אור ה', המאמר השני, הכלל הראשון ג׳Ohr Hashem, Second Treatise, First Principle 3
א׳הפרק ג׳ בבאור הספקות יותר במה שיחייבו בפנה הזאת:
1
ב׳ואומר עם שהתבאר במה שקדם שהמחויוב לפי שרשי התורה ידיעתו יתברך בפרטים עם הג' עניינים שזכרנו. וזה אמנם לפי הנראה מהספורים והייעודים שבאו בה והכתובים המורים על זה הוראה ראשונה ועצמית. אמנם הרוצה ליחנק ולהתלות באילן גדול יגלה פנים בתורה שלא כהלכה כי אין בלשונות טענות מכריחות לבעלי הצורות להורות על פני עקשותם. ולזה ראינו לגלות עוד מומי סברתם אם לפי שרשי התורה ואם לפי העיון על פי דרכם. וזה שהם אמנם חייבו שני עניינים. האחד שידיעתו יתברך אינה בפרטים במה שהם פרטים אלא מצד הסדור הכולל. והב׳ שידיעתו יתברך אינה בדברים אפשרים אלא שהוא יודע שהם אפשרים אבל לא ידע איזה חלק יגיע מחלקים האיפשרי' [ויתחייב להם ענין ג' וזה שאחר שיגיע החלק האחד מחלקי האפשר] אין לו ידיעה בו. וזה אמנם יתחייב לב׳ העניינים הקודמים אם לראשון למה שהידיעה בשיגיע החלק האחד מחלקי האפשר (אין לו ידיעה בו. וזה אמנם יתחייב) תהיה הידיעה בדבר הפרטי במה שהוא פרטי. וכבר סולקה כמו זאת הידיעה. ואם לשני כי למה שהונח בו שאין לו ידיעה בחלק המניע קודם שיגיע הנה אם היה לו בו ידיעה אחר שהניע כבר יהיה שינוי בידיעתו והוא דבר ברחו ממנו להיות גדול הספקות אשר הביאם אל זה הדעת. ועוד שהמאמר בשיתחדש לו ידיעה מצד מציאותו הדבר חוץ לנפש יחייב שתהיה לידיעתו התחלה מזולתו ושיהיה לו שכל נקנה והוא בתכלית הבטול והגנות עם שלא יצויר קניינו אלא בכח היולני. ולזה הוא מבואר שהעניין הזה הג׳ הוא מחוייב להם ואחר שהתישב זה נבאר הבטולים שיקרו מהעניינים ההם אם לפי התורה ואם לפי העיון. הנה לפי התורה הדעת הזה לא ישאיר בה ספור אמתי לפי פשט הכתובים כי למה שחייבו שידיעתו אינה בפרטים הרמוזים אליהם הנה הוא לא ידע האבות ולא קראם ולא יעדם עוד פרטי. אבל יאמרו בכלם שלא ידע אלא מי שסדורו הסדור ההוא. והלא הכתוב צווח ואתה אמרת ידעתיך בשם. אשר ידעו י"י פנים אל פנים וכמה פרטים אשר יכריחו להודות כל מאמין בידיעתו יתברך הפרטית ולמה שחייבו ג"כ שלא ידע איזה חלק יגיע מחלקי האפשר הנה הוכרחו להכזיב היעודים הנתלים בבחירה אלא שפירשו שהיעוד בהם היה על צד האומד והסברא מונחים לטבע מערבות השמים בתנאי שלא יבטלוהו הבחירה ויהיה אמרו כי ידעתי אחרי מותי׳ כי השחת תשחיתון כמו כי חשבתי וכל זה הריסה וכפירה בעקרי הדת. ומאמר שמואל לשאול ג"כ מיעד לו שימצא מספר האנשים בדרך יאמרו לו דברים ידועים היה ג״כ ע״צ האומר והמחשבה וקראם הנביא אותיות וכל זה שגעון ושטות. ולמה שחייבו ג"כ שאחר שיגיע החלק האחד מחלקי האפשר שלא