אור ה', המאמר השלישי, חלק א', הכלל החמישיOhr Hashem, Third Treatise, Section One, Fifth Principle
א׳הפרק הא' אין ראוי שיובן: הנה לפי מה שבא בקבלה התורה הזאת מהאל יתברך הכוללת תורה שבכתב ותורה שבעל פה היא נצחית כמו שאמרו ז״ל מלמד שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה לזה אי אפשר בשום צד שתבטל או השתנה מצוה ממצות התורה ואף על יד נביא אלא שהשרש אצלנו שהנביא להוראת שעה יכול לחדש או להתיר אסור ובלבד שלא יהיה בו צד עבודה זרה כאליה בהר הכרמל וכן בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה וזה אמנם לעשות סייג למצוה. ואמנם לא יקרא זה ביטול לפי זה מעצם התורה והקבלה ואולם נתאמת זה מפאת הקבלה כמו שבא כל זה בגמרא סנהדרין וכבר נעמוד על זה מצד הסברה ושקול הדעת גם כן כלומר נצחיות התורה וזה שלמה שהתבאר ממה שקדם היות התורה הזאת בתכלית השלמות להביא המחזקים בה שלמים היו או חסדים אל ההצלחה האנושית והתכלית הנכסף למה שתיישר תכלית ההישרה אל שלמות המדות ואל השכליות ותעורר גם כן תכלית ההתעוררות העבודה והדבקות אחר כך אי אפשר שתהיה בטולה בכל אי בחלק אלא כשתומר באחרת שהמאמר שתתבטל ולא חומר באחרת הוא דבר בטל למה שהתכלית הנרצה אצל השם יתברך ובבחינתו שהוא ההטבה אי אפשר שתתבטל ולזה אם היה שתתבטל זאת התורה היה בהכרח כשתומר כלה או מקצתה. ואין המלט מהיות התורה דאחרונה בשעור השלמות אשר בראשונה ואם כשעור פחות ממנה ואי אפשר שיהיה פחות ממנה למה שלא ימשך התכלית הנרצה אצל השם יתברך ושתהיה בשעור השלמות אשר בראשונה גם זה בטל למה שכבר תהיה החמרה פעל הריק אין תועלת בו ולזה הוא מבואר מצד הסברא ואזון הדעת שזאת התורה אי אפשר שתשתנה בשום צד. והנה מהמחברים האחרונים מי שהראה פנים מצד אחד וזה שלמה שהיה הפעל הזה מנתינת התורה מפועל בלתי בעל תכלית השלמות הנה יתחייב שיהיה הפעל בתכלית השלמות מה שאפשר ולזה יתחייב לפי הטענה הקודמת המנע בטול בכל או בחלק. ואמנם אם שהטענה הזאת אמתית בעצמה אם לא יאמר בה יותר מזה השעור לא תתן האמת בזה הדרוש על כל פנים וזה שיש לאומר שיאמר שפעל השם יתברך וישתבח שמו בנתינת זאת התורה הי׳ בתכלית השלמות מה שאפשר לפי המקבלים וזה שהחיוב שהניחו לא יתן יותר מזה אל זה אם היו המקבלים יותר שלמים או יותר חסרים כבר יהי' אפשר בהם בטול התורה הזאת בכל או בחלק כשתומר באחרת טובה ממנה לפי המקבלים כמו שקרה בתורת אדם הראשון שנאסר להם בשר והותרה לבני נח ובאו שקרה לתורה נח שנתיחד מכללם אחר כך ישראל בתורה הזאת שיש בה גם כן מה שיטיב קצת המצות הקודמות מלבד התוספות טח שלא יעלם אבל אחר שהתבאר ממנה כל זאת התורה היותה בתכלית השלמות אם לשלמים כמו המשכילים ויחידי סגולות למה שבא משלמות החכמה ואם לחסרים ואם למה שבא משלמות חמדות והערת הלבבות לעובדה ולדבקות והאהבה אשר היא ההצלחה הנצחית כמו שבא כל זה בסוף המאמר השני הנה אם כן יתחייב בהכרח שיהי׳ זאת התורה בכלל נצחית וזהו מה שרצינו לבארו:
1
