אור ה', המאמר השני, הכלל השני ד׳Ohr Hashem, Second Treatise, Second Principle 4
א׳הפרק ד׳ בהתר הספקות אשר הניחו בפנה הזאת לפי דעת התורה:
1
ב׳והנה הספק ההוא מצד מה שיחשב מרוע הסדור אין התרו ממה שיקשה לפי מה שהונח והוא האמת בעצמו שהעינש והגמול האמתיים הוא הנפשיי וזה שיסוד הספק הוא הרע המגיע לצדיק והטוב המגיע לרשע והנה הרע המגיע לצדיק מלבד הרע המגיע אליו מצד האבות כמו שקדם כבר אפשר בו שיגיע מצדדים מתחלפים כמו שקדם אם להתר הקשר והדבקות שבינו ובין השי״ת שיהיה לפעמים להיותו בעל חומר ואם שיהיה ממין הרע שתכליתו טוב אם גשמיי ואם נפשיי כמו שיבא עליו עניין מצער לתכלית טוב גשמיי או בלתי נטות אל התאות שהיה מוכן אליהם או לשומו שלם ולהקנותו קניין חזק במעלות הנפשיות וזהו אצלי עניין הנסיון הנזכר בתורה בכלל האמונה הנאמר בבחינת המנוסה וזה אמנם אחר שנתאמתה ההקדמה האומרת שהפעולות יקנו תכונה ומדה קבועה בנפש וכ״ש שיחזקו אותה אם היא קנויה בשכבר ולזה יתאמת שהמנוסה בפעל רשום או בפעילות רשומות כשיעמוד בנסיונו הנה כבר קנה שלמות [נוסף] על שלמותו אשר בבחינתו יתאמת שיהיה נודע לשם מה שלא נודע קודם הנסיון למה שלא היה לו מציאותו ולזה מה שאמר בכלל האומה כי מנסה י"י אליכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את י"י אלהיכם לא אמר אם תהיו אוהבים שזה כבר נודע לשם אבל למה שהמצוות נצטוו לכלל האומה לשוטנו שלמים באהבת השי"ת כמו שיתבאר בג״ה הנה אם כן באמצעות המצות נקנה השלמות אשר ידע הש״י היותנו אז אוהבים אבל קודם הנסיון ההיא לא ידע היותנו אוהבים לפי שהאמת שלא היינו אוהבים אלא אחר הנסיון כמו שבא בנסיון העקידה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וכמו שהעידונו בפרק הא' מהכלל הא' שבאמר הזה והרב המורה פי' בדרך אחרת לדעת כלומר להיות נודע לכל העמים הישכם אוהבים ואין צורך ואיך שיהיה הנה הרע שיגיע בדרך הזה ואם הי שלא תהיה תכליתו טוב. גשמי הנה הוא טוב גמור אחר שהונח הגמול האמתי הטוב הנפשיי וזה אצלי יסורין של אהבה הנזכר בדברי חז״ל לא הייסורין שתכליתן טוב גשמי כמו שדמה הר״ל ולזה אין מקום לספק הזה מצד הרע המגיע לצדיק ולפי שידיעת ההפכים אחת תתאמת שלא יקרה ספק גם כן מצד הטוב המגיע לרשע וזה שהטוב המגיע לרשע מלבד הטוב המגיע אליו מצד האבות גם כן אפשר בו שיגיע מצדדים מתחלפים אם שלפעמים יפעל הטוב ומצד הטוב ההיא לא יענש בעת ההיא להסיר מעליו הטוב הנכון לבא עליו מפאת הגרמים השמימיים ואם שיהיו הטוב ההוא ממין הטוב שתכליתו רע אם גשמי ואם נפשיי כמו שיבא עליו טוב לתכלית רע גשמי או שיבא עליו הטוב מפאת הגרמים השמימיים וימשך מהטוב ההוא השתקע בתאוות ובחסרונות אשר מהצד ההוא לא היה עול בחק הש״י והיושר האלה׳ להסיר מעליו הטוב ההיא וכבר אפשר כרע המגיע לצדיק ובטוב המגיע לרשע שיגיע בדרך אחרת זולת הדרכים שקדמו ווה שהשרש אצלנו בקבלה האמיתית היות העולם נדון אחר רובו וזה אמנם מיוחד בייעודים הגשמיים כי בגמול ובעונש הנפשיי האמתיי מדרגת כל אחד ידועה כמו שבא בגמ' שבת באמרם מלמד שכל אחד עושה