יהיה לו ידיעה בו יהיה אמרו כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה אין עניין לו כי איננו ידיעה למה שחייבו שאין לו ידיעה גם במה שנתחדש ואיננו מחשבה כי המחשבה כשהוא ירא אלהים לא נתחדשה אחר המעשה ההוא באופן שיצדק אמרו עתה ידעתי ולזה הוא מבואר היות הדעת הזה כנגד התורה והקבלת האמתית אשר יעידו כמה כתובים ממנה היות ידיעתו יתר בפתחם בתכלית הדקדוק והאריכות בזה מותר. ואמנם לפי העיון אומר שלא יצאו מרוב הספקות בדרך אשר אחזו בה אבל נפלו בספקות יותר חזקות. אם שלא יצאו מהספקות למה שהוא מבואר שהידיעה באופן שהניחו אותו לא ימלט מרבוי ידועים. ואולי ידועים בב״ת וזה מפנים הא שהידיעה השלמה בדברים הוא כשיודעו בסבותיהם הקרובות והרחוקות ולזה הידיעה בדברים המורכבים מהצד אשר הם אחד תהיה שלמה כאשר יודעו הפשוטים אשר מהם הורכבו להיותם יסודות וסבות למורכבים מהם אין המלט א״כ מריבוי ידועים בידיעת המורכב. והב׳ שהיות הנמצאות בכלל הולכים מהלך השלמות וקצתם בקצתם אשר בצד ההוא הם מתאחדים יתאמת בסוגים שקצתם שלמות לקצת והמינים שלמות להם כאלו תאמר שהצומח שלמות לדומם והחי לצומח והמדבר לחי אבל במינים אחרונים לא יתאמת שקצתם שלמות לקצת וזה שאין הסוס שלמות לחמור ולא החמור לשור כמו האישים שהם עצמים ראשונים לא יתאמת בהם היות האחד שלמות לאחד. ולזה כשנניח הידיעה במינים האחרונים אין המלט שלא מחייב ריבוי ידועים. והג׳ כשהונחה הידיעה מצד הסדור הכולל בגרמים השמימיים ובשכלים הנפרדים שאישיהם נצחיים באיש והם מתחלפים במין הנה בצד אשר הם בו מתחלפים במין אינם מתאחדים הידיעה א״כ בהתחלף עצמיהם במין כבר תחייב רבוי ידועים. והד' כשנודה שהשכלים הנפרדים שלמות קצתם לקצת להיותם עלה קצתם לקצת. וקצת ההוא הם מתאחדים הנה מנפשות משארות שאינם עלה קצתם לקצת אם ידעם אין המלט מרבוי ידועים. וה״ה כאשר ידע הפרטים מצד הסדור שבגדמים השמימיים ובהם סדור מספרי כאלו תאמר מספר סבובים או מספר מעלות כמו שיתפרסם זה למי שיש לו קצת מבוא במשפטי הכוכבים. ומזה הצד יודע לנביא זמן מוגבל כמו שבא במאמר שמואל לשאול הנה אין המלט משתהיה הידיעה כמספר פרטי כאלו תאמר ג׳ או ד׳ תהיה הידיעה בפרטים. ואם יאמר בזה שלא תהיה הידיעה בזה הפרט במה הוא זה פרט כאלו תאמר זה הג׳ או ד׳ או בכל ג' או ד׳ שיחיה הנה אחר שאין המלט מידיעתו מספר מה מי יתן ואדע אם ידע שאר המספרים כלם או לא ואם ידעם אחר שהיה המספר יתוסף אל מה שיתוסף הנה תהיה הידיעה במספרים בב״ת ואם לא ידעם כלם יהיה שם בהכרח גבול לא ידע מהגבול ההוא והלאה ותשאר השאלה מה זה אשר ידע מהמספרים עד הגבול ההוא ולא ידע יותר מזה. האם קרה בידיעתו לאות ויגיעה אלא שאין