ב׳הפרק הב' בהתר ספק שאיפשר שיסופק בשורש הזה: והוא אם לפי שאיננו רחוק בחלק המקובל והוא התורה שבעל פה שיולדו בו ספקות ומחלוקות ואף כי בתורה שבכתב כבר יהיה דבר בה או דברים שאיפשר שיסופק בהם ואיך לא וכבר קרה בתורה הזאת האלהית מחלוקת מכתות מורים היותה אלהית וחלוקים בשרשיה מהם מאמינים שחלק ממנה נצחי וחלק בלתי נצחי ומהם חולקים בפירוש חלק התורה שבכתב וברוב התורה שבעל פה ומחזיקין בטענותה באמרם שהם מקובלים מחכמי אומתם ומזקניהם כצדוקין הנקראים היום בקצה המזרח והדרום קראים היה שם דבר יוכל להתחזק בו ולהכריח בעל האמונה האמתית אמונתו וזה כי לכל אחד מבעלי הכתות מחשבה גוברת באמונתו ואולי שלא יכנם חשד ונדנוד באמתית דעתו ושקרות דעת זולתו וכבר יראה שאין ההכרעה הזאת נתונה לכל אחד כפי בחינת ציורו שאם היה השער הזה פתוח לבחור באמונות איש הישר בעיניו לא ישאר בה כת קיימת באמונה להיות הציור באנשים משתנה תמיד וכאשר היה כן איך יבטח בעל האמונה האמתית באמונתו מי יתן ואדע. ואמנם התר הספק הזה איננו ממה שיקשה עם מה שבא בתורה על זה ונתפרס' בקבלה וזה שהשרש אצלנו כאשר יסופק או יטול מחלקת בדבר מדברי התורה שהמשפט ליושבים לפני השם יתברך במקום אשר יבחר באומרו כי יפלא ממך דבר וגומר וקמת ועלית אל הכהנים או אל השופט ואולי אם לא היו בהסכמה אחת אנו מחוייבים להמשך אחר הרוב והיה החיוב הזה לפי הקבלה אפילו אומרין לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין וסמכו זה על אמרו לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל עד שבא בגמרא מציעא במחלקת שבין ר׳ אליעזר וחכמים בתנורו של עבנאי שיצאת ב״ק אמרה מה לכם אצל ר׳ יהושע עמד על רגליו ואמר לא בשמים היא ובא הפי׳ שכבר נתן לנו התורה וכתוב בה אחרי רבים להטות בארו בזה שאף אם הי' האמת בכונת התורה כר' אליעזר שאחר שרוב חכמי ישראל הסכימו בחלופו אם שלא היה כן כוונת התורה הם שומעים אחר שהשרש התוריי לילך אחר הרוב אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל וכבר היה ראוי להיות כן שאם לא היה החיוב הזה להמשך אחרי הכהנים או אחרי הסנהדרין אשר יהיה בימים ההם אלא בתנאי וקשר שיסכימו להלכה הנה היה השער פתוח לחלוק עמהם ולמרות פיהם כל מי שיתעקש ויאמר שלא הסכימו להלכה ויהיה גם כן סבה שירבו מחלוקות בישראל ותעשה תורה באלף תורות אבל עם החיוב הזה אי איפשר שישאר מחלוקות או ספק בדבר מדברי התורה אם לא היה מסופק לכולם או לרובם מה שהוא רחוק מאד ואם היה נמצא הדבר הרחוק ההוא הנה יש בו דרך ידוע לפי שרשי הקבלה איך נתנהג בספק ההוא וכאשר היה זה כן המחזיק באמונה על פי הסכמת השופטים או רובם בטוח הוא ומסולק מהחשד ומתערעור בתכלית מה שאיפשר וכאשר יושב עלינו מהכתות שכנגדנו במה יודע איפה הכת המחזקת על פי השופטים או רובם נאמר שהוא ידוע ומפורסם לכל הכתות שבעת הולד המחלוקת הזה מהכת האחת היו המון העם שלא היה חלקם בחכמה ובעיון כלל ולזה הוא מבואר שאין מחלקתם עלינו דבר שיקרא מחלוקת ושבא לכלל ספק אבל מה שיחשב שהוא מסתפק עלינו הוא כת הצדוקים שמסתפקים בקבלתן מחכמיהם ואמנם הוא מפורסם גם כן לפי הזמן שהועתקו אלינו קורותיו שבזמן אנשי כנסת הגדולה שעל פיהן אנו חיים היו הכהנים הגדולים והסנהדרים מהפרושים והם אשר מסרו הקבלה לבעלי המשנה והם הרבו והפליגו לדקדק ולפלפל בתורה ובשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן עד שבאו האחרונים והוסיפו בתלמוד דברים ועניינים הוא מכת הנמנע למעיין בהם שיהיה בדוי כמו שהיא בלי ספק בכת הצדוקים שיסוד בריאתם מפורסם עם שהוא קל הבדיאה והמחשבה לקחת הדברים כפשטן בהפך מה שהוא בקבלת האבות שיש בה שרשים וענפים וענפי ענפים עם הפלגת ההסכמה מה שהוא נמנע להם הבריאה והחדוש אם לא מפאת הקבלה האמתית. וכמו שאמר הרב בפתיחת המשנה זה לשונו. וכאשר השלים רב אשי חבור הנכבד היה עלינו לעד נאמן די רוח אלהין קדישין ביה ולזה לא נשאר ספק וערעור עליו בעבור מחלקותם כלל. והתחלה לאל לבדו ומרומם על כל ברכה ותהלה:
2