הונחה ידיעתו בהגעת חלק אחד מהאפשר על שישאר סותרו אפשר והוא מבואר באפשר שכאשר הונח נמצא לא יקרה מהנחתו בטול. [א״כ כאשר נניח החלק הסותר לידיעתו נמצא לא יקרה מהנחתו בטל] אבל כשנניחהו נמצא יתחייבו שני בטולים. האחד שינוי בידיעתו ועצמותו למה שהשכל מתעצם במה שידעהו. והב' שהידיעה הקודמת לא היתה ידיעה אבל אומד מוטעה. וכל זה בתכלית הבטול והגנות. אלו הם הספקות אשר הגיעו מקצת הראשונים לחלוק על הפנה הזאת כפי מה שהונחה עד שמהם סלקו הידיעה מזולתו לגמרי. ומהם סלקו הידיעה מהפרטים ההוים הנפסדים וקבלו אותה על הכללים ואישים הנצחיים. ורבים מחכמי אומתנו אשר לחצתם התורה לקבל ידיעתו יתברך הפרטית ולהיות הפרטים בב״ת יראה שיחוייב היות הידיעה מקפת בב״ת ולהיות פשוטי הנבואות מורות על ידיעתו הפרטים טרם היותם עד שיודיעם לנביאיו באמרו כי לא יעשה י"י אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים ואף בדבר האפשרית הבחירים כאמרו כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה. הנה מזה כבר יחוייבו להאמין הפנה הזאת כפי מה שהונחה. וכשלחצם העיון לפי מה שדמו לחייב המנעות העניינים מהם חשבו להעמיד חזון ונכשלו כשהניחו ידיעתו הפרטים לא במה שהם פרטים אבל במה שהם חלקי הכללים. והכללים מצד אשר הם שלמות קצתם לקצתם והיה הצד אשר הם בו מתאחדים כפי הסדור הכולל אשר בעצם הש״ית בתכלית השלמות ובנפש השכל הפועל למטה ממנו בשלמותו בנפש הגלגל למטה מהם מאד בשלמותו. ודמו שלא יחלק בזה הדת ולא העיון אם שלא יחלוק בזה הדת למה שהם קבלו ידיעתו הפרטים. ולזה כבר ידעם טרם היו ויודיעם לנביאים למה שאין ידיעתו בהם במה הם אותם פרטים אבל ידיעתו מצד הסדור הכולל אשר נמצא בעצמו היות טרם הפרטים נמצאים. ואם שלא יחלק בזה העיון זה יתבאר במה שיאמר. הנה הספקות שיחייבו המנעות ידיעתו בזולתו מן הנמצאות אינם ממה שיקשה התרם. וזה שהראשון מיוסד על שהידיעה שלמות ליודע ואם היה יודע זולתו היה נשלם הנכבד בפחות וזה ממה שיקל התרו כי למה שמציאות זולתו הוא נקנה ממציאותו ומושכל זולתו ממושכל עצמו הנה לא יתאמת שישלם הנכבד בפחות שכבר הונח שידיעתו בזולתו הוא מצד הסדור הכולל אשר בעצמו. ואמנם השני הוא מיוסד על שהשכל מתעצם במה שידעהו ואם ידע זולתו יחוייב רבוי בעצמותו כרבוי הידועים התרו ג"כ קל עם מה שנאמר והוא שידיעתו אשר הוא מהותו מקנה המציאות לזולתו. ואמנם הסדור הכולל אשר בעצמו ואם היה שיכלול ידועים רבים למה שהוא מהצד אשר קצתם שלמות לקצת והוא הצד שהם בו מתאחדים כאלו תאמר באדם שנדרו גשם ניזון מרגיש מדבר שעם היותו כולל דברים רבים מתחלפים לפי שלמות לקצת הוא אחד בהם. ולזה הוא מבואר שהוא יתברך ישיג הידועים מהצד אשר הם בו אחד ולזה לא ישיג העצמותי רבוי ואמנם הג' המיוסד על שהדבר הפרטי הוא בלתי מושג כי אם בכח היולני, הנה הוא מבואר מעניינו שלא יחוייב ממנו שהוא בלתי יודע הסדור המושכל אשר לדברים. ואמנם הד׳ המיוסד על היות העניינים זמניים הנה הוא מבואר שהסדור המושכל איננו נתלה בזמן. ואמנם הה׳ המיוסד ברוע הסדור הנמצא במין האנושי לפי מה שיחשב הנה כשיתבאר שהסדור הוא בתכלית הטוב והחשיבות כבר יסולק הספק הזה. והנה יתבאר בשלמות בכלל הב׳ מזה המאמר ב״ה. ואמנם הספק הא' אשר בעניין הא׳ מהג' המיוסד במה שאין תכלית לו להיותו בלתי מוקף. ולזה יראה שהידיעה והתקפה בו הוא מאמר סותר נפשו הנה הוא ממה שיקל שאם היתה הידיעה בו מהצד אשר הוא בב״ת היה מקום לספק הזה אבל הידיעה בו לפי מה שהונח הוא מהצד אשר הוא ב״ת והוא מצד הסדור המושכל. ואמנם הב׳ מיוסד בכ מה מתדבק הנה הוא מבואר שהידיעה בו אינה מהצד שהוא בב״ת אבל מצד הסדור המושכל אשר הוא כחיו' לקבל החלוקה תמיד לא שיחוייב היות ידיעתו בחלקים בב״ת מצד שהם בב״ת. ואמנם הספק הא' אשר בעניין הב' מהג׳ המיוסד על שהידיעה האמתית יחוייב שיהיה לדבר נמצא. הנה באמרנו שהידיעה בהם כפי הסדור הכולל שבעצמו יתאמת שהוא כבר נמצא מציאות שהוא בתכלית החשיבות. ואמנם הב׳ המיוסד בשינוי הידיעה מצד שינוי הדברים הידועים הנה הוא ג״כ ממה שיקל שאם היתה הידיעה נסמכת אל הפרטים במה שהם פרטים היה מקום לספק ההוא. אבל הידיעה לפי מה שהונח נסמכים אל הסדור הכולל אשר בעצמו והוא תמיד בענין אחד בלתי משתנה. ואמנם השני ספקות אשר בעניין הג׳ מטבע האפשר. הנה לפי מה שהונח אין מקום להם וזה כי למה שהוא מבואר כי העניינים האפשרים הם מסודרים מצד ובלתי מסודרים מצד. וזה שמצד הסדור הכולל הם מסודרים מצד הבחירה האנושים הם בלתי מסודרים וכבר הונח שהידיעה בהם היה מצד הסדור הכולל שהוא הצד אשר הם בו מסודרים ומוגבלים. הנה אם כן בצד אשר הם בו בלתי מסודרים ומוגבלים לא תהיה הידיעה בהם [כ״א היתה הידיעה בהם] כבר היו מסודרים ומוגבלים וכבר הונחו בלתי מסודרים ומוגבלים. ולזה הוא מחוייב לפי מה שהונח שתהיה הידיעה בדברים האפשרים היותם אפשריים לבד לא בהגעת החלק האחד מהאפשר וזהו העולה מדבריהם והוא המכוון בפרק הזה.
2