המלט בשום צד מרבוי ידועים בב״ת והששי שכאשר ידע הפרטים מצד הסדור אשר בגרמים השמימים והיה הסדור הזה לפי מצב הככבים בעת המולד והשליט והמבטים עם יתר התנאים אשר לא נעלמו מאנשי החכמה ההיא וחיה' מספר מצבי הככבים בגלגליהם בבחינת הצומח והשליט והמבטים בב״ת להיות העגולה הגדולה אשר בגלגל אשר בבחינתו יהיה הצומח באופקים מהכמה המתדבק והוא מתחלק אל מה שיתחלק תמיד. הנה יחיו הסדורים אשר מפאת הגרמים השמימיים בב״ת אין המלט א״כ מרבוי ידועים בב״ת: הנה מכל אלו הפנים הוא מבואר שלא יצאו מהספקות אשר יסודם רבוי הידועים. והנה התבאר שנפלו בספקות יותר חזקות ממה שאומר וזה שהם ברחו מליחס לו יתברך רבוי ידיעות ויחסי לו חסרון הסכלות שהוא גדול שבחסרונות. והנה יחסו לו בכל אחד מהג׳ עניינים בתכלית מה שאפשר. אם הא' שידיעתו אינה בפרטיים במה הם פרטים. הנה להיות הפרטים בב״ת חייבו לו הסכלות כדברים בב״ת ולהיות הידוע אצלו ב״ת הנה יחס מה שידע אל מה שיסכל יחס הב״ת אל הבב״ת ואם בשני והוא שלא ידע איזה חלק יגיעה מחלקי האפשר הנה להיות חמר האפשר רחב מני ים והחמר ההכרחי שיעור מועט בהקש אצלו הנה כבר יהסו לו הסכלות כרוב הדברים. ואם בג' שחוייב להם שאחד שיגיע אחד מחלקי האפשר שאין לו ידיעה בו הנה להיות הדברים המורכבים כלם להיות להם התלות וערוב בבחירה האנושית וזה אמנם מתמיד בהם הנה כאשר עברו אלפים מהשנים והגיעו חלקים ידועים מחלקים האפשר אחר חלקים אחרים ונמשך כל כך הזמן ההוא הנה כבר יחוייב שיסכל כל זה והוא לא ידע בכל אלה. והנה עד״מ להיות ירידת יעקב למצרים מחמר האיפשר ונתלה בבחינתו הנה כשבחר בירידה כבר סכל זאת הבחירה ולא ידע בה אין דרך א״כ לדעת כל הנמשך ממנה וכ״ש אחר רבוי הבחירה באפשרים אלא שזה מהם שגעון וכפירה ותמהון לב. והפלא מהם שיחסו לו סכלות בדברים הנצחיים וברב הנמצאות ואולי בשיעור הבב״ת. וזה שנפשות הנשארות [אחר המות הנה השארותם] ימשך לטוב הבחירה באנשים בעוד בחיים חייתם ההשארות בהם א״כ כבר היה אפשר שיהיה [ושלא יהיה כשיהי׳ א״כ לא ידע בהשארות והנה בהתרבות מספר הנפשות הנשארות כבר אפשר שיהיה] רב ממספר השכלים הנפרדים ואישי הגרמים הנצחיים הרבה ואיפשר שיתוסף [אל מה שיתוסף] בטבע המספר ושיהיה שיעור הנמצאות הנצחיות אשר יסכל בהם שיעור הרבה מאשר ידע בהם ושיתוסף אל מה שיתוסף תמיד וכל זה בתכלית הננות והנה יתבאר עוד שא״א שלא תהיה לו ידיעה בפרטים במה שהם פרטים ממה שאומר. למה שהיה הש״ית הוא הפועל לכל הנמצאים עצמיים היו או מקרים והיו הפרטים במה הם פרטים נמצאים עצמים היו או מקרים א״כ הפרטים במה הם פרטים שופעים מעצמותו. והוא מבואר שאם יסכל דבר ממה ששופע מעצמותו הנה ידיעתו בעצמותו ידיעה