לו מדור לפי כבודו ומהצד ההוא כבר יגיע טוב לרשע ורע לצדיק כשלא יהיה במדרגה שישתנה הסדור בשבילו ולא יהיה עול בחק היושר האלהי וזה כי למה שהגמול והעונש הגשמיים הכוללים כבר יסודרו על הרוב מהגרמים השמימיים והיו הככבים שיתנו ההצלחות המדומות יתנו על הרוב תכונות טובות והמזיקים שיתנו הרעות יתנו על הרוב תבונות רעות הנה כבר יעבור בחק היושר האלהי להיות נידונים אחר הרוב אחר שגמול והעונש האמתי הוא הגמול והעונש הנפשיי וזאת היא החזקה שבסבות אצלי שלא הזכירה בתורה הגמול האמתיי וזה כי הייעודים שהזכירה הוא לכללות האומה הנידונים אחר הרוב אך אמנם הגמול המיוחד ליחידים עם שנרמז במקומות מהתורה הנה נתפרש בקבלה האמתית ואיך שיהיה לא נשאר ספק מצד מה שיחשב מרוע הסדור ואמנם הספק הב׳ אשר יסודו ההקדמה האומרת שאין הרע המגיע מהשם בעצמות ואם היה שהוא מעניש לרשע כבר היה מגיע ממנו רע בעצמות הנה אין התרו ממה שיקשה וזה שהרע המגיע לו להשגחה על הצדיק הנה תכליתו טוב והרע המגיע לו מצד העונש הנה למה שהוא עלול לתכלית פעל היושר והצדק הנה הוא טוב להיות היושר האלהי הוא טוב בעצמו ולזה כבר יתאמת שהרע המגיע לרשע איך שיהיה אם להשגחה על הצדיק ואם לפעל הצדק והיושר הנה הוא טוב ולזה דרשו חז״ל וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד והנה טוב מות ולהיות הטוב הנמשך במציאות תמיד והרע בו מעטי כמו שהאריך בזה הרב המורה והרע המעטי הוא לתכלית טוב אמר המשורר כי רגע באפו חיים ברצונו הנה המשיל יחס האף אשר נרמז בו הרע המוחש אל הטוב כיחס הרגע אל הזמן. והפליג בזה באמרו כי הרגע ההוא המעטי מהאף חיים ברצונו כלומר הנרצה והנכסף בו הוא החיים והטוב והמכוון הנה אשר בו היתר הספק הב׳ הזה ואמנם הג׳ אשר יסודו פחיתות מדרגת האדם כיחס אליו ית' אשר לזאת הסבה יחשב היותו רחום מאד שישגיח בו הנה אין התרו גם כן ממה שיקשה אחר שיתאמת שהש״י ממציא ומחדש תמיד הנמצאות כרצונו ואין עניין הרצון לדבר מהרוצה אהבתו הדבר הנרצה ואינו רחוק שהדבר האהוב אצלו שהיה מושגח ממנו איך שיהיה יחסו אליו קרוב או רחוק ואפי׳ בתכלית הרחק ויתחייב מזה שהיותר אהוב אצלו יהיה מושגח יותר [ולהיות היותר חשוב ראוי שיהיה יותר אהוב אצלו והיה היותר חשוב מהנמצאות השפלות הוא האדם היה ראויה להיותו ממנו יותר מושגח] ולזה הוא מבואר שהספק הזה שיסודו היחס הרחוק אשר בין הש״י והאדם איננו ממה שיתחייב היותו בלתי מושגח ממנו ולפי שההשגחה הזאת מצד האהבה מהבורא אל ברואיו מבלי בחינה אל ההשכלה כלל כמו שיתבאר עוד בכלל הה׳ מזה המאמר בג״ה הוא מבואר שהספק שחדשו ברשע אשר קנה מהמושכלות אם היה שיענש עונש נפשיי הנה כבר היה מגיע רע בעצמות מהש״י איננו ממה שיקשה שהוא ואם כבר הותר במה שקדם מצד היות הרע ההוא צדק ויושר אלהי שהוא הטוב הגמור הנה כבר הותר לפי האמת בעצמו שלסבת רשעו הוא דנקצף המרוחק אחד שאין האהבה לסבת ההשכלה ולזה היה העונש טבעי ועצמותי לנפש ההיא ואין לה חק בו יתברך ישנה לטוב מטבעה ועצמותה ואם אמנם ישיגה עונש מיוחד רצוניי אם לא זה ממה שנחקור בו במאמר השלישי בגזירת הצור:
2