חסרה יתברך ממנה. ועוד שהוא מבואר מההקדמות המקובלות והמוחשות שהנביאים והקוסמים כבר יודיעו דברים פרטיים ממה שהם פרטיים לזולתם רמוז אליהם. והנה בהכרח ידעום מפאת מודיע הוא האלוה יתברך או המלאך. ואיך שיהיה אם לא יודיעהו המודיע מי יתן ואדע. והנה ב״ר נתעורר בספק הזה בספר החוש והמוחש אלא שלא התירו באופן מספיק. וזה שהוא אמר שהשכל יתן הצורות הכללו׳ ויקבלם החמר קבול פרטי כן העניין בזה שהשכל יתן (סוד) [סדור] כולל ויקבלהו הדמיון קבול פרטי אלא שזה ממה שיאמר בפה ולא יצוייר בנפש. וזה כפו שאמר הרב ז״ל כי המציאות הפרטי יושפע מהסדור הכולל מצד טבע החומד אשר ימצאו לו מקרים ייוחד בהם כל אחד מהפרטים מצד תכונת מזלו אבל בכח הדמיוני לא ימצאו לו מקרים מיוחדים אשר בעבורם תהי' ההודעה פרטית. ואיך זה והנה הידיעה כבר תהיה למקרים ההם מיוחדים. והנה הרב ז״ל כבר חתר להתיר הספק הזה בשאמר שההודעה אינה במה הוא זה הפרטי אבל מהשכל הפועל יגיע הידיעה בסדור אשר לזה הפרטי מצד הגרמים השמימיים במה הוא אי זה פרטי הזדמן שיולד בהיות הגרמים השמימיים במצב ההוא ויקרה לו שיושג זה האיש מצד שקרה שלא ימצא אז אצל מי שיגיעלו זאת ההודעה איש אחד בזה התאר. והנה מבואר שמה שקרה שלא ימצא אז אצל מי שיגיע לו זה ההודעה איש אחר בזה התאר איננו מספיק בהודעת הדבר הפרטי למה שהיות האיש ההוא איננו נודע לנביא מפאת עצמו והנה הוא מבואר שצריך אל מודיע היות התאר ההוא הפרטי לאיש ההוא אם היה שהוא צריך אל ההודעה ההוא אלא שהוא מבואר מן החוש מהקוסמים אשר בזמנינו זה שאין צריך אל ההודעה ההיא. וכ״ש הנביאים כמו שבא בקבלה האמיתית מהיותם מודיעים פרטים נפלאים ומוגבלים זמן אם בעבר ואם בעתיד גם בדברים האפשרים. והתמה הגדול שאם קבלנו התרו בהודעות הפרטיות הנה אין דרך להמלט מהידיעה הפרטית במה שהניח במין מההשגח׳ אשר הניח כמו שנעיר על זה בג״ה מהכלל הב׳. וכבר יתבאר בדרך אחרת שהוא מחוייב שידיעתו יתברך תקיף ידועים בב״ת ונניח לזה ב׳ הקדמות. האחד התבארה בספר ההויה וההפסד והב׳ מבוארת בעצמה. הא׳ שבאמצעות הרכבה והתמזגות תתהו׳ ותתחדש צורה במורכב כהתהוות הסכנגבין בהמזנות החומץ והדבש. והב׳ שבהתחלף יחס ההתמזגות תתחלף הצורה כאלו תאמר שבהתחלף יחס סמי׳ התריאק קצתם אל קצתם תתחלף צורת התריאק וילבש צורה אחרת וכ״ש בהתחלף פשוטי המורכב. וכשהתישבו אלו ההקדמות אומר אי לפי ששיעורי החלקים מתחלקים למה שיחלק תמיד הנה תתחלף בהמזנתם יתוסף אל מה שיתוסף ויהיו אם כן צורות הדברים בב״ת מתחלפים במין יחוייב א״כ נותן הצורות ישיג צורות בב״ת ואם יתאמת זה בו כ"ש במציאותו יתברך. והנה זה מספיק בבטול מה שדמו כפנה הזאת. [והוא מה שרצינו בפרק הזה